טעות חישוב מבעסת, ובדיחה מהפסיפיק

חשבתי שנותרו לי עוד שלושה שבועות לתום הסמסטר.

למעשה נותרו ארבעה.

---

אבל, ביום חמישי חוגגים את יום העצמאות האוסטרלי. גבי עובד. אני אולי לומדת - עוד לא ביררתי. בכל מקרה רצוי לא לתלות כביסה ביום זה, מטעמי מנגל.

---

הנה בדיחה שסופרה לי:

 

בקרון רכבת יושבים ארבעה: אוסטרלי, קיווי (שם קוד למישהו מניו-זילנד. אם אנחנו בעניין, היתה פעם אולד-זילנד?), גברת בריטית קטנה ומבוגרת ונערה שבדית גבוהה ובלונדינית רחבת.. אהמ... לב.

יושבים הארבעה בקרון, מסתכלים אל הנוף, ולפתע נכנסת הרכבת למנהרה. הקרון מחשיך.

נשמע רעש רם של סטירה.

הרכבת יוצאת מהמנהרה, והקיווי יושב על מקומו אדום לחי.

 

חושבת הגברת הבריטית: "הקיווי בוודאי ניסה למזמז את הבלונדה והיא החטיפה לו".

חושבת הבלונדה השבדית: "הקיווי בטח ניסה למזמז אותי, אבל טעה והגיע לגברת הבריטית, והיא החטיפה לו".

חושב הקיווי: "האוזי בטח ניסה למזמז את הבלונדה והיא חשבה שזה אני והחטיפה לי".

והאוזי חושב: "הלוואי שתהיה עוד מנהרה, שאני אוכל שוב להחטיף לקיווי".

 

סיפרתי את הבדיחה הזו לגבי פעם אחת, ואחר כך גם לידידינו האוזים (באנגלית כמובן). אבל השבוע, אגב שיחה שאינה קשורה לנושא, עלתה העובדה שגבי אינו יודע מה פירוש "קיווי" בחלק זה של העולם, וחושב שהבדיחה מספרת על פרי.

קיווי, שיושב בקרון רכבת עם עוד שלושה, לא חשוב מאיזו עדה.

לקח לי כמה שעות להירגע מהצחוק.

---

החומוס שלנו הולך ומקבל יותר ויותר דרישה. עכשיו זה גם הבנות מריקודי הבטן.

איך נקרא לו? "הומוס פרום דה פרומיסד לאנד - וור פרומיסס אר קפט".

אני מכריזה בזאת על תחרות סלוגנים.

המנצח יקבל קופסת חומוס של 500 גר'.

---

אלבום החתונה מתקדם בצעדי ענק יחסיים. כבר הגענו לשלב שבע הברכות בחופה.

---

בכל משפחה, יש מישהו עם איזה בעית תפקוד.

אני לא מדברת על תפקוד פיזי.

מישהו, או מישהי, שלא מצליחים משהו.

לעשות דיאטה, לשמור על הכסף, להחזיק בן או בת זוג.

וזה תמיד נכשל באותה צורה, ואתם יודעים בדיוק איך זה נכשל.

וכשהם מתחילים אחד חדש (דיאטה, חסכון, קשר) אתם יודעים בדיוק איך זה ייגמר.

ואתם לא אומרים כלום.

אף מילה.

כי הם לא יבינו.

הם לא רוצים להבין.

הם רוצים שזה יסתדר מעצמו.

ואם תגידו משהו, אפילו הכי קטן, שירמוז שזו אחריותם,

הם יכעסו נורא. ויהיה ריב. ריב מסוג שאי אפשר לסבול בתוך משפחה.

 

מעניין אותי אם מישהו כאן מזהה דבר כזה אצלי. אם יש כאן מישהו, או מישהי, שאחרי כל קריאה על תלונה שלי על הלבד, חושבים לעצמם: "נו בטח. תמשיכי לעשות #$% ואחר כך תתפלאי שאין לך חברות".

 

אם יש כזה מישהו בקהל,

 

אנחנו לא בדיוק משפחה.

ואני לא אכעס.

אני רוצה לדעת.

שמור   בטל

נכתב על ידי פארה ווי, 22/1/2006 07:14, בקטגוריות סתם יום של חול
19 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע   שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של פארה ווי ב-25/1/2006 23:19

על אנטישמיות, סופה של חופשה, פולוניה והעבודה.

