מהי מטרתה של המציאות?

הציטוט לעיל, של המשורר וההוגה הפורה אנונימוס, הוא הגרסה הראשונה לציטוט בסגנון זה שזכיתי להכיר. זה היה אי שם בימים שבגרוש היה חור, יצורים קטנים ופרוותיים מאלפא סנטאורי היו באמת יצורים קטנים ופרוותיים מאלפא סנטאורי וקהילת האינטרנט בישראל היתה יכולה להצטופף בתוך סניף 'פיצה האט' בינוני (ואכן עשתה כן לפחות פעם אחת). זה לא מפתיחע, לאור העובדה שהייתי אז מוקף חנוני מד"ב שהיו מזהים מיד את המחווה בציטוט לעיל (וכנראה היו גם באותו סניף של פיצה האט).
מאז שמעתי את המשפט בגרסאות שונות, כאשר את המלים 'מדע בדיוני' מחליפים סמים, אמסטרדם, אמנות קונספטואלית, טלוויזיה, ריאליטי טי. וי. (משעשע) או מגוון וריאציות אחרות על אותם נושאים. הוא משעשע כי הוא (על כל צורותיו) מהווה היפוך לדעה המקובלת, המסווגת את מי שעוסקים במדע בדיוני/אמנות/כל מיני דברים כאלה כמי שבורחים מהמציאות. עם זאת, מאחר שההגדרה של 'מציאות' היא בערך 'כל מה שקיים' ('כל מה שנמצא'), הביקורת בעצם מכוונת להציג את הגישות הללו כבריחה מהמציאות הנורמלית והנורמטיבית. זהו למעשה צעד חזק בלחץ החברתי לנרמול האנושות: אם דברים מסוימים מוגדרים כבריחה ולא כבחירה, הם מאבדים מהלגיטימיות שלהם, והופכים למשהו שצריך 'לרפא' או 'להתבגר' ממנו.
המשפט ההפוך חושף את השקר, את הסימטריה בין הבחירות. באותה מידה שניתן לטעון שדברים מסוימים הם בריחה מהמציאות, כך לרבים המציאות היומיומית היא דרך נוחה לא להתמודד עם דברים מסוימים שמפחידים אותם. נשאלת השאלה, האם למציאות יש גם עוד פונקציות? האם למי שבוחרים בדרכי שוליים יש שימוש כלשהו למציאות הנורמטיבית, או שמא היא פשוט עול שיש להתמודד אתו?

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 26/11/2009 09:41, ושייך לקטגוריות אטימולוגיה בשקל תשעים, הומור, סטיות אישיות
10 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-1/12/2009 15:40

---

ארבעת היסודות
אוויר
בימים האחרונים חווינו תקלת-אינטרנט מסוג חדש: בניגוד לפעמים הקודמות, שבהן נותקנו מהעולם לימים ארוכים, הפעם האינטרנט פשוט 'הבהב': רגע יש - רגע אין. רגע יש תקלהב כללית באזור - ורגע הכל זורם כסדרו. וכשנדמה היה שהחיבור הסורר לאינטרנט סודר סופית, פתאום ג'ימייל קרס. ואולי בעצם לא ג'ימייל, רק הקונטקטס. או רק הצ'אט. אבל בעצם עכשיו זה עובד - עד ששוב האינטרנט שובק (לעשר דקות מרגיזות).
התוצאה היא שהביטחון-של-מאה-אחוז שדברים יעבדו נשחק מאוד, והחרדה מהישנות התקופה האיומה של חג המולד אשתקד (אז חברת הכבלים הותירה אותנו מנותקים 12 ימים ארוכים) גורמים לי בימים האחרונים להתנהג כמו שחיין לא-מנוסה, שמכניס את הראש למים אבל כל פעם מוציא אותו כדי לנשום קצת אוויר, הרבה יותר מוקדם מכפי שצריך לפי כללי הסגנון; כאילו חושש, שהפעם לא יהיה לו מספיק אוויר כדי לעלות חזרה. כך בדיוק אני מוצא את עצמי חושש, בכל זמן שאני לא בדיוק-בדיוק גולש, שלא יישאר לי מספיק אינטרנט בשביל לסיים את המשימה - להעלות פוסט, לבדוק את מזג האוויר למחר, לנהל שיחה עם חברים.
יצא לי לכתוב בסיפור 'ליכנטנשטיין' (שהתפרסם בהמשכים בבלוג השני) מטאפורה קיצונית של ניתוק מהאינטרנט ככריתת איבר. אבל עכשיו, המטאפורה היא אוויר ולא איבר (ואני תוהה אם זה יותר או פחות קיצוני).

