מיקרו אוגי

שכנים

Symphony
NineLives
Suki da yo
מקליין
צבובה
אראמיס
בימבה
יובל
פ(י)לו
סימבה
האחת

הקוראים האחרונים

אמילי1212
Pillow
Violetsun
רוג_
Kaia Girl
שמחת זקנתי
LIL_WHO
Suga Mama
קמיל ה
Yuval's Studio.

 

2 1/2007		יום חדש נפלא: פוסט פתיחת החודש [ינואר 2007]
		תגיות: יוצא אל האור, מסעותיי עם עצמי, פתיחת חודש

"עכשיו קצת קשה, אתה חושב לוותר,
אתה הרי לא הטיפוס שנלחם בשיניים.
הופך שולחנות לעיתים רחוקות
וגם זה רק כדי לנקות את הרצפה עם קצת מים."

זה מדהים איך שפתאום עוד שנה נגמרת לה, ואתה שוב סופר לאחור. זה נראה ילדותי מאוד, אבל יש בזה סוג של משהו שהוא מאוד אישי ופרטי, שמייצג את כל החגיגה הקטנה עם עצמי ביום הזה. אז עכשיו יש 20 יום לחשוב על מה היה (ובינתיים התבזבז לו אחד על מחשבות על עצים וקשרים לוגיים).

את השנה האחרונה אפשר לסכם כשנה של אכזבות. נכון, כל החיים שלי אני רק מתאכזב, אבל משהו בשנה האחרונה היה יותר חזק מאי פעם, משהו שגרר אותי פעם אחר פעם למטה והקשה עוד יותר על הטיפוס בחזרה למעלה. מהציונים שלי ודרכי הלמידה, דרך אנשים שגילו פעם אחר פעם את הפרצוף האמיתי שלהם ועד אכזבות מניסיונות רומנטיים כושלים. בסופו של דבר אני מוצא את עצמי רגע לפני ה-24 כמעט באותה נקודה שהייתי בה בדיוק לפני שנה, רק עם תחושות קצת יותר מוקצנות.

זו הייתה שנה של התפקחות. הבנתי שמה שהולך לי כאן זה לא מה שהייתי רגיל לו בחוץ ושאני באמת צריך לקחת את עצמי בידיים בצורה רצינית אם אני רוצה להיות גאה בהישגים שלי ובמה שאני רוצה לעשות ולהראות לעולם. הבנתי שאני עדיין נאיבי ותמים כלפי אנשים ושאני עדיין לא מסוגל להבדיל לגמרי עד הסוף מי באמת יכול להיות חבר ומי סתם תופס טרמפ. למדתי שאני לא יודע מה הבעיה שלי והחלטתי שיש לי מספיק דברים שמבלבלים את המוח עכשיו, ואני לא צריך שגם הלב ישחק בי עכשיו.

למדתי להעריך את החברים שבאמת קרובים אליי, ולמרות רגעי המשבר שהיו לי כמעט עם כל אחד מהם (במיוחד עם שתי הקרובות), הם עדיין קרובים וטובים, ובעיקר חברים אמיתיים. מצאתי לי אנשים שאפשר לסמוך עליהם ולדעת שאם צריך, אני אקבל עזרה. אני עדיין נותן מעצמי לאנשים שאני מכיר, אבל המנגנונים הפנימיים עדיין נאיביים מכדי לסנן את זה יותר מדי. אני עדיין צריך ללמוד איך לקבל מחמאות, בלי לחשוב אם הן ריקות מתוכן, בעיקר אם הן רק נזרקות לאוויר וזהו.

התחלתי סוף סוף לאזן קצת את עצמי. לנסות לארגן מחדש לוח זמנים טוב ולהתרכז בדברים החשובים, או לדעת מתי להפסיק לרדוף לפני שאני אהפוך לפתטי כלפי חוץ, ומרוסק עוד יותר כלפי פנים. עוד לא ממש הבנתי מה אני עושה ומה אני צריך לעשות, אבל אני מנסה יותר לדאוג לעצמי, לנסות לעצור את הנפילות בזמן, ובו בזמן לנסות לא לשמור דברים כל הזמן בפנים. עוד לא השתחררתי מהניסיונות שלי להוכיח לכל העולם מי אני, להוכיח לגאונים שמסתובבים מסביבי שגם אני כאן ומסוגל להוציא ציונים כמוהם, להוכיח להיא שהיא הפסידה כאן משהו שאחרת מרוויחה עכשיו (באופן כללי ולא אחת ספציפית). מיותר לציין שקודם כל אני צריך להוכיח את הדברים האלו לעצמי לפני שאני בכלל מנסה להוכיח לאחרים.