אירופה ואנטישמיות כמו ביוב וסירחון.

אנטישמיות באירופה היא מסורת. היא כמו חד גדיא בליל הסדר וכמו שרידי סוכר לבן על הפרצוף בחנוכה. זה אולי לא הכי נעים, אבל כשזה קורה, זה נותן לך הרגשה של ביתיות, ואשליה של ילדות חמימה ונעימה. שוכחים שבליל הסדר חד גדיא היה הדבר הכי משעמם בעולם, ושהסוכר הלבן היה דביק ומגרד על הפרצוף בחנוכה. נשטפים נוסטלגיה וגעגועים למשהו שלא היה, אבל איזה כיף היה, אם הוא היה.

אז אין מה לצפות מאירופה שתוותר על אנטישמיות מרצונה.

ובטח לא אם מוסיפים לה את החבר'ה האלה, מהמזרח התיכון, שגם בשבילם לשנוא את ישראל זה סוג של נוסטלגיה, ולא לעבר הרחוק אלא למשהו קרוב יותר - לבית. אז אירופה אנטישמית. נו. עוד חמישים שנה היא תהיה אנטישמית, ומוסלמית. רעלות יהיו הדבר הבא באירופה. כאפיות כבר היו.

---

כשבחוץ שלושים ושתים מעלות, ואת חושבת לעצמך "קצת קריר היום", סימן שאת גרה בקווינזלנד.

---

חופשתו של גבי מתקרבת לסיומה. הדבר מצער מכמה סיבות:

א. גבי יפסיק לבשל ולנקות ולסדר את הבית. כלומר, הבית יהיה מבולגן, מטונף, ולא יהיה מה לאכול.

ב. רהיטי הגינה לא יהיו מוכנים בקרוב, בגלל שבמקום לבנות אותם הוא יהיה עסוק בשטויות כמו ללכת לעבודה, לעבוד שם, וכו'.

ג. בסוף היום אני לא אפגוש יותר גבי חייכני ונחמד, כי אם גבי עייף ומעוך.

 

יש גם כמה יתרונות:

א. חשבון הבנק.

ב. זהו בעצם.

 

בנתיים ראוי לציין את ההספק שלו עד היום: מחזיק עגילים לקלייר, כזה-ששמים-עליו-סירים-חמים בצורת מגן דוד להורים שלה, ארון אחד צבוע, פלורוסנט לחדר העבודה, שולחן קפה, מגירות הבידורית תוקנו ואפשר לפתוח אותן, דלת רשת למטבח, דלת-כלבים לדלת רשת (שהכלבים סוף סוף למדו לתפעל), ברווז אחד גלוח-גוף, שולחן תפירה מקולף מצבע מתקלף, מתלה-מפתחות, פעמון לדלת, וכוננית ספרים לחדר העבודה*.

 

כולם ביחד בקריאת כיפאק-היי לגבי: כיפאק! כיפאק! כיפאק!

 

 

*עריכה - גם חנוכיה! (תודות לסשה הסלבריטי)

---

הבנות בריקודי בטן עברו לריקודי בוליווד (יעני ריקודים הודיים מאוסים). הרבה פחות כיף.

---

הידיעה שיש לי עוד פחות מחצי שנה לא כל כך מנחמת אותי בימים אלו.

חצי שנה זה המון זמן.

---

עלילות הביולוגי.

מייל אחד שלח הביולוגי ובו התלונן שאינני משתפת אותו בדבר מחיי האישיים.

בתגובה עניתי שגם הוא אינו משתף. והרי מצב בריאותו בשנה שעברה היה רופף מאד והוא הודיע (בשנה השלושים ושבע ברציפות) שהוא עומד למות.

תשובת הביולוגי היתה - "מה זה חשוב מה שלומי? כבר התרגלתי לא לחשוב על עצמי".

 

מסקנות:

א. נחמד לדעת שיש לי שורשים פולניים. חבצלת, מאחוריך.

ב. פחחחחח. "לא לחשוב על עצמי" עלק. בתחת שלי.

---

שיחה בעבודה.

אני: "חדר מחשב שלום, מדברת פארה".

מישהי: "שלום, יש לי בעיה עם האימייל".

