שרביצלת
היא אמרה שאני אקלל אותה באיטלקית, אבל פרוייקט זה פרוייקט. אתנחתא קומית קלה בסאגה המשפחתית שלי, לצורך העמקת היכרותנו.
 
(אגב, הציעו לי את העבודה ההיא, ודחיתי אותה בנימוס מכיוון שכבר יש לי עבודה יותר נחמדה, ממנה שחררו אותי הביתה אחרי שלוש שעות על היום הראשון)
 
ארבעה דברים שאינכם יודעים עלי: 
 
ידעתי שזה יקרה ולכן שמרתי אותם במגירה.
 
1. אני פלרטטנית עד מוות. אני לרוב לא רואה בזה פלרטננות אלא סתם ניהול שיחה משעשעת, אבל בני המין השני מקבלים את הרעיון הלא נכון.
2. לפיכך, למדתי לרסן את פלרטטנותי כי רבה, והיום אני מקפידה להשמיע דברים קורקטיים ככל האפשר.
3. זוכרים שאני אוהבת קישואים? אז אני אוהבת גם ארטישוקים. אלא מאי, רעה חולה, אין באוסטרליה תחתיות ארטישוק קפואות אלא משומרות בלבד.
ואני מעדיפה לשלם קצת יותר מאשר לקלף ארטישוקים בעצמי.
4. אני לא כל כך אוהבת שמבולגן, אבל מצליחה לשמור על סדר (ונקיון) למשך שמונה דקות בממוצע.
מישהו ראה את המקלדת שלי?
 
 
 ארבעה מקצועות בהם עסקתי בחיי: 
 
מקצועות? הכוונה עבודות, נכון?
 
1. מדריכה בקייטנה (ירחם אלוהים נשמתי)
2. מלצרית (ועל קיבתי)
3. עוזרת מחקר. כמה זוהר זה נשמע! במציאות, החזקתי את היד של ירון המסכן, שבחר לעשות דוקטורט על חומר רגיש שמתפרק במגע עם אור, קול, אויר או מבט.
לא עזרתי לו הרבה. היום הוא יוצא-סיירת-והיי-טק.
4. עבדתי בחנות תכשיטים בונציה.
הקפדתי לא לחשוף את זהותי הישראלית בפני ישראלים, כדי לא להרוס להם את החוויה האותנטית האיטלקית. אם שאלו, אמרתי שאני אמריקאית.
פעם אחת הם שאלו, והיו בחנות גם אמריקאים.
מתוך הלך רוח קיבוצי הם שאלו מאיפה באמריקה, ואמרתי "בוסטון" (כי שם ביקרתי לאחרונה).
והם אמרו "גם אנחנו! איפה בבוסטון?"
לשמחתי התחילה הצפה וגירשתי את כולם מהחנות.
 
 
 ארבעה סרטים שהייתי רואה שוב ושוב:
 
רק ארבעה? שהייתי רואה או שבאמת ראיתי שוב ושוב?
 
סודות ושקרים ("מה צבע העיניים שלה?" "כחול")
על תבונה ורגישות ("מר פאלמר, האם הן לא בדיוק כפי שאמא תיארה אותן?" "לא דומות בכלל")
מחפשים את נמו ("המים יורדים! תראי, הם יורדים! הכל חצי ריק!"  "באמת? אני הייתי אומרת חצי מלא")
שרק  ("אוגרים הם כמו בצל" "הם מסריחים?" "כן. לא!")
מועדון קרב ("אנחנו עובדים בעבודות שאנחנו שונאים כדי שנוכל לקנות חרא שאנחנו לא צריכים")
אקס מן ("אני הולך למצוא אותה" "איך?" "בדרך המסורתית - לחפש!")
אקס מן שתיים ("מי אתה?" "שמי קורט ואגנר, אבל בקרקס מינכן הייתי ידוע בשם..."  "כן, תסתום")
מולאן ("מי איתי? אני רוצה לשמוע 'אנייי'!"  "אייייי!"  "זה קרוב מספיק")
28 ימים ("רוב האנשים לא באים לגמילה כדי להתמסטל"  "אני מנסה לשחות נגד הזרם"  "כן, את אינדיבידואל אמיתי")
 
להמשיך? אני די אוהבת סרטים.
 