אז הנה אתה, 24 פחות 20 (טוב, כבר 19), בשנה השנייה שלך, עם ממוצע ציונים שהשתפר קצת בקיץ ובתקווה שייתן איזו שהיא קפיצה חיובית יותר תוך חודשיים, גר רוב הזמן מחוץ לבית אבל עדיין תלוי מאוד בהורים, שומר על גרעין קטן של חברים קרובים ומספר גדל של חברים מסביב (אבל עם מספר שלא משתנה בטור הנוסף), ועדיין מנסה להבין את העולם שמסביבך. אם השנה האחרונה הייתה שנת למידה, אז השנה אני כבר רוצה להתחיל ליישם, להתחיל להתקדם, להרגיש שגם אני מישהו. זה בדיוק מה שעבר לך בראש כשראית אתמול את הזיקוקים שבישרו על השנה החדשה (ומצאת דרך מעניינת להתחמם בקיפאון ששרר בחוץ בשעה הזו...).

בלי להרגיש שוב מתחילים לספור אחורה, בתקווה שהיום שלי בשנה לא יהיה היום היחידי שבו אני באמת ארגיש קצת אושר. אולי הסוד הוא פשוט לתת לדברים לקרות, בלי לנתח יותר מדי, בלי להיות כל כך כבד, פשוט להיות ולזרום. אולי הסיפור האמיתי הבא כבר כאן, ואני פשוט לא שמתי לב אליו. עדיין.

"ועם הזמן", אתה אומר "זה רק ילך ויסתדר,
מחר בבוקר נתעורר ליום חדש נפלא!"

[יום חדש נפלא – אריק ברמן, שכבר יותר משבוע לא יוצא לי מהראש]

שמור   בטל

21 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-24/1/2007 22:33

 

2 12/2006		מכתב: פוסט פתיחת החודש [דצמבר 2006]
		תגיות: פתיחת חודש, יוצא אל האור, אהבה ויחסים

רוב הסיכויים שאת לא קוראת כאן. כמה פעמים השתעשעתי ברעיון לספר לך שהמקום הזה קיים, רק בשביל לגרות קצת את הסקרנות שלך ללכת ולחפש את המקום שבו אני כותב, אבל בסוף זה נשאר אצלי. אולי באמת עדיף ככה. בכל מקרה, את רוב הדברים שאני מתכוון לכתוב כאן, אני אגיד לך בימים הקרובים בצורה יותר מעודנת. פה אני לפחות מרשה לעצמי לשפוך ממש הכל החוצה, בלי צנזורה.

מאז שהגעת לראשונה אליי לחדר, אי שם בשנה שעברה, היית ונותרת סוג של חידה. נכון שלמדתי להכיר אותך ואת הסיפור שלך אבל אף פעם לא הצלחתי להבין ממש מה הולך אצלך בפנים. גם כשניסיתי להתקרב ולהכיר אותך טוב יותר, עדיין מצאתי את עצמי מרוחק מאוד, ובעיקר מבולבל. כל התקופה האחרונה, מאז שהתחדשו הלימודים, הייתה מתישה מאוד ומייגעת, ולמרות זאת, אני עדיין לא יודע מה הולך אצלך בראש. זה נראה כאילו סוג של משחק כלשהו שאת משחקת, דבר שממש לא מתאים לאופי שלך שלמדתי להכיר, שבו גם את מנסה להבין מה הולך כאן. מצד אחד את מתקרבת, מפזרת רמזים בין אם במילים ובין אם בהתנהגות, ומצד שני את מתרחקת ממני, כמעט ומנתקת מגע ואני מוצא את עצמי אובד עצות ולא מבין מה אני עשיתי כבר לא בסדר.

