מיקרו אוגי

שכנים

Symphony
NineLives
Suki da yo
מקליין
צבובה
אראמיס
בימבה
יובל
פ(י)לו
סימבה
האחת

הקוראים האחרונים

אמילי1212
Pillow
Violetsun
רוג_
Kaia Girl
שמחת זקנתי
LIL_WHO
Suga Mama
קמיל ה
Yuval's Studio.

 

12 7/2008		יולי 2008: עכשיו כזה
		תגיות: פתיחת חודש, יוצא אל האור, מסעותיי עם עצמי

"עכשיו כזאת ואז אחרת, אבל בהבדלים קטנים
ואל תדאג, אני סופרת את הדברים שמשתנים
איך מהבית והגוף נעלמים הסימנים
שוב מחייכת מבחוץ ומתרוקנת מבפנים..."

מדהים איך חודש יכול לטוס בלי שכמעט מרגישים. מרוב הפעילות השוטפת כבר לא מרגישים איך הזמן מתמוסס לו בין האצבעות ואיך החיים מתנהלים במצב של ריצת מרתון בלי יכולת אפילו לעצור לרגע ולהביט לאחור. בלי לשים לב נגמר לו כבר חצי סמסטר ונשאר קצת יותר מחודש לעוד תקופת מבחנים, כאילו הקודמת לא ממש הסתיימה ונשכחה מהזיכרון. אני מוצא את עצמי רודף אחרי כל דבר, מחסיר שעות שינה ומתקשה למצוא זמן להשלים אותן (כי גם בסופי שבוע צריך ללמוד, להשלים את כל מה שהפסדתי). חוזר לחדר אחרי 21:00 בערב במקרה הטוב אחרי עוד יום של ניסיונות להבין מי נגד מי ומה בכלל קורה מסביבי, ואז כבר אין כוח לשבת ולהסתכל על הדפים ועל השיעורים. פתאום הדו"ח שצריך לכתוב נראה כמו ג';יבריש והחומר בקורס ההוא סתם מציק, ואולי עדיף לתת למוח להירגע עם איזה משחק קצר והופ, נמחקה לה עוד שעה מהיום. ואז צריך להתקלח ולאכול ועוד מעט מגיעה השעה שצריך ללכת לישון, כי המערכת על הלוח מראה שצריך לטפס מוקדם בבוקר למעלה בשביל לא להבין חשמל.

זה לא שממש רע לי. החודש בתפקיד פתח לי דלתות וגרם לי לשנות לא מעט דברים אצלי כדי להצדיק את הבחירה בי. האחריות הזו הושיבה אותי בשתי ישיבות הנהלה, אחת מהן ארוכה כמו הגלות שהביאה אותי לרמה של חוסר קליטה של הדברים שנאמרו. היא הובילה אותי לתכנן תוכניות מלחמה, להתחיל להריץ מהלך גדול שיכול להשפיע בצורה חזקה על מהלך החיים בפקולטה ועד לרגע הזה, שהדברים האלו נכתבים כאן, אין לי חששות מכל המהלך הזה כי כשמאמינים שמשהו צודק, מוכנים ללכת איתו עד הסוף ולא משנה מה אני אצטרך לעשות בשביל שזה יקרה, אפילו להתגבר על לא מעט פחדים פנימיים. יותר מהכל, התפקיד הזה דורש ממני להנהיג, וזה דורש ממני הרבה יותר ממה שנדמה למישהו שמסתכל מבחוץ. אף פעם לא הייתי מאילו שרצים קדימה, תופסים פיקוד ומשתלטים על העסק. אולי רק במקרים מסוימים, כשידעתי בדיוק מה מצופה ומה צריך לקרות, אבל ברוב המקרים העדפתי לקחת צעד אחד אחורה ולתת למישהו אחר לנהל את ההצגה כשאני נמצא ממש מאחוריו. לפעמים זה נתן תחושה כאילו אני מנהל את הכל מאחוריי הקלעים (זה לא רחוק ממה שהיה בסמסטר חורף). עכשיו אני מקדימה, אחראי ישיר על 20 ומשהו נציגים, רכזים ופעילים, ומייצג עוד 1200 סטודנטים, והכל על הכתפיים שלי. האחריות הזאת עליי מחייבת אותי לנהוג בצורה שקולה יותר, לנסות לקרוא ולהבין את המצב הכי טוב ולשחות בפוליטיקה המקומית בתוך הפקולטה, וגם בזאת האגודתית, והריח של זה מאוד לא נעים. ישיבה על הגדר יכולה לשדר חולשה מסוימת וחוסר החלטיות, וזו לא משימה פשוטה להכריע בין מה שנראה נכון למה שנראה לא טוב, לדעת לברור את האמת מבין התמונה הגדולה.

