מיקרו אוגי

שכנים

Symphony
NineLives
Suki da yo
מקליין
צבובה
אראמיס
בימבה
יובל
פ(י)לו
סימבה
האחת

הקוראים האחרונים

אמילי1212
Pillow
Violetsun
רוג_
Kaia Girl
שמחת זקנתי
LIL_WHO
Suga Mama
קמיל ה
Yuval's Studio.

 

1 10/2006		חשבון נפש: פוסט פתיחת החודש [אוקטובר 2006]
		תגיות: פתיחת חודש, מסעותיי עם עצמי

עוד כיפור הגיע וזה זמן לחשבון נפש. יהיה כאן שקט, בלי טלוויזיה, מחשב, בלי אוכל ובלי שתייה, אבל עם ספר טוב (עוד לא החלטתי) וגם חדו"א. הרבה חדו"א. יש מועד ב' ביום ראשון הבא וצריך לתת הכל בשביל לתקן את הנכשל שקיבלתי במועד א'.
אבל בעיקר יהיו מחשבות, על השנה שעברה, ועל כל הדברים שאני מצטער עליהם. הזמן להבין לבד איפה טעיתי ואיפה אני רוצה להשתפר כדי להיות בן אדם טוב יותר, כלפי עצמי וכלפי הסביבה. חשבתי לכתוב על זה, אבל כל מיני אירועים שונים היום ישאירו את הדברים האלו בינתיים בפנים, אולי אחר כך הם יצאו להם החוצה.
רציתי לבקש סליחה מנ' – על שהיו רגעים בהם היו לי ספקות בחברות שנרקמה בינינו. הייתה תקופה קטנה שהרגשתי התרחקות בין שנינו מכל מיני סיבות ואני כבר חשבתי שהכל נגמר, בגלל דברים שקרו לי בעבר. אבל זה לא היה ככה. ממש לא. לפעמים אני מנסה להבין איך יצא לי להכיר בן אדם שהוא חבר כל כך טוב, שבאמת אפשר לדבר איתו על הכל, ושהכי יודע איך לעשות לי טוב. פקפקתי בחברות שלנו, שהיא כל כך אמיתית, וזה כל כך גרם לי להרגיש רע בגלל זה.
רציתי לבקש גם סליחה מל' – כל כך הרבה כעס וכאב זרם בינינו בזמן האחרון שאני אפילו לא יודע מאיפה זה התחיל. לא התנהגתי כמו שחבר אמיתי צריך להתנהג. כעסתי עליך, הרגזתי אותך, פגעתי בך במטרה להשיג קצת תשומת לב, לא הייתי שם כשרצית שאהיה. הדרך לתקן את הנזק שגרמנו אחד לשני ולהחזיר את האמון בינינו שאבד מתחילה בסליחה אחת קטנה. אני סולח לך.
סליחה גם מהחברים הטובים האחרים. מקומכם לא מופחת בגלל השתיים הראשונות. סליחה על כך שלפעמים התרחקתי יותר במקום להישאר תמיד בסביבה, שהתעסקתי בעיקר בדברים שלי ושלא ראיתי גם מעבר להם.
סליחה ממשפחתי שגם עכשיו די מרוחקת ממני, ולא מכירה אותי כמו שצריך להכיר. סליחה אחותי שאני כבר כמעט ולא מכיר. סליחה אחי, שהיו לא מעט פעמים שהוצאתי עליך את התסכולים שצברתי כל יום.
סליחה מכל אלה שניסו ליצור איתי קשר וגילו שאני לא תמיד מסוגל להיות כל כך פתוח, אפילו במסנג'ר, כמו שאני פתוח בבלוג. לא תמיד אני מסוגל להתחיל בשיחות או להוביל שיחה.
סליחה מכל אלו שפגשו אותי גם בעולם האמיתי וגילו שכאן המצב הרבה יותר מסובך מזה. אם יש משהו שעושה לי רע זה לדבר עם מישהו (או מישהי) והשתיקה שיש בינינו הופכת ממביכה למעיקה.
סליחה שאני לא תמיד יודע מה אני צריך לעשות, שאני משתפן ברגעים הקריטיים, שהיו מקרים שכל כך רציתי לעשות משהו ולא עשיתי אותו (והיה עוד מקרה בחודש שעבר מלבד מה שכתבתי).
סליחה מעצמי, כי מגיע לי יותר ורק לי יש את הכוח לגרום לזה להיות.
ולבסוף, סליחה מכל אלה שמגיעים לקרוא כאן ובאין בטענות על כך שקשה לקרוא. אני לא יכול להתווכח על האורך, כי כשאני מתחיל לכתוב קצת קשה להפסיק, אבל עוד חודש, ממש עם פתיחת שנת הלימודים האקדמית, הבלוג ישנה את צורתו בהתאם למה שכבר נהיה מסורת. ההערות של האנשים כאן יבואו לידי ביטוי בעיצוב החדש.

