מיקרו אוגי

שכנים

Symphony
NineLives
Suki da yo
מקליין
צבובה
אראמיס
בימבה
יובל
פ(י)לו
סימבה
האחת

הקוראים האחרונים

אמילי1212
Pillow
Violetsun
רוג_
Kaia Girl
שמחת זקנתי
LIL_WHO
Suga Mama
קמיל ה
Yuval's Studio.

 

4 4/2008		אפריל 08: איש על הירח
		תגיות: יוצא אל האור, מסעותיי עם עצמי, שחרור קיטור, פתיחת חודש

הוא נמצא לו אי שם למעלה, מסתכל על כולם מהצד, מנסה להתקרב אבל תמיד יש מרחק, מתייאש וחוזר לפינה שלו רק בשביל לצבור עוד קצת כוח ולנסות שוב אבל עם פחות אמונה.
עומד לו שם בצד ומנסה להבין כל פעם מחדש איפה הוא לא בסדר (כי לא יכול להיות שהעולם תמיד עקום), איפה הטעויות ואיפה אפשר לתקן, אבל כנראה חוזר שוב ושוב על אותו דבר ולא מצליח לצאת מאותה נקודה.
רוצה קצת קרבה, קצת חום, קצת ליטוף, חיוך או חיבוק, משהו שיגרום לו להאמין יותר בעצמו וביכולות שלו. במיוחד עכשיו שקשה, שכל יום הוא שדה קרב של ממש, של רצון להוכחה עצמית, של מאבק אימתני בתחושה החריפה של הכישלון.
כי מה בסך הכל צריך? מה בסך הכל הוא צריך לבקש? לרדת קצת למטה, לא להרגיש שונה, לדעת שהוא יכול להתקרב בלי לחשוש, בלי שזה יפריע למישהו, בלי שהוא יירתע ויברח. הוא אפילו לא רוצה את מה שכולם מסביב מדברים עליו, הוא יסתפק במועט, רק בתחושה, בהרגשה, בלי יותר מדי בלגן מסביב.
זה כבר נהיה יותר מדי מסובך, במקום להיות הדבר הכי פשוט. מה שנראה טריוויאלי, הופך לבלתי אפשרי, עד שנתקעים במעגל שאין ממנו יציאה. זה הופך פעולות פשוטות, נטולות אינטרסים, למשהו שהרבה יותר קשה להתמודד איתו.

אז הוא נשאר שם למעלה, נלחם מלחמות לא לו, ואפילו מצליח בהן וקוצר שבחים. אבל התחושות האלו, תחושת ההוכחה ותחושת הכישלון, הן רודפות אחריו לכל מקום, מונעות ממנו להתבשם ולהרגיש טוב עם עצמו. תמיד יהיו עוד מאבקים, תמיד יהיה משהו שצריך לפתור, תמיד יש סיכוי לפשל ולהתאכזב. הוא לא ממש חושב שהוא מוצלח כמו שמכנים אותו שם למעלה. הוא פשוט חושב שיש כאלו שעושים יותר ממנו, שעושים עבודה הרבה יותר טובה, שבשבילם זה פשוט מה שבשבילו זו משימה לא פשוטה (כמו שיחה קטנה או לעמוד מול אנשים ולהביע דעה).
ודווקא ברגעים האלו, כשצריך גב, מגלים שאין ממנו יותר מדי. בגלל שהוא נמצא שם למעלה, החיים למטה ממשיכים כרגיל ורק אם גורמים למישהו שם להעיף מבט למעלה, הוא יסתכל וישאל מה קורה. לרוב הם פשוט יקראו לו, יבקשו ממנו משהו, ירצו קצת גב, קצת כתף לשים עליה את הראש ויחזרו למטה ברגע שרק אפשר, כי מה כבר יש לעשות על הירח. יש כאלו שיפנו מבט ויבואו להקשיב, אבל כמה כבר אפשר להסתמך עליהם? כמה כבר הם יהיו מוכנים לעצור ולשמוע? החיים שלהם ממשיכים והם לא צריכים עוד משהו על הגב לדאוג לו.

והוא ממשיך, כי אין ברירה אלא להמשיך. אין ברירה כי העבודה צריכה להתבצע והאחריות מחייבת אותו לעשות אותה. הוא ממשיך כי הוא לא מסוגל לוותר, ולמרות שזה נעשה קשה יותר לחשוב על זה, הוא עדיין חושב שיום אחד תגיע חללית ותיקח אותו מהירח או שתגרום לירח להיות מקום קצת פחות מבודד.

