מיקרו אוגי

שכנים

Symphony
NineLives
Suki da yo
מקליין
צבובה
אראמיס
בימבה
יובל
פ(י)לו
סימבה
האחת

הקוראים האחרונים

אמילי1212
Pillow
Violetsun
רוג_
Kaia Girl
שמחת זקנתי
LIL_WHO
Suga Mama
קמיל ה
Yuval's Studio.

 

10 5/2009		מאי 2009: ליהנות מהשקט
		תגיות: פתיחת חודש, מסעותיי עם עצמי

אפשר לקטר על הציונים הנוראיים
אפשר להתעצבן מאנשים טיפשים או פסיכופטיים
אפשר להתעייף בקלות מהמערכת המחוררת שנוצרה לי בגלל שצריך לעשות שוב כמה קורסים
אפשר לדבר באינטרנט כל הערב ולהתפלא שזה לא עושה לי את השיעורים (למרות שהרבה יותר כיף לדבר)
אפשר לספור את הדקות עד לרגע שבו התפקיד יסתיים ויהיה לי פחות כאב ראש ויותר רצון לשנות דברים
אפשר להרגיש שוב צביטות בלב בגלל כל מיני דברים
אפשר להתרגז על הפסדים ותצוגות מביכות
אפשר לרצות לעשות שוב סדר בבלגן שנקרא החיים

ואפשר פשוט להישען אחורה בכיסא, לעצום עיניים ולדמיין איך השבוע הקרוב הולך להיראות.

תהנו מהשקט.

שמור   בטל

7 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-11/5/2009 14:05

 

16 3/2009		מרץ 09: קור אחרון
		תגיות: מסעותיי עם עצמי, פתיחת חודש

תקופות מבחנים הן הזמן הכי מלחיץ בשנה. רצים בחומר בשביל להספיק הכל, מנסים להדביק פער של סמסטר שלם, לסגור חורים בעלילה שהמרצה ניסה לטוות לאורך 14 שבועות ובעיקר להבין איך להצליח. זו תקופה שמשנה את כל הפרופורציות של המחשבה, רצופה בעליות וירידות ובקשיים גדולים אבל גם בעלת פוטנציאל לרגעי עילוי (רק חבל שהם לא קורים). 5 מבחנים היו לי הסמסטר, שניים בהתחלה עם הפרש סביר ביניהם, 3 לקראת הסוף תוך חמישה ימים מה שגרר מרתון אינטנסיבי להצליח לשחק בלימודים בין שלושתם. מהתקופה הזו יצאתי כרגיל מאוד לא מרוצה מהציונים שקיבלתי, כשבחלק מהמקרים יש תחושת פספוס לא קטנה. בשני הקורסים שחזרתי עליהם קיבלתי את אותו ציון בדיוק (באחד מהם עם סטייה מזערית כלפי מעלה), דבר שנתן לי את התחושה שבזבזתי לא מעט אנרגיה כאן לשווא. במבחן שהיה הקשה מכולם הצלחתי לקבל ציון סביר (ואפילו מעל לממוצע) ואולם דווקא בשניים שיצאתי מהם עם תחושה טובה, נפלתי. טוב, באחד מהם לא ממש נפלתי אבל קיבלתי פחות ממה שחשבתי שידעתי אבל בשני זה היה די קיצוני עם התרסקות לא ברורה שאני לא יכול להסביר.

כבר אין לי כוחות לכל זה. הנה, כבר התחיל לו סמסטר חדש מבלי שהייתה דקה של מנוחה אמיתית, מנותקת לגמרי מלימודים. זה מדהים כמה ציון גרוע מאוד יכול לשבור את הרוח ולהעלות מחשבות על עתיד לא ברור. הסמסטר שרק התחיל טומן בתוכו מהפכים גדולים ואני צפוי לסיים בו פרק די משמעותי בלימודים שלי. זה הסמסטר השמיני שלי, אבל בטח לא האחרון ובקצב הזה כבר אי אפשר לדעת. כל התסכול שלי מהלימודים התפרץ במלוא עוזו ואיכשהו צריך לנסות ולהתרומם מחדש כדי להסתער על מועדי הב'; שתיכף מגיעים (במקביל לסמסטר הרגיל). אני עדיין סוחב על הגב את כל אירועי החודש האחרון, בין אם מדובר בכל המריבות הפקולטיות, היחס הקצת בעייתי שזכיתי או ההפגנות בקמפוס וכל הבלגן. היה בחודש הזה גם הרבה בלבול, הרבה אי הבנה ולא מעט עקצוצים וכאבים בלב שהפריעו למהלך התקין של החיים ושל הניסיונות לחרוש. מעברים מהירים מדי בין תקווה לייאוש, קנאה ואכזבה, שרק לא נתנו לי מנוחה אמיתית ואפשרות לצבור כוחות בשביל להסתער על המבחנים כמו שצריך.