אדמה
בהבהוב-האוף הארוך ביותר של האפיזודה הנוכחית, שנמשך מספר שעות שלשום אחה"צ, החליטה אסנת לקחת את העניינים מהידיים ולנתק אותי ממסך המחשב ומהבדיקה התמידית 'האם חזר? ועכשיו??' על ידי השלמת משימה שתוכננה כבר זמן רב: נסיעה לחנות 'עשה זאת בעצמך' וקניית אדמה, עציצים ואדניות כדי להעביר את כל הצמחים הגדלים ליד החלון במטבח לכלים גדולים יותר, שלא יהיה להם צפוף. אני אישית מעולם לא התעסקתי עם הדברים האלה, אבל היה משהו בקנייה - ועוד יותר מכך, בהעברה של המצחים מעציץ לעציץ תוך פירור אדמה בידיים - שעשה לי טוב. ובאותה מידה, עשה לי טוב לבשל היום, תיאורטית על חשבון זמן עבודה. כי עם כל הכבוד לעבודת התרגום, שיש לה תוצרים בדמות ספרים עבי כרס בעברית, יש משהו רב-עוצמה בעבודת הידיים, הנוגעות באדמה ו/או מעבירות מים ו/או חותכות כרישה - ועושות את הדברים באמת, לא בעסקי אוויר (לופט-געשעפט).

מים
בין הבהוב להבהוב, בין הכבלים לג'ימייל, נחתה עלי עוד חדשה אינטרנטית משנה-עולמות:
עין הדג, אתר קולנוע נפלא שהיה הבוקמרק הראשון שלי ברשת והמקום הראשון שבו פרסמתי מהגיגיי באינטרנט, נסגר השבוע אחרי תשע שנות פעילות. ואף כי פעילותי באתר הצטמצמה מאוד בשנים האחרונות (ול בגלל שמאז שעברנו אנחנו רואים הרבה פחות סרטים), הוא עדיין אחת התחנות הקבועות שלי ב'סיבוב האינטרנט'. ואם החיבור למייל ולחברים ולקוראים ברשת הוא אוויר, הרי ש'עין הדג' - אולי בגלל צבעו הכחלחל - הוא המים, המקום שהרווה אותי כל-כך הרבה פעמים (וגם אפשר לי לשחות... המטאפורות פה לא נגמרות).

