פיני מתחתן (שיגעון של יום)
קומדיית פשע קלאסית בארבעה חלקים

המקום: קרית ים
הזמן: שנות השמונים העליזות

הדמויות
חיים נפשי - 'המלך', הבוס הגדול של עולם הפשע בקריות וחרמן בלתי נלאה.
רוזי נפשי - אשתו, מנהלת סלון לכלות ליד קולנוע "ניצן" שמשמש בעיקר להלבנת כספים.
סוזי לוי - בחורה טובה שעובדת בסלון לכלות ובעצם מנהלת אותו, וגם עוזרת לרוזי קצת בבית.
פיני ג'רבי - יד ימינו של נפשי, תחמן בן תחמן, גדל בבית יתומים בקרית אתא. מאוהב בסוזי ועומד להתחתן אתה.
אנג'ל קרוּבובסקי - נער יתום בן 15 המתחיל את צעדיו בעולם הפשע. משמש כשליח עבור נפשי. מכונה בפי חבריו "כרוּבי".
מרסל פרץ - מאדאם מבוגרת וגסה, בעלת מכון הליווי "פנטסיה" הפועל בקרית ים ד' ושייך לחיים נפשי.
דוני בזלת -מהגווארדיה הוותיקה של הפשע בקריות, איש אמונו של נפשי אבל רכלן בלתי נדלה.
עו"ד בֶּרטוֹ - עורך דין מושחת שמסייע למשפחה; מקורב למרסל, אותה הוא מציל מדי פעם מציפורני המשטרה.
אנטון - בעל חממה לגידול מריחואנה סמוך לסלון הכלות של רוזי; מוכר ישירות לבוס הגדול.
ברברה (ברבי) - בתו התמימה והמתוקה של אנטון.



סוזי ורוזי משוחחות בתור למספרה

תקציר העלילה:
פיני, העומד להינשא לסוזי, מגלה שהבוס הגדול חיים שולח אליה הצעות מגונות, ומתחיל לחשוד שמא הדירה שקנה להם ממש ליד ביתו אינה רק מתנה נדיבה. במקביל נאלץ פיני להתמודד עם טענותיה של מרסל, המנסה לשכנע את חיים לפעול נגד החתונה בטענה שפיני הבטיח להתחתן דווקא אתה. בתגובה רוקם פיני מזימה מורכבת, שתסיט את תשומת לבו של הבוס באמצעות מכתב אנונימי הטוען שרוזי בוגדת בו; אך התוכנית מסבכת דווקא את 'כרובי', שנתפס פעם אחר פעם מחזר אחר נשים שונות, והופך להיות היעד העיקרי לחשדותיו של הבוס. את קומדיית הטעויות מסבכת עוד יותר רוזי, שנפגעת מהדו-פרצופיות של בעלה הבוגדני והקנאי ומחליטה לתפוס על חם: היא מתחזה לסוזי וקובעת עם חיים פגישה סודית בחוף הים. בינתיים, לאחר שמרסל מצליחה להוציא צו מניעה נגד החתונה, מתגלה (ספוילר!) שפיני הוא בנה האבוד, אותו הרתה לעו"ד בֶּרטוֹ עוד כשהיתה פרוצה צעירה. העלילה מגיעה לשיא בפגישה הסודית בחוף הים, שם מובילה סדרה של חילופי-זהויות והאשמות הדדיות לחשיפתו של חיים הבוגדני בקלונו; הוא נאלץ להתנצל בפני אשתו, לוותר עת כוונותיו הנסתרות כלפי סוזי, ולקבל את חתונתם של פיני וסוזי כעובדה מוגמרת. סצינת הסיום הרומנטית מחזירה זה לזה את כל הזוגות (כולל כרובי, שמוצא את עצמו בחיקה של 'ברבי' המתוקה) בחתונה רבת-משתתפים באולמי חוף כאן, לצלילי להיט המועדונים 'מוצרט משתגע'.



