עטלפים חולירות, מזגן סלוני וחוטב עצים

זוכרים את המנגו? ואת העטלפים? ואת המנגו שעטפנו בניילונים כדי להגן עליהם מעטלפים?

אז החארות הפרוותיים קורעים את הניילונים ומחסלים את המנגו בטרם הבשילו.

עשרות מנגו גדולים ויפים מצאתי על הדשא, מכורסמים - ואפילו לא עד הסוף! יונקים מנוולים עם כנפיים! יש עטלפים שאין להם מה לאכול באפריקה, אתם יודעים את זה?

גבי קטף את כל המנגואים בגודל סביר ואנחנו מחכים שיבשילו בפיילה, הרחק משיני העטלפים. שידעו להם.

---

ימים נמוכי רוח עברו עלי, עד הפוסט הקודם. אמא שלי לא היתה הגורם, אני לא יודעת מה היה הגורם. בכל אופן זה נגמר. השיחות עם גבי ומיילים מכם מאחורי הקלעים ותגובות מלפני הקלעים פעלו את פעולתם, ככה נראה לי. אולי החזרה ללימודים התישה לי את האנרגיות - אחרי הכל אני אחרי שני סמסטרים מתישים ויש לי עוד שניים כאלו. זה די מסמרטט.

---

בשעה טובה פיטר-נשמה-טובה וגבי התקינו לנו מזגן בסלון, וחנכנו אותו בסופשבוע. היה קריר ונעים.

פיטר מספר (לגבי, כמובן, לא לי) שהעניינים עם קלייר לא משהו. אני אומרת, כאילו דה. הוא פתח עסק. השנים הראשונות בחייו של עסק הופכות את בעליו לעבד. ולא סתם עבד - עבד כנעני. ולא סתם עבד כנעני - עבד כנעני עם זית. פיטר עובד שבעה ימים בשבוע בערך שמונים שעות ביום.

יש להם, כזכור, שני תינוקות. השנים הראשונות של ההורות הופכות אותך לעבד, ולא סתם עבד וגו'. הוסיפו לזה את העובדה שקלייר נשארת איתם בבית (כרגע התינוק עוד קטן מדי אבל לדעתי היא תישאר גם אחר כך. היא גאה מכדי להודות בעובדה שזה מתיש והיא ממשיכה לעטות על עצמה פוזה של 'זה הדבר הכי מספק בעולם, להיות אמא של הילד שלי'. הייתי מאמינה לה אלמלא הייתי רואה כמה סבלנות נשארה לה מהסיפוק הזה).

אז היא מבועסת עליו שהוא עובד המון ולא עוזר לה עם התינוקות. ואני אומרת, כאילו דה (לגבי, כמובן. לא לפיטר).

בכל אופן קריסמס עדיין על הפרק אבל הכלבים לא מוזמנים. נצטרך למצוא פתרון.

---

בירור של כללי ההגירה קובע שההריון יצטרך להדחות עד אחרי קבלת התושבות. אין לי כוח להכנס לסיבות של למה. אבל הנה נפתרה ההתלבטות.

---

כשלומדים Network Security נהיים פארנואידים. ראו הוזהרתם.

---

היתה לנו שיחה ארוכה על יעל, אחותו של גבי. אמרתי שהתכונות שאני לא אוהבת ביעל הן בעצם תכונות שלי, שאני לא אוהבת גם בעצמי. גבי, מלאך יקר, התעקש שהגם שיש אפשרות קלושה שאף אני לוקה בחסרונות מאותה הסדרה, אין שמץ של דמיון ברמת התבטאותן אצלי לאופן שבו הן מבוטאות אצלה. וכך, חביבה ועולצת, יצאתי לי ליום עבודה.

בעבודה נתקלתי באישה שעשתה גיבוי לכל המסמכים שיש לה על המחשב - לאותו כונן במחשב.

אם לא צחקתם סימן שאינכם גיקים. הפסד שלכם.

---

אחד המרצים שלי נראה כחוטב עצים שבדי. לעומתו, אחד מחברי לספסל הלימודים נראה כמו מתאבד שיעי.

לא הצלחתי לבצע את אחת ההתקנות הנדרשות מתוך הCD שמצורף לספר. הבאתי את הלפטופ לכיתה, ואני והחוטב ניסינו שוב את מזלנו.

זה נורא מעצבן שמישהו מנסה את מה שכבר ניסיתי. במיוחד אם אני אומרת לו שכבר ניסיתי. מצד שני, אני בטח עושה את אותו הדבר.