אש
שבוע מטורף עבר על כוחותינו. איכשהו, כולם חזרו מהחופש ומראש השנה והחליטו שזהו, הגיע הזמן ליצור קשר. חברים ישנים אמרו שלום, פרויקטים ישנים הרימו ראש, התחלות חדשות החלו, סידורים בירוקרטיים הרימו את ראשם המכוער (ולהם יוקדש פוסט נפרד) ומגוון עשיר של הפתעות, טובות כרעות, נפלו בחיקנו ובחיק חברינו. התרגשתי לשמוע את לי שרה; שמחתי לגלות שענבל (חברה ותיקה ומגיבה קבועה בשני הבלוגים שלי) סוף סוף החליטה להפסיק לתפוס טרמפים על בלוגים של אחרים ופתחה בלוג מרתק משלה; ובתוך כל זה, נא לא לשכוח שזוטא עדיין חי ובועט (ובאחרונה מגלה פעילות גם בפייסבוק - זאת כמובן בהנחה שהאינטרנט מואיל בטובו לעבוד).
בשבוע מטורף כזה (וזה עדיין לא חצי מהעניינים, תאמינו לי), לא פלא שהיום אני ואסנת קצת עלינו זה לזו על העצבים. זה לא היה נעים ו/או נחמש, אבל באיזשהו מקום - בהתחשב ששנינו עקשנים ושהשבוע הזה היה סוג של יורה רותחת - אני חושב שפשוט לא היתה ברירה, וטוב שהאש פרצה (וכובתה, אל תדאגו). שריפות הן חלק ממחזור החיים בטבע. ולפעמים היער זקוק להן כמו לאוויר.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 26/9/2009 00:32, ושייך לקטגוריות מונולוגים מהאמבט, המחשב ואני, הומור, אינטרנט, שחרור קיטור
14 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של מיס בוז'רסקי ב-28/9/2009 11:59