 
 ארבעה מקומות בהם גרתי: 
 
1. קרית גת
2. פתח תקווה
3. נתניה
4. אילת
 
 
 ארבע סדרות טלוויזיה שאני אוהבת: 
 
1. חשיפה לצפון האלמותית
2. הבית הלבן
3. הכל אנשים (למה... למה לא משדרים את זה פה?)
4. חברים (כי מצחיק, זה למה)
 
 
ארבעה מקומות בהם הייתי בחופשה:  
 
1. איטליה
2. אילת
3. שאר ישוב
4. תאילנד
 
 
ארבעה אתרי אינטרנט בהם אני מבקר על בסיס יומי:  
 
1. ישראבלוג (באמת חייבים לשאול?)
 
כל השאר - רק אימיילים. ג'ימייל, יאהו, הוטמייל, והמייל של האוניברסיטה.
אבל על בסיס שבועי:
ארכיון התמונה האסטרונומית
 
 
 ארבעה מקומות שהייתי מעדיף להיות בהם עכשיו:   
 
לא יודעת, די טוב לי כאן. אני חייבת?
פרייז'ר איילנד
בדירה של ההורים של גבי
בצימר חמים ונעים בצפון ישראל עם ג'אקוזי
בתיאלנד  
 
 
ארבעה קורבנות שלדעתי יענו על השאלות הללו:  
הי הי הי הי הי!
 
1. בימבלונת
2. שצה
3. אדם פשוט
4. קוראת מחשבות (ואסור לך לענות "פאריז" לשום שאלה!)
 
ואחד לשנה הבאה: ארילו.

---

לצערי, אמא שלי מרגישה כנראה בטוחה יותר בקשר שלה איתי, והמייל החדש שלה מלא זילזול והעלבות. היא כותבת שהיא "מאד צחקה" לקרוא את המייל שלי, וטוענת שלא יכול להיות שטוב לי, כי אחרת לא הייתי מפגינה מרירות וזעם כאלה גדולים במכתבי. מאידך, היא מספרת אגדה משפחתית שכולה מוסר השכל שאומר: מי שמתנהג לא יפה אל הוריו, סופו רע ומר לדורותיו.
אני עדיין שוקלת מה לענות לה.
שמור   בטל

נכתב על ידי פארה ווי, 30/6/2006 10:42, בקטגוריות משפחה לא בוחרים, בלוגיה הו בלוגיה
36 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     3 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע   שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של גלי גן ב-26/8/2006 09:24

מזמן לא כתבתי על אמא

חבצלת ושרביטיה יאלצו לחכות. יש כאן עניינים דחופים יותר.

אמא שלי ואני הפסקנו לדבר לפני שבע שנים. היא טרקה לי את הטלפון בפרצוף (כרגיל), אני התרגזתי (כרגיל) והחלטתי שאני לא מדברת איתה עד שאנחנו לא מבהירים שיחס כזה לא מקובל עלי (שלא כרגיל בכלל). חיכיתי שהיא תתקשר שוב כדי להעלות את העניין,

אבל היא לא.

כמובן שזה כאב. כאב לדעת שאמא שלי שמחה לא לדבר איתי יותר, שהיא מוותרת עלי.

כאב לדעת שזה מה שהיא רצתה לעשות מהרגע שבו היא גילתה שהיא בהריון.

כאב, אבל כמו שאתם יודעים, המשכתי לחיות, ואפילו לחיות לא רע בכלל, והקמתי לי משפחה עם גבי אהוב ליבי, ואומצתי בחום על  ידי חלקים ממשפחתו, ואבא שלי ואני התחלנו להתקרב, ובקיצור - הסתדרתי לא רע. בכנות, גם לא מאד התגעגעתי לאמא שלי. למה היה לי להתגעגע? למכות? להשפלות? לביקורת האינסופית שלעולם לא נשזרת בה מילה טובה, אלא אם כן כדי להדגיש את הביקורת? ("אני לא מבינה, בחורה יפה, חכמה, אינטילגנטית, למה אין לך חבר?")