אני: "אוקיי, מה אופי הבעיה?"

מישהי: "אהמ... אתמול התקשרתי אליכם ודיברתי עם בחור מאד נחמד, שאמר..."

אני: "את רומזת שאני לא נחמדה?"

 

שיחה אחרת.

אני: "חדר מחשב שלום מדברת פארה".

מישהו: "שלום! נעלמו לי המועדפים מהאקספלורר!"

אני: "אתה יודע איפה הם מאוחסנים?"

מישהו: "אין לי שום מושג. תראי, אני ממש טוב בכימיה, אבל אני לא יודע כלום במחשבים. אז את בטח ממש גרועה בכימיה, אבל את ממש טובה במחשבים".

אני: "סליחה?! זה קצת יומרני מצידך לקבוע. למה אתה חושב שאני גרועה בכימיה?"

מישהו: "אה... כלומר... אני רק משער..."

אני: "לא השערה מדעית במיוחד. במקרה יש לי תואר ראשון בכימיה".

מישהו: "באמת?! ואני מחפש בנרות מישהו שיבדוק תרגילים!"

אני: "טוב, כמו שאתה רואה, כבר יש לי עבודה".

---

כשיש גלידה במקרר נורא קשה לשמור על דיאטה. ראו הוזהרתם.

שמור   בטל

נכתב על ידי פארה ווי, 12/1/2006 06:28, בקטגוריות סתם יום של חול
29 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע   שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של פארה ווי ב-14/1/2006 14:43

הנה מה טוב ומה נעים

אז הרבה זמן לא יצא לי לספר כלום, גם הלימודים שואבים ממני אנרגיה, בעבודה צריכים אותי יותר, גם לא ממש קורה פה כלום. בכל שיחת טלפון עם הארץ אנחנו מדגישים שעברנו לגור במקום משעמם כי זה מה שרצינו, ותתחילו אתם לספר בבקשה מה קורה איתכם.

 

עוד שבועיים ההופעה של הריקודי בטן, כולי התרגשות! התלבושת כבר מוכנה (בערך), כולה בהשאלה.

 

הדירה - בסימן טוב ומזל טוב הרוב המוחלט של הכסף הועבר אלינו. סוף טוב, הכל כפרות.

 

קלייר לימדה את גבי להפעיל את מכונת התפירה, ככה שהוא יעשה ניסויים בכריות הספה, ואם הכל יעלה יפה - היידה לתלבושות. מה שכן, המכונה שקנינו מהשכנה ליד (שעברה לבית אבות) כנראה רדופת רוחות. זה מוזר, כי הבעלים שלה לא מתה. בכל אופן לפעמים היא מפעילה את עצמה. לא נחמד בכלל.

 

באופן כללי, אני משלימה עם הצדדים השליליים של העיירה שלי, בעיקר בעזרת המילים : "זה עדיין המקום הכי טוב לחיות בו".

 

ההודים מלמדים אותי לבשל. מה יותר טוב מזה. (אהמ...יפאנים?)

 

נמאס לי ממנגו על כל צורותיו גדליו ותולעיו. חילקנו לשכנים, לקלייר, בעבודה - ועוד המנגו נטויה.

 

הכי חשוב!! התאנה הניבה פירות נ-פ-ל-א-י-ם. כבר שניים נאכלו, וגם שם היד נטויה!

 

ומה עוד אספר לכם על עולמי כעולם נמלה וגו'? הצפרדע הקטנה והמנוולת, בשש וחצי בבוקר, הגיע אלי מלמטה כולה סירחוניום-טריאוקסיד, כנראה התגלגלה בהפרשות של איזו חיה (מעניין איזו).

שש וחצי בבוקר יצאתי למבצע "רחץ כלבך בזרמי המים".

 

גבי התקין דלת רשת למטבח, ואכן אף זבוב לא התגנב הביתה. הישג מרשים ביבשת מזובבת כמו זו.

 

עוד שבעה חודשים למנאייק, אבל מי סופר.

 

אל דאגה, עוד מעט חופש וחיי יחזרו להיות טלנובליים משהו.

שמור   בטל

נכתב על ידי פארה ווי, 30/11/2005 09:58, בקטגוריות סתם יום של חול
28 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע   שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של פארה ווי ב-8/12/2005 23:14

31,186