מה למדתי בגן היום - פרק 11
במזל טוב הגענו לאמצע העונה, לנקודה שבה הכל מתהפך, עלילות ישנות נפתרות ועלילות חדשות מתחילות. שלא תגידו שלא הוזהרתם.

האיסלאם השחור
לא היה קשה לקלוט שעוד תלמיד חדש הצטרף לקבוצה המקבילה, זו שאתה התחלתי את דרכי בבית הספר. זה קרה כבר כל-כך הרבה פעמים, שהקבוצה למטה היום כבר זרה לי כמעט לחלוטין. לאנשים שהיכרתי בימים הראשונים נוספו סיני שתקן, רוסיה סופגניתית, סרבי מכורכם-פנים שמעשן עם מאריצה בהפסקות, ועוד רבים אחרים שאני פוגש רק בתור (בגרמנית Schlange, שזה גם נחש) למכונת הקפה.
אבל כשהוא הגיע, שמתי אליו לב מיד. זה לא שהוא נראה טוב; נהפוך הוא, מדובר בבחור גבוה ורזה, עם צחוק קולני וריח עז של סיגריות (או במלים אחרות, ערס). אבל הוא היה מאוד חברותי ודיבר בלי סוף, בביטחון ושוטף, בגרמנית לא-מדויקת אמנם אבל בהחלט עשירה. היה ברור מהשנייה הראשונה שהתחביר שלו לא נשאר על שום חוף בטורקיה, אלא השתפשף במגרשי הכדורגל של גרמניה (וזו לא מטאפורה: כבר ביום הראשון הוא קיטר שכואבים לו השרירים ממשחק הכדורגל של יום א').
איכשהו הוא כנראה שמע שאני נדדתי מהקורס הראשוני למתקדם, ומיד לקח אותי לשולחן והתחיל לתחקר - איך עושים את זה, מקצרים ונפטרים מהעניין כמה שיותר מהר. אני, שהתרשמתי מאוד מדיבורו השוטף, יעצתי לו לשוחח עם המנהלת, פראו פּרוֹצְט, ולבדוק את השטח ;אבל אז התערבה בשיחה המורה של הקבוצה מלמטה ואמרה שזה לא נראה לה מתאים. מתברר שאיסלאם (כן, זה שמו) אולי מדבר שוטף אבל בקושי קורא ועוד פחות כותב. בקיצור, בוקרה פיל מישמיש.
מה שכן, תהיתי מאיפה הדיבור השוטף ושאלתי את הבחור כמה זמן הוא בגרמניה. "שש שנים," ענה. "וכולן בזארברוקן?" המשכתי מתוך נימוס. "לא," ענה, והתחיל לספור, "קודם בפרנקפורט, אחר-כך בילפלד, מינכן, אשפנבורג, שטוטגרט..."
- "מעניין. אתה נוסע הרבה. איפה שיש עבודה, אה?"
- (בחיוך) "איפה שיש שווארצ-ארבייט...."

סינית בשבילי
ביום חמישי האחרון הביאו לנו מורה מחליף; המורה שלנו לא עבדה והמורה המחליפה הקבוע, פראו פטו, נעלמה לפני כשבועיים (אולי למעמקי הקונסטנטין) והשבוע נודע שגם לא תחזור. על המחליף עצמו אספר בנפרד (החוויה לא הייתה נעימה כלל) אבל לצורך פרקון זה מספיק רק לדעת שהחלטתי להכין את עצמי לרגעי השעמום הצפויים והבאתי לכיתה את ההגהות לתרגום של 'מדריך סין המקוצר' (אוקסימורון בפני עצמו) כדי לעבור עליהן.
בהפסקה תפסתי את צ'אולין מפטפטת עם הסיני המסתורי מהקבוצה השנייה, ומיד קלטתי שיש לי הזדמנות פז להתאמן על הסינית שלי. כבר מזמן חשבתי להרשים אותה במשפטי מפתח בסינית, אבל עד כה הספקתי רק לזרוק שמות של כמה אתרים בבייג'ינג שזכרתי בעל פה, וזה באמת לא זה.
מיד משכתי את תשומת ליבה ב'מי חאו ני' (מה שלומך), סיפרתי לה על המדריך שאני מתרגם ופיתיתי אותה אל שולחני, שם הראיתי לה את הטקסט (עברית, היא לא הבינה מילה) קראתי את התעתיק הפונטי מסינית לעברית (דרך פיניין, התעתיק של מנדרינית לאנגלית) והופתעתי כל פעם מחדש כשהיא תרגמה לגרמנית והתברר לי שהבינה בדיוק למה התכוונתי. זו היתה חוויה מרתקת - לגעת לא רק בתרבות הגרמנית אלא גם בתרבויות אחרות, שונות לגמרי.
הפטפוט שלנו כמובן משך קצת תשומת לב, וזה נמשך בכך שאלנה הביא לי ולצ'אולין פיסת נייר שעליה כתב לה מוחמד בערבית, ואנחנו כתבנו עליה בסינית ובעברית. פניה של אלנה זרחו, אני חושב, או שזה אולי היה בגלל השיחה שהתפתחה אחר-כך בינה לצ'אולין, על הבגדים החדשים שבעלה של אלנה קנה לה ל'ואלנטין טאג' והיא בא אתם מיד לכיתה (ג'ינס צמוד ומעין עליונית-טרנינג ורודה, אולי הסט הכי שמרני שראיתי בו את אלנה עד כה).