לפני החתונה של גבי ושלי, נסע גבי לדבר איתה, ולאות אם היא תסכים להפגש לייעוץ משפחתי. גבי עשה מלאכת מחשבת והצליח לשכנע אותה. במהלך השיחה היא אמרה כמה דברים מעניינים. למשל, שהתקופה הזו שבה לא דיברנו היתה היפה בחייה. למשל, שהיא בעצם לא ממש מכירה אותי. למשל, היא חזרה והדגישה את אמונתה השלמה במפה האסטרולוגית שלנו, שאומרת שלעולם לא נוכל לתקשר. גבי לא ברח ממני ת"ק פרסה אחרי כל זה, אלא חזר הביתה ואמר שהיא מסכימה ליעוץ משפחתי. למחרת הגיע טלפון ממנה (שידעתי שיבוא) בו היא התחרטה על כוונתה ללכת ליעוץ, ואף הגדילה לעשות והודיעה לגבי שכדאי שיזהר לו, שלמרות שאני לא רעה, רוב הסיכויים שאמרר את חייו, אנצל אותו ואזרוק אותו, כיוון שזו היא מורשתי המשפחתית ואין לי מה לעשות בנדון. וגבי נראה בחור כל כך טוב, חבל עליו.

 

אמא למופת, נכון?

 

לבקיאים בבלוג הזה לא חידשתי כלום, את כל זה כבר כתבתי בפירוט בין הדפים הוירטואליים. את זה שהיא חידשה איתי קשר כבר סיפרתי לכם. שאלתי למה היא בחרה ליצור איתי קשר דווקא עכשיו, ואחרי מאמץ להתחמק מהשאלה בתשובות דביליות ("כי קודם לא היה לי את האימייל שלך") היא עברה להתחמק בתוקפנות - "כי גרנו ביחד עשרים שנה ומעניין אותי מה קרה אחר כך" (כמו ששצ"ה העירה, גרנו ביחד? היינו שותפות לדירה? שכחת אולי את מאזן הכוחות האי שיוויוני, ואת תפקידך כאימא?)  ולבסוף, משהתעקשתי: "תעזבי אותי עם השאלה הזו. את רוצה סיבה? תבחרי איזה סיבה שאת רוצה, ומצידי אני מסכימה שזו הסיבה".

בנוסף, ניסתה אמא שלי נסיונות פאתטיים ונואשים לכבול אותי אליה בחזרה. למשל, היא ביקשה ייפוי כוח שלי (ברוסית) כדי להעביר על שמי כמה דירות וירטואליות שרכשה ברוסיה. אני כמובן לא ששתי לתת לה מסמך המעביר סמכויות משפטיות ממני אליה, וכתבתי בתשובה שתודה על הכוונה, אבל דירות במדינה מתועבת שאין לי כוונה לבקר בה הן כרגע בשבילי עול, יותר מאשר נכס. הרי אם יהיה צורך לסדר שם משהו, אין לי שם אנשי קשר ואצטרך לנסוע לשם בעצמי. מעבר לזמן ולכסף שזה יגזול, מדובר במדינה שבכלל לא דחוף לי לבקר בה. אמא שלי בתגובה:

"יופי שעכשיו טוב לך ואת מאושרת, הלוואי ותמיד יהיה ככה    (תרגום - מתי הוא כבר יתגרש ממך?)     אבל אין לדעת מה יקרה בחיים.    תמיד טוב שיש     (דירות וירטואליות במדינת מאפייה?)      ובכלל, מה רע בלבקר ברוסיה? הרבה תיירים באים לכאן מדי שנה!     (גם לאירן, ולאנטארטיקה. אז מה?)    זו ארץ אבותייך      (שיש לי רק דברים טובים להגיד עליהם. NOT)      והמורשת שלך     (שוב המורשת המוהללת).      אני הייתי רוצה שהדירות יהיו שלך, כי אחרי מותי הן עלולות לעבור לרשותה של המדינה ואני לא רוצה שהמדינה הזו תקבל ממני גרוש! פשוט גועל נפש מה שקורה פה".

 

לאלו התוהים, ההגיון הסותר הזה הוא לחם-חוקה של אמי, עמו נאלצתי לגדול. כן, הילדות שלי לא היתה כיף, אבל את זה אתם כבר יודעים.

כמו משמיים הגיע המייל הבא מאמא שלי, ובו היא מבקשת ממני עזרה בתרגום מכתב לשכנים לדירתה בישראל. יש שם בעיה עם איזה צינור ביוב, לדעתה הצינור לא אצלה, וכו' וכו'. הוכחה חיה ובריאה לחסרון שבדירה ביבשת אחרת, כשאין מי שינהל אותה. היא הפסיקה להציק בעניין הדירות, ואני שמחתי שמחה רבה, שהנה הצלחתי להבקיע את החומה המקיפה את מוחה של אמי ולהבהיר לה שאין לי צורך בה ובשליטותיה.

