יחי המלך

מספרים על פרידריך השני מלך פרוסיה, שהיה הראשון שציין שהמלך אינו מעל החוק, וכמו כולם כפוף גם הוא לחוק.

 

יום אחד, בשנת תרפמב"ם, ניסה אזרח פשוט לברר מה הן עלויות האחזקה של ארמונו המפואר של פרידריך בסנסוסי ועד כמה הן מעיקות על הקופה הציבורית. פרידריך סירב,  אבל האזרח לא ויתר ודרש ממנו ללכת לבית המשפט - שהרי אם המלך אינו מעל החוק, עליו לעמוד בהחלטות בית המשפט.

הלכו השניים לבית המשפט, שפסק לטובת האזרח. הוצאות הארמון נחשפו ברבים, וראו זה פלא - התברר כי דווקא בשנה הקשה 1763, כאשר אזרחי פרוסיה נדרשו לקצץ בהוצאותיהם על מנת לממן את מלחמת שבע השנים, ולאכול רק תפוחי אדמה קרים, תפחו הוצאות האחזקה של הארמון המלכותי כמעט פי שניים, ברוב הסעיפים: גם הוצאות הניקיון של הטראסות, גם הוצאות התספורת של כלבי הציד ואפילו הוצאות האיפור (מה שגרם לאי אילו הרמות גבה, שכן היה זה ידוע שאשתו של פרידריך אינה מתגוררת אתו בארמון).

אבל מה שזעזע את תושבי פרוסיה יותר מכל - אפילו יותר מהעובדה שפרידריך החל לבנות עוד (!) ארמון בסנסוסי - זו העובדה ששנה קודם לכן, כשהצארינה של רוסיה הלכה לעולמה, נסע פרידריך להלווייתה עם אשתו בספינה אישית - ושבספינה הותקן אולם שינה מפואר וחדר משרתים, בעלות עצומה שמומנה כולה מהקופה הציבורית.

 

הסערה שהתעוררה שככה במהרה. אחרי הכל פרידריך הוא מלך, וזכותו לעשות בארמונותיו כרצונו. אם הוא היה ראש ממשלה במדינה דמוקרטית אולי הבושה היתה גורמת לו להתפטר, ואולי בבחירות הבאות לא היה נבחר; אבל בפרוסיה לא היו בחירות, ופרידריך שלנו מלך עד יומו האחרון.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 13/5/2013 22:05, ושייך לקטגוריות הומור, סטיות אישיות, בחירות וכן להיות
7 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של נ*גה ב-14/5/2013 11:23

---

בלוח השנה של מדריכי הטיולים בעברית, פסח הוא תקופה של עומס (וכך גם שבועות, סוכות, וכל חג אחר שנופל בתקופה שהיא בקירוב זה או אחר קיץ). ומאחר שאני משתייך לאחרונה לקבוצה הקטנה-אך-סלקטיבית הזו, הרי ש'עומס' הוא עכשיו שמי השני. ואם נוסיף לכך שאת העובדה שאני כעיקרון חדש בתחום, ולכן צריך ללמוד את כל הטיולים לפני שאני מבצע אותם (ו'ללמוד טיול' כולל לא רק חרישת האינטרנט לאורכה ולרוחבה [אני תוהה באמת מה זה 'הרוחב של האינטרנט'] אלא גם הצטרפות אליו כמודרך כמה שיותר פעמים וחרישת המסלול פיזית ברגליים), הרי שאני שוקל לשנות אליו גם את שמי הראשון (אם כי 'עומס עומס אלטמן קידר' לא נשמע כמו שם מוצלח במיוחד למדריך טיולים).

אם נעשה סיכום מקוצר של הימים האחרונים והבאים, נספר שבשבוע וחצי האחרונים עשיתי את הטיול הראשון שלי לפוטסדאם (עם מטיילת פזיזה שנטשה את הרכבת מוקדם מדי והלכה לאיבוד בוואנזה), טיול יהודי באנגלית, גם הוא ראשון עבורי (עם שלושה אנשים, בהם אמריקאי שהתרגש כל-כך עד שהוא נתן לי טיפ של חמישה דולר. לא אירו, דולר. בשטר. אפשר למסגר ולתלות על הקיר) וטיול לדרזדן באוטובוס באנגלית (שבו התגברתי על מוכרת כרטיסים שלא הגיעה, פגשתי אמריקאים נדיבים יותר וסטודנט עיראקי שתקן וגיליתי שכל העולם איכשהו מכיר את גרליץ). בין לבין הספקתי להתלמד בטיול האופניים, לקרוא עוד ספר לטיול היהודי ולהדריך את אחותה של אשתי בגרסה משופצרת ומיוחדת של טיול 'הטוב שבטוב של ברלין'. וזה, ייש לציין, נחשב עדיין 'טרום-טירוף': מחר אני מדריך את טיול האופניים הראשון שלי, ומאותו רגע - בהנחה שצפי המטיילים יתממש - אני אמור להדריך כל יום, עד יום שני הבא (כולל).

