התמונות מחרידות, איומות. אלימות נקייה וטהורה.
את זה אף אחד לא ניבא לקראת 2008. אף אחד. גם לא כותבי התסריטים הבדיוניים, בהם גם אני. קניה מאבדת עצמה לדעת, בני שבטים שונים טובחים זה בזה. בקלילות, כבדרך אגב. רוצחים. שוחטים. לינץ' באמצע הרחוב? אין בעיה. כנסיות בוערות על יושביהן? בהחלט כן.
מדברים על רצח עם. מספרים על שבט קיקויו נגד שאר העולם. מי מחוץ לאפריקה שמע על בני הקיקויו עד השבוע? לא הרבה אנשים. אולי יוצרי סרטים, אנתרופולוגים, חוקרים ותיירים.
אז בבקשה, שננו את השם: קיקויו (KIKUYO). הם בני האליטה השלטת, תומכיו של הנשיא הנבחר מאווי קיבקי. אלא שהנשיא הנבחר גנב את הבחירות. כך אומרים מתנגדיו, אנשי האופוזיציה של ריילה אודינגה, בני שבט הלואו (LUO ). כך משוכנעים באיחוד האירופי ובארצות הברית.
אל תזלזלו. סכסוך בין קבוצות אתניות ושבטים היה הטריגר של הקטסטרופה ברואנדה – במהלכה נהרגו ב-1994 כמעט מיליון בני אדם ב-100 יום. אומר שוב: מיליון הרוגים ב-100 יום. כך הידרדרה קונגו למלחמה שבה נהרגו 4 מיליון בני אדם תוך כמה שנים, מלחמה שבה השתתפו שמונה מדינות. 4 מיליון הרוגים! הכל באמצעות רובים ומעשי אונס המוניים. ואפילו מצ'טות.
עכשיו רצים ברחובות הסלאמס של ניירובי אנשים עם מצ'טות. הם מניפים ומורידים אותן על הגפיים והצוואר של יריביהם. הם לא מוותרים. לא נרתעים. השבטים היריבים יילחמו עד מוות, עד הסוף. תיירים ודיפלומטים נסים מקניה. פחד מוות. לא ביטוי.
לאן נעלמו הספארי, החופים עם הדקלים? איפה היציבות הפוליטית היחסית של הדמוקרטיה ממזרח אפריקה, ואיפה התוכנית האמריקנית להקים שם את פיקוד אפריקה החדש של צבא ארצות הברית? הכל נעלם כרגע, בעיקר בגלל חוסר היכולת או חוסר הרצון של הנשיא קיבקי לאחד איכשהו עשרות קבוצות אתניות. וגם בגלל השחיתות, והעוני, והשנאה האתנית. כך מסבירים המומחים.
ואני? יושב מול התמונות ומשפשף את העיניים. "זה יכול להיות הרבה יותר גרוע", אומר לי עיתונאי שהיה שם, פעם, סתם כדי ליהנות. מה יש לומר: זה באמת יכול להיות עוד הרבה יותר גרוע.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