 

הייתי צריכה לדעת טוב יותר, כמו שאומרים באנגלו-סאקסית. אחרי כמה שבועות הגיע מייל, ובו המילים הבאות.

"היי פארה!  (היא תמיד פותחת בהיי, כאילו יחסינו טובים המה וחבריים עד מאד)

לסוניה יש חברה    (סוניה היא חברה של אמא שלי)      שעברה לאוסטרליה. אישה מאד מעניינת     (מעניינת את התחת שלי, את מתכוונת).

הנה הפרטים שלה, למקרה שיתחשק לך לדבר עם מישהו

~פרטים של אישה שאני לא מכירה בכלל,

בסידני, 2,000 קמ' ממני~

ביי"

חלק מהאנשים שכבר מכירים קצת את אמא שלי (כולל גבי!) נפלו לתוך המלכודת וטענו שמדובר במעשה שעיקרו רצון לעזור. היא רק רוצה, בדרכה העלובה, לתת לך משהו ישעזור לך, אמרו אותם אנשים, שכבר חשבתי שהם יודעים יותר טוב. את הצורך של אמא שלי להשיג ערוץ של שליטה, ערוץ דרכו היא תוכל לקבל עלי מידע ולסלף אותו כרצונה, נעלם מהם.  טוב נו, היא באמת אדם נדיר, אמא שלי, ובאמת קשה להבין איך היא עובדת. לא נעלבתי, אבל יצא לי החשק לשתף במה שקורה איתה. שוב חזרתי ליסודי ותיכון - כולם סביבי אומרים - איזה נחמדה אמא שלך! והיא תמיד מסיעה אותך לכל מקום! ונכנסת אלייך לחדר כדי להביא כיבוד! ואני חורקת שיניים ומרגישה שאף אחד לא מבין.

אנשים פשוט לא רוצים להאמין. אנשים ממשיכים להגיד לי שאנשים בגילה משתנים, שזה יכול לקרות, שזה כבר קרה. אף אחד לא רוצה להאמין שזוועה כמוה יכלה להתקיים, ושלא יהיה לה תיקון. אני חושבת שזה מתסכל אותי בימים אלו יותר מאמא שלי עצמה. אבל נעזוב.

 

לא טרחתי להשיב על האימייל הזה. בשביל מה, אמא יקרה, שלחת לי כתובת וטלפון של אישה זרה במרחק 2000 קמ' ממני? את חושבת שאין לי עם מי לדבר? אחרי שכתבתי לך במיילים שאני מרוצה כאן ושבמיוחד אני אוהבת את האנשים? זו הדרך של אמא שלי, לדחוף (לא להציע) עזרה שאף אחד לא צריך ולהרגיש שהיא קדושה וטובה. התחלתי להרגיש שזה מיותר. שהיא לא שומעת כלום ממה שאני אומרת (וזה לא חדש) וכל הקשר איתה אידיוטי ומתסכל. בנוסף גם היה עלי קצת עומס - סוף התואר, עבודה חדשה, הפסטיבל בסוף השבוע הזה, החזיה - אפילו לאנשים יקרים לי לא היה לי זמן לכתוב אימיילים, קל וחומר אליה.

 

אתמול אמא שלי שלחה את המייל הבא:

"היי פארה!

אני מבינה משתיקתך שלא אהבת את התשובה שלי לשאלה שלך "למה יצרתי קשר עכשיו". (במקור כתוב רק 'למה' - אמא שלי מתקשה לבטא את השאלה, קל וחומר את התשובה). עזבי את זה. נתתי לך את הפרטים של האישה ההיא כדי שתעזור לך עם הרוסית, אם תתקשי להבין.

אני מעולם לא רציתי שתהיי כמוני. מעולם לא אמרתי לך להתנהג כמוני, ולעשות כמוני. אני קיוויתי שתהיי אחרת. אבל לצערי ככל שאני מכירה את בני משפחתנו אני רואה שכולנו מאותו קן. פעם אני ניסיתי להשתנות, והצלחתי קצת. אבל התחלתי מאוחר. יש פתגם כזה - "מקרה מוליד הרגל, הרגל מוליד אופי, אופי מוליד גורל". תשתדלי להשתנות. יש לי את תאריך הלידה והשם שלך, והאסטרולוג נתן לי תיאור מדוייק של האופי שלך. יש לך מוח אנליטי טוב, תחשבי, תנתחי הכל, ואז תביני הרבה בחיים. אני  - חבר שלך (כך במקור. לא חברה, ולא שגיאת כתיב), ולכן אני משתדלת לעזור לך. ~חתימה בשם פרטי~".