אז שיהיה לכולם גמר חתימה טובה ומקווה לראות את כולם בצד השני של הצום.
ושוב – סליחה.
שמור   בטל

17 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של בורגנית ב-2/10/2006 19:19

 

1 9/2006		חמש אחרי המלחמה: פוסט פתיחת החודש [ספטמבר 2006]
		תגיות: פתיחת חודש

ספטמבר הגיע לו ואני מרגיש שיש משהו שונה באוויר, ואני לא יכול להגיד בדיוק מה זה. אולי זה בגלל המבחנים שמתחדשים להם וגרמו לי לחזור לצפון אחרי הרבה זמן. אני שוב מוצא את עצמי בחדר, כותב על המחשב בשעות הקטנות של הלילה פוסט שאני מתכוון לפרסם רק מתישהו למחרת, כשאני אוכל לחבר אותו סוף סוף לרשת. יש משהו שונה בחדר עכשיו. אני לבד, אבל זה לא כמו כל הפעמים שהייתי לבד בחדר בשבתות שנשארתי. כל החלק התחתון של החדר מרוקן לגמרי אחרי שהשותף שלי לקח את הדברים שלו מהחלק שלו ועכשיו המדפים שלו שהיו עמוסים בקלסרים, השולחן המבולגן והמיטה המסודרת עומדים ריקים ועירומים וצועקים להם את השקט שיש בחדר. אני גם לא מסוגל להתפרש לחלק שלו כי כל כך התרגלתי לחלק הקטן שלי, במפלס העליון של החדר. למטה אני יורד בעיקר בשביל לאכול או לפתוח את החלון הגדול בשביל שייכנס קצת אוויר.
ביום ראשון כבר מבחן ראשון ואני לא יודע אם אני כל כך מוכן אליו. יותר מדי חומר מנסה להידחס לו פנימה אל תוך הראש ואני לא יודע עד כמה אני מסוגל להגדיל אותו בשביל לעבור בשלום (ובעיקר לעבור!) את המבחן. אחר כך יש מנוחה קטנה עד למבחן שאחר כך, אבל אחר כך הם ימשיכו במלוא העוצמה. 5 מועדי א', מהם אחד יידחה למועד ב' בגלל שהוא נתקע בדיוק באמצע, ועוד מועד ב' אחד שאני ניגש שוב (המבחן היה ביום שהתחילה המלחמה), בתקווה אחר כך לכמה שבועות של שקט ושלווה לפני שמתחילים שוב ללמוד. זה לא פשוט לחזור לכל הבלגן הזה, להבין הכל. לפחות הצלחתי לקבוע לי קבוצת למידה קטנה של אנשים שאם בעזרתה אני לא אצליח לדחוף את החומר עמוק עמוק פנימה, אני לא יודע באיזה צורה אחרת אני אוכל.
זה לא רק הלימודים. בזמן האחרון יש לי איזה תחושה כזאת בגוף, מין עקצוצים כאלו, שמנסים לרמוז שמשהו בחיים שלי הולך להשתנות בזמן הקרוב. גם השבוע היו לי דברים מיוחדים כמו לקחת את נוי נוי למשחק כדורגל (המשחק עצמו היה חרא, אבל נהניתי להיות איתה), ללכת לעיר הבירה שהועברה לחיפה (היה די עלוב השנה, והמוזיקה הייתה על הפנים) ולבלות אתמול (חמישי) ערב מהנה מאוד בחברת מישהי. אם למרות כל התקופה הזאת של המבחנים אני עוד מספיק ליהנות קצת (קצת הרבה...) וגם להרגיש טוב עם זה, סימן שבאמת משהו שונה אצלי. צריך קצת ליהנות מהחיים האלו ולא להיות קבור על הזמן מתחת לערימות של ספרים, מחברות ואינטגרלים משטחיים למיניהם שלא ניתנים לפענוח באמצעות משפט גרין (או משהו כזה, כתבתי מאוחר בלילה את הפוסט, אני כבר לא זוכר את החומר...).
כנראה באמת הגיע הזמן לשינוי כלשהו. כל הזמן אני מרגיש שהחיים שלי שוב עומדים במקום, שאני נכנסתי לסוג של שגרה מעיקה של לימודים ושאני לא מצליח לעשות דברים אחרים, חדשים. בעיקר, הגיע הזמן שאני ארגיש טוב עם עצמי, להסתכל בראי וליישר מבט אל מה שיש שם. אני מרגיש שנוצר איזה שהוא נתק בין האני האמיתי ל"אוגי", שאמור להיות אני. מרגיש שהוא לא בדיוק אני, שיש הבדלים בין מה שיש כאן ובמקומות אחרים ברשת שפוגשים אותי לבין העולם שבחוץ. לא צריך להיות פער כזה. חלק מהשינוי שאני צריך לעבור הוא לדעת להיות בעולם שבחוץ כמו שאני מבעד למסך ולמקלדת, להצליח לתקשר בצורה יותר טובה ולא לשמור דברים בבטן. אפשר גם לדבר עליהם, לא חייבים לכתוב אותם כל הזמן.
לאט לאט גם זה יקרה, לבד או בעזרת אנשים אחרים. ברגע שאני יודע שיש לי את הרצון הזה, אין סיבה לא לקחת את זה הכי רחוק שרק אפשר, ואירועי השבוע (פוסט קודם) לימדו אותי שהם רוצים משהו חזק ומתעקשים עליו, בסוף מקבלים את מה שרוצים ואולי אפילו יותר מזה.