כבר חודשיים וחצי קר לי. גם כשהטמפרטורה בחוץ התקרבה ל-30 ושמיכת הפוך נותרה בארון בלילה, עדיין היה לי קר, בעיקר בפנים, איפה ששמיכה לא תעזור. ההרגשה היא שיותר מדי דברים נופלים עליי ועם כולם אני נאלץ להתמודד לבד, כשכמעט אין מי שיתקרב, שינסה לגעת, להבין, לעודד ולחמם. אולי זה אני שמסתגר לי בפנים כל פעם שרע לי, אבל אני תמיד אחפש את המגע שחסר לי, את החיבוק החם, את התחושה שלמישהו באמת אכפת. רק שכל אחד נמצא בעיסוקים שלו, חווה את הריגושים שלו ונהנה מאותה תמיכה שאין לי (במקרה הרע פשוט מתרחקים ממני) ואין סיבה באמת להסתכל לכיוון שלי. כשהמצב הפוך, אני לא מכיר שום דרך אחרת חוץ מלנסות לעודד, לזרוק חיוך ומילה טובה גם אם אני צריך להתאמץ בשביל להראות שהמטרה היא רק לגרום להרגשה טובה יותר ולא מעבר לזה. אולי כאן הבעיה, אולי אני רק יודע לתת ולא לקבל, וזה גומר אותי.

עכשיו הגיע הזמן ללכת לישון, להתכרבל מתחת לפוך בתקווה להתחמם ולקום מחר בבוקר, לשים את המסכה (אפילו שפורים כבר עבר) ולצאת לעוד יום לימודים גדוש ומלא, כשבאמצע אני צריך עוד למכור כרטיסים להופעה ולהתקדם בפרויקט שאני עושה עם שותף. אני לא יודע מאיפה אני מוצא כוחות לקום בבוקר, אחרי ימים כאלו זה נעשה הרבה יותר קשה כי הסיבות מתמעטות והתקווה אוזלת. זה לא שיש לי יותר מדי ברירה.

ולסיום, משהו קצת שונה.

[Don't let me be misunderstood - Red Band & Shlomi Saranga]

שמור   בטל

5 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-20/3/2009 00:25

 

6 2/2009		פברואר 09: פרידה
		תגיות: מסעותיי עם עצמי, פתיחת חודש

אני די בטוח שלא תקראי את הדברים האלו, אני לא גם לא יודע עד כמה הייתי רוצה שתקראי. אני פשוט יודע שזה יכול להצית את כל הוויכוח מחדש, לחסל כל סיכוי לחזור אחורה, למרות שבמצב הנוכחי אני לא באמת מאמין שאפשר להחזיר את הדברים אחורה. זה נראה כמו סגירת מעגל בשבילנו, פחות או יותר 4 שנים אחרי שנפגשנו לראשונה, ועכשיו אני ממש לא רוצה לראות אותך (ולזה נחזור מאוחר יותר).

רק לפני חודשיים חשבתי שעוד אפשר לתקן, שזה רק קצר בתקשורת ושאפשר לפתור אותו בלי בעיה. אפילו דיברנו קצת ויצאתי עם תחושה מעודדת יותר, אבל עדיין משהו היה חסר. לקח קצת זמן להבין מה חסר לי - האמון ההדדי, הרצון לשתף את הדברים הכי קטנים ומציקים. בתחילת החודש שעבר עברתי תקופה לא פשוטה עם הרבה לחצים ומחשבות בעקבות אותו אירוע בפקולטה שחייב אותי להתעסק במוות. הייתי צריך חיבוק, מילה טובה, מישהו שיקשיב לי, שיגרום לי להרגיש טוב יותר. כשלקחתי את הטלפון ליד ותהיתי למי להתקשר, האצבע התרחקה מהספרה שמציינת את החיוג המהיר שלך. פעם זו הייתה האופציה הראשונה, היום זה כבר בכלל לא. אמרת לי אז, בפעם האחרונה שראיתי אותך, שאני מושך אותך אחורה, גורם לך להרגיש מדוכאת, ואני חשבתי שלמה להטריד אותך עם המחשבות הקשות שלי, עם הבעיות שלי. עדיף לחפש דברים שמחים, לא? ברור שגם כאלו היו, אבל הרצון להתקשר ולדווח נעלם גם הוא. והימים עברו, והגיע יום ההולדת שלי וחיכיתי לשמוע אותך. אפילו הזמנתי אותך לחגיגה הקטנה שעשיתי עם חברים (וידעתי שלא תבואי כי רחוק לך, אבל לפחות שתדעי שרציתי). את יודעת כמה היום הזה חשוב לי, ואת יודעת כמה חשוב לי לגרום למי שאכפת לי ממנו להרגיש אותו דבר בשלו, אבל כנראה לא בער לך להתקשר. חברים קרובים אחרים הגיעו, התקשרו, אפילו שלחו הודעות מעבר לים, ואת, שעד לפני כמה חודשים היית מספר אחד בשבילי, לא טרחת בכלל. מאותו רגע מבחינתי זה נגמר, אני כבר לא יודע אם בכלל יש טעם. זה מוזר שזה נעשה דווקא בידי מישהי שפעם אמרה לי שהיא הכי שונאת שמתעלמים ממנה.

