לך, לך למטבח
אחת הפעולות המהנות ביותר שאפשר לעשות בזוג היא לבשל. למעשה, אני חושב שזו הפעילות המדורגת אצלי במקום השני בקטגוריה הזו. בישול הוא פעולה יצירתית (בניגוד למשחקי מחשב) ואינטראקטיבית (בניגוד לצפייה משותפת בטלוויזיה), שמשאירה אחריה תוצר ממשי (בניגוד לשיחות נפש ארוכות ו/או שיחות שטויות חסרות תוחלת). עם זאת, יש כמה כללים חשובים שצריך להכיר לפני שנכנסים ביחד למטבח, על מנת שהבישול המשותף לא יהפוך לקרב סכינים ולא יוציא אף אחד מהכלים.
הכלל הראשון, החשוב ביותר, ויש אומרים אפילו היחיד שחשוב הוא היררכיה. שוויון זה טוב מאוד בחלוקת עבודות-הבית ובהצבעה בבחירות, אבל במטבח צריך שיהיה שף (בגרמנית, אגב, פירוש המילה chef הוא 'בוס'). אחד מבני הזוג חייב להיות זה שמחליט את ההחלטות, זה שקובע לאן התבשיל ילך. השף יכול כמובן להתייעץ בסו-שף, לבקש חוות דעת, אפילו להאציל סמכויות מסוימות - אבל כמו בצוות של ד"ר האוס, ההחלטה הסופית היא שלו ושלו בלבד.
כמובן, אין שום צורך שהשף יהיה תמיד אותו אחד מבני הזוג. אפשר לשנות את ההירכיה בכל בישול משותף, ואפילו בתוך אותה ארוחה. לכל אחד יש את הספציאליטט שלו, שהוא/היא הביאו מהדודה/הסבתא/החבר מקמצ'טקה, והוא יודע איך להכין הכי טוב. אם מכינים ארוחה גדולה, אין שום סיבה שלכל אחד לא תהיה אחריות על מנה אחת, או שתיים או שלוש. העיקר הוא להגדיר מראש מי השף בכל תבשיל, כי הכלל הידוע לגבי 'יותר מדי טבחים' נכון לכל מספר טבחים שגדול מאחד.
הכלל החשוב השני בבישול משותף קשור לניצול נכון של המשאבים, ולמעשה מגדיר מהו המשאב החשוב ביותר בכל מטבח. הכוונה היא לא לכלים (גם אם אלה מאוד חשובים), לא לחתול (כבודו במקומו מונח, הרחק מהאוכל אם אפשר) ואפילו לא לשום (שהוא אמנם קדוש אבל...) אלא לדבר פשוט בהרבה וחמקמק הרבה יותר. המשאב החשוב ביותר במטבח הוא מרחב. או במלים אחרות: מקום.
לא סתם היה לנו חשוב מאוד שגידו, הענק הלוחש, יתקין לנו משטח עבודה רחב מאין כמוהו מיד שנכנסנו למטבח. קשה להפריז בחשיבות של מרחב עבודה כשמבשלים, ועל אחת כמה וכמה - כשמבשלים ביחד, ועל אחת כמותיים וכמותיים - כשמבשלים ביחד ארוחה בת מספר מנות. קשה להפריז במורכבותו של התכנון המדויק הנדרש כדי לא לדרוך אחד לשני על האצבעות, למנוע אסונות כמו 'אני לא מאמינה שטיפטפת מיץ שום על העוגה', ולאפשר לבצקים לתפוח, לבשרים לשבת במרינדה, לירקות להיחתך ולצנוברים להיקלות מבלי שיפריעו זה לזה. הבעיה, אגב, לא מוגבלת למשטחים בלבד; חלוקת המקום (והזמן) על הכיריים, בתנור, בכיור, ובגרמניה - גם במקרר ובפריזר (שקטנים הרבה יותר מהמקובל בארץ) היא שיקול חשוב לא פחות בתכנון ארוחה בת חמש מנות במטבח ממוצע של זוג צעיר שעדיין לא זכה בלוטו.
מה שמסבך את העניין הוא שמשטחים נוטים להיותר חסרי תועלת אם אינם נקיים, מה שמחייב (במקרה של ארוחה רבת-מנות) לנקוט באסטרטגיית 'בשל ורוץ לנקות'. יש לציין שדווקא הבישול ביחד מאפשר שימוש יעיל באסטרטגיה הזו: השף/ית מבשל/ת, מערבב/ת וטועמ/ת את כף העץ, ואילו העוזר/ת מכינ/ה במקביל את המשטח להכנת המנה הבאה. עם זאת, יש לזכור שסבון זה לא טעים, ולכן מומלץ להרחיק בשרים במרינדה ועוגות מתקררות מאזור הכיור בשלב זה.
הכלל השלישי והאחרון בבישול משותף הוא ביחד, אבל לחוד. זה אולי נשמע פרדוקסלי, אבל אין הרבה פעולות במהלך הבישול שדורשות בהכרח ארבע ידיים. שלא תבינו אותי לא נכון, יש מצבים שבהם עוד זוג ידיים הם ברכה משמיים ('פתח לי את התנור', 'תחזיקי את הקערה בזמן שאני מבלנדר' וכו'), אבל אלה בדרך כלל רגעים חולפים, ורוב העבודה המטבחית (כמו רוב הקונצ'רטי לפסנתר) דורש זוג ידיים אחד בלבד. ה'לחוד' הזה חשוב גם פסיכולוגית (כדי שהסו-שף לא ירגיש כמו פועל שחור) וגם מעשית (עוד עשר אצבעות ליד מי שקוצץ ירקות פירושן עוד עשר אצבעות שעלולות להיחתך בטעות).
כדי להגשים את הכלל הזה, חשוב לנסות להימנע משימוש משותף באותם כלים, גם אם פירוש הדבר עוד סכין לרחוץ בסוף הארוחה. איכשהו, תמיד שני המבשלים צריכים אותו כלי באותו זמן, ואם יש אפשרות שלכל אחד יהיה משלו, למה לא? לעניין זה, 'כלים' פירושם גם 'מרחב'; הדרך הכי טובה לריב במטבח היא להיכנס כל הזמן אחד למרחב של השנייה ולהיפך.