על המדף בבית נחה לה התעודה שקיבלתי ממש לא מזמן בתוך עטיפה כחולה עם ט'; שמוטבע עליה. היה טקס מצטייני אגודה, וגם לי קראו לבמה לקבל אחת כזאת. אפשר להתווכח עד אין קץ על ההגדרה ולמי באמת מגיעה התעודה הזו, ולחשוב מה הקריטריונים שמגדירים מישהו שהוא מצטיין. בסך הכל, במהלך השנה האחרונה לא יצאתי מגדרי ועשיתי פרויקטים גדולים ממש ששינו את פני הקמפוס מקצה לקצה. השתדלתי למלא את התפקידים שנטלתי על עצמי בצד הטוב ביותר, כמו שאני חושב שככה צריך להתנהג נציג סמסטר (ואחר כך רכז אקדמי). יש לי נטייה גדולה לבלוע מידע בשביל להבין את כל מה שקורה מסביבי. בצורה הזו תהיה לי האפשרות לענות לכל מי ששואל אותי שאלות על מה שקורה מסביב, במיוחד אם אני בעצם מי שמקשר אותו לאגודה ואמור לדעת מה קורה בה. זה לא רק להיות קשור לתחומים תחת האחריות שלי, אלא גם דברים שמעבר, כדי שאם מישהו יבוא וישאל שאלות, תמיד תהיה לי תשובה וגם אם לא, תמיד יהיה לי את מי לשאול. מהצד הפקולטי, העבודה צריכה להיעשות בצורה שקטה ולא מתלהמת. הפקולטה שלי מוגדרת כאחת הפקולטות הקשות והרעות בקמפוס, ובכל זאת אפשר לגרום לשינוי. לאט לאט לומדים איך מדברים עם האנשים, איך גורמים להם לחבב אותך קצת (יש כאלו שזו משימה בלתי אפשרית) ואז אפשר להשיג כמעט הכל. צריך לדעת איך לדבר, איך להתנסח כמו שצריך במיילים וברור שתהיה לי העדפה למילה הכתובה על המילה הנאמרת, אבל גם שם צריך לדעת איך להתנהג. קשה להצביע על הישג ייחודי בתקופה כל כך קצרה, אבל לפחות ההרגשה שדברים זזו והיה שינוי. מספיק לשמוע את המחליף שלי אומר בראיון שלו שהוא נכנס לנעליים גדולות מאוד שהוא לא יודע איך אם הוא יצליח למלא. מה שהוא עדיין לא יודע זה שאני כל הזמן מסתכל עליו מהצד, בודק שהוא שומר על התפקיד כמו שהשארתי לו אותו ולא עושה יותר מדי שטויות. קשה להתעלם ולשכוח תואר שהחזקתי במשך חצי שנה.