זה כמובן פתח את כל הפצעים והמחשבות, אלו שהתעקשתי להחביא, להתעלם מהם, לראות את מה שחשבתי לטוב בכל השנים האחרונות. פתאום כבר לא יכולתי לסבול את העובדה שהייתי צריך ללכת לידך על קצות האצבעות כדי לא להרגיז אותך, לחשוב כמה פעמים על כל דבר שאני אומר כדי להכעיס או לצאת טמבל, ובכלל לא להרגיש נחות לעומתך. אחר כך את זו שבאה וטוענת שאני מונע ממך להתקדם, כשבעצם זה כנראה הפוך. אי אפשר לקחת ממך את התרומה והדחיפה שנתת לי בשנים האלו (בגללך אני לומד איפה שאני לומד ומכהן בתפקיד המסוים שלי) אבל לידך הייתי מרגיש כמו הבן אדם הישן שאני רוצה להשאיר מאחור. אין לי את הכוחות להקדיש לשיחת טלפון בודדת איתך, לפגישה או לכל דבר אחר. אני כבר מעדיף לנצל אותם לדברים אחרים, יותר חשובים, ולדברים שבלב שצריך לפרוק יש כתובות אחרות (תמיד היו).

רק שכל זה יצר לי עכשיו בעיה חדשה וזה גורם לאנשים אחרים להיפגע. אני לא ממש רוצה להיפגש איתך עכשיו או לשמוע ממך, אני לא ממש יודע אם אני בכלל צריך לתת לך עוד הזדמנות. הבעיה שהוזמנו לחתונה של אחת החברות שלך מהתיכון, שלומדת איפה שאני לומד ואפילו עשינו קורס אחד משותף בסמסטר הקודם. כל כך היה לי לא נעים להגיד לה שאני לא אבוא בגללך, וזה כל כך לא הוגן כלפיה, אבל אני פשוט לא מסוגל. אני רוצה ליהנות בחתונה הזו ומגיע לה את זה, ואני לא חושב שזה מה שיקרה כשאני אדע שאת שם. אני לא רוצה לגרום לה לבחור בין שנינו ולכן אני מעדיף לוותר ולא להגיע, למרות שהייתי רוצה להגיע (ואני יודע שיש תקופת מבחנים לוחצת מסביב, זה גם בעייתי). הרגשתי כל כך רע להסתכל לה בעיניים כשלקחתי ממנה את ההזמנה, ואני באמת לא יודע מה לעשות עם זה.

יש גם דברים טובים בחיים שלי. רק שלשום ארגנתי בפקולטה אירוע קטן לסטודנטים שהיה מוצלח במיוחד עם פנקייקים וסיידר חם שהוכן ע"י אנשי הוועד, וכל מי שעבר ליד נהנה (נציגים מפקולטות אחרות באו ושאלו אותי איך הצלחנו להרים אירוע כזה מושקע). חוץ מזה, אני ביחסים טובים עם דיקן הפקולטה והשגנו ממנו כמעט כל מה שרצינו (למרות הריב עם הסגן שלו, שבינתיים לא מדבר איתי ועם הרכז האקדמי שלי), אני די נהנה מהלימודים ומהדברים שאני עושה ואת היום הולדת שלי חגגתי עם אנשים שבאמת אכפת להם ורצו לחגוג (וזה היה עם המבורגר טוב ומפנק).

ייקח לי זמן להתרגל לחיים בלעדייך, אבל זה המצב שכפית עליי ואני לא רואה ברירה אחרת. אל תבואי לבכות כשישברו לך את הלב, או שתרצי שמישהו יקשיב לך באמת. אני כבר לא נמצא שם יותר.
(הכותרת הייתה אמורה להיות חריפה יותר, אבל כנראה שעדיין יש משהו שגורם לי להתעדן)

שמור   בטל

13 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של בימבה ב-7/2/2009 13:22