(וכל הדברים האלה עלו לי בראש בסוף-שבוע שבו אירחנו פעמיים, ובצורה מוצלחת להפליא. מה שכן, בישול זו חוויה נהדרת אבל גם דרך מעייפת להעביר סוף-שבוע. בפעם הבאה, אנחנו מתארחים).

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 3/5/2009 17:10, ושייך לקטגוריות אסנת, הומור, סטיות אישיות
19 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של gentzo ב-7/5/2009 14:37

---

חזרת השיפועים ושאר טירופים
כולם כבר שמעו על הניסיון הכושל של יעקב ליצמן, סגן שר הבריאות, להפוך את 'שפעת החזירים' ל'שפעת מקסיקו'. כעיקרון, השר צודק: השם הנהוג בעולם אינו מדויק, ולו בגלל שזן השפעת החדש מורכב מארבעה זנים ישנים, שרק אחד מהם נפוץ בחזירים. יתר על כן, השם גורם לאמונה השגויה שהשפעת עוברת באכילת בשר חזיר (אמונה שכפי הנראה שותפים לה גם סין, רוסיה ומגיבי ynet). עם זאת, קשה להאמין שליצמן חשב על זכויותיהם של אוכלי בשר החזיר, וזה מעלה שאלה מעניינת - האמנם החזיר טמא כל-כך שאפילו אמירת שמו היא חטא? ואם זה כך, האם לא חטא ליצמן כשאמר (ועוד לציטוט') "לא נקרא לה שפעת החזירים'?
או שאולי בעצם, מה שליצמן חושש הוא שאדם דתי יידבק במחלה, ויוחרם בגלל שאנשים מקשרים את המחלה לחזירים? האם זוהי מכת-מנע כנגד הפרימיטיביות של החברה החרדית עצמה?
כמובן, כפי שציין שגריר מקסיקו בישראל, גם 'שפעת מקסיקו' זה לא פוליטיקלי קורקט, ואולי צריך פשוט לחזור למקור ולקרוא למחלה 'חזרת'.