כפי שאתם יכולים להבין מהנימה המהותלת-קמעא שבה נכתב פוסט הקיטורים הזה, אני לא באמת באמת סובל מהעומס הנ"ל, אלא בסך הכל די משועשע ממנו - בייחוד אם מזג האוויר האביבי להפליא יימשך בימים הקרובים.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 19/4/2011 21:11, ושייך לקטגוריות הומור, סטיות אישיות, אופטימי
8 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של זאתי, משם ב-1/5/2011 13:07

---

התפאורן, המברגה וארון הבגדים

(שם הפוסט קשור אסוציאטיבית בלבד לכמויות העצומות של חומר לבן הממלא את הרחוב ואת הבלוג)

 

1. פרדוקס האחסון

אני לא יודע אם אתם זוכרים, אבל במהלך האריזה (אם לא זוכרים, עיינו כמה פוסטים למעלה) קיטרתי שוב ושוב על הכמות האדירה של חפצים שצברנו בארבע שנים גרמניות בסך הכל. באותו זמן כבר ידענו שהדירה שנעבור אליה בברלין קטנה משמעותית מזו שהשארנו מאחורינו בזארברוקן, ולכן עשינו כל מאמץ לנהוג כאלימלך זורקין המיתולוגי ולהשליך כלאחר יד חפצים שימיהם הטובים כבר מאחוריהם, גם אם 'מתישהו זה בטוח יהיה שימושי'. למרבה הצער, גישה כזו דורשת מיון מדוקדק, וזה דורש זמן - משאב שהמעבר-בפאסט-פורוורד שלנו לא היה עשיר בו ממילא. כתוצאה, מצאנו את עצמנו בדירה קטנה ומלאה ארגזים. מצד שני - חשבתי לעצמי באותו זמן - זה לפחות אומר שבניגוד למעבר הקודם, לא יהיה עלינו לעשות מסעות ארוכים למרחבי איקאה והסביבה על מנת לרכוש חח"ח (חפצים חיונים חסרים).

אלא שטעיתי. מסתבר שדווקא המעבר לדירה קטנה יותר אילץ אותנו לצאת לכמה וכמה סיבובים במחוזות ה'קנה זאת בעצמך'. הסיבה היא אותו פרדוקס הנזכר בכותרת: הצורך להשתמש ביעילות רבה יותר בכל מטר מרובע מחייב מציאה של פתרונות אחסון חדשים ומתוחכמים, שיכולים להוציא מטבח מכליו (או במקרה שלנו: להכניס יותר כלים לאותו מטבח מינימלי). בהעדר פתרונות אחסון נוחים, שלבי הפריקה המאוחרים מזכירים פאזל מא-ג'ונג: כדי לפרוק ארגזים יש לשים את תכולתם ברהיט-אחסון כלשהו, שכדי לשים אותו על הרצפה במקום שלא יכשיל עוברים ושבים תמימים צריך לפנות מאותה רצפה את הארגזים (שאותם צריך לפרוק וחוזר חלילה).

את החידה התלת-ממדית הזו סיבכה החלטה חיונית-אך-מכרעת, שהותירה אותנו בפיגור מובהק מקו הזינוק: במעבר מזארברוקן החלטנו להשאיר מאחור (למעשה: למכור באי-ביי) את ארון הבגדים שלנו. הסיבה המוצהרת היתה דופן אחורי מתפרק שלא היה בהכרח שורד במעבר, אבל האמת היתה פרוזאית הרבה יותר - מחסור מובהק במקום לבגדים (בכל זאת, יש בבית זמרת אופרה) שמחייב קנייה של ארון 'כמו שצריך' ולא של הארון הזול ביותר שאפשר היה למצוא ב'פרקטיקר'. למרבה הצער, קנייה מאסיבית כזו אינה מעשה שניתן לעשותו כלאחר יד; ולכן, בעקבות הטלטלות המטורפות שבהן היטלטלו חיינו מאז שמצאנו את עצמנו בברלין, לא התפנינו לאתגר עד השבוע שעבר.