ואיפשהו אחרי כל זה, עדיין יש תחושה של חמיצות מבפנים כי יש הרבה כפיות טובה כאן. אתה תראה איך הם נזכרים בך כשהם צריכים ממך משהו, רוצים שתתקן בשבילם את העולם (או לפחות את הציון במבחן האחרון), שולחים אותך להתמודד עם דברים לא פשוטים ("נאלצתי" לתת דגימת מח עצם בשביל להשיג שביב מידע, ואני די פוחד ממחטים ודקירות), סומכים עליך שתדע להילחם את המלחמות הנכונות כדי שהם יוכלו להמשיך ללמוד בשקט. אז אתה חוזר לחדר בסוף עוד יום, מותש פיזית ונפשית, רק בשביל לגלות שהחיים ממשיכים מסביב ואתה נשאר באותו מקום. כל אלו ששלחו אותך לקרב בשמם פשוט שוכחים מהקיום שלך כשנגמר היום וכבר לא ממש צריך אותך. אתה תשמע בחצי אוזן את כל סיפורי הבילויים שלהם ותנסה לתהות למה אתה צריך להיות שונה, למה אתה לא יכול להיות אחד מהם. אחרי כל המלחמות היומיומיות האלו, למי יש כוח להתחיל להילחם בשביל להשיג קצת תשומת לב מאנשים שייזכרו שיש גם אדם מתחת לשריון. כבר נלחמתי מלחמות כאלו בעבר עד שהתייאשתי, עכשיו פשוט אין לי כוח לזה. נכון שאני לא הטיפוס שהכי קל להתקרב אליו ולהכיר אותו, ואני עדיין בן אדם מתחת לכל החזות שטיפחתי לעצמי. בן אדם שרוצה להתקרב ולהכיר, ופשוט ליהנות מהחיים. בן אדם שרוצה לסיים את היום שלו בתחושה טובה והרגשה שיש מישהו שחושב עליו ורוצה בטובתו. ואולי אני פשוט לא מנסה שום דבר (גם מעבר לתחום החברתי הרגיל) כי אני יודע כמה מהירה הנפילה שלי במקרה ודברים לא מסתדרים וכמה קשה לי להמשיך הלאה. אני לא יכול להתרסק עכשיו, יש לי אחריות לא קטנה על הגב. יש דברים שצריך לוותר עליהם.

"אתן למים הקרים לשטוף אותי, את כל הגוף
ואגרד בציפורניים את העצב החשוף
ואני לא אכתוב, או כן אכתוב, או רק אתחיל בלי לסיים
אבטיח הבטחות, אבל אני לא אקיים"
[עכשיו כזאת - איה כורם]

אני באמת צריך להתחיל לכתוב יותר.

שמור   בטל

11 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-26/7/2008 16:08

 

1 6/2008		יוני 2008: קדנציה שנייה
		תגיות: יוצא אל האור, מסעותיי עם עצמי, פתיחת חודש, טכניון

בדיוק לפני שנה כתבתי כאן על כל הלבטים שלי בהתמודדות על תפקיד של נציג סמסטר. רציתי לעזור, להשפיע ולתת את הכל שלי (וזה היה מאוד אקוטאלי אז אחרי שביתת הסטודנטים), אבל בעיקר רציתי להיות מישהו ולהפסיק להיות בלתי נראה. התחושה הזו רודפת אחריי מאז ימי בית הספר כשאף אחד לא ממש ספר אותי, והיא עדיין צצה לה מדי פעם אבל אין לי ספק שמשהו השתנה בשנה האחרונה. למעשה, השתנה מקצה לקצה ובעיקר בי. ככל שהימים עברו, המעורבות שלי רק הלכה וגדלה, הדברים שעשיתי הזיזו במשהו וראיתי לא מעט פירות להתעקשויות השונות שלי. מצאתי את עצמי מתווכח בחלק מהמקומות עד שאני מצליח להשיג את מה שאני רוצה ולהרגיש טוב אחרי זה. היו לא מעט נצחונות, אבל גם היו הפסדים ונפילות והייתי צריך להתמודד גם איתם. המעורבות שלי הלכה וגדלה כשהתחילה השנה יחד עם השביתה הכי ארוכה בתולדות ההשכלה הגבוהה. זה התחיל בסיוע במערכת הבחירות לנשיאות, המשיך במעורבות בפורום הטיפול בשביתה והסתיים בהחלטה להתמודד לתפקיד של רכז אקדמי בפקולטה. כשהשביתה הסתיימה מצאתי את עצמי בתוך ים של בלגן וכאוס מוחלט, שלא ממש הסתדר גם אחרי שהיו החלטות מסודרות. לקח לא מעט זמן לאפס בחזרה ולהרגיע את המערכת ולהתחיל להתרגל לאורך חיים אחר.

