אוגי

אז ככה באמת נראים החיים האמיתיים שאחרי התואר. דירה שכורה רק לעצמי, אוטו מהעבודה ומשכורת מכובדת.
העיר הגדולה קוראת לי, עכשיו נראה לאן ממשיכים מכאן.
אוגי, 41, תל אביב.

טבעות:
« טבעת בודדה. » ±
« צהוב/ה » ±

מיקרו אוגי

שכנים

Symphony
NineLives
Suki da yo
מקליין
צבובה
אראמיס
בימבה
יובל
פ(י)לו
סימבה
האחת

הקוראים האחרונים

ארכיון:

חיפוש טקסט בקטעים:

1/2018

קטעים בקטגוריה:

2 4/2005		מה שעובר עליי: פוסט פתיחת החודש [אפריל 2005]
		תגיות: פתיחת חודש

לא יודע מה עובר עליי בזמן האחרון. מצד אחד נראה כאילו אני מתכחש לבדידות הזאת מסביב, משאיר אותה בצללים רחוק ממני ולא נותן לה להפריע לי בחיי היום-יום. אני ממשיך כרגיל עם העבודה וכל מה שמשתמע ממנה, עם העיסוקים הרגילים שלי, ההמתנה לאוניברסיטה, החדר כושר, הדיבורים עם החברים בכל דרך אפשרית וכו' וכו' וכו'. אבל אני יודע שזה נמצא שם ומפריע, כמו איזה גוש בגרון שפתאום יוצר איזה מחנק רגעי ולא נותן מנוח. משתדל לא לחשוב יותר מדי בנושא אבל אי אפשר לברוח ממנו.

זה מוזר, כי נדמה לי שהפכתי לאוזן קשבת בעניין יחסים. אני לא יודע למה אנשים חושבים שאני המתאים לעסק הזה, לייעץ להם בנושא הזה, כי אני לא ממש מוסמך בנושא. איך מישהו שאין לו משהו יכול לייעץ לאחר על אותו הדבר? זה גם יוצר איזו קנאה קטנה שמגרדת בפנים כי מצד אחד צריך להיות שמח בשביל אותם אנשים על מה שיש להם, אבל מצד שני צפה התחושה הזאת של החוסר שלא ממש נותנת לשמוח באותה שמחה.

מה שמחזיק אותי בסופו של דבר הוא אופטימיות. יש רגעים שזה נראה לי פשוט מזויף כל הקטע הזה עם הניסיון להשאיר את הראש מעל המים ולא לשקוע לתוך דיכאון אינסופי, אבל זה מה שנותן לי כוח. אני יודע שאני לא עושה מספיק בנושא, שאני מפחד לפעמים לקחת איזה צעד נועז קדימה בנושא בשביל לשנות את מהלך החיים השגרתי שנכנסתי אליו. הנה למשל, יש איזו אחת בעבודה. היא כבר לא ממש חדשה, אבל לא בין הוותיקות. היא לא מפילה אותי מהרגליים כל פעם שאני רואה אותה, אבל היא גם לא מבריחה אותי ממנה. יש בה איזה משהו כזה שתפס לי את תשומת הלב טיפה יותר ואני לא יודע להסביר למה. בניגוד לבנות האחרות שהיו וישנן היום, דווקא איתה אני מוצא את עצמי מדבר יותר בחופשיות, מנסה להצחיק, מציק לפעמים (אבל עם כוונות טובות) ובעיקר מנסה להרגיע. היא בחורה מוזרה כזאת ולא ממש הצלחתי להבין אותה בדיוק. היא נשברת לעיתים קרובות ולא ממש מראה סימנים שהיא עוברת את היום בקלות, כמו שצריך להעביר אותו בעבודה הלא פשוטה הזאת. אולי זו פשוט דאגה לסובבים אותי ולא משהו אחר, או כי פשוט אני לא מרגיש טוב עם זה שיש מישהו מסביבי שסובל (כן, גם לי יש רגשות, אפילו לאחרים).

הבעיה איתי, שאני לא יודע איך לקחת את הדברים האלה הלאה. אני מרגיש שאני תקוע במקום, שתול עמוק מאוד ולא מצליח למצוא דרך להתקדם, לזוז צעד קדימה. כנראה יש לי איזה פוביה מלהיכשל, להתאכזב. אולי זה פשוט לא זה. אולי אני פשוט נהייתי נואש מדי.

אולי אני פשוט אידיוט. בעצם בזה אני די בטוח.