גם החוטב לא הצליח.

שאל החוטב את הכיתה - מישהו הצליח את ההתקנה הזו?

אני, אמר המתאבד השחצן.

האם יש לך כאן את הCD? שאל אותו החוטב.

יש, אמר המתאבד והושיט לו את הCD בשחצנות. (אל תתווכחו איתי, הוא הושיט אותו בשחצנות!)

שוב ניסה החוטב את ההתקנה, הפעם עם הCD של המתאבד. התוצאות היו זהות לזה שלי.

אתה התקנת את זה? שאל החוטב את המתאבד.

כן, ענה המתאבד.

על המחשב שלך בבית? הקשיתי אני.

כן, ענה המתאבד.

ובדקת שזה עובד? שאל החוטב.

כן, ענה המתאבד.

וזה עובד? שאלתי באי אמון.

כן, ענה המתאבד.

מהCD הזה? חקר החוטב.

כן, ענה המתאבד.

על המחשב שלך? הוספתי.

כן, ענה המתאבד.

בבית? שאל החוטב.

כן, ענה המתאבד.

 

החוטב ואני הסתכלנו זה בזו.

 

החוטב נדרש לנימוסיו (אני ישראלית חצופה אז ירדתי מזה).

"אני מצטער אם אנחנו נשמעים ספקנים", אמר לו החוטב, "אבל הCD לא מצליח להתקין את זה כאן".

"באמת?" התפלא המתאבד וקם לראות במו עיניו.

 

הוא ניסה את כל מה שניסיתי גם אני, ואת כל מה שניסה החוטב אחרי.

הפעם התרגזנו שנינו.

"זה לא מצליח", אמר המתאבד, ועל כך אמרתי בליבי - לאאא!

"אה, רגע", נזכר המתאבד, "בעצם זה היה מCD אחר".

---

אני הופכת לגיקית מחשבים.

לא נורא, בעוד שמונה חודשים הכל ייגמר.

 

ואז אני אבכה לכם על בחילות בבוקר, צרבות, חוסר שינה וגודש. נכון שווה?

 

שמור   בטל

נכתב על ידי פארה ווי, 22/11/2005 07:15, בקטגוריות סתם יום של חול
33 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע   שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של fara_from_work ב-2/12/2005 05:20

הנאות מהדברים הקטנים

אתמול נסענו לעיירת החוף הלא-כל-כך קרובה עם האירי, זללנו אוכל תאילנדי ואנחנו מצידנו הבאנו מלוואח. לא רציתי כל כך לצאת, אבל הבטחנו והכל. מדובר בקולג הרומז מהפוסט הקודם. מצד שני, כמו שאמרתי, התרבות כאן שונה והוא מאד מחבב גם את גבי ומדבר איתו הרבה - משהו שאתה לא עושה אם אתה מחפש הזדמנות להשכיב את אשתו. מה גם שנראה לי שגבי גומר עליו במכות.

בסוף יצא נחמד - יש משהו מרגיע בים. לא הדברים הקטנים שעוקצים אותך, משהו בזרימה הזאת ובחופים הענקיים האלה שאין בהם אף אחד.

חוץ מזה גם היתה שם הקולגה האירית שלי, ואפילו היא לא הצליחה להיבן מילה ממה שהאירי אמר, ככה שהרגשנו האנגלית שלנו בסדר.

היום ביקרתי אצל הרופא כדי לקבל מרשם לגלולות והוא שיתף פעולה עם כל מה שביקשתי (כולל כדורים לגבי, אותם הוא רשם במרשם "מתחת לרדאר" בלי להקליד במחשב. במונחים אוסטרליים מדובר בהתנהגות חסרת אחריות על גבול המרדנית, אולי בגלל זה הוא הסכים. הוא לא נראה כמו מישהו שזכה למרוד הרבה) וגם נתן לי עצות מועילות לגבי הדורבנות.

וגם מצאתי פה הל. שלם, קלוף או טחון, לבחירתי.

 

דברים קטנים זה יופי, אבל זה לא מספיק:

חנות הרהיטים הגדולה של העיר (משהו כמו "הום סנטר" הישראלי) עוברת מקום, ולכן מוכרת חיסול את כל המלאי. קנינו סוף סוף מזרון שנעים לישון עליו בלי לקחת עוד משכנתא (במיוחד לאור הבעיות שיש עם זו הקיימת) וקיבלנו מצעים מתנה.

נחשו באיזה צבע.