בשבוע שעבר היו שוב בחירות. גם הפעם הייתי מועמד יחיד ובלי קושי נבחרתי שוב (ולמי שתוהה, היו מקרים של מועמדים יחידים שלא נבחרו כי הם לא עברו את אחוז החסימה). הפעם ההתמודדות נראתה לי טבעית ובלי חשש של ממש כי ידעתי מה אני מסוגל ולמה אני נכנס שוב. לא יכולתי להשאיר מאחוריי את כל האנשים שסמכו עליי בשנה האחרונה ולהעמיד פנים שכלום לא קרה. העניין הוא שעכשיו אני עומד בפני צומת נוספת.

שני קודמיי בתפקיד הרכז האקדמי המשיכו מיד אחר כך לתפקיד של יו"ר הוועד ולכן זה היה די טבעי ללא מעט אנשים (כולל היו"ר הנוכחי) שזה גם המסלול שלי. השבוע הוועד הנבחר אמור להתכנס ולבחור לעצמו יו"ר חדש (הליך מחייב לפי התקנון) וכולם מתייחסים לזה כמובן מאליו שבסוף השבוע אני כבר אעמוד בראשות הוועד. כולם, חוץ ממני. מאז שהדבר נזרק לראשונה לאוויר אני בהתלבטויות לא קטנות, חושב עם עצמי ומתייעץ, שואל אחרים ותוהה אם זה לא באמת גדול עליי. התפקיד הנוכחי חייב אותי להתמודד עם אתגרים לא פשוטים כמו ויכוחים עם מרצים ובעלי תפקידים, להזיז עניינים בצורה קצת יותר גדולה (כמו שינוי במערכת המומלצת שבסופו של דבר התקבל בצורה חלקית אחרי שישבתי בישיבת מועצת הפקולטה והבעתי את דעתי). זה היה לא פשוט אבל דברים באמת זזו וקרו וקיבלתי לא מעט תשבוחות מהאנשים הנכונים. לעבור לתפקיד היו"ר יצריך אותי להתעסק בכל שאר כאבי הראש יחד עם העניינים האקדמיים (למרות שברובם יתעסק המחליף שלי, וגם זה כאב ראש למצוא). אני אצטרך להתעסק בכל הדברים הקטנים שקשורים לאגודה בתוך הפקולטה ובעיקר לנהל את אנשי הוועד לעשות את מה שצריך מהם. האחריות שנופלת עליי, שכוללת למעלה מ-1200 סטודנטים, היא עצומה וגורמת לי לחשוב אם אני באמת יכול להתמודד עם כל זה, בעיקר עם בעית חוסר הביטחון שלי. קשה לי לדבר מול קהל בלי להתרגש, קשה לי לפעמים להצליח להביע את עצמי מול מישהו בלי להתבלבל ולא לדעת מה להגיד ולרוב אני פשוט בשקט, מפחד להגיד משהו לא במקום שיחזור אליי כמו בומרנג. עם כל זה אני צריך להתמודד גם עכשיו, אבל השדרוג בתפקיד יוסיף לי עוד ועוד.

כשהתמודדתי לתפקיד הנוכחי, לא חשבתי לרגע ולא הססתי בעניין. לקחתי את זה בלי למצמץ ובלי לחשוב ונתתי את כולי ואת כל מה שיכולתי. הבוסית שלי לא מפסיקה לשבח אותי על התפקוד שלי ולא ממש רוצה שאני אעזוב את התפקיד (היא גם חברה בוועד, למרות שהיא לא יכולה להצביע). אין לי ספק שאם אני אבחר, אני אתן את כל מה שיש לי לטובת התפקיד ואשתדל לעשות הכל כדי להצדיק את הבחירה, גם אם זה אומר להכריח את עצמי להשתנות. אין לי הרבה ברירות ואין לי ימים של חסד. אם אני לא אעשה את זה, אני אהפוך את עצמי לבדיחה וכל מה שניסיתי להשיג, בין אם לטובת הכלל ובין אם לטובתי, ילך לזבל. איכשהו בחיים האלו שלי, שמלאים בחוסר הצלחה מסוגים שונים, אני חייב לעצמי ניצחון ודרך שבה אני יכול להשתפר ולהיהפך לבן אדם טוב יותר. אני צריך את זה בשביל ההתפתחות האישית שלי והרצון להיות מי שאני באמת, זה שמעטים באמת יכולים לראות.