זה היה חודש קשה למדי, שכולו מרוץ אינסופי אחרי הזמן והלימודים, כשבקושי היה אפשר לנשום ולהרגיש חי. נותר רק להתגעגע לתקופה שבה היה שקט, בלי מאבקים ובלגנים, עם ימים ארוכים של חוסר מעש. העובדה שנשאר עוד שבוע אחד לסיום הסמסטר לא ממש מנחמת, כי בסוף כל סמסטר מגיעים מבחנים.
זה היה חודש של שתי סגירות מעגל. אחת קטנה, שבדיעבד כמעט ולא הורגשה, אפילו די נטולת אכזבה. הייתה אחת גדולה ומשמעותית, כזאת שסגרה סופית סיפור ישן באיחור רב, וגרמה לי להשאיר מאחור דרך הסתכלות מסוימת על אותו בן אדם. זה משהו שהיה צריך שיקרה כבר מזמן, כי מגיע הרגע בו צריך להשאיר את אותם אינטרסים מאחור, ולראות דברים בצורה הכי פשוטה שיש, בן אדם מול בן אדם.
וזה הולך להיות חודש עוד יותר קשה. שבוע אחרון של סמסטר מופרע, עם הלחץ לסיים הכל בזמן, וכבר ביום ראשון הבא מבחן ראשון כשאין ממש זמן להתכונן אליו. עבודה שצריך להגיש מתישהו עם שותפה שלא סגורה על עצמה ועושה קולות של פרישה והרצון העצום להגיע לנקודה שאני מחכה לה כבר 5 סמסטרים ולהוריד את הנטל הזה מהגב. בזה אני צריך להתעסק עכשיו, לנתק את עצמי מענייני הלבנה.

ואחרי פוסט מספיק מורכב, צריך ללכת עם טעם טוב בפה, עם משהו שלא משנה מה, תמיד גורם לעצור באותו רגע, להתמכר לצלילים, להרגיש הרבה יותר טוב ולחייך. 5 דקות של עונג צרוף.

שמור   בטל

4 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-5/4/2008 12:18

 

2 3/2008		מרץ 08: הרהורי 5
		תגיות: יומן מסע, יוצא אל האור, פתיחת חודש

אתמול (שבת), בשקט בשקט, הבלוג הזה סגר עוד שנה והוא כבר בן 5. בין כל הבלוגים מסביב הוא כבר די קשיש, אבל הוא עדיין קטן, לא מוכר, מתחבא לו בפינה שלו ולא עושה הרבה רעש, כנראה ממש כמו זה שכותב אותו. תמיד הוא היה קטן, אבל נדמה כאילו בשנה האחרונה הוא נהיה קטן עוד יותר. חלק מהקוראים הקבועים נעלמו, סגרו את הבלוגים שלהם והתאיידו להם מהסביבה, אחרים שוקלים לעשות את זה, אבל הבלוג שלי עדיין ממשיך. גם לי יש לא מעט אשמה בעניין הזה, כי אני ממעט לכתוב בחודשים האחרונים ולא רק בגלל שהחיים שלי נהיו די משעממים וחוזרים על עצמם או שפשוט אין לי זמן מרוב לימודים ולחצים. מרגע שהבלוג התחיל ללכת לכיוון יותר אישי, נעשה יותר קשה לכתוב, במיוחד כשהאנשים שקוראים אותו קיבלו פתאום פנים וצורה, וכל כתיבה, כל רצון להיפתח נעשה קשה יותר ולפעמים כואב יותר. פעם עוד חשבתי שזו עוד דרך להתמודד עם הפצעים והכאבים, אבל הכתיבה לא תמיד מרפאת אותם או מקלה עליהם, לפעמים היא זורה עליהם עוד קצת מלח, וזה דורש לא מעט כוחות נפשיים. ברגע שהתחלתי להרגיש שאני חוזר על עצמי, העדפתי לחזור ולהדחיק במקום להוציא החוצה, ובכלל, את מי מעניין מישהו שכל הזמן חוזר על אותן מנטרות ושום דבר לא זז אצלו.