---

תובנות על תובנה
הכל התחיל כשניקדתי שיר שנשלח ל'זוטא' לפני גיליון או שניים. בשיר הופיעה המילה 'תובנה', וכהרגלי בקודש פתחתי את אבן שושן כדי לראות אם קמצים, פתחים או חטפים מעטרים את אותיותיה. להפתעתי גיליתי שהמילה לא מופיעה במילון. 'טוב, מילה חדשה יחסית,' אמרתי לעצמי, ומיד פתחתי את פרק המילואים וההשלמות העשיר של אבן. אבל גם כאן לא מצאתי שום תובנה. וכדי לקצר את המוארך ולהקדים את המאוחר, אספר כבר עכשיו שהמילה לא נתגלתה גם בפרק מילואים ב', המכיל מגוון מלים חדשות ורעננות.
המממממ.... חשבתי לעצמי, אבל לא אמרתי נואש. כמי שהדקדוק העברי לא זר לו, אני יודע שיש בעברית תבניות קבועות של שמות ופעלים, ואם רק אצליח למצוא ל'תובנה' חברות-למשפחה, מיד אדע איך צריך לנקד אותה. תוך דקות הצטברו אצלי תודעה, תופעה, תוצאה ותולדה, ומיד ידעתי שאני בצרות. זאת כי לדקדוק העברי יש אמנם מבנים קבועים, אבל אלה נוטים להתקשר לסוג מסוים של שורשים (מה שנקרא 'גזרה'), שמתנהגים בדרך כלל באותה צורה בכל הבניינים. תוצאה, תולדה, תופעה ותודעה היו כולם מאותה גזרה - והפעלים הקשורים אליהן, בבניין הפעיל, היום כולם דומים: הוציא, הוליד, הופיע, הודיע - אבל תובנה ידידתנו, כאילו להכעיס, מתקשרת דווקא לצורה 'הֵבין'.
אוקיי, אמרתי, זה טיפ-טיפה יותר מורכב. אני צריך פשוט למצוא מה השורש של 'הֵבין' ואז למצוא עוד שורשים מאותה קבוצה ולגזור מהם שמות במבנה של 'תובנה'. אז אמרתי. למצוא את השורש היה די קל (זה ב.י.ן.), וגם לגלות לו חברים לא התקשיתי (ש.י.ר.;ג.י.ש.;צ.י.פ. וכד'), אבל ככל שניסיתי, לא הצלחתי ליצור משורשים אלה שם במשקל של 'תובנה'.
מה שכן, מצאתי לא פחות מארבעה מבנים אפשריים של שמות עצם שנגזרים מהשורשים האלה - ובכל אחד מהם, יש כבר שם עצם מסודר בשורש 'ב.י.נ.' יש למשל את הגזרה של 'תשוּרָה', 'תבוּסה' וכד' (תבונה); את הגזרה של 'שירה', 'ציפה' ו'גישה' (בינה); את הגזרה 'הגשה', 'הצפה' (הבנה); ואת הגזרה החביבה של 'דיון' ו'שיור' (ביון). אבל שום תושרה, תוגשה או תוצפה. המבנה הזה פשוט לא הולך טוב עם שורשים שיש להם יו"ד באמצע (נחי ע"י, נדמה לי). מצד שני, היתה לי תחושה שהבנתי קצת יותר טוב מה קורה כאן: דוברי העברית המסכנים, שנזקקו לעוד שם עצם בשורש ב.י.ן., פשוט השתלטו על משקל שלא שייך לגזרה, ותקעו עליו את דגלם.
בנקודה הזו - כשהבתי שלתובנה אין אח ורע בממלכת השמות - בא לי רעיון חדש, והלכתי לבדוק באתר האקדמיה ללשון העברית. ושם, באורח פלא, נפתרה החידה. כי אצל האקדמיה אמנם הופיעה ה'תובנה' השימושית-כל-כך כתרגום ל-insight האנגלית, אבל צוין שם במפורש שהמילה התקבלה רק ב-2008 (ומכאן חוסר ההתייחסות של אבן); ושעד אז, המילה הרשמית (לפי האקדמיה) היתה 'בּוֹנְנוּת'. יתר על כן, אתר האקדמיה גם ציין מאיזה שורש נגזר השם 'תובנה'; וכדי לא לחרוג מדרכיו הנאות של הדקדוק העברי מכריז האתר, שחור על גבי אינטרנט, ש'תובנה' נגזרת מהשורש 'י.ב.נ.' - שורש חדש לגמרי, שהומצא למטרה זו.
וכך ניתן לשחזר את השתלשלות העניינים: תחילה נתקלה האקדמיה במונח הפסיכולוגי insight ותרגמה אותו (בגלל ה-sight) ל'בוננות' - משקל שבהחלט קיים בשורשים מסוג זה (השוו 'עוררות', 'כוננות', ו'שוטטות'), ומתאים לתיאור מצב, לשמות עצם שאין להם בדרך כלל ריבוי. הכוונה כנראה היתה לתרגם משפטים כמו he has insight, המתארים תכונה של אדם ('יש לו בוננות'). אבל המילה של האקדמיה לא הצליחה לעמוד בתרגום המובן המקובל יותר (כיום) של insight, כהארה פתאומית וחד-פעמית, שבהחלט יכול להיות לה ריבוי (I had an insight/insights) - 'בוננויות' נשמע ממש בעייתי - והשפה המדוברת החליטה לשאול משקל מגזרה שכנה, ויצרה לנו תובנה. האקדמיה, שהבינה שלהתעקש יהיה לתקוע יתד בגלגלי השפה המתפתחת, קיבלה לבסוף את 'תובנה' - אבל כדי לא לפרק לגמרי את כללי השפה, יצרה עבורה שורש חדש.

ואם כל הדיון הזה לא עייף אתכם ואפילו גיליתם בו עניין, אתם חייבים לעצמכם מנוי לדגש קל, בלוג חדש שנפתח ממש לאחרונה ומתמקד בבלשנות מכל היבטיה, מהדקדוק והניקוד ועד הסלנג והתחביר. ברכות!

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 19/7/2009 09:53, ושייך לקטגוריות אטימולוגיה בשקל תשעים, המחשב ואני, הומור
12 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של Crocodil Gena ב-27/7/2009 03:10

---

דברים טובים
אתמול בערב העלינו זכרונות מההתנסויות הראשונות שלנו עם האינטרנט, ודיברנו על איך מישהו שהיה נרדם ל-20 שנה ב-1989 היה מתעורר בלי לדעת מה זה בכלל. בנקודה מסוימת אסנת אמרה משהו כמו 'צריך לעבור אחד-אחד על כל העמודים באינטרנט ו...', מה שהוביל לפרץ צחוק בלתי-נשלט מכיווני. החלטנו שזה יכול להיות איום מצוין לדור החדש: "אם לא תכין שיעורי בית, תצטרך לעבור אחד-אחד על כל העמודים באינטרנט".