א', שהפך להיות סוג של שותף סוד שלך וחבר מאוד קרוב, היה זה שבישר לי בתחילת החודש שפתאום את כן מעוניינת, ושכדאי ללכת לאט ולראות מה קורה. הוא זה שגם אמר לי השבוע להפסיק עם כל העניין הזה. זה נראה לי מאוד מוזר שאני צריך לקבל את הדברים האלו ממנו ולא ממך ישירות. אמרת לי פעם שאת לא אוהבת שדברים שאת אומרת למישהו אחד מגיעים למישהו אחר מאחוריי הגב שלך ובחזרה אלייך. גם אני לא ממש אוהב את כל העניין הזה שאני צריך לשמוע ממישהו אחר דברים שאת חושבת, במיוחד את אלה. אם יש לך איזו שהיא בעיה איתי, תבואי ותגידי לי. דווקא מאדם שהוא יחסית קרוב בתור ידיד או חבר בשבילי, אני יותר פתוח לקבל כל סוג של ביקורת ופחות רואה את זה כעלבון, מה שקורה עם שאר האנשים. אני מקבל את זה בצורה הזו כי אני יודע שהמניעים הם טובים, ממש כמו שחשבת שיהיה נחמד אם אני אגדל זקן צרפתי. אני חושב שבתקופה האחרונה שהתקרבנו יותר והכרנו אחד את השני, למדת משהו על האופי שלי ועל הצורה שבה אני מקבל דברים, ככה שאין לך מה לחשוש. נכון שגם ממך לא היה לי נעים לשמוע את הדברים האלו, אבל הייתי מקבל אותם יותר בהבנה, וגם הייתי נותן לך הזדמנות יותר להסביר את עצמך ולא לקבל אותם כזבנג וגמרנו ממישהו אחר.

כן, רציתי יותר מקשר ידידותי בינינו, וכן, היו לא מעט רגעים שחשבתי שגם את רוצה, אבל בסופו של דבר מסתבר שאת לא ממש רוצה. אין לי ברירה אלא לקבל את זה ואין טעם לנסות לשכנע אותך אחרת. האמת, הייתי צריך כבר להבין את זה כשנשארתי בסוף השבוע שעבר, כשכמעט ולא דיברנו (וזה אחרי ששבועיים קודם גרמת לי להרגיש לא נעים כשנסעתי הביתה). כן, אני די פגוע מזה, וקצת מרגיש ששיחקו בי. אני לא יודע אם אני באמת רוצה לדעת למה, אם יש לי את הכוחות גם לזה. הייתי מרוסק השבוע, לגמרי. הייתי כל כך מיואש שכבר לא האמנתי שאני אצליח בדבר הזה, או בכל דבר. הרי לא משנה מה אני עושה, אני תמיד מגיע לאותה נקודה בסופו של דבר, אז בשביל מה להתאמץ בכלל? אני לא מאשים אותך בכל זה, כי החלטת מה שהחלטת. אני בעיקר מאשים את עצמי שנתתי לעצמי להגיע למצב הזה ולהרגשה הזו, ולא נזהרתי ליפול לזה שוב. לא משנה כמה אני טוב וכמה אני משתדל להראות את הצד הזה שבי, אני תמיד מגיע לאותו מקום. יודעת מה? אולי בסופו של דבר, ההפסד כאן יהיה כולו שלך.

במהלך כל השבועות האחרונים אמרתי לך כל מיני דברים. פה ושם החמאתי לך, הבטחתי (וקיימתי) ללכת איתך לרופא שהיית צריכה ללכת אליו, אפילו שלחתי לך לפני מבחן הודעה עם בהצלחה ושאני מאמין בך שאת מסוגלת להצליח (ואת ענית שאת מאוד מעריכה את זה). לא אמרתי ועשיתי את כל הדברים האלו רק בשביל להשיג אותך בסופו של דבר. אמרתי אותם כי זה האופי שלי וככה אני, ואני לא לוקח שום דבר מהם בחזרה. אם אני אעשה את זה, זה יהיה ממש לשקר לעצמי ולא רק לך.

מה הלאה? האמת, לא יודע. רציתי לקחת קצת מרחק השבוע ממך, לסדר את הדברים בראש ולהבין את מה שקרה. לא הייתי רוצה לוותר עליך לגמרי, למרות שאמרו לי שזה הדבר הנכון לעשות. שוב, זה כנראה פאק באופי שלי, כי בסופו של דבר היו לנו לא מעט רגעים טובים ביחד, והיה לי טוב, ואני לא יכול לסובב לך ככה את הגב, למרות הכל. אני לא רוצה שהיחסים בינינו יהיו כמו היחסים שלי עם החברה שלך שהסתכסכת איתה לאחרונה (אני בצד שלך), שאני לגמרי אדיש אליה, והקשר היחידי שלי איתה הוא דרך א'. בסופו של דבר אני אהיה אני, ואת תחליטי להיות מי שאת רוצה להיות. דבר אחד אני לא יכול להבטיח לך, וזה התגובה שלי אם פתאום שוב תחליטי שאת רוצה. אני רק יכול להגיד שהסיכוי שלי להגיד לך כן הוא מאוד נמוך ביחס למה שהוא היה לפני שבוע ויותר.

