מושגים כמו שחיתות, מוסר, חוק ואתיקה הם מאד יחסיים ביקום הפוליטי - לא רק שלנו – אלא בעולם כולו. לא שזה בא להצדיק במשהו את המעטפות התפוחות, אבל יש מקומות בעולם שבהן עוברות מאנשי הון לאנשי שררה גם מזוודות עמוסות. ולא רק בדולרים. ולא, לא מדובר בדודה מאיטליה של שר האוצר הישראלי לשעבר. כלומר לא רק בה.
כך למשל, ראש ממשלת איטליה המכהן, סילביו ברלוסקוני, כבר נחשד ואפילו הואשם בשורה של סעיפים: החל בבעלויות צולבות, דרך רישום כוזב, הונאות מס, ועד מתן שוחד לשוטרים ולשופטים שאותם הוא מכנה "חולי נפש". אפילו נטען שיש לו קשרים עם המאפיה, אבל ברלוסקוני נחלץ מכל זה לעתים מחוסר אשמה, ולפעמים משום שעורכי דינו הצליחו למתוח את הדיונים במשך תקופה כה ארוכה עד שאפילו חוקי ההתיישנות בעצמם עייפו מהדיון, נרדמו משעמום וקברו את התיק. אבל האמצעי הכי יעיל שברלסוקוני יישם במסגרת ההתמודדות עם ההאשמות – פשוט גאוני: לשנות את החוק על פי הצורך. החוק אומר שסילביו חשוד? המפלגה של ברלוסקוני ישנה את החוק. בזמנו קבע חוק שמונע חקירה ותביעה של אישי ציבור בכירים ביותר – כמוהו למשל. החוק פסל, אבל ברלסוקוני מכוון להעבירו עכשיו בשנית.
היו גם אלה שנענשו על שחיתות עמוקה בגירוש מן ההיכל - קרלוס מנם, נשיא ארגנטינה לשעבר, נחשד ב-2001 שגרף לכיסו 10 מיליון דולר מעסקאות נשק עם קרואטיה ואקוודור, והפקיד אותם בחשבונות סודיים בשוויץ. הוא נמלט לצ'ילה, ואחרי שבוטלו סעיפי האישום בפרשה הזו ובפרשת מעילה (בסך 60 מיליון דולר), מנם שב הביתה. בסופו של דבר הציבור בארגנטינה מאס בו והוא הובס בבחירות.
מצד שני, יש גם כאלו שנופלים בגלל פשעים ועבירות קלות. שר החוץ של קנדה מקסים ברנייה התפטר בשבוע שעבר. הוא בחר בעיתוי מושלם, כמה שעות לפני שנודע שהשאיר מסמכים מסווגים של נאט"ו בביתה של חברתו לשעבר. בחורה יפה, וגם קצת פרחה. בגיליון ההישגים שלה אפשר לציין קשר לא מחייב עם חבר במאפיה הקנדית (יש דבר כזה!?) ועם האופנוענים של "הל'ס איינג'לס". אלה עם מעילי העור. והניטים. והאופנועים הכבדים. כך (בתמונה למטה) היא הופיעה לטקס ההשבעה של השר הבויפרינד. לגבי הלוק שעטתה עליה כשהתפטר - זה כנראה עניין לאתרים מסוג אחר.
אז איפה כל זה שם אותנו, את ישראל? בסופו של דבר ישראל יוצאת דופן ביחס לדמוקרטיות המערביות. מצד אחד, מגוון ומספר עצום ומביך של אישי ציבור שעומדים לחקירה. ראש ממשלה. נשיא. שר בכיר לשעבר. ראשי ערים לרוב, לא מעט חברי כנסת (ולא תמיד בדימוס). מצד שני, סיבה לגאווה: באיזו מדינה דמוקרטית בעולם מישהו בכלל מעז לחקור הרכב כזה של פוליטיקאים בהווה ובעבר? טוב, כל זה נאמר בהנחה שישראל היא מדינה דמוקרטיה מתפקדת, כמובן.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