אוּמטָאוּש
המלה הגרמנית המשונה הזו בכותרת (umtauch) פירושה חילוף. אבל לא חילוף טקטי במגרש הכדורגל האיסלאמי או החלפת פריטים בחנות הבגדים של אלנה, אלא חילוף טרגי בהרבה. זה קרה ביום שלישי, יום שבו בחרתי להרביץ לשעון, לישון שעה יותר ולאחר קצת לשיעור. טיפסתי בחדווה לחדר 'נאך אובן', רק כדי להביט בתמיהה בפני של הסיני המסתורי ולהבין מפראו שמידט שהיה חילוף בכיתות, והם עכשיו למעלה. ירדתי חזרה לחדר שבו התחלנו את סיפורנו, נבוך כמי שחוזר לתיכון של סאנידייל אחרי כמה עונות שלא ראיתיו מבפנים, והתיישבתי בשולחן האחרון (כי כל השאר היה תפוס).
בהפסקה הסבירה לי רובי בכובד ראש את המצב. מסתבר שהפופולריות של הקורס השני עברה כל גבול, ופשוט לא היה להם יותר מקום בחדר למטה. וכך התהפך העולם, וממקום בשולחן הראשון של החדר-עם-הנוף בקומה למעלה עברתי לשולחן בקצה הכיתה בחדר-עם-הנוף-לקיר-לבנים למטה. מצד שני, קשה שלא לראות את השינוי כמטאפורה נפלאה לטוויסט הפתאומי בעלילה, המכניס אותנו לחלק השני של העונה, לקראת הבחינה. אפל יותר, קודר יותר? מי יודע. לפחות יש יתרון אחד - פחות מרחק לרוץ למכונת הקפה.



שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 16/2/2008 01:32, ושייך לקטגוריות הומור, מה למדתי בגן היום
11 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ארי ב-18/2/2008 13:20

---

מינוסים
מינוס חמש מעלות בחוץ, וזה אפילו לא קמפטן.
מינוס 19 יורו שהיו לנו לחצי יום בבנק עד שמצאנו דרך להעביר כסף מכאן לשם.
מינוס עבודה השבוע כי נוסעים לארץ.
מינוס זמן כשמחסרים את הזמן שצריך כדי לבקר קרובים חברים ספרים אירועים ובכלל מהזמן שיש לנו בעצם בארץ.
מינוס אחד גדול בתעודת האמן המיוסר שלי, בגלל שכבר שבוע מאז קמפטן שאני מנסה להביא את עצמי לעשות משהו בדבר משוררת מרתקת שגילית בשהותי בעיר המושלגת, ואני אספר לקוראים עליה ברגע שאצליח לארגן את המחשבות.
מינוס הוא בעצם פלוס, מינוס הקו האנכי.
מינוס קילו שוקולד במלאי של הסופרמרקט הצרפתי קורה אחרי שאסנת עברה שם כרוח סערה.
מינוס מסוים לפרק הסיום המאכזב של העונה השלישית של האוס.
מינוס שלושה פרקים של פיוצ'רמה שבגלל בעיה כלשהי לא הצליחו להיצרב כיאות ואילצו אותנו להתחיל את הצפייה בפרק הרביעי (לא מזיק).
מינוס וירוסים, שאיפה.
מינוס מתחרז עם סינוס.
איפה שמתי את הדקסמול סינוס.
מינוס רעיונות לסיום הפוסט.
אוף.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 21/12/2007 00:16, ושייך לקטגוריות הומור, קוהרנטיות זה פאסה
20 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של שירה ארד ב-23/12/2007 22:59