"משהו בחיי הולך להשתנות"
[להתראות נעורים שלום אהבה – משינה]שמור   בטל

40 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של Just@Girl ב-7/9/2006 23:59

 

1 8/2006		summer time: פוסט פתיחת החודש [אוגוסט 2006]
		תגיות: פתיחת חודש

זו לא חופשת הקיץ שתכננתי לי. היא קצת התקצרה לי. היא בכלל הייתה אמורה להתחיל ביום שישי בצהריים, אחרי שהמבחן האחרון נגמר. בפועל, אני כבר יותר משבועיים בבית, לא עושה כלום, ועכשיו צריך לחכות חודש שלם עד שהמבחנים יתחדשו להם, אם בכלל. אז כל מה שתכננתי לעצמי לחודשיים וחצי (בהנחה שאני לא מתכוון לעשות אף מועד ב') אני צריך לדחוס לחודש הקרוב.

נתחיל בארגון של כל מה שמסביבי. מהמחשב צריך למחוק לא מעט דברים (כבר בוצע חלקית) ולשלוח אותו לתיקון השנתי שלו (הוא אוהב לבקר בחנות ובמעבדה לקראת יום ההולדת שלו) רק בשביל שיהיה אפשר לעבוד עליו כמו בן אדם (ושתהיה לו סוף סוף סוללה...). אחר כך צריך לעבור לשולחן וגם לחדר שלי, לעשות שייראו כמו משהו נורמלי ולא ערימה של דברים זרוקים בלי סדר כלשהו, להכין את הקרקע לקראת חזרה נורמלית ללימודים, בין אם למבחנים בחודש הבא וגם לסמסטר שיבוא אחריהם (מה שקוראים אצלנו היום בעדא בעדא...). צריך ללמוד בחופש הזה כדי שספטמבר יעבור בשלום, תרתי משמע.

אין ספק שהתמונה שלמעלה (התמונה המלאה נמצאת כאן) ממחישה בעצם את מה שאני מרגיש כלפי כל המצב הזה. להיות בתל אביב (או במקום אחר במרכז הארץ...) ולתת לכל המלחמה הזאת פשוט לחלוף מעליי, מסביב. מדי פעם להתעדכן בחדשות כי אי אפשר להתנתק מהם (למרות שהן די התחילו להימאס עליי בזמן האחרון), לשמוע חוויות של צפוניים (חיפה, קריות, עפולה וראש פינה) ולהמשיך לחיות בבועה של מרכז הארץ. אין לנו ממש משפחה קרובה מהצפון שיכולה לבוא להתארח (להיפך, המשפחה הרחוקה מחיפה הציעה דירה להשכרה לשנת הלימודים הבאה...), ככה שאין ממש נגיעה לכל העניין, מלבד החפצים שנשארו להם מיותמים בחדר במעונות. בינתיים מנסים לראות מה יקרה גם עם העניינים שם, מתי יהיה אפשר לחזור וכמה זה יעלה לי, ואם הכל יהיה בסדר.

