Hell or High water
והרי הודעה שנתקבלה זה עתה: נהר הזאר עלה על גדותיו ונשפך על האוטוסטרדה. השביל לאורך הנהר, שבו היינו הולכים תמיד לעיר, נמחק ונעלם (זמנית). קטע האוטובאן בין גשר ביסמרק לגשר הישן נראה כמו נתיבי איילון בחורף 90-91; כתוצאה נותבה כל התנועה לעיר וגרמה לפקקים אינסופיים בכל מקום.
הנהר הגואה עצמו זורם בקצב מטורף ומביא עמו הרבה עלים, ענפים ואפילו עצים שלמים הטסים במהירות במורדו. סמוך לגשרים נצפו מערבולות מטורפות. למבקרים שהגיעו מישראל שלום, למרות שאחד מהם נצפה משוטט ארוכות סמוך לאוטוסטרדה הסגורה בניסיון לתופס תמונה מוצלחת. מחר נעביר דיווח מפורט מהשטח, כולל תמונות, ופרשנויות מאת כתבנו לענייני הצפות, נוח איש-צדיק-תמים-היה-בדורותיו.

(לילה טוב מזארברוקן)

עדכון:

רגע לאחר סגירת הגיליון נחתה במערכת תמונה סנסציונית של השביל הנעלם מתחת לפני הנהר. הכתבת הזריזה א. זינקה בוירטואוזיות ועצרה את מכונות הדפוס, והנה התמונה לפניכם:



שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 3/3/2007 01:32, ושייך לקטגוריות הומור, עונות השנה
4 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של mishpat1 ב-3/3/2007 21:31

---

דיסקליימר
(נא לגזור ולהדביק לפני כל פוסט בבלוג)

בלוג זה איננו מאמר מדעי, כתבה עיתונאית או מחקר היסטורי; הכללתו של פרט כלשהו בבלוג זה איננה ערובה לנכונותו. בלוג זה איננו מניפסט פוליטי, אמנותי או תרבותי, ואינו מתחייב בהכרח למהלך קוהרנטי, לוגי ומנומק, לעקביות או לטיעונים מוצקים; במקרים רבים מתעד הבלוג מהלך מחשבתי אסוציאטיבי ורגעי, שאין בו כדי ללמד בהכרח על דעתו של כותב הבלוג, על נטיותיו הפוליטיות ועל עמדתו בנושאים שעל הפרק. בלוג זה אינו מתיימר לחנך את קוראיו, לתת להם דוגמה או לפקוח את עיניהם, אלא מבטא את הדעות והמחשבות האישיות של כותבו; כל ניסיון להבין בלוג זה באופן שונה הוא על אחריות הקורא בלבד. בלוג זה אינו מקור ליעוץ משפטי, רפואי או הלכתי; פנו לעו"ד, לרופא המשפחה או לרב/כומר/אימאם/שאמאן המקומי. השימוש בבלוג זה הוא על אחריות הקורא בלבד.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 19/2/2007 09:30, ושייך לקטגוריות הומור, מעברים 10-20-30, שחרור קיטור
8 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ארי ב-21/2/2007 14:34

---

חמישה דברים
(המוח שלי מתקומם - הן נגד ההשתתפות ב"פרויקט" של ישראבלוג והן נגד הצורך לבחור חמישה דברים לא ידועים על עצמי. אבל אם יאיר נכנע לעניין, מי אני שאקטר. אז הנה: חמישה דברים שרובכם כנראה לא ידעתם עלי עדיין. בהצלחה).

1. בכיתה ד' או ה' (הזיכרון שלי הוא לא מה שהיה פעם) השתתפתי בחוג עיתונאים צעירים, שזכה לעמוד משלו בעיתון "הד הקריות". איכשהו תמיד מצאתי את עצמי אחראי על פינת ההומור, למרות שפעם אחת ראיינו את דודו טופז (נדמה לי).

2. יש לי (בארון אצל ההורים) כמה גביעים גדולים, בין השאר על מקום ראשון בתחרות המתמטיקה המחוזית של אוקלוסה, פלורידה בכיתה ח'. באמריקה מחלקים גביעים על דברים כאלו.

3. בגיל 21, בעקבות שיחה חולפת עם אדם שלא היכרתי עד אז, החלטתי פתאום להיות צמחוני; ההחלטה החזיקה שנתיים וחצי, והתנפצה קצת אחרי פרידה כואבת מבת זוג, ובמידה מסוימת כמחאה כלפיה; ההחלטה הסופית התקבלה כשהתארחתי אצל חבר ארגנטינאי והוריו הכינו אסאדו.

4. ב-1995 יזמתי וערכתי (עם כמה וכמה חברים) עיתון נונסנס בשם 'הנונסלט', שהכיל בין השאר מאמר על צינור גז ביסקסואל, ביקורת "רצינית" על מופע הקולנוע של רוקי ובדיחות על היפו אלרגני ועל שיטות ללוחמה בשניצל. את העיתון ערכנו על תוכנת וורד פרימיטבית וצילמנו באורח מחתרתי במתקנים שונים של צה"ל. שני גיליונות יצאו לאור, הראשון ב-200 עותקים והשני ביותר מ-500, והופצו (חינם) ברחבי הארץ, כולל בפסטיבל ערד של אותה שנה. לאחר הגיליון השני כבר היו בצוות העיתון כמעט 20 כותבים, מאיירים ומפיצים, אך דווקא בשל כך - אולי בגלל הריבים בין העורכים ואולי מעייפות החומר - הוא נפח את נשמתו לפני שהגיע לגיליון השלישי.