(אופציית התגובות לפוסט זה נחסמה. מי שבכל זאת רוצה לדבר איתי, יודע איך להשיג אותי)

0 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע

1 3/2005		סוף השנה השנייה: פוסט פתיחת החודש [מרץ 2005]
		תגיות: פתיחת חודש

בדיוק היום לפני שנתיים פורסם ממש כאן, בדף הזה הפוסט הראשון. כשהפוסט הזה יתפרסם, הוא יהיה ה-228. הספק לא רע.

קצת סטטיסטיקה על השנה השנייה של הבלוג (את זאת של השנה הראשונה אפשר למצוא כאן):

· נכון לשעת כתיבת הפוסט, הקאונטר של הבלוג עומד על 9956 כניסות. הצפי הוא שבעקבות הפוסט הזה יחצה סוף כל סוף מחסום ה-10000. הוא גם מראה שיש ירידה בכמות הכניסות (5603 בדיוק לפני שנה) למרות העלייה בכמות הפוסטים (122 לעומת 106 בשנה הראשונה). ההערכה בסוף השנה הראשונה לא התגשמה...

· העלייה בכמות הפוסטים גרמה לקפיצה בכמות התגובות השנה: 1027 תגובות נרשמו השנה (לעומת 497 בשנה שעברה). למרות זאת, יחס התשובות שלי בתגובות נשאר זהה והוא עומד על 40% מסך התגובות.

· חודש אוקטובר האחרון היה הפורה ביותר. 17 פוסטים נכתבו בו (וגם רמת הכניסות הגבוהה ביותר: 485).

· הפוסט שאליו הגיבו הכי הרבה השנה (והכי הרבה בכלל) הוא Beautiful Day, פוסט היומולדת, שזה ל-43 תגובות. 10 פוסטים השנה נשארו גלמודים ולא זכו להתייחסות של אף אחד (היו 14 כאלה בשנה שעברה).

· ע"פ ישרא-בלוג, 12 בלוגים קישרו את עצמם לבלוג הזה. את הנתון הזה צריך לקחת בעירבון מוגבל, בגלל ששני זוגות של בלוגים הם של אותו בעלים (2 בלוגרים שמחזיקים 2 בלוגים) ושבלוג אחד שם 2 קישורים לכאן ברשימות שלו (ועליו תבוא הברכה).

· 9 אמיצים מנויים לבלוג (וקיבלו ברכה אישית במייל).

אז איך הייתה השנה השנייה?

היא התחילה עוד כשהייתי בצבא (נראה כמו נצח). יצאתי לאבט"ש לשבועיים ליד ג'נין שבמהלכו ירו עליי (אבל לא היו קרובים). אחר כך התחלתי להתכונן לשחרור, כשברקע חגגתי הכתרה של מכבי תל אביב כאלופת אירופה. את חג שבועות העברתי בבסיס בתור ש.ג. ושם הונהג לראשונה נוהל מעצר חתול. באוגוסט נסעתי עם חברים לכפר המוזיקה בניצנים וחזרתי ממנו צרוד בצורה יוצאת דופן. הצרידות הזו גרמה לכך שאני הוצאתי את 4 הגימלים היחידים שלי כל השירות, אבל למרות שהצרידות עברה תוך שבוע, התחילו להתפתח שיעולים והקאות. אחרי לא מעט הפניות צבאיות שלא ממש גילו מה יש לי, הלכתי לקראת סוף ספטמבר למיון, ורק אחרי זה המצב השתפר. הרופאים זרקו לאוויר שמדובר בשעלת, אבל לכו תדעו אם זה היה באמת. אוקטובר הגיע, ובאמצע החודש לקחתי את עצמי לבסיס בחיפה ושם השתחררתי מהצבא (לא בבקו"ם). למרות הכיף בלהשתחרר, לשחרור עצמו היה טעם רע בגלל היחס שקיבלתי מהמפקד שלי בפרידה. אחרי 10 ימים של אבטלה ואחרי 2 ניסיונות כושלים להתקבל לעבודה, מצאתי עבודה כמלצר באחד מבתי המלון בתל אביב ואני עדיין עובד שם. צריך לזכור שזו עבודה מועדפת, ואני אקבל תוספת מהביטוח לאומי כשאני יעמוד בתנאים (6 חודשי עבודה, 140 ימים). בנובמבר ודצמבר הייתי ב-2 משחקים של ליגת האלופות שהתבררו כמוצלחים ביותר העונה של הקבוצה המארחת (כאמור, מתכחש...). בסוף ינואר התחלתי להריץ את נושא ההרשמה לאוניברסיטה לשנה הבאה. הגשתי מועמדות ל-3 ואני מחכה לתשובות.