טוב, נו, אין באמת סיבה לשקוע בדיכאון, במיוחד לא כשמגיעים לחגיגות לבלוג. אז נכון שהוא קטן והוא בקושי זוכה לטיפול ולעדכונים (ברגע שיירד לי הלחץ ההיסטרי אני אעדכן את הרשימות בצד ימין) אבל זו עדיין הפינה שלי. לא משנה מה קורה באתר הזה מסביב, לא משנה מה קורה אצל השכנים וכמה הם פסיכים, ילדותיים ומעוררי רחמים, לא משנה שבקושי קוראים כאן, זו עדיין הפינה שלי ואלו עדיין החיים שלי. חמשת השנים האחרונות של החיים שלי מתומצתות על פני למעלה מ-430 פוסטים, עם כל העליות ו(בעיקר)הירידות שהיו בהם, עם האנשים והדברים שעשיתי, ואני לא יכול בהינף עכבר למחוק אותם ולהעלים אותם. כל מה שנכתב כאן הוא חלק בלתי נפרד ממני, אלה הזיכרונות שלי, וקצת קשה לוותר עליהם.

ואולי אני באמת צריך לגלות מחדש את הכיף שבכתיבה. אני לא חייב להפציץ בפוסטים גדולים, ארוכים ומתוסבכים כל פעם. לא חייב לכתוב פוסט של 500 מילים לפחות (לעיתים קרובות אני גם מגיע ל-1000), ולא חייב לכתוב כל הזמן על עצמי. אני לא יכול להכריח את עצמי לכתוב כל פעם מחדש, אבל תמיד יהיה לי מה להגיד על כל דבר וזו דרך הרבה יותר טובה לסיים איתה את היום, כשהמוח כבר נכבה מרוב נוסחאות, חישובים וסיכומים, לנקות בעזרתו את הראש מכל המחשבות וללכת לישון בתחושה טובה יותר. זה יכול לעזור לי במיוחד עכשיו, אחרי שעברתי שבוע די קשה עם עוד נכשל אחד לאוסף (והפעם שיא שלילי חדש), הברזה מעצבנת למדי וסתם תחושה כללית של דכדוך ולחץ של יותר מדי דברים על הראש.

ויהיה טוב. חייב להיות טוב.

[All the young dudes - Mott the Hoople]

שמור   בטל

23 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-3/3/2008 20:26

 

3 2/2008		פברואר 08: משהו חדש מתחיל
		תגיות: יוצא אל האור, מסעותיי עם עצמי, אופטימי, פתיחת חודש

כהרף עין התאדו להם השבועיים הראשונים מהסמסטר ועדיין עוד לא הספקתי להתרגל לעובדה ששוב לומדים במלוא הקצב ושיש כמות נכבדת של תרגילי בית להגשה. השבועיים האלו היו כל כך אינטנסיביים ומלאים תגם סוף שבוע קצרצר בבית לא הספיק להטעין אותי לקראת השבוע הבא.

חזרנו ללימודים כששום דבר לא סגור וברור. פשוט אמרו לנו תחזרו ללמוד ונדאג לכם אחר כך. ברור שזה לא משהו שאפשר להסכים עליו, כי לכו תדעו מה הטכניון מתכנן ובאיזה צורה הוא מתכנן לשחק בנו אחרי השביתה הארוכה והמתישה שהייתה (שעכשיו נראית רחוקה מאוד). עוד לפני שהשביתה הסתיימה התנהל משא ומתן על חבילת פתרונות כוללת של האגודה, אבל כשהשביתה הסתיימה, היה כבר צורך להעביר אותה ולהתחיל את הסמסטר כמו שצריך, בלי להמשיך ולהעמיד את הסטודנטים באוויר. בשלב מסוים המשא ומתן, שלאורך כל הדרך סבל מעליות וירידות, שוב התפוצץ אחרי שכבר הגיעו להסכמות בעקבות ההתבצרות של סטודנטים בסנאט. אז כשעושים שריר מולנו, אנחנו מחזירים בשריר חזק יותר, ואור ליום רביעי שעבר נחסמו הכניסות הראשיות לקמפוס לכניסת מכוניות לאורך כל הבוקר. עשינו רעש, השתוללנו קצת, גרמנו לכל מי שנכנס לקמפוס לעשות את זה ברגל וללא מעט פקקי תנועה בכל רחבי השכונה מסביב. למרות תגובת הכעס הראשונית, הסתבר שזה עבד, ואחרי זה פתאום הייתה הסכמה יותר רחבה להצעות של האגודה, והייתה הסכמה שנעלה כל מה שנרצה לאישורו של הסנאט. בסופו של דבר, התקבלה מרבית חבילת הפתרונות שהוצעה, נוצר מתווה מסודר ללוח השנה האקדמי ואפילו קיבלנו עוברים בינאריים (אחד לכל סמסטר).

