זה לא היה המשחק הכי גדול בתולדות הכדורסל באולימפיאדות, זה אפילו לא נגמר בהפסד הראשון אי פעם של שחקנים אמריקנים מקצוענים. הלוח הצביע בסוף המשחק בין ארצות הברית לליטא על ניצחון לחבורת כוכבי האן-בי-אי. אבל חצי גמר הטורניר האולימפי בכדורסל בסידני 2000 נצרב בתודעה העולמית כאחד מאותם רגעים שבהם התברר שאפילו האימפריה האמריקנית פגיעה, ולא רק בכדורסל.
ומי שחשף בפני העולם כולו לאיזה סיוט יכול להפוך המסע של נבחרת החלום האמריקני (וזו בדיוק הייתה אז המטאפורה של העיתונות האמריקנית), הוא שחקן כדורסל מליטא בשם שרונאס יסקביצ'יוס – הוא קלע שלשה מדהימה והשווה את תוצאת המשחק באמצע המחצית השניה – מצב שנחשב עד אז לבלתי אפשרי: האמריקנים לא מנצחים.
אבל ב-2000 הייתה זו הפעם הראשונה שבה אנשים עם שמות משונים כמו יסקביצ'יוס ושטומברגאס לא חששו להכות בארצות הברית במקום שבו הכי כואב לה: בהגנה. זו הייתה הפעם הראשונה שבה מישהו העלה על דעתו שארצות הברית יכולה להפסיד. מהר מאוד התברר שהאמירה הזאת תקפה לא רק לכדורסל. שנה אחרי ההשפלה באולימפיאדה, בספטמבר 2001, האמריקנים גילו שוב, בדרך מכאיבה הרבה יותר, עד כמה העורף שלהם פגיע. שוב זרים, שוב עם שמות משונים, הפעם מאפגניסטן וממצרים. ושוב, ההגנה האמריקנית נפרצה וקרסה ונחשפה במלוא חולשתה.
והאולימפיאדה? מצד אחד, גם הפעם היא תשמש משל מצוין על הדרך שבה העולם הזה מתנהל, עולם שבו השאנן והחזק לא רק יכול לטעות, אלא אפילו להפסיד. בגלל זה, ואולי רק בגלל זה, כל כך מעניין לצפות בה. משום שספורט יכול להיות משל, והמציאות כולה הנמשל.
מצד שני, במשחק האימון האחרון של נבחרת ארצות הברית בכדורסל היא פגשה את ליטא. המשחק נגמר בקריעה, בהפרש של 36 נקודות. לטובת האמריקנים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