בקיץ הזה תכננתי לעשות את המהפך הקטן בחיים שלי, זה שיגרום לי להתחיל באמת לחיות. זה אומר בעיקר להפסיק לשבת בבית ולהתחיל לעשות עם עצמי דברים, גם אם זה אומר לעשות אותם לבד. לא לחכות יותר לאף אחד. יש לי מנהג מגונה לדחות דברים, וזה נדחה לקיץ. אז עכשיו קיץ והגיע הזמן להתחיל לפעול בעניין. אחרי הרבה מחשבות החלטתי שיום חמישי הקרוב תהיה ההזדמנות המושלמת להתחיל עם זה. מה לעשות שנתקעתי עם כרטיס מיותר ולא הצלחתי למצוא מישהו שיסכים לקנות וללכת איתי (ולא, להגיד שמוכנים לבוא אבל לא יותר מזה זה לא ממש לא נחשב). אז הכרטיס יימכר בצורה זו או אחרת ואני אלך ליהנות לי לבד, כמו שבאמת מגיע לי, ועם זה יילך טוב, נתחיל לפתח את זה לכיוונים נוספים בהמשך החודש. לא עוד לשבת בבית מאוחר בלילה, להזיע כמו מטורף מול המחשב הרותח ולהתבאס מזה. מצד שני, יש כמה דברים שתלויים בנסראללה שקשורים ביום חמישי. כמו למשל אם בכלל תהיה הופעה, ואפילו אולי הוא יאפשר לזאת שבאמת מגיע לה לראות את ההופעה (טפו טפו טפו). וזה כל כך אירוני לשמוע עכשיו באוזניים את suffer well שלהם...

אז בינתיים מקדמים את העניינים הרגילים אצלי, ואפילו הפתעתי את עצמי והתחלתי לכתוב. לא בלוג, זה אני כבר עושה קרוב לשלוש וחצי שנים, אלא לכתוב משהו ממש. הרבה זמן רץ אצלי בראש איזה סיפור שצריך לצאת לו קצת החוצה, למסך או לדף. אז לקחתי אותו, וניסיתי לתת לו כיוון, להתחיל לעצב את הדמויות, את העלילה. כרגע אין עוד ממש הרבה, בסך הכל כתבתי סוג של פרק ראשון, וגם זה רק כמה פסקאות בודדות שמתחילות את העלילה. המטרה עכשיו היא לגרום לעצמי להמשיך, לתת דרור למחשבות ולסיפור, שרק ייצא לו החוצה. בינתיים, בחוץ, עזרתי לנוי-נוי לעבור (שוב) דירה. הצלחנו לדחוס את כל הארגזים שלה לפוקוס ולהעביר אותם לדירה החדשה, ואחר כך לפרק את הארון שלה ולהעביר את רובו גם כן, מלבד כמה חלקים שהיו קצת גדולים על האוטו (איך הם ייצרו אותו בלי תא מטען שלא מתפרק?!), וגם המזרן נשאר מאחור והיא העבירה אותו למחרת עם כל מה שנשאר. אחר כך ישבנו אצלה בדירה החדשה, מותשים מכל המעבר הזה, וכל מה שהיה לה אכפת זה לא הדברים שלה שנשארו בדירה הישנה, אלא האידיוט שלה שרק מחרפן אותה, ולי (כרגיל) נגמרו המילים בשביל לעשות לה קצת יותר טוב. בסוף, לפני שהלכתי, ואחרי חיבוק ארוך ארוך וקרוב, היא הודתה לי על הכל ואמרה לי שאני אחד האנשים המדהימים שהיא פגשה. ולמרות ההרגשה הטובה אחרי אחת המחמאות היותר גדולות שקיבלתי בחיים שלי, הייתה צביטה קטנטנה בלב, שאולי זה הגיע שנה מאוחר מדי.

ועכשיו צריך להעביר את החודש, לעשות את החיים טובים יותר, הגיוניים יותר. להפסיק להרגיש חרא מכמעט כל דבר שאני עושה, ולהרגיש טוב יותר, להיות בן אדם טוב יותר. אם אתם מחפשים אותי, תמצאו אותי בעדא בעדא חיפה...

(ואם כבר חיפה, מחר בבוקר אני קופץ צפונה לסדר כמה עניינים ולקחת כמה דברים הביתה. גיחה קצרה וחוזרים לבועה)

עדכון: דפש מוד ביטלו את ההופעה. איזה כיף...

שמור   בטל

20 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-2/8/2006 22:55