בכל מקרה, את לא היית הדבר היחידי השבוע שגרם לי להרגיש רע. אחרי שא' החליט לעשות את תרגילי הבית באחד הקורסים עם מישהו אחר ולהודיע לי רק אחרי שהתרגיל הראשון יצא, מצאתי לי שותף אחר במקומו. הבעיה היא שבזמן שאני הייתי יותר עסוק בלמצוא שותף, הוא היה יותר עסוק בלפתור את התרגיל, מה שגם אני לא ממש הבנתי אותו. אז כשישבנו ביחד להשוות תשובות, הרגשתי ממש אידיוט כשהוא שואל אותי מה עניתי ואני מתחיל לגמגם לו והוא מסתכל עליי במבט של "מאיפה נפל עליי הדבר הזה". אכן, שבוע מלבב.

מה הלאה? לא יודע. מקווה שיהיה קצת יותר טוב אצלי. הגיע הזמן באמת שאני אדאג קודם כל לעצמי ואחר אתחיל לחשוב על אחרים, כי למרות כל הניסיונות שלי, הבן אדם האחרון שאני דואג לו הוא אני, ובסופו של דבר נראה שהוא היחידי שנשאר לאכול את החרא. אל תצפי ליותר מדי ממני. כבר יש לי תקדים של מישהי שמאוד רציתי ונשארתי איתה בקשר מאוד הדוק, אבל קשה לי לראות אם את מסוגלת בכלל להגיע לרמה שלה. אחרי הכל, היא זו שהתקשרה אליי השבוע ב-1 וחצי בלילה וטחנה לי במוח רק בשביל לגרום להרגיש הרבה יותר טוב. בכל מקרה, אני לא מתכוון להרגיש לא נעים. עכשיו תורך.

שמור   בטל

18 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-3/12/2006 11:30

 

4 11/2006		תתחיל מאפס: פוסט פתיחת החודש [נובמבר 2006]
		תגיות: פתיחת חודש, אופטימי

ביום ראשון ב-9:30 תתחיל שנה ב'. כן, למרות שהייתי כבר בסרט הזה בדיוק לפני שנה, עדיין יש סוג של התרגשות. אחרי כל הקיץ המשוגע שהיה שמרח את תקופת המבחנים ל-3 חודשים במקום 3 שבועות, פתאום חוזרים ללמוד דברים חדשים, חוזרים לכיתות בשביל לקלוט חומר ולא לפלוט אותו לתוך מחברות בחינה.

שנה חדשה וזה בדיוק הזמן לקחת את עצמי בידיים. זה סוג של פרק חדש בחיים, שבו אני רוצה לראות דברים, להסתכל עליהם בצורה שונה ממה שאני רגיל ולהתחיל להרגיש עם זה טוב. זה לא שכזה רע לי בחיים באופן כללי, אבל התחושה שיש מה לשפר ולעשות אותם טובים יותר או להיות בן אדם טוב יותר, עדיין קיימת. אם לפני שנה רציתי להיכנס לתוך העולם האקדמי בצורה חלקה, להבין טוב יותר מהם חוקי המשחק ולעמוד בהם בכבוד, הפעם כל מה שאני רוצה זה פשוט ליהנות מהחיים. זו לא הולכת להיות שנה קלה, אפילו קשה יותר משנה שעברה, ובכל זאת אני רוצה להרים את הראש ולהתמקד בחיובי. מצד שני, אני לא רוצה יותר מדי להסתחרר מזה, לא לאבד את השפיות שלי כשקצת יותר טוב מהרגיל. להבין שיש דברים שלי אישית אין יותר מדי שליטה עליהם היא חלק מההבנה שאני לא יכול לצפות שהדברים יקרו בדיוק כמו שאני רוצה. זה נכון לגבי הציונים שלי, זה נכון לגבי קשרים שאני קושר עם אנשים. אני קודם כל צריך להיות אני, בלי לחץ שיקרה משהו, בלי לדאוג יותר מדי ממה שיכול או צריך לקרות ולהתרסק לחתיכות קטנות כי זה לא קורה.