 

 

ואגב, שצה, גמרתי את הספר, והטיפים שלו טובים והרעיונות סימפטיים - אבל בלי סמכות מאחורי זה, לדעתי זה יעבוד מעט מאד, או רק עם ילדים קטנים.

מה שכן - אני מיישמת. זה הוריד ממני הרבה אנטגוניזם כלפי הילדים הלא-ממושמעים של השכנים, נדהמתי לגלות שאם אני נותנת להם בחירה (ושתי הבחירות מתאימות לי ולא מתאימות למה שהם רוצים) הם בוחרים, כבר יוצא לי בטבעיות: "אתה רוצה שאמא תיקח אותך על הידיים ולאמא לא מתאים עכשיו", היה לי קל יותר עם הילדים בחוף - מרגע שצריך לשקף להם מה הם עושים ולא חייבים לקנות את ליבם בהשתובבויות, הרבה יותר קל לי. וגם ההשתובבות באה לי יותר בקלות.

ואפילו לביולוגי כתבתי מייל שמשתמש בשיטה, משהו בסגנון של: "אני מבינה שאתה היית רוצה שכבר נביא ילדים, והאמת שגם אני, ועדיין אנחנו מרגישים שבעוד שנתיים זה יהיה זמן יותר מתאים". בעוד שבעבר התעצבנתי על כל רמיזה שלו (שאף פעם לא היתה מעודנת במיוחד) שנביא כבר ילדים ועונה משהו בסגנון של: "היית כזאת הצלחה בתור אבא שאני לא יכולה לחכות לעשות אותך סבא".

כנראה שיש לי Father Issues. איזו הפתעה.

מחר יום חופש אחרון בעצם - אחר כך שלושה ימי עבודה. ואז סמסטר שלישי. את צודקת, סשה, שזה עבר מהר. מצד שני, תראי מה נשאר ממני אחרי שזה עבר.

לא נורא, עוד שניים ודי.

נכון שאומרים "בנפול אוייבך אל תשמח", אבל רק תגידו שאין לכם קצת שמחה לאיד מכל מה שקורה בצרפת.

שמור   בטל

נכתב על ידי פארה ווי, 7/11/2005 08:58, בקטגוריות סתם יום של חול
40 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע   שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של תלאילי ב-8/11/2005 22:20

קצוות

חזרתי לדבר עם שרון, חשבתי על זה שאני רק מסננת חברים ונשארת עם פחות ופחות. זה שטחי מדי, זו משעממת מדי, זה מתוסבך מדי, זו רדודה מדי. הרי לכולנו יש חסרונות ולכולנו יש משהו לתרום לאחרים.

חשבתי על זה שזה היה תזמון לא מוצלח, במקרה של שרון, הרבה דברים קרו אצלו באותו זמן והוא גם ככה לא מוצלח בלהתמודד עם שכול. כשיש לו דברים אקטיביים לעשות בשביל אחרים הוא עושה אותם בשמחה, כשצריך לדבר - נטלי אשתו אומרת שהוא יודע לעשות גם את זה, אני כנראה פספסתי את היכולת הזו. אז חזרתי לדבר איתו, בשטחיות, בלי להזכיר שום דבר על אבא שלי או על זה שלא שמעתי ממנו, או מנטלי. שיחות סתמיות - עם זה הוא יכול להתמודד.

אתמול הוא התנצל והודה שהוא שכח לספר לנטלי. שהוא הזכיר את זה בפניה יום קודם כבדרך אגב והיא התרגזה עליו נורא (והוא הוסיף - בצדק) ועכשיו לא נעים לה שהיא לא התקשרה אלי כשזה קרה, ואם אני אתקשר אליה היא תשמח מאד. אמרתי שכנראה הוא היה עסוק מאד באותם ימים וזיכרון כושל צפוי במקרה כזה, אז הוא אמר: "יפה שאת מוצאת לי סיבות מקלות". אתה רוצה להגיד שזה היה משהו אחר?

אז התקשרתי אליה, גם היא התנצלה ואמרה שזה אידיוטי אבל בגלל שזה מאוחר היא הרגישה לא נעים להתקשר בכזה איחור, וזה אמנם דבילי, היא יודעת, אבל ככה זה וכו' וכו'.