מה שכן, אם המחלה כן החלה להתפשט בישראל, אירועי יום העצמאות נתנו לה הזדמנות מצוינת לקפץ מאדם לאדם ומבמה לבמה. מספיק שאחד מאמני ישראל הנגררים בכל הארץ ביום העצמאות יידבק בנגיף במהלך חלוקת חתימות, וההפצה החלה. בינתיים זה לא קרה, אבל שמעתי שהשנה אף בנק או עיתון לא חילק דגלים חינם. קיצוצים. למרות שבעיני היה עדיף לעשות את זה בשלבים, וקודם לקצץ רק חמישים אחוז. להשאיר פס כחול אחד ומשולש אחד. זה מסביר גם למה אף אחד לא מוכן להקשיב להצעה של דוב חנין להוסיף לדגל שני ענפי זית. זה גם צבע שלישי. יקר מדי.
את יום העצמאות שלנו בילינו בקהילה היהודית, שם אסנת הוזמנה לשיר כמה שירים עבריים בליווי פסנתר. אבל לפני כן ייבש אותנו ראש הקהילה בנאום של שעה שלמה על השעון (מדדתי זמנים) שעסק רובו ככולו בטרור, בתושבי שדרות, במליצותיו של נשיא איראן ובמגוון ציטוטים של בן גוריון. אותו ראש קהילה התגלה גם כעורך וידיאו חובב (מאוד חובב) שיצר מצגת 'יש לי אדובה פרימיר ואני מאוד מתלהב מזה' על בסיס תמונות עתיקות של הנגב, כיפת הסלע, הגן הבהאי בחיפה, מצדה, גמלים, עוד גמלים, המון-המון גמלים, וכמה סרטוני הפחדה של המטה ללוחמה בטרור. מה שכן, נגינת ההמנונים בסוף האירוע הובילה אותי למחשבה שבכל ההמנונים שאני יודע את מילותיהם (הישראלי, הגרמני והאמריקני) מופיעה המילה 'חופש' או 'חופשי' בהטייה כלשהי. הממפפפף.
אחרי זמרתה הנפלאה של אסנת ושאר הירקות שנלוו אליה בילינו עוד כחצי שעה בהתמנגלות עם הקהילה, ופגשנו יהודי שנולד בזארברוקן, ברח לארץ עם משפחתו בגיל 5 וחזר לעיר בגיל 27, בשנת 1952. הוא דיבר אתנו עברית והעלה זכרונות מבת-ים. וטוב שכך, כי אחרת היינו צריכים לבלות יותר זמן עם נציג אגודת הידידות ישראל-גרמניה, שהיה close talker בלתי נלאה ולא הפסיק לקשקש על חלומותיו לנורמליזציה ביחסי ישראל-גרמניה. היה צפוף.

'צפוף' גם מתאר יפה גם את לוח הזמנים שלנו בימים האחרונים, שלצד ההכנות לקונצרט (ועוד קונצרט לפני שבוע) כלל עוד כמה עניינים מקצועיים וכן טיפול יומיומי בעריכת 'זוטא', אוזבקי שהלך לאיבוד (אל תשאל), ברז שהחליט להשפריץ מים על כל רצפת המטבח וארגון לינה ואטרקציות לזוג עם שתי תאומות (דפנטלי אל תשאלו). למזלנו, שמרנו על קור רוח לעת משבר; ובגלל המשבר הכלכלי העולמי אנחנו גם יודעים איך להגיד 'משבר' בגרמנית: קריזֶה. כן, זה כמו crisis באנגלית, אבל לי זה פשוט נשמע כאילו 'העולם בקריזה' (מה שלא לגמרי שגוי).

ואגב - שפעת החזירים בגרמנית זה שְוָויינֶה-גְרִיפֶּה.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 29/4/2009 23:55, ושייך לקטגוריות סטיות אישיות, קוהרנטיות זה פאסה, הומור, אקטואליה
9 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של לי ב-4/5/2009 15:48

---

פרפראות לפורים
פורים היום, ולרגל החג - כמה קטעים קצרים וחסרי קו מקשר. אם תמצאו אחד, אתם מוזמנים לשלוח אותו למערכת.

המן האָלֶמָני
לרגל החג, אסנת החליטה לאפות אוזני המן, ולצורך העניין נאלצנו לברר איך אומרים 'פרג' בגרמנית. הסתבר שהמילה היא mohn (מוֹן). בהמשך, במסגרת מסעות גוזלי-זמן בוויקיפדיה בבירור שאלות גורליות כמו 'האם אחשוורוש הוא באמת קסרקסס הראשון?' או 'איפה זה בדיוק כוש?', מצאתי את עצמי מברר על מקורן של אזני ההמן. ואז התברר שכל עניין האוזניים הוא המצאה של העברית - במקור האידישאי אומרים 'המן טאשען', שזה 'כיסוני המן' (ומקביל למאכל הגרמנית המסורתי מָאוּלטאשֶן). חפירה קצרה נוספת גילתה ש'המן טאשען' זה בעצם שיבוש של 'מאן טאשען' (כיסוני פרג) שהוא בעצם מאכל גרמני, הנקרא mohntaschen. עוד מסורת יהודית עתיקה מתבררת כהמצאה גרמנית.