גם בפן האישי לא הייתה לי מנוחה. ביום שני שעבר חגגתי יום הולדת עם מכרז לתפקיד באגודה. ניסיתי להתכונן לתפקיד בצורה הטובה ביותר שאני יודע, ולמרות שההכנה בסוף לא הייתה כמו שאני רוצה ולא ממש תרגלתי את עצמי מול אנשים אחרים (וזה משהו שממש הייתי צריך), זכיתי במכרז ואני מקווה שזה באמת בזכות מי שאני ומה שאני רוצה להעביר ולא כברירת מחדל כי פשוט לא היה אף אחד אחר. המכרז הזה חשף כלפי חוץ לא מעט חולשות שיש לי, כולל כאלו שיכולות להפריע לי לבצע את התפקיד הזה כמו שצריך. אלו בדיוק הדברים שהפחידו אותי לפני שהחלטתי שאני מתמודד על התפקיד ולוקח אותו על עצמי ואיתם אני צריך להתמודד. התפקיד הזה דורש לא מעט ביצים ולא מעט חיכוכים ועימותים עם אנשי סגל בפקולטה, וכמובן גם עם סטודנטים שלא ממש מרוצים מהכל (ולא חסרות להם סיבות, במיוחד עכשיו). קשה להיכנס לקרב כשאין את הכלים המתאימים ואין את הידע המלא בשביל להילחם בצורה הטובה ביותר, ואני לא חושב שאני יכול להיכנס לקרב כשאני יודע הכל ואם אני לא בטוח שהצדק באמת אצלי. הדבר הזה דורש קודם כל הבנה של הצד השני, להבין למה ההחלטות שלו הן כאלו, ואז לנסות למצוא את הפתרונות המתאימים שיהיו מוסכמים על כל הצדדים. זה דורש לא מעט הפעלה של שיקול דעת, להישאר רגוע בלי להסתער מהר מדי ולהשתדל לקרוא את התמונה המלאה. זה דורש לא מעט כוחות נפשיים, ולפעמים אני צריך לחפור עמוק בשביל למצוא אותם. זה דורש ממני לדעת איך לארגן את הזמן שלי הרבה יותר טוב כדי להכניס אל תוך משוואת הזמן הזו גם את הלימודים שלי, שתמיד יהיו ברקע ותמיד יתבעו ממני את תשומת הלב הראויה שלהם, במיוחד עכשיו, כשאני ממשיך לשאוף להוציא ממני את הטוב ביותר ולא לוותר לעצמי מהבחינה הזאת. אני זקוק ללא מעט רוח גבית, שתיתן לי את הכוח הזה, ואני מקבל אותה מדי פעם, וזה גורם לי להבין את המשמעות האמיתית של מה שאני עושה. ברור שהייתי מעדיף יותר מזה, כמו מישהו (או יותר נכון, מישהי) שיקבל אותי בסוף כל יום לימודים מתיש, ירומם לי את מצב הרוח ויסיים לי את היום בהרגשה טובה. אבל זה מה שיש לי עכשיו, ועם זה אני צריך להתמודד עכשיו עם החיים שלי ועם מה שהם תובעים ממני. זאת הדרך הכי טובה שלי להתרכז במה שיש לי ביד ולא במה שאין לי, אם בכלל יהיה.

וכמו שאמרתי, היה גם יום הולדת, שאותו "חגגתי" בארבע וחצי שעות של ועידה מתישה שהחליטה על אותה חסימה. למחרת, בלב כל הסערה הפנים-טכניונית, הצלחתי לאסוף כמה חברים ולחגוג, וזה היה משהו שכבר שנים לא עשיתי ואני לא רגיל אליו. אחרי לא מעט חגיגות בסולו עם עצמי, זה עשה קצת טוב לנשמה בפנים והרגשה טובה יותר. הייתי חייב את זה לעצמי.

"משהו מתחיל מתגלגל ברחובות
משהו אחר יורד במדרגות
משהו קורה תופס לו בזנב
משהו חדש מתחיל אצלי עכשיו...

דברים קורים תמיד בזמן נכון"
[משהו חדש מתחיל - דני רובס]

שמור   בטל

4 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-11/2/2008 23:05