אני פחות או יותר עושה "דאון-גרייד" לקשר איתם. לדבר איתם פחות, לא לצפות לשום דבר אמיתי בשיחות, לא לצפות למחוייבות (היא אמרה שהם רוצים לעשות תוכנית טלפון זולה לחו"ל כי יש להם עוד חברים בחו"ל, אבל יצמחו לי יבלות ירוקות על המצח לפני שהם יתקשרו אלי - שרון ביקש את מספר הטלפון שלי כבר פעמיים. למה פעמיים? כי את הראשונה הוא איבד. ברור לי כשמש שגם את הפעם השניה הוא יאבד, ובקיצור, יבלות ירוקות על המצח), פשוט חברים מהעבר שאני עדיין "בקשר" איתם. מה שעוד הוגן לציין, כשכשהיינו בארץ שרון הציע ונתן הרבה יותר מאשר המשפחה של גבי, אפילו. ככה שאולי קשה לו לבטא קשר באמצעים שכרגע עומדים לרשותנו.

 

אני לא רוצה שהקשר ביננו ידעך או יתנתק על רקע כועס או "לא נעים". אני לא רוצה לנתק איתם קשר על בסיס "הם לא בסדר" - מעשה יולדתי. שאגב, אני לא יודעת אם כבר נודע לה על פטירתו של אבא שלי.

 

נראה לאן זה ילך. מן הסתם לשום מקום חדש. ברור לי שהסיבה היחידה שבגללה שרון מרגיש לא נעים היא שהוא יצא מניאק. בתדמית שלו הוא יצא לא-בסדר. זה לא העניין של האם נפגעתי כאן או לא, זה התדמית שלו שנפגעה. לא תהיה פעם הבאה כי אין לי יותר הורים, אבל אילו היתה פעם הבאה היה מתרחש בדיוק אותו הדבר. אני אומרת שהוא היה עסוק, אבל למען האמת הוא עסוק מאז שהשתחררנו מהצבא. אם יהיה לו בפעם הבאה משהו לעשות הוא יעשה, אם זה לא יהיה משהו מעשי, הוא יעלם כמו מצע מפלגתי אחרי הבחירות. אז הקשר צריך להיות משהו סתמי, כמו שהוא מכיר ואוהב, וכשאני אצטרך משהו מעשי אני אדע שאפשר לבקש ממנו. ובכל נושא אחר - בשביל זה יש חברים אחרים.

---

ביום ראשון בא השכן שלנו לבקר. "אני כל הזמן שומע אותך מנגר", הוא אמר לגבי, "אני מת לראות מה בנית".

גבי הציג בפניו את הכונניות (המאד מוצלחות!) שהוא בנה. השכן התלהב כדבעי. "מעולה! בנית את זה לבד? כל הכבוד! אז מה כל הרעש שאתה עושה עכשיו?"

גבי הראה לו את הבידורית שהוא מתכנן. "מה תשים ב'גב'?" הוא שאל. גבי אמר שדיקט, והראה לו את הדיקטים שפיטר הביא לו בזמנו. "יש לי דיקטים ענקיים, נשאר לי מהשיפוץ בבית". אמר השכן והלך להביא. גבי הציע לקנות אותם ממנו, אבל השכן נפנף אותו. "לא, זה שאריות, זה סתם זרוק אצלי במחסן".

השכן העיף מבט על המחסן שלנו, ונתקל באופניים. "אתם רוצים חלפים לאופניים?"

חלפים זה תמיד טוב, השיב גבי. אתה לא צריך אותם? "לא, לא", אמר השכן, "שניה אני אביא אותם".

השכן הביא אופני הרים מצויינות. "אני לא ממליץ לך להשתמש באופניים עצמם", הוא אמר. "נראה לי שהן גנובות".

גנובות?

"כן, חבר שלי הביא לי אותם ונראה לי שהן גנובות".

הייתכן שהחבר שלך גנב אותן?

"מאד ייתכן."

אוקיי...

 

"ובקשר לאוטו שלנו..."

ואז הבנתי שהוא שיכור.

 

(כנראה נקנה מהם את האוטו, הוא ישרת אותנו נאמנה לפחות עד קריסמס, כשבתקווה יהיה לנו זמן ללכת לחפש אוטו אחר. וגם אחרי כן, יהיה טוב אם יהיו לנו שני רכבים. מדובר באוטו הישן של האישה, שקנתה אוטו חדש. הם התכוונו למכור אותו לאחותו של השכן אבל כנראה שהיא לא מעוניינת.)

שמור   בטל

נכתב על ידי פארה ווי, 30/8/2005 00:12, בקטגוריות סתם יום של חול
7 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע   שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של פארה ווי ב-9/9/2005 23:01

31,186