5. אני נוטה להתמכר באורח כמעט בלתי נשלט לסוכריות מנטה לסוגיהן, ובפרט לסוכריות 'טיק-טק', ויכול לגמור קופסא שלמה בפחות מחצי שעה אם אני לא נזהר. ההתמכרות כה חמורה שאני בדרך כלל נמנע מקניית קופסאות אם אני לא חייב. התמכרויות חלופיות כוללות מנטוס, סוכריות ריקולה, סטרפסילס ועישון קיסמים.

אה, ויש גם קטע של להטיל את המשימה על בלוגרים אחרים, אז בזאת אני מטיל אותה על לי (אם לא עשתה זאת עדיין), על the fish (עדכני את הבלוג שלך מדי פעם) ועל הגיק האמיתי (כנ"ל רק בזכר).

עדכון: מאחר שלי כבר השלימה את המשימה לפני שהעברתי אותה אליה, הריני מעביר את המשימה גם למסק.שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 31/1/2007 00:50, ושייך לקטגוריות הומור, אופטימי
9 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     -1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ב-31/1/2007 16:18

---

אחרי השלג
השלג היה, השלג הלך, הותיר אחריו מדרכות רטובות (כמו אחרי גשם) ואיש שלג שמישהו בנה על הגדר בינינו לשכנים. ירון ואנדריאה מבטיחים שיהיה עוד שלג לפני שהחורף ייגמר, אז נחזיק אצבעות.

בין לבין נפגשנו אתמול עם אורן ונורה (הישראלי הנוסף בזארברוקן וחברתו מצפון גרמניה) בפאב-מסעדה בסגנון מקסיקני שאורשי (הפסנתרנית ההונגריה) הביאה אותנו אליו פעם. היה משהו מצחיק בכך שאנחנו שיחקנו את תפקיד המארחים בזארברוקן, אלו שיודעים איפה כדאי לשבת ואיך מגיעים לשם, ועוד המלצנו להם על מסעדה איטלקית ומסעדה סינית, ובאיזה קולנוע ומתי אפשר לראות סרטים בשפת המקור (ביום שלישי נראה את 'הילדים של מחר' במעין-סינמטק המקומי). השיחה התנהלה בבליל מילולי של עברית, אנגלית וגרמנית - נורה גרה בארץ שנתיים ויודעת לא מעט עברית, אורן עוד לא ממש למד מספיק גרמנית, ואנחנו מצאנו את עצמנו מדברים אנגלית מתובלת במלים גרמניות מדי פעם. אבל הקוקטיילים הנדיבים הפשירו את הקרח כמו מלח ששמים על המדרכות להפשיר שלג (כן, הדימויים שלי נעשו מוגבלים מאז שנחת פה הלבן הלבן).

את האווירה המקסיקנית (שנובעת כמובן גם מהעובדה שאני מתרגם את מקסיקו כבר חמישה חודשים) המשכנו גם היום, כשהכנו טורטיאס עם גואקמולה ובשר טחון מטוגן בבצל ופלפלי צ'ילי חריפים. היה נפלא. בכלל, הבישול שלנו חוצה גבולות בזמן האחרון, ונע ממרק עדשים כבד בסגנון אירופי, דרך עוף בסילאן (דבש תמרים) ותפוזים בסגנון ישראלי, ועד פיוז'ן משונה של רביולי גבינת עזים וזיתים ברוטב פטריות וחלב קוקוס תאילנדי (תאמינו או לא, זה יצא טעים). וכל זה, אגב, רק בשבוע האחרון. איזה מזל שבנינו לנו מטבח כדי שנוכל לא לצאת ממנו כל היום.

לחלק האמנותי בסוף השבוע דאג קונצרט שנערך בבית הספר למוזיקה, שם נהננו משירים בגרמנית, באיטלקית, בצרפתית ובאנגלית. קשה לומר שהיו בו תגליות גדולות, אבל איכשהו ראינו בקונצרט וסביבו בערך את כל מי שאנחנו מכירים בזארברוקן (פרט לאורן ונורה שראינו לפני שתי פסקאות), וזה בהחלט היה נחמד. לילי הציעה שנלך ביחד להחליק על הקרח, וניסתה לשכנע אותנו גם אחרי שאסנת ניסתה להבהיר לה בנחרצות שהחלקה על הקרח פירושה עבורה בעיקר סימנים כחולים על הישבן.

אה, כן, ובדרך הביתה ראינו את שאריות השלג האחרונות לפני שהן נעלמות לחלוטין. אין ספק שאני הולך להתגעגע. באמת לא ברור לי איך נעלם כל השלג שנח על העיר רק אתמול. אבל יש לי חשד, בהתחשב בכמויות המים שנשארו מאחוריו: דג גנב את פתיתי השלג שלי! וכשאני אתפוס אותו, אני אפרק לו את כל הסנפירים!שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 28/1/2007 20:30, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, הומור, אופטימי
1 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רוני ב-29/1/2007 01:01

---