כל דבר שבוחרים לעשות משפיע בצורה זו או אחרת על מה שיקרה אחר כך, אבל רק אנחנו יכולים לקבוע איך אנחנו מסתכלים על העניין ומה אנחנו מפיקים ממנו. גם אם יקרה משהו שינתב אותי לדרך שאני לא הכי רציתי אותה, אני מתכוון לנסות לעשות את כל מה שאני יכול בשביל להחזיר את עצמי למסלול, בזמן שאני אשתדל לתת כמה שיותר מעצמי במקום שבו אני נמצא. אין לי שליטה ויכולת לתקן דברים שקרו בעבר, אבל יש שליטה לתקן ולכוון מחדש דברים שיקרו בעתיד.

אני לא רוצה להגדיר לעצמי ציפיות מהשנה הזאת, חוץ מהרצון שלי לתת מעצמי את המקסימום בכל דבר שאני יכול. בין אם זה ללמוד יותר טוב ולהצליח להתמקד בלימודים, אם זה לטפל בעצמי, באיך שאני נראה ואיך שהסביבה רואה אותי או איך שאני מטפל בעצמי, ובין אם זה הקשרים שאני יוצר עם אנשים אחרים. מאז שסיימתי שאת התיכון ויצאתי החוצה לעולם הגדול למדתי טוב מאוד שהדרך הכי טובה לתקשר עם אנשים אחרים היא פשוט להיות עצמי. בסופו של דבר, מי שרוצה להישאר קרוב יישאר רק בגלל הדברים האלו. אני לא צריך להרגיש שום דבר כלפיי מי שבוחר להישאר רחוק ולא לרצות להתקרב, בסופו של דבר זו לא הבעיה שלי ואני יכול למצוא אנשים אחרים טובים יותר. אני גם לא צריך להרגיש רע אם אנשים בוחרים להסתכל עליי בצורה אחרת ממה שחשבתי שהם יסתכלו. כאן אני צריך להרגיש טוב עם מה שיש ולא עם מה שאין. גם האין הזה יעלם מתישהו, צריך רק למצוא את מי שיתאים כמו מפתח לחור המתאים.

למרות הכל, נקודת המוצא שלי היא לא מאפס. בשנה הראשונה הצלחתי לבנות לעצמי שם מסוים שגרם לשני אנשים לרצות להיות שותפים שלי בדירה ועוד מספיק אנשים שירצו להיות קרובים אליי, להיעזר בי וגם לתת קצת בחזרה. יש בזה משהו טוב, בתחושה הזו, להרגיש שמישהו צריך אותי. לפעמים נראה לי שאני מחפש באיזו שהיא צורה את הטפיחה הזו על השכם או סוג של הכרת תודה. לפעמים נראה לי שאני דואג יותר מדי לאחרים וקצת פחות לעצמי, ואולי זה מה שאני צריך בין השאר לרשום לעצמי לשנה הזו. להיות קצת יותר אגואיסט. עם כל העזרה לאחרים, צריך קצת לעזור לעצמי להסתכל על החיים אחרת, לתת את כל אותן עצות שאני מחלק לאחרים גם לעצמי, וכמו שכבר אמרתי קודם, לקחת את החיים הרבה יותר בקלות.

פרק חדש מתחיל ואני מרגיש כאילו אני נחש שמשיל את העור שלו, שמשתנה. השינוי הוויזואלי כאן מסביב הוא חלק מזה, אחרי קצת עבודה בזמן האחרון (בשביל היה חופש?). מחר בערב אני כבר אהיה בחדר החדש שלי, מתכונן ליום הראשון ללימודים. הגיע הזמן להמריא, והפעם, השמיים הם לא הגבול.

 

"ככה, כמו שאני, כמו שהבטחתי לעצמי,

אני לוקח שוב את עצמי בידיים.

ככה, בלי חלומות, בלי טעויות של מתחילות,

בלי ערימות של ציפיות עד השמיים.

 

ככה, כמו שאני, כמו שהבטחתי לעצמי,

אני לוקח את העניין ברצינות.

ככה בלי מהומות, בלי להוסיף משמעויות,

אני לא מוותר על ההזדמנות."

[השיר של איתי – איה כורם]

שמור   בטל

27 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של NineLives ב-10/11/2006 21:22