מאלו מאלו
כדי להשלים את אוזני ההמן נאלצתי לצאת אל הגשם (כרגיל בפורים), אבל בתור לקופה בסופרמרקט לפחות עברתי חוויה משעשעת. הכל החל כשזווית עיני קלטה, על חוברת שהיתה מונחת ליד הקופה, משהו שנראה כמו מילה עברית כשרה, באותיות לטיניות. 'מָלבּוּש?' חשבתי לעצמי, 'למה שמישהו יכתוב מילה עברית-גבוהה כזו על חוברת צבעונית?'
מיד בדקתי את העניין והבהרתי לעצמי שעל החוברת כתוב Malbuch ולא Malbusch. המילה buch פירושה כמובן ספר, אבל מה ה-mal אומר?
המוח הבלשני נכנס לפעולה, אבל כנראה עדיין בהילוך אחורי, שכן הדבר הראשון שקפץ לי לראש היה שהתואר malo/mala פירושו באיטלקית, בספרדית ובלטינית 'רע' (מכאן אגב מלים אנגליות כמו malpractice ו-malice). 'ספר רע' יכול בדוחק להיות כותרת לספר ילדים (עם מפלצות מפחידות?) אבל הציורים המצחיקים על הכריכה לא התאימו לפרשנות הזו, ותוך שהיבטתי בהם היכתה בי גם ההבנה שטעיתי בשפה.
הרי בגרמנית, הפירוש המקובל של המילה mal הוא 'פעם' (במובן של 'כמה פעמים ספרת עד עשר' מה שגורם לכך ש-hit me baby one more time הוא בגרמנית 'שלאג מיר בייבי נוֹך אָיין מאל' ואפשר לשיר את זה במנגינה המקורית). הבעיה היא ש'ספר-פעם' זה לא נשמע הגיוני, ולכן הנחתי גם את האופציה הזו בצד.
ורק אחרי שעשיתי את כל הסבב הזה, וכבר עמדתי להניח את המצרכים על הפס-הנע, הבנתי ש-mal מקורו בפועל הגרמני malen, שפירושו 'לצבוע', ולפני בסך הכל חוברת צביעה לילדים.
בהערה מאוחרת יש לציין שבמספר שפות סלאביות (בהן מונטנגרית, שבה אני עוסק כרגע דרך עבודת התרגום שלי), malo/a פירושו בכלל 'קטן'. לצבוע, פעם, קטן, רע ? פרט לעניין הצביעה, הייתי אומר שזה מסתדר עם הפירוש העברי של המילה 'מָל'.

מתחפשים
בגלגל"צ פמפמו כל השבוע את 'ההשתלטות העוינת' של זמרים ידועים על התחנה בפורים, ומאחר שזה באמת נשמע כמו שינוי מרענן, הקשבנו לפרויקט רוב היום. באורח מאכזב, התחפושת היתה רחוקה משלמות, וראו הרבה מתווי הפנים של גלגל"צ דרך כל אחד מהזמרים. במקום לאפשר לכל זמר להגיש תוכנית אישית, עם בחירות שירים עצמאיות ומעניינות, החליטו בגלגל"צ לשמור בכל מחיר על הפורמט הקבוע, ולשדר את התוכניות הרגילות, עם בחירות החיילים והפלייליסט הרגיל, כשהזמרים המחופשים מגישים בקושי שניים-שלושה שירים שהם בחרו, ומשפיעים באורח מאוד מינימלי על אופי השידור. הכל יחסי, כמובן; דנה אינטרנשיונל עשתה יופי של פאן בשידור, וגלי עטרי היתה ממש חמודה, אבל בגזרת הגברים נרשם אסון אחר אסון: מאור כהן הצליח להתבטא בצורה נורמלית רק באנגלית, שלומי סרנגה התקשה לבטא את השם 'פרלמוטר' וטען שמדובר ב'שם משפחה שלא רואים כל יום' ויוני בלוך לא רק נשמע כמו מי שיצא הרגע מהמיטה אלא גם הסתבך עם 'אתי באולפן שרהל'ה בן אשר' והחליט ש'אִיתַי באולפן' נשמע יותר טוב. צביקה פיק, שעלה אחריו, נשמע לפחות מקצועי ושולט בשפה העברית, אבל התעקש לנצל שניים משלושת השירים שלו כדי להשמיע את בנותיו (הכלואות, לדבריו, באיזה בית מסתורי עם מנחם בן - זה נשמע כמו שיטה חדשה של עינוי סיני) ודיכדך את המאזינים בתשובות נחרצות כמו 'לא מוצאים' (לשאלה 'איך מוצאים חתן'). את הכבוד הגברי הציל עידן רייכל, שהיה הכי מוצלח בהתחפשות לשדרן גלגל"צ (מאחר שלא אמר הרבה ונתן למוסיקה לדבר) אבל כשדיבר, דיבר בטעם ואפילו סיפר סיפור משעשע על אשתו האוסטרית, שיצאה החוצה בערב פורים, חזרה ואמרה לו שכולם השתגעו (ואסנת הציעה לשלוח לו אס-אם-אס המציין שאם יש לו אישה אוסטרית, היא בטח תמיד חושבת שכולם השתגעו). הפדיחה הגדולה ביותר של היום נרשמה דווקא אצל ריטה, שהיתה פרט לכך מקסימה להפליא ואפילו שרה בפרסית - אבל משום מה התעקשה לשייך את 'שמתי לי פודרה' למאור כהן ולא הצליחה לתקן את הטעות עד אמצע השיר בערך. נו שויין, כבוד למאור.