הבוס שולח ידיים וכרובי מנסה להתחפש לערבי כדי לא להיתפס

הפסקול:
'וואלה, רוצה לרקוד? נראה, נראה מי גבר' - פיני ג'רבי (קטע טכנו מרקיד המנוגן כשפיני רוקם את מזימתו)
'לא יודע מה קורה לי' - 'כרובי' (להיט טורקי המספר על ייסורי הנער המתבגר)
'אין בנות ברמלֶה' - פיני ג'רבי (חידוש ללהיט בוזוקי ענק, המבוצע כשחיים העצבני רוצה לשלוח את 'כרובי' למשפחה ברמלה)
'אהבה, שמעי ללבי' - רוזי נפשי (חידוש לבלדה קורעת-לב של זהבה בן)
'בנות שמבינות באהבה' - 'כרובי' (סרנדה בסגנון השאנסון הצרפתי)
'חשבת שניצחת? תחשוב שוב' - חיים נפשי (טראנס לוהט עם ריקודים בסצינת בית-המשפט)
'לאן הלכו הימים היפים' - רוזי נפשי (שיר געגועים ארצישראלי בלבוש חדש)
'עלומי איבדתים' - ברבי (סוכריית פופ בסגנון אירווזיון)
'תפתחי ת'עיניים' - פיני ג'רבי (בלדת רוק איטית וכאובה, עם סלסולים, המבוצעת שהוא מאמין שסוזי עומדת לבגוד בו עם חיים)
'בוא, בוא, בוא עוד היום' - סוזי לוי (שיר פיתוי תאוותני שנועד למשוך את חיים אל המלכודת)


מידע נוסף
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 5/1/2007 00:12, ושייך לקטגוריות הומור, אמנות
6 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ארי ב-7/1/2007 11:19

---

שודדי הזמן
בגלל העבודה שלי כמתרגם והרצון שלי לעדכן בבלוג, אני נמצא הרבה על המחשב, והרבה מזה - באינטרנט. וזה, בתורו, גורם לתופעה מוזרה: בלוקים שלמים של זמן נעלמים פתאום מחיי. לפעמים קורה שאיכשהו, למרות שלא קמתי מהמחשב מהבוקר עד הערב, הצלחתי לעשות רק עבודה של חמש שעות, וזה לא בגלל שעבדתי לאט במיוחד.
כשניסיתי לעקוב אחרי הזמן האבוד גיליתי שזו משימה קשה (תשאלו את פרוּסט). מה שכן, ברור שזה קשור איכשהו לאינטרנט. כל עוד אני מתרגם מול הוורד בלבד, הכל בסדר; אבל אם לרגע אני מגיח לויקיפדיה כדי למצוא קצת יותר מידע על שבט הצוציל, ו-הופ! אני מוצא את עצמי אחרי שעתיים, מתקן את הערך על דייגו ריברה בוויקי העברית, כשבדרך למדתי הרבה דברים לא חשובים על איך מתחלפים נשיאי ארה"ב. ואם אני מעז לקפוץ לפורום תרגום כדי לשאול אם מישהו שם יודע מה זה Backstrap loom ואיך בשם קצאלקואטל מתרגמים את זה לעברית, מיד אני מגלה שממתין לי שם דיון פילוסופי מרתק על שפה, בלשנות, הבנה הדדית ופילוסופיה של הלשון, ו-הופ! עוד שעה וחצי נשאבו לחור השחור של הזמן. ואיך אני יכול לעדכן את הבלוג בלי להימשך לבלוגים האחרים בקבועים שלי, ללינקים שלהם, וללינקים שלהם ו.... טראח, אני מעבר לאופק האירועים, מרחף באתרים לא ידועים ונדהם שוב מעומקה וממורכבותה של הרשת (שלוש שעות נגוזו כלא היו, אבל יש לי המון אם-פי שלושים חדשים של שירים שמעולם לא שמעתי).
אז עיתון טיים הכתיר את גולש הרשת האינטרקטיבי כאיש השנה, והיה על זה אפילו פרויקט בישראבלוג (שלא השתתפתי בו כי לא הספקתי), ואפילו התגאיתי קצת (בהיותי בלוגר ותורם לוויקיפדיה, כך שאני איכשהו חלק מהקבוצה הזו), אבל מסתבר שלמרות השימוש הנרחב שלי באינטרנט עד עכשיו, רק לאחרונה התחלתי להבין כמה תוכן, מידע, קשרים ופינות אבודות מסתתרים במרחב הזה. שלא לדבר על פינות אפלות, שם עלולים לשדוד מכם את המשאב החשוב ביותר: זמן. ההצעה שלי? לא להתפתות לעסקאות בשטח, אבל אם כבר תופס אתכם איזה אתר עם html גדול ודורש:"הזמן או החיים", אל תיאבקו; יכול להיות שאפילו תיהנו בסוף.שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 30/12/2006 21:22, ושייך לקטגוריות המחשב ואני, הומור, עבודה
4 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ארי ב-31/12/2006 11:24