---

המקרה של הארבזן זופה
היה זה יום בהיר בתחילת הסתיו. צעדתי לתומי בשבילי הזופרמארקט המקומי כאשר לפתע צד את עיני משהו יוצא דופן. חמוש בחושי הבלש החדים שלי ידעתי מיד שמשהו קרימינלי מסתתר כאן, ושבתי על צעדי. ממדף הירקות המקוררים, בין חסה אחת לאחרת, הוא קרץ לי. היה זה שורש פטרוזיליה, מהסוג שלא רואים כמעט במקומותינו, וגודלו כאמת-יד של עוג בינוני. מיד הדהדו במוחי דבריה של האישה המסתורית שנכנסה לביתי מברלין לפני מספר ימים. 'מרק', היא אמרה, בטרם נספגה באפיסת כוחות אל מעבה אולם החזרות.
מוחי החריף כמו פלפל צ'ילי חיבר מיד את שני הרמזים, ומיד התחלתי לרחרח באזור המועד לפורענות של שורת הבשרים. שם עמדה, כרגיל, המודיעה בעלת שלושת טורי השיניים והפרצוף שיצא מסרט של אלמודובר, וקרצה לי בחצי עין, כממתיקה סוד. 'מישהו השאיר לך כאן מעטפה במבצע', היה נדמה לי ששמעתי אותה אומרת, אבל זה היה בזארלנדית, כך שמהר מאוד הבנתי שמדובר בעצם בנתח בשר יפהפה שרק מצפה שמישהו ימצה אותו לציר.
ציר, חשבתי לעצמי, זה בהחלט רמז חשוב. אחרי שוויתרתי על הרעיון לנסוע לפרלמנט האירופי בשטרסבורג, מצאתי את עצמי - אינטואיטיבית - רוכש פתאום גם ארבעה בצלים גדולים, חבילת גזר, צרור פטרוזיליה טרייה וראש שום. ואז, כשהכל נראה ורוד, הבהירה לי שיחת טלפון מסתורית מאותה אישה חובבת-מרק שהגיע הזמן לבחור: עדשים או אפונה?
הבחירה גרמה ללבי לפעום ולנשימתי לשנוק. לא ידעתי אם אני בדילמה או בקונפליקט, והאמביוולנטיות שיגעה אותי. אבל הגורל (והתסריטאי) חשבו אחרת. מבטי נח על שקית אפונה ירוקה יבשה, וזה הספיק.
מכאן הכל רץ כמו במערכה הראשונה של סרט: לפתע צץ על הכיריים סיר ענק בו טוגנו במהירות שני בצלים וחצי ראש שום קצוץ. תפוחי אדמה, ששמרתי במזווה למקרה של רעב באירלנד, מצאו את עצמם בתוך הסיר, יחד עם פיסות שטוחות מהשורש הגרנדיוזי. כל זאת עשתה לי האישה המסתורית, שכוחה רב במרק וקולה שולט במוחי. בכוחותי האחרונים מנעתי מהגזרים להיסחף אל הקלחת, שלא יהיו לי 'גזר הולך לאיבוד דרך מרפסת'. אבל לא יכולתי למנוע מהבשר ללכת בדרך כל בשר - הוא הושחם באכזריות, תוך שהוא ממיס אל התערובת את שומניו (ציינתי לעצמי שזו דרך מעניינת לדיאטה).
בנקודה הזו החלטתי לקחת פיקוד. אם כבר נסחפתי, אז למה לא עם תנוחות? הוספתי לסיר בחיוך חופן רחב של מלח גס, שני עלי דפנה, פלפל צ'ילי, קצת כמון, ולא מעט פפריקה מתוקה וטנדורי מסאלה שיש לי עוד מהמעבר להודו. הרגשתי שאני שולט במצב, וכטוב לבי באדים הנחתי גם לאפונה ולפטרוזיליה לגלוש אל הסיר, אבל הטבעתי אותן בכמות נאה של מים.
הסיפור התחיל לבעבע ולהתקרב לנקודת הרתיחה. השכנים כבר איימו לפנות אותי מהבניין. אבל לא איבדתי את העשתונות (הם במרק) וחיכיתי ליד הסיר כשעה, שמישהו יצלצל. כשאף אחד לא צלצל, הבנתי שאני אבוד. בהכנעה צירפתי גם את הגזרים לתערובת הקרימינלית שהלכה והתגבשה, אך במוחי כבר התרקמה תוכנית נואשת לסיום הפרשה. בשעה הקרובה רק צפיתי מרחוק בפשע המתגבש, כאשר אני הופך בו מדי פעם בכף עץ ועוקב אחרי התפתחות האפונים. ואז, כשאף אחד לא ציפה, שלפתי את הנשק הסודי שלי, שהוא כמו מקטרת לשרלוק הולמס - בלנדר.
בלי להניד עפעף חילצתי מהמרק את הפטרו-זיליה ואת גושי הבשר, תחבתי את בלנדרי לעומק העולם התחתון של הסיר וריסקתי בעוצמה את האפונים. קול יבבה נשמע, ועולם הפשע הפך למחית תחת ידי הבוטחות. אך לפתע משהו עצר בעדי. קול מפתה נשמע מהמרק, ואני עצרתי ברוסקי והבנתי שזהו. הובסתי. הבשר המתקתק ביקש לחזור אל הסיר, ולי לא נותר אלא להבין שגורל המרק להישאר חצי מרוסק, וגורלי הוא להיכנע לפשע ולאכול אותו בגדול. כפי שלחשה האישה המסתורית כששבה מחזרותיה, "עזוב את זה, זו אפונה-טאון".