 

יש לי שפע של ביקורת על כל שורה. אין לי כוח וחשק לכתוב אותה, ואם בא לכם אתם מוזמנים. הנה התשובה ששלחתי:

 

"שלום,

שמחתי שכתבת את האימייל האחרון. שמחתי לקרוא מה את באמת חושבת - זה חשוב לי לדעת מה את חושבת.

נחמד לדעת שאת מחשיבה את עצמך חברה שלי, ומנסה לעזור לי.

 

במייל הקודם שלחת לי כתובת וטלפון של אישה שנמצאת 2000 קמ' ממני, ולא הסברת למה. אני שמחה שהסברת, כי עכשיו אני מבינה. אין לי ולא היתה לי  שום בעיה עם הרוסית, ואם תהיה יש לי למי לפנות, תודה.

 

אשר לשינויים - שאלתי את גבי. גבי אמר שהוא אוהב אותי כמו שאני וביקש שלא אשתנה בכלל. גם אני אוהבת אותי כמו שאני ולא רוצה להשתנות. האדם היחיד שיש לו בעיה איתי זו את. את לא דיברת איתי במשך 7 שנים, ככה שאת לא ממש מכירה אותי. גם לפני כן, כשגרתי אצלך, לא הכרת אותי  - היית כל כך עסוקה בלשנות, אותי שלרגע לא טרחת להכיר אותי. אז תודה לך על העצה, אני אני טוב לי איך שאני, וככה גם לחברים ולמשפחה שלי.

 

אני מבינה שזו היתה טעות לשאול אותך למה חזרת לקשר איתי עכשיו, אני אשאל שאלה אחרת: למה אמרת לסבא מנשה שאני בהריון בחודש שישי ומצפה לבן? מניין קיבלת את הרעיון הזה?

 

אני שוב רוצה להגיד שאני שמחה על המייל הזה ששלחת, ואני מקווה לשמוע ממך שוב.

 

פארה."

 

גבי עבר על המכתב, סיננו ממנו דברים שחשבנו שהיו קשים מדי, ושלחנו. הדבר הכי טוב שאני יכולה להגיד על המייל שלה, הוא שניכר שהיא עושה מאמץ עילאי להתנהג יפה. מהיכרותי עם אמא שלי, היא רתחה מכעס כשלא עניתי לה למיילים ומה שטבעי לה לעשות זה לשלוח מייל נאצה כועס. אני חושבת שהיא מבינה שממש לא מזיז לי אם אנחנו בקשר או לא, ושזה משהו שהיא רוצה ולא אני. ושאם היא רוצה להשאר איתי בקשר, היא צריכה להתנהג יפה.

 

המשך, כך אני מקווה, יבוא.

שמור   בטל

נכתב על ידי פארה ווי, 29/6/2006 00:04, בקטגוריות משפחה לא בוחרים
40 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע   שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של פארה ווי ב-11/8/2007 12:55

בקרקרים

החורף כאן, והוא מתכוון להשאר. הגשם חלף הלך לו, שמש נעימה יוצאת מדי יום ומעלה את הטמפרטורות, אבל הבקרים - רחמנא ליצלן. חמש מעלות, וגם זה בקושי. הברווז סוף סוף הבין מה פשר השמיכה שפרשתי לו על הרצפה (מתחת למיטה, כמובן) ו הוא עבר לרבוץ עליה. הצפרדע מתחזה לכדור במיטה שלה - היא עוד לא הבינה מה פשר התנור שעומד לידה. גבי אמור בסופשבוע לבנות לה מלונה סגורה שנעטוף בשמיכות צמר (דולר לשמיכת צמר בחניות יד שניה). צער בעלי חיים.

 

לשמחתי הבלוג שלי היה פעיל כבר לפני שנה, ולכן חזרתי אחורה לבדוק אם גם אז היה כל כך קר, וגיליתי ש:

א. לא

ב. אבל כבר לא היה חם

ג. לפני שנה הכרנו את פיטר.

 

וכך כדי להשלים את הסמליות, הטנדר של גבי חזר מתיקוניו הסופיים והוא נכון לשרת אותו בכל אשר ייסע (או לפחות עד לעבודה וחזרה).