---

שאלות טובות (ותשובות בסוגריים)
כמה עולה קילו משמש בגרמניה בחורף? (שישה יורו)
האם זה מנע מאסנת לקנות כמה משמשים לדגימה? (לא, כמובן)
איך קוראים לקרמבו בגרמנית? (שוקו-קוּס, כלומר 'נשיקת שוקולד')
אם שעת הסגירה הרשמית של הסופר היא 20:00, באיזו שעה יהיו כל האורות מכובים, הסופר נעול וכל העובדים במכוניותיהם בדרך הביתה, אחרי שהאיצו וזירזו את הקונים האחרונים לקופה ונעצו בהם מבטי שטנה על העיכוב? (20:10)
בהתחשב בכך שיש פחי מחזור נפרדים לנייר, לפלסטיק, לסוללות, לזכוכית לבנה, לזכוכית חומה, לזכוכית ירוקה ולזבל אורגני, איפה ממחזרים DVD? (אנחנו עוד לא יודעים)
מה הלהיט האחרון בשיטות קימה בבוקר? (ריבת אגסים מקורמלת עם הקפה)
האם יהיה זה חג מולד לבן? (לא. בניגוד לשלטים של Sparkasse שהופיעו כל תחנות האוטובוס, בזארברוקן כמעט אף פעם לא יורד שלג בדצמבר, וגם בינואר לא כל שנה)
מה מקבלים כשיוצאים מהבית בארבע מעלות בלי כובע צמר? (אוזניים שאפשר לכתוש לוויסקי און דה רוקס)
איפה החתול? (איפה שחם)
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 20/12/2006 17:44, ושייך לקטגוריות הומור, הגרמנים האלו...
7 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של קרואלה דה קוויר ב-21/12/2006 23:09

---

חפצים (2)
א. איקאה
יש אנשים שלא אוהבים לשבח חברה או מוצר כלשהו, מפחד "עין הרע": עכשיו ששיבחנו אותו, הוא הולך להתקלקל לנו, ואנחנו נישאר עם השבחים ביד. אני לא דוגל בגישה הזאת, אבל דבר מעין זה קרה לנו עם איקאה. אחרי שהתלהבנו מהדיוק, מההוראות המוצלחות ובכלל, הגיע זמנם לקלקל. הכל התחיל כשלא מצאנו בחנות את הרהיטים שרצינו (מעמד לטלוויזיה, עוד ספרייה ושני כיסאות), ולכן הזמנו מהאינטרנט, שם היה כתוב במפורש שזה יגיע תוך שבועיים. אלא ששבוע אחרי ההזמנה קיבלנו מכתב מנומס ממחלקת ההזמנות של איקאה, שדוחה את המשלוח בשבוע. ושבוע אחר-כך קיבלנו בדיוק אותו מכתב - שוב דחייה של שבוע. הגישה המשועשעת והסלחנית שנקטנו הפכה לעצבנות קשה כאשר שבוע אחר-כך קיבלנו עוד מכתב, שהפעם דחה את המשלוח בעוד ארבע שבועות, היישר לשבוע הראשון של 2007 (!)
אפשר להבין את התסכול שלנו, במיוחד כשנידונו לחיות עוד שבעה שבועות עם קופסאות מלאות חפצים (שצריכים לעבור לספרייה), פחות מדי כסאות (מה שמקשה על אירוח לארוחת ערב) ומערכת טלוויזיה-ריסיבר-דיוידי היושבת על כרעי תרנגולת (או יותר מדויק, על צמד מאווררים ששלחנו לכאן משום מה, שולחן סלון שעבר הסבה, וכיסא עם כרית). אפשר עוד יותר להבין את ההקלה כאשר בתחילת השבוע האחרון התקשרו והודיעו לנו ש (אולי כמחוות רצון טוב לחג המולד) הרהיטים יגיעו בשבת הקרובה! (והם אכן הגיעו, קצת יותר מאוחר ממה שתוכנן, אבל בשלמותם).

