272 מילים, עשרה משפטים, שתי דקות של רטוריקה מזהירה. אלה הנתונים הסטטיסטיים היבשים של אחד הנאומים החשובים בהיסטוריה של ארצות הברית – "נאום גטיסבורג" של אברהם לינקולן, נשיא, מנהיג ומרטיר. הוא שוגר אל חלל האוויר מעל קבריהם הטריים של אלפי חללי מלחמת האזרחים, מול קהל של עשרות מאזינים, חמורי סבר ושבעי קרבות. כה אמר ב-1863 הנשיא שהנהיג את ארצות הברית לשחרור מהעבדות - הממשל יהיה "של האנשים, על ידי האנשים, ולמען האנשים", הכריז - ונכנס לנצח.
265 מילים, 44 שורות, שלוש דקות ושמונה עשרה שניות של שירה. זהו פילוח הנתונים של אחד מקטעי הוידיאו הנצפים ביותר בהיסטוריה העולמית - I
Baby you’re the best candidate I like it when you get hard On Hillary in debate…
Of the new oval office You’ll get your head of state
ברק אובמה – אדם צנוע - אוהב לינוק השראה מאבות האומה, למשל אייברהם לינקולן. "אני ניצב על כתפי ענקים", הודיע ביהירות מסוימת כשהכריז על מועמדותו לנשיאות ארצות הברית בספרינגפילד, אילינוי – העיר בה לינקולן חי ופעל טרום נשיאותו. אלא שלאובמה אין זמן כפי שהיה ללינקולן, לשקול כל מילה, לחשב כל פראזה. אובמה צריך לרוץ מהר. לא בין ערים ומחוזות, בין אתרי אינטרנט ופורומים ווידאו צ'טים.
אובמה הוא מועמד הדור הבא, מועמד של ווב 2.0 – כזה שלא מסתפק בחשיבה בסאונד בייטס – אובמה פועל במגה בייטס. את הקליפ זוקף הגבות ושאר איברים לא ביקש לעצמו. יועציו בוודאי מתלבטים איך ואם בכלל להגיב לנוכח אימפריית החושים שהקימה אמבר ההיספנית. אותו דבר נכון לגבי יועציה של הילרי. זו מוצאת עצמה מתמודדת עם שיר אהבה לסבי שמכה גלים בשלוליות מקוונות מניו יורק ועד סן פרנסיסקו. I know you're not gay but I'm hoping for by, זועקת אל הילרי וואספית כחולת עיניים בקליפ המכונה
רודי ג'וליאני כבר נחשק על ידי אפרו-אמריקנית – גם הוא מחולל אורגזמות מזויפות על מסכים בכל העולם בקליפ של GIULIANI GIRL – דוגמנית בעבר ומעצבת מציאות פוליטית בהווה. מיליון וחצי גולשים לא יכולים להוריד את העיניים.
בארצות הברית קוראים לזה "בחירות יו-טיוב". מערכת בחירות שבה המועמדים מופיעים בMY SPACE יותר מאשר במרחב הציבורי של הרחוב, או בימת הנואמים, או אפילו הטלוויזיה. הילרי קלינטון, רודי ג'וליאני, אובמה – כולם הכריזו על מועמדותם הראשונית באתרי אינטרנט. רשת סי אן אן – זו שהמציאה מחדש בראשית שנות השמונים את הטלוויזיה – מבינה לאן נושבת הרוח וערכה עימות בין המועמדים ביו טיוב. ברק אובמה נדרש להסביר מה בדיוק הוא יסביר לילדות שלו על חינוך מיני. הילרי קלינטון ענתה בתשובה לשאלה על השלטון האינסופי של שושלות קלינטון ובוש שיש לה בעיה, כמה מפתיע, רק עם משפחת בוש.
השבוע נוחת עוד מבול אלקטרוני בצורת עימות של סי.אן.אן ויו-טיוב, הפעם בהשתתפות המועמדים הרפובליקנים הנבוכים. צעיר מגטו מקופח ירצה לדעת למה מסלקים את סניפי הבנק לטובת כספומטים מנוכרים, אחות של חייל שחזר שרוט מויאטנם רוצה לדעת אם בוגרי עיראק הפגועים בנפשם זוכים ליחס הולם יותר, ופרחה עצבנית תובעת שמישהו יסביר מדוע ל-40 מיליון אמריקנים אין ביטוח בריאות ואיך נפטרים מהרעה החולה הזאת.
למועמדים עצמם כמובן אין ברירה – הם מנסים להטמיע את כללי המשחק החדשים - להיראות חדשנים, עדכניים, עכשוויים, צעירים, מקוונים ומכווננים. באינטרנט אפשר לגייס המון כסף, מיליוני דולרים במקרה של אובמה. אפשר לשלוח הודעות למיליונים של תומכים ומעריצים. ואפשר גם ליפול. בגדול. וכן, גם התקשורת המיושנת יותר, זו שמשודרת בכבלים ובלוויין (ומנסה למצוא את מקומה ברשת), זו שנקראת "חדשות בטלוויזיה", נסחפת. כלומר גם אני במערבולת.
כתב חדשות חוץ שמתעניין בפוליטיקה אמריקנית חייב להציץ ב-YOU-TUBE לא פחות מלהביט בחדשות איי-בי-סי. כתב חדשות חוץ חייב לדעת איזה רינגטון אפשר להוריד מהאתר של אובמה. תשובה: " O-Bama Oh Oh Oh ") ואיזה סצינה בדיוק שיחזרו הילרי וביל מפרק הסיום של הסופרנוס? תשובה: הסצינה האחרונה בסדרה. כן, את כל זה אני חייב להכיר כעת. עד לרמת לחן ומילים. השיא עד כה – או השפל – הגיע כאשר נרמז לי בעדינות על ידי החברים מדסק החוץ של חדשות 10 ש"קצת מביך שאתה יודע בעל פה את כל המילים של
התשובה היא לא. אין ברירה אלא לנסות לפענח את הסיבה לאורגיה און ליין. הנה המשוואה: מצביעים חדשים הם צעירים. למצביעים חדשים אין רקורד של הצבעות רצופות, מקובעות, לאותה מפלגה. מצביעים חדשים צורכים מידע וחדשות מהאינטרנט, יותר מאשר מעיתונים ואפילו מאשר חדשות בטלוויזיה.
שורה תחתונה: מדובר ברגע מכריע בתולדות הפוליטיקה האמריקנית. הרגע שבו היורשים של אייב לינקולן – הנשיא הנואם מעל קופסת עץ – ופרנקלין די רוזוולט – הנשיא המדבר ברדיו - ורונלד רייגן – הנשיא המחייך בטלוויזיה - יצטרכו לשקול לא רק "איך זה ייראה", אלא איך "ישקיפו עליהם". מיליוני נערים מחוצ'קנים ונערות עם תסביכים מחליפים את הד' של הדיון הפוליטי בז' מפוקסל. בקרקס שהצעירים מכינים לקראת בחירות 2008 הפוליטיקאים הופכים ממנהלי הזירה לנערות גומי. בהצלחה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