ועם כל הסיפור הזה, אני תוהה האם בכלל הייתי שם לב לפרויקטי פורים של גלגל"צ אם לא הייתי גר בגרמניה. ואולי בפורים הזה, עם גשם מסורתי, גלגל"צ ברקע, וויינט והארץ בחלונות, אוזני המן בתנור (וחלוקה של 'משלוח מנות' לשכנים) הבית שלנו התחפש לרגע למדינת ישראל?
(אני רק מקווה שהתחפושת לא תכלול ביקור-הפתעה של נתניהו. ראינו אתמול סרט על ניקסון, ואני חושב שאני יכול לסבול רק מניפולטור-חסר-בושה אחד בכל חודש).



שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 10/3/2009 20:19, ושייך לקטגוריות אטימולוגיה בשקל תשעים, אסנת, הומור
24 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-17/3/2009 10:10

---

לונדון ריין
לוח השנה אומר שהחורף נגמר, ומרץ כבר עלינו, ובסוף השבוע שעבר אפילו שיתף מזג האוויר פעולה ויצאנו למסע אופניים, תוך שחרור הצעיפים ואפילו הסרת מעילים סלקטיבית. אבל בשלושת הימים האחרונים חזרנו למצב שאני נוהג לתאר כ'מזג אוויר לונדוני' (וזאת למרות שלונדון האמיתיתי דווקא קיבלה אותי בשמש חמימה ונעימה בפעמיים שהייתי שם): שמיים ששומרים על אפרוריות קבועה בכל מקום, בלי עננים שחורים במיוחד, ברקים, רעמים או שאר אפקטים שנראים טוב באתרי מזג-האוויר; וגשם שיורד ברציפות, כל היום וכל הלילה, באותה עוצמה טורדנית שגורמת למטריה להיראות כמו השקעה מיותרת אבל בכל זאת מציקה כשיוצאים ברגל או באופניים לאן שלא יהיה.
במזג אוויר כזה, שאין בו אפילו מידה של דרמה להציל את המצב, אפשר ממש להתייאש, או לחלופין פשוט להתכרבל בתוך השמיכות או אחד בתוך השנייה ולהיפך. ודווקא מתוך הדכדכת אפשר אולי לחוש את העוצמה שבהתכרבלות, בהתכנסות פנימה, במתן זמן לדברים לשקוע, להחלים. והת'ר נובה אומרת את זה הכי טוב, אז אני אתן לאתה-צינור לעשות את העבודה בשבילי, בלינק הזה (משום מה דווקא לשיר הזה לא מאפשרים embedding, מה שמשעשע בהתחשב בקשר בין המילה embed למילה bed, ובכך שאפשר בעצם לחשוב ש-embed זה, מבחינה מטאפורית, בדיוק להתכרבל בתוך השמיכות במיטה החמה. ובהתחשב בכך ששם בדיוק נחלמים חלומות הדיסקונטיניואיטי מהפוסט הקודם - שאגב, היום כללו חדר סודי לקמפיין של בארטלט מאחור קול-סנטר בהודו - הרי שהתפתח לנו כאן דיון בין-פוסטי ומטה-טקסטואלי משעשע, וגם טקסט ארוך במיוחד בתוך סוגריים, [וייאמר במאמר מוסגר - שאני משתמש עבורו בסוגריים מרובעים כי אנלנו כבר ממילא בתוך סוגריים - שסוגריים הם מחלה, הם מחלה, הם מחלה] אפילו יחסית לנטייה שלי להכניס לסוגריים הרבה מאוד מחשבות שיש להם חשיבות משל עצמן ולא אמורות בעצם להיכנס לסוגריים, מכל סוג שהוא).

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 7/3/2009 01:07, ושייך לקטגוריות אטימולוגיה בשקל תשעים, דברים שמצאתי ביוטיוב, הומור, ישירות מהמח"א, סטיות אישיות, עונות השנה
9 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ענבל כהנסקי ב-17/3/2009 08:16

---