 

2. לֶט דֶן רֶטֶה קוֹמָה אִין

אין ספק בכך: אווירה שבדית עוטפת אותנו בזמן האחרון. זה התחיל בסרט ערפדים המתרחש בחורף השבדי (חושך. שלג. ילדים), המשיך בסדרת ספרים מותחת שהכירה לנו נערה שבדית ייחודית ועוד הרבה חושך ושלג, ונמשך בהתבוססות ארוכה בשלג עמוק בדרך ל'איקאה' הקרוב - מסלול שבסתיו היה קל ונחמד אבל במזג האוויר הנוכחי היה למסע מפרך. לרוע המזל, כל מי שניסה לקנות באיקאה יודע שההגעה היא רק חצי מהמסע; לא משנה אם אתה יודע בדיוק מה אתה מתכנן לקנות (את ארון-החלומות שלנו כבר עיצבנו בתיאוריה מראש באינטרנט), קנייה באיקאה היא טיול מתיש בין חדרים פסאודו-מעוצבים עם שמות שנשמעים פלצניים (אבל הם בסך הכל בשבדית).

כבעלי ניסיון עשינו כמיטב יכולתנו להשלים את המשימה (הזמנת ארון וקניית כמה פיצ'פקס) מבלי ליפול מהרגליים/לאבד את הדרך/לריב, והצלחנו איכשהו להגדיר ארון בגודל ובצורה הנכונים (לא לפני שגילינו שאת העיצוב שעשינו ברשת שכחנו בבית), לתפוס את אחת מהעובדות ולגרום לה אשכרה לענות על שאלותינו (ורק בניסיון השלישי! כבוד!) ולהגיע אחר כבוד למחסן הענקי, מצוידים בעגלה וברשימה של מספרים שנראים כמו הקודים של ויקיליקס. אלא ששם התברר שאם אנחנו רוצים להימנע משוטטות ברחבי המתחם ומהעמסת מספר רב של קרטונים כבדים ומלאים על עגלתנו המסכנה, עלינו לא רק לשלם עוד אי-אלה מעות אלא גם לטפס חזרה לקומה העליונה, להשיג שוב את תשומת לבה של המוכרת ולהזמין את הכל שם. עכשיו אני יודע איך מרגיש כלי המשחק שמגיע ל-98 ב'סולמות וחבלים' ומחליק חזרה ל-12.

נקצר ונאמר שפרט לעניין מרגיז זה, ולמחיר השערורייתי של ההובלה, הכל עבד די חלק, והחבר'ה אפילו הפתיעו והבהירו שהם יכולים להביא את הארון כבר למחרת היום. הדבר יצר אמנם לחץ מפתיע (ידידה מהמבורג הזמינה את עצמה אלינו לארוחה באותו סופ"ש ורצינו שהבית יהיה מאורגן בזמן) אבל שימח אותנו, שהרי למה לדחות למחרתיים מה שאפשר לעשות מחר (או בשבדית 'ואירום איגברמורשן סחיבן ואס די מורשן טיון קו').

 

3. סימטריה של הנדימנים

בכל סיפור הארון לעיל אולי שמתם לב שחסר אלמנט חשוב. לא, לא פוגי - אם כי בשלב מסוים תהיתי אם נמצא באיקאה מגירות מעוצבות המכונות לוגי גרסקו, אייצ'י פאפה ושלמה - אלא התשובה לשאלה החשובה, מי לעזאזל ירכיב את הארון הזה? שהרי לא מדובר באיזה בילי (ארון ספרים על שם בילי דה קיד) או בני (ארונית דיסקים על שם בני גודמן) אלא בתפלצת בגובה שני מ' ושלושים שישה סנטימטרים, עם דלתות הזזה כולל מראה מזכוכית, שעולה יותר מכל הפריטים שקנינו עד כה באיקאה יחדיו. אם כל הכבוד ליכולת הטכנית הדי-מוגבלת שלנו, המשימה נראתה גדולה מכדי שנוכל להתמודד אתה בעצמנו. הפתרון? כתמיד, The handyman can.

ותיקי הבלוג זוכרים ודאי את הכתרים שקשרנו לגידו, השיפוצניק אותו היכרנו מיד עם המעבר ודי מהר למדנו להסתמך על יכולתו הטכנית ועל תושייתו בקדיחת חורים, הרמת פסנתרים, הדבקת שטיחים לקיר ובכלל. רצה הגורל (והוא רצה זאת בדרכיו המפותלות, תאמינו לי) וגם בברלין היכרנו במהרה הנדימן חביב, ששמו ויליאם. לוויליאם ולגידו, כך מתברר, יש הרבה תכונות משותפות: שניהם עוסקים למחייתם בעיצוב תפאורות לתיאטרון, עובדים באיטיות מוקפדת, מדברים אתנו אנגלית (גידו כי היינו חדשים בגרמניה ו-וויליאם כי הוא בכלל וולשי במקור), הוגנים עד אימה ומוצאים תמיד איזה שבר-בורג באיזו פינה שיפתור איכשהו את הבעיה. עם זאת, יש ביניהם הבדל  תהומי אחד: בעוד שגידו הוא ענק מהסוג שלא רואים בדרך כלל מחוץ למגרשי הכדורסל, ויליאם הוא גבר נמוך להפליא - חיסרון משמעותי כשמנסים להרכיב ארון בגובה שני מטר שלושים ושישה.