אז לא, לא עברתי על *כל* הדפים באינטרנט, אבל בהחלט שוטטתי לאחרונה בכל מיני מקומות ומצאתי כמה דברים כיפיים.
שני הראשונים הם דברים שבעיקר כיפיים לי אישית - פרסום שני שירים שלי במדור השירה של Ynet (הראשון היה פעם כאן בבלוג, השני מאוד ישן אבל זה פרסומו הראשון). השני היא הגיליון הטרי של זוטא, 'לחש', שלטעמי האישי הוא הטוב ביותר שפרסמנו עד כה. אולי בגלל כל הלחשים האלה היה לנו גם יום מוזר, שבו כל מיני דברים נפלו, נשברו, התנפצו והסתבכו, אנשים נתקעו בקירות וחתולים התחרפנו.
כדי להרגיע את כולם רצינו להזמין את ד"ר זיגמונד פרויד, חוקר ותיק בענייני חרדות, טאבואים ועניינים קמאיים, אבל בגלל איזה בלבול בחברת התעופה הוא נתקל בדרך בגיל ונטורה, ש שלח אותו אל זוג הורים ישראלים לחוצים במקום אלינו. אבל לפחות זכינו להרבה צחוקים, וצחוק יפה לבריאות.
צחוק בצד, אפרופו דברים שהשתנו מלפני שנים, זה די מפתיע שאף אחד לא מרים קול צעקה משמעותי יותר מהעובדה שג'נרל מוטורס, אחת מחברות הרכב הגדולות ביותר בעולם ואבן דרך בהיסטוריה של ארה"ב, הגישה בקשה לפשיטת רגל. אף אחד, זאת אומרת, פרט לבמאי השנוי במחלוקת מייקל מור, שניצל את ההזדמנות כדי לכתוב את החזון שלו לאמריקה החדשה, שתחליף את הכרייזלרים והשברולטים זוללי הבנזין במכוניות היברידיות ובמערכות להסעת המונים. שווה לקרוא רק כדי לראות כמה מפגרת ארצות הברית של אמריקה בתחום.
כדי לא להיות מדוכאים מהאסון האקולוגי שבפתח, אפשר תמיד לצאת לשבוע הספר, לא? אז זהו,שלא. ועמיחי שלו גם יגיד לכם למה, בווידיאו קורע מצחוק. אם כבר פרסום סמוי, אז ככה:



ואם עדיין יש לכם זמן לאחר הקריאה, הצפייה וכתיבת המון תגובות נלהבות בוויינט ובזוטא, ואתם אוהבים כמוני לשמוע איך נשמעות שפות שונות, תוכלו לשחק שעות ארוכות
באתר הזה, שבו דמויות ממוחשבות ומשעשעות יגידו בשבילכם שמות, טקסטים ומה שתרצו בכל מיני שפות ומבטאים.

ואזהרה לסיום: כותב הבלוג עבר היום מתרגום המדריך-הלא-מעודכן לברלין אל מדריך לונלי פלנט החדש והמפונפן לשכנתנו ממזרח (לא, לא פולין - ירדן). כתוצאה, יש סיכוי סביר שאוצר המלים חסרות-המובן בגרמנית, ששירת אותו היטב, יומר בימים הקרובים באוצר חדש של מלים חסרות-מובן בערבית. עם קוראינו דוברי הערבית הסליחה]
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 2/6/2009 21:24, ושייך לקטגוריות רשימת קריאה, סטיות אישיות, הומור
15 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של עדה ב-5/6/2009 09:54

---