והעיצוב? לכבוד חגיגות השנתיים החלטתי להשקיע חלק מהסכום שאני מרוויח במקום הזה בשביל להפוך אותו ליותר נחמד ממה שהיה. עוד לא סיימתי לטפל בכל הדברים כשאת העיצוב ב-HTML אני דוחה לפעם אחרת. בכל מקרה תודה לבורג, לסימפוני, למקליין ול-ROIS על העצות לעיצוב.

לחיי השנה השלישית.

[פוסט ראשון בסדרה]

24 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של צדיק מניאק ב-5/3/2005 21:05

6 2/2005		חורף: פוסט פתיחת החודש (פברואר 2005)
		תגיות: פתיחת חודש

אומנם התריסים מסתירים, אבל אפשר לראות שהשמש יצאה לכמה דקות החוצה. זה די נחמד, אחרי מטחי הגשם והברד שהיו בחוץ כל הבוקר. שניות של שמש בתוך כל האפור של היום זה הרגע שבגללו אני מעדיף את החורף על פני הקיץ. הרגעים הקטנים של אושר בתוך כל האפור הגדול.

וככה הם החיים שלי, נעים בין אפרוריות גדולה לרגעים קטנים שהשמש מציצה לרגע מהעננים. טיפוס של חורף, שנולד בחורף. יש לי תיקיה במחשב שאליה מתנקזים כל הקבצים החדשים שמגיעים מהרשת, לפני שאני מפזר אותם לכל עבר לפני שהם נצרבים על פלסטיק עגול. הרשימה עכשיו כוללת 28 שירים ורובם הם כאלה שאפשר להגדיר כשירים חורפיים, כאלה שמתכרבלים איתן מתחת לשמיכה. כשסגורים בבית בגלל שהגשם לא נותן לצאת החוצה (קצת גשם ואי אפשר לעבור את הכביש למטה) זה נותן זמן לחשוב ולהרהר על החיים ולאן לקחת אותם מכאן.

חודש ינואר הוא חודש שמבחינתי מוקדש לחשבון נפש עם עצמי. שנה חדשה מתחילה, יש יום הולדת וזה הזמן הכי טוב לחשוב מה הלאה. השנה, מסתבר, זה הרבה יותר ממה שנראה. זה היה החודש שבו הייתי צריך לעשות בחירות קשות, לחתוך ולהחליט מה אני רוצה מהחיים שלי. ההחלטה הסופית עוד לא נפלה אבל יש כבר כיוון מוגדר מאוד. עכשיו אני רק צריך להחליט לאן אני ינווט את החיים שלי: לצפון או לדרום. לכל מקום יש את היתרונות והחסרונות שלו, כמו גם להישארות במרכז, שנראית היום לא סבירה ואני כבר לא ממש בונה עליה.

שבוע אחרי שטיפסתי לקצה של מגדלי עזריאלי בשביל לשמוע פרטים על הטכניון, לקחתי את עצמי השבוע דרומה, לבאר שבע. מכל הבחינות, האוניברסיטה נראית נחמד מבחוץ. היא קטנה ואולי זה יכול להיות יתרון, אבל היא נמצאת בבאר שבע וזה קצת מוריד מהערך שלה. מה שאני חושב שיקרה בינתיים הוא שאני ירשם לשני המקומות ויחכה לתשובות. אומנם זה יגרום לבזבוז של כסף, אבל זה ידחה את ההחלטה אם להיענות לקריאות מהצפון או להתמכר לרוחות הדרום.

בכלל, כל התהליך הזה יוצר לא מעט בלגן מסביב. למרות שהיא לא אומרת את זה, אמא שלי לא כל כך בעד הרעיון הזה. היא מציגה את העניין הכלכלי כנימוק, אבל מתחת לפני השטח אפשר להבין למה היא לא רוצה שאני יעזוב את הבית. כנראה שזה השפיע עליה מאוד, כי ביום שנסעתי לבאר היה לה ולאחותי פיצוץ די גדול, שלקח לא מעט זמן להירגע. כרגע יש שקט שאני מקווה שישמר.

בחוץ בינתיים השמש ממשיכה לזרוח ובעזרת הרוח הקרה מהים היא מייבשת את הרחוב למטה. עוד מעט היא תשקע מבעד לעננים בים ועוד יום יגמר. ואני? אני ימשיך הלאה. כי אין משהו אחר. חודש טוב לכם. (בחודש הבא יהיה כבר פוסט יותר שמח לפתוח איתו את החודש)

22 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-13/2/2005 18:44

הדף הקודם הדף הבא
דפים: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19

אוגי 2011, כל הזכויות שמורות
29,378 כניסות