למרבה המזל, על חסרונותיו בתחום הגובה מפצה ויליאם בחוש איזון מושלם ובהעדר מוחלט של פחד גבהים או פחד בכלל - מה שהוביל למספר סצינות הזויות, כשאנו מאלתרים מרהיטי הבית סולמות שיהיו יציבים מספיק לשאתו וגבוהים מספיק כדי שיהיה לזה טעם. מצד שני, גם התעריף של ויליאם נמוך משמעותית, והוא לפחות לא סנט בנו על ימין ועל שמאל. ובל נשכח את המברגה שהביא עמו - כלי-פלאים, שבלעדיו היתה הברגת מאה-ומשהו הברגים בארון האיקאי לוקחת לנו עד 2011 ומעבר לה. למרבה הצער, כשוויליאם הבריג בטעות כמה ברגים מוקדם מדי התברר ששימוש במברגה בבניית מוצרי איקאה עלול להפוך טעויות קטנות למעשים שאין להשיב, או יותר נכון, שכדי להשיבם צריך שעה וחצי של עבודה מאומצת ומשלוח של אחד מאתנו אל הכפור האיקאי כדי להשיג חלקי חילוף. סוף טוב הכל טוב - החלפים שבו בזמן, ויליאם ניכה מהחשבון את השעות שהתבזבזו ועד להגעת האורחים בחג המולד כבר עמד הארון על תילו - אבל רגעי האימה שחלפו כשהברגים השגויים סירבו להישלף יישמרו לעד בזיכרוני כאות אזהרה מפני נמהרות מברגית.

 

4. ואיך הארון?

יפהפה. קלט את כל בגדינו ועדיין לא מלא. משלים היטב את חדר השינה. זכה מהאורחים למחמאות שהתחרו באלה שקיבלה הארוחה שהכינה אסנת (לא משימה קלה כלל וכלל!). מגדיל משמעותית את הסיכוי שלא נזוז מהדירה הזו בעתיד הקרוב (לילה אחרי שהרכבנו את הארון התעוררתי שטוף זיעה מסיוט, שעיקרו היה שאנחנו צריכים שוב לעבור דירה). במלים אחרות, אין צורך לשפוך חלב על הרצפה (וממילא לא יראו את זה, בגלל השלג).

 

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 29/12/2010 22:48, ושייך לקטגוריות הומור, מעברים 10-20-30, אופטימי, סטיות אישיות
8 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של מיס בוז'רסקי ב-1/1/2011 15:57

---

סופרמן חוזר
זה היה מהימים האלה, שאתה יודע איך הם מתחילים אבל לא איך הם נגמרים: איכשהו, שלושה פרויקטים שונים, משלושה כיוונים שונים, היום חייבים להיסגר היום (בין השאר בגלל שבאים אלינו אורחים מחר), ובין לבין מצאתי את עצמי מדלג ביערות של סלובניה, מחפש ברשת ביטויים אזוטריים מתחומי הסקי וטיפוס הצוקים, מנהל שיחות-צ'ט הזויות עם אנשים שלא דיברתי אתם זמן רב, מברר את מזג האוויר לסוף השבוע, מדבר אנגלית בטלפון ומבלה את ההפסקה שלי בגיבוש דעה מסודרת על מרגלים, בג"צ ודיסקים צרובים.
היו רגעים שלא הצלחתי להבין איך המוח שלי יעמוד בכל המשימות; אבל בסופו של דבר, כשהאבק התפזר והכל התברר, הבנתי ששוב הגיח ממחבואו ידידי הטוב ביותר - סופרמן. בעוד שאני-עצמי בדרך כלל חלשלוש, קוטר ומתקשה להתמודד אפילו עם ימי-שגרה פשוטים ורגילים, הרי שסופרמן יכול לג'גל חמש עבודות ושמונה פרויקטים ובמקביל להיות אוזן קשבת לידידות מתמוטטות, לעקוב אחרי שער האירו, לעזור לחברים להתקין את מצלמות הרשת שלהם, לקרוא שירה ואפילו לפרסם פוסט בבלוג. איך הוא עושה את זה, אני לא יודע; אבל אולי השעה 1:24 שניבטת אלי מצג המחשב היא חלק מהתשובה.

אני רק מקווה שהלילה לא יתברר כמכרה קריפטונייט.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 14/4/2010 23:48, ושייך לקטגוריות הומור, סטיות אישיות
9 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ב-24/4/2010 14:28

---