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 11/10/2007 22:13, ושייך לקטגוריות אסנת, מתכונים, הומור
18 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של Ari ב-15/10/2007 13:20

---

סמיילים
זמן רב תהיתי לגבי הסמיילים של ישראבלוג. בהתחלה חששתי מהצורך לסמן מצב רוח לפוסטים, אבל לאט לאט הם החלו להתאים. ההוא עם משקפי השמש התידד אתי ראשון - לפוסטי תמונות על טיולים בשמש הוא מתאים במיוחד, ותמיד כשקוראים לו הוא מניח בצד את הגלשן ומתיצב. גם ידידו הסתממחייך מצא לעצמו שימוש, באותן פעמים שחדשות טובות מאירות את מעוננו. הבחור עם השיניים היה מושלם לחדשות מהסוג ההפוך ובכלל לחברות סלולריות, אינטרנטיות ומעצבנות אחרות; הוא בדרך כלל גם בא עם קטגוריית 'שחרור קיטור', למרות שאני תוהה כמה קיטור הוא יכול לשחרר דרך השיניים האלה. לעגמומיות-של-סתם (כזו של יום אפרפר ותרגום בלתי נגמר) נחלצו לעזרתי רב-גבה ופה-מפותל, שבהחלט נראים כמי שאפור להם בחוץ ואיחסה להם בבטן. פה-מפותל אמר שזה אולי משהו שהוא אכל.
אבל עדיין, הצורך לתת מצברוח לבלוג העיק לפעמים. בפוסטים הפילוסופיים-הרהוריים שליף הרגשתי שאף אחד מחברי הישנים לא מתאים. שקלתי זמן מה ללכת עם הקו-ישר-נייטרלי, אבל הוא נראה לי גרמני מדי ואנמי מדי, ונדמה לי שראיתי אותו עושה טבלה לרשימת קניות עם סרגל. לא תודה. זמן מה התפלספתי ללא מצב-רוח, עם פרצוף לבן לגמרי שנראה כמו וין דיזל מלמעלה, אבל זה היכה בי כמו קופת חולים: הפרצוף המתאים לכל המחשבות הפילוסופיות הוא זה עם הפה הפתוח, שנראה כאילו הוא המום מכל העניין. הרי מהי פילוסופיה אם לא הצגת שאלות, ומהי שאלה טובה אם לא אחת כזו שמותירה אותך בפה פעור? שלא לדבר על זה שבפרופיל הוא מזכיר קצת את גיבור ילדותי פה-גדול-אוכל-הכל מהדרדסים. בקיצור, סופית, מר פה נקרא לדגל הפילוסופיה, והבעיה נפתרה.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 9/10/2007 21:16, ושייך לקטגוריות הומור, מטאבלוגיקה
15 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של miss kitty fantastico ב-22/10/2007 15:15

---