תמיד תרחף מעליי העננה שאומרת שאני יכול לעשות יותר. זה קורה גם עכשיו וזה ימשיך גם אחר כך. אני לא תמיד מרוצה ממה שאני עושה ומיד חושב שאני יכול יותר ורוצה יותר. מצד שני, המרחק בין הרצון לביצוע בפועל הוא לעיתים גדול מאוד ולא מעט פעמים בחודשים האחרונים מצאתי את עצמי מתייסר במחשבות האלו. תמיד חשבתי שאני יכול לעשות יותר, לתרום יותר, ואני תמיד נשמר על אותה רמה ובאותו סדר גודל. אפילו כשבאים ואומרים לי שאני מבצע את התפקיד שלי הכי טוב מבין כולם, זה עדיין גורם לי לנוע בחוסר שקט ולא באמת מאמין לזה. אני לא יודע עד כמה זה בריא לי לחיות ככה, כי אחרת אני פשוט אפול בשלב מסוים ואתפרק לגמרי. בצורה הזו אני לא ממש יכול לנהל עוד דברים בחיים שלי (פרט ללימודים, שאותם חייבים) אחרת המצב יהיה פשוט קטסטרופלי ולכן צריך לוותר לפעמים על דברים. אני לא יכול לעמוד בעוד סמסטר של עליות וירידות רגשיות, במיוחד כשכל זה על הכתפיים שלי, ולכן אני צריך לעצור ולהסתכל על כל הדברים בפרופורציות הנכונות ולדעת לעצור חלק מהדברים לטובת מה שהולך כרגע.

בשורה התחתונה, אני עדיין עושה את זה בשביל עצמי ובשביל להשתפר בכל האספקטים בחיים שלי. אני רוצה להאמין שכל המחמאות שקיבלתי היו אמיתיות וכנות, ושבסופו של דבר אני אגרום לשינוי הזה בתוכי ולא משנה מה האמצעים או הדרך. הבן אדם היחידי שאני צריך לנצח עכשיו ולאורך כל השבוע הוא אני.

[אל תאמיני - איה כורם]

שמור   בטל

12 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-4/6/2008 16:06

 

17 5/2008		מאי 2008: 50 שעות של חופש
		תגיות: פתיחת חודש

בדיוק 50 שעות מפרידות בין סיום מועד א'; האחרון של סמסטר חורף לתחילת ההרצאה הראשונה של סמסטר אביב. זה כל החופש, אם אפשר לקרוא לזה ככה, שהוקצב לי. בסך הכל 50 שעות לטעון את עצמי מחדש אחרי החודש הזה, ובמיוחד אחרי השבוע המטורף האחרון. קשה ללמוד ל-3 מבחנים בו זמנית, ויחד עם זאת להדריך ביום ההכוון ולנסות להישאר עם האצבע על הדופק בכל מה שקורה מסביב. מתיש.

אלו 50 שעות של מנוחה כמעט טוטאלית (לפחות בהתחלה), של ארגון מחדש של כל מה שמסביבי והתאמה לסמסטר החדש, סידור מחדש של החדר, של התיק, של המחשב וגם של עצמי. כל החיים שלי נכנסו לסוג של סחרור מוזר בחודש האחרון ואני צריך את הזמן הזה בשביל לשבת ולחשוב על כל מה שהיה ועל כל מה שיהיה. אם הסמסטר האחרון היה מורכב ומסובך, הסמסטר הבא הולך להיות עוד יותר מאתגר והולך לשבור מספיק שיאים. פתאום הכותרת בראש הבלוג מקבלת משמעות חדשה כשאני חושב מה מחכה לי בעוד חודש.

50 שעות להסתכל פנימה, לחשוב קצת יותר ולשם שינוי גם לשפוך הכל החוצה. יותר מדי דברים מתבשלים להם בפנים ואני חייב לפתוח לעצמי דף נקי לסמסטר החדש, אחרת אני אגרור אליו את כל תחלואיי הסמסטר הישן. אני צריך להיות במיטבי עכשיו, אין לי כוח למשהו אחר.

50 שעות, וצריך גם לישון. מי שקבע מבחנים ביום שישי, צריך לדאוג יותר טוב לשעות השינה של הסטודנטים. זה לא אנושי לקום כל כך מוקדם בשביל מבחן...

שמור   בטל

8 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-18/5/2008 09:37