ב. די וי די
האמת, שהוא היה חולה כבר בארץ. אמנם לא התייחסנו לכך, אבל סימנים של מחלות כמו פקסלת וקפצת הופיעו אצלו חדשות לבקרים. לא התייחסנו לזה ברצינות; אחרי הכל הוא עבד רק במשרה חלקית. אבל כנראה שהטיול הארוך מעבר לים לא שיפר את מצבו, ואולי גם העבודה הקשה שנחשף לה כאן מדי ערב (שניים-שלושה "בטיפול"ים ברצף!), גרמה להחמרה הדרגתית של הסימפטומים. לפני כחודש וחצי הוא הידרדר למחלה קשה, לא בא לעבודה וסירב לאכול דיסקים. טיפול חירום קבוע בדיסק ניקוי אמנם החזיר אותו לחיים לזמן מה, ואפשר לנו לסיים את הטיפול עם ראובן בשלום, אבל המצב היה עדיין לא ברור, והוא נזקק לתמיכה תמידית. שלא לדבר על התנאים הפיזיים (חוסר במצע קבוע, ראו לעיל) שהעיקו על מנוחתו.
ואז, כשבלי מחשבה נוספת ניתקנו אותו מהחשמל (על מנת לסדר את כל המערכת על רהיט הטלוויזיה החדש), הוא החליט לשבוק חיים סופית. כשחובר חזרה פשוט לא שבה אליו נשמתו, והוא הלך אל הדי וי די הגדול שבשמיים. במותו ניסה גם לסחוף אתו לארץ המתים דיסק של טורי איימוס (כמו מלכי הפרעונים, שהיו נקברים עם חפציהם האהובים); אבל אנחנו לא מאמינים בגלגול נשמות של חפצים, ובמאמץ משותף, שכלל מברג, פינצטה ופיסת נייר טיוטה מתווים של "נישואי פיגרו", חילצנו את הדיסק מגורלו העגום.
קשה לתאר את העצבות שנפלה עלינו, או לפחות עלי. ברגע אחד הפך הדי וי די לערמה חסרת תועלת של חתיכות מתכת, וכל המערך סביבו - טלוויזיה, ריסיבר, שולחן שעליו יושבים הטלוויסיבר, מאות דיסקים, כמה סרטים ואופרות, וספריה עליה יושבים כל אלו - כל המערך הזה הפך ברגע אחד לחסר תועלת ולא רלוונטי,עכשיו שדויד (אם יורשה לי לקרוא לא כך) הלך מאתנו בטרם עת.
אבל לא לעולם דיכי. היום יצאתי מן הבית בראש מורם, ותחת שמיים כחולים צעדתי לחנות האלקטרוניקה של קונרד, שם בחרתי לנו חבר חדש - הדגם החדש של Pioneer, שהומלץ בכל מיני מקומות וכבר יושב לו בשמחה על מעמד הטלוויזיה מאיקאה ומחייך. אני חושב שאקרא לו יוני.

ג. חנוכיה
לא רק מכשירי חשמל ורהיטים כיכבו בחדשות בסוף השבוע האחרון. כידוע לכלל קוראינו (ובעיקר לידידנו במשכן לאמנויות הבמה) חנוכה החל לאחרונה, ובתרועה רמה. אצלנו היה ברור כבר לפני שבוע שיש בעיה: במסגרת המעבר לכאן לא טרחנו לארוז חנוכיות (זאת שהיתה לנו נשברה קצת לפני המעבר); ירון, שחשבנו שיסייע לנו בעניין זה, עסוק כבר כמה שבועות בחזרות לאופרה מודרנית בבזל (הופ! נחתנו בבזל!); ולבית הכנסת, שהסתמן כאופציה היחידה, לא התחשק לנו ממש לקפוץ. כך קרה שעבר נר ראשון מבלי שייראה אור בחלוננו.
אבל לא התייאשנו. מחשבה ארוכה קצת יותר גילתה שאמנם חנוכיה לא לקחנו, אבל המוני נרות קטנים כן עשו את דרכם לכאן; ומבט מהיר על המשלוח מאיקאה גילה שקופסת הקרטון המכילה את ברגיו של בילי (הספרייה) היא מועמד מושלם לחנוכיה תוצרת בית. וכך בילינו חלקים נכבדים מיום א' בצביעת החנוכיה בצבעים עליזים יותר או פחות, ובציורים פסיכודליים על צדיה (כולל חיקוי מובהק של פול קלה בצד אחד וגמל ירוק בצד השני, שאיכשהו אף אחד לא מוכן לקחת עליו אחריות). אבל העיקר הוא שחנוכיה לתפארת עמדה על חלוננו, ויכולנו להדליקה ולהיות אור לגויים (זה גם לא היה ממש יוצא דופן, כי לגויים יש מספיק אור משל עצמם בעונה הזאת, וכמעט בכל חלון שני תמצאו משהו בוהק).
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 18/12/2006 23:05, ושייך לקטגוריות אופטימי, הומור
4 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-19/12/2006 14:24

---