 

אשר לי, אני אצטרך לקנות מה שנקרא "עַג-בוּטס" - מגפיים גבוהות ורכות, מרופדות פרווה מזוייפת וחמימה. ולפי שמם כבר הבנתם שהם מכוערים. אבל מחממים, וזה העיקר, בעיקר למי שגר בבית שנבנה בידי אירופאי מזוכיסט בשנות החמישים, והבידוד שלו זהה לזה של צריף.

אחרי הקניה אני אצטרך להעיף מעצמי את שארית האכפתיות שנשארה לי לגבי מה יגידו עלי, ולנעול אותן בפומבי.

 

מה שכן, בגלל הקור העז הדשא נקי יחסית מרמשים למינהם, ולכן בהפסקת הצהריים בעבודה הפעולה החביבה עלי היא לרבוץ על גבעת דשא קטנה מוסתרת מעין רואה, לפשוט מעלי את רוב חלקי מלבושי (לא את אלה! סוטים. התכוונתי נעליים, סוודר, כאלה דברים) ולחשוף בטן לשמש האוסטרלית הצולה. וכך אני חוזרת לי לעבודה שזופה, מחוממת היטב, אדומת לחיים ועם גב שזכה למנוחתו. כן, אני מגזע הלטאות.

---

הנחיות למתמודדת עם הורים מטורפים, באימייל. חלק ראשון.

(מטעמי נוחות ההנחיות בלשון נקבה, אולם מתכוונות לשני המינים כנדרש)

 

- לעולם אל תניחי כלום. ובוודאי אל תניחי דבר לגבי תוכן האימייל.

- השהי תגובותייך. רעיון טוב יותר יצוץ מחר, או מחרתיים, או בעוד שבוע. והורים מטורפים זה כמו יין, לחכות עושה להם רק טוב.

- לעולם אל תקראי אימייל מהורה מטורף כשאין זמינה לך חֵברה שפויה, מרגיעה ומשתתפת. מאד ייתכן שתכולת האימייל תעלה לך את הסעיף, וזה מסוג הדברים שעדיף לחלוק. אל תתבשלי עם זה לבד.

- עמדי בפיתוי להשיב להורה המטורף באותה מטבע. זה מאד מפתה, אני יודעת, אבל למחרת תתבעסי מעצמך.

- למרות כל הרצון הטוב, סביר להניח שההורה המטורף לעולם לא יצליח להבין את מה שאת כותבת, גם אם כתבת בלשון בהירה ומובנת, והוספת איורים וקטעי מוזיקה. בעוד את קוראת את תשובותיו, הפסיקי תכופות כדי להזכר באלו המצליחים להבין אותך, כדי להזכיר לעצמך מי כאן הנורמלי.

 

זכרי! להורה המטורף יש מטרה אחת ברורה - להוציא אותך מדעתך, ולצרף אותך לעולמו ההזוי. בריאותך הנפשית היא האויבת שלו, ולכן טפחי אותה ביד חזקה!

(ואם צריך, אז צאי לשופינג. מה הלינק של איביי?)

 

 

אולי יום אחד יספיק לי הכוח לנסח בדיוק את אופי התקשורת בין אמא שלי לביני. עד אז, אספר לכם שאמא שלי אטומה כתמיד, הדיאלוג איתה משול לדיאלוג עם כל פנאט מצוי - אין שום משמעות למה שאני אגיד, היא כבר החליטה מה היא רוצה והיא לא תתן למציאות לבלבל אותה. גבי הסכים איתי (סוף סוף) שההתיחסות אליה כאל אדם שפוי לא מובילה לשום דבר טוב. אני עצמי דווקא התחלתי לתהות - אולי דווקא אנחנו צריכים להתמיד, אולי זה פשוט דורש יותר זמן. ייאוש.

---

מאד כיף לי לעבוד עם גרג. הוא בונה סביבי את האווירה המתאימה בשבילי לפרוח. הוא מפרגן לי מאד, ובונה לי את האגו בצורה בריאה, לא בצורה חנפנית.

רק חבל שהוא בתחום שמעניין אותי קצת.

---

חדשות משעממות:

בחזית חיפוש העבודה, התפנתה עוד משרה של הוראה, אבל הפעם של אנגלית, והפעם באוניברסיטה הקרובה למקום מגורי (עשר דקות נסיעה, מול השעה וחצי של קודם). הבעיה - צריך איזה-שהיא תעודת הוראה. בא לי לבעוט בעצמי שלא עשיתי אחת כזו בימים שהוצע לי, בתואר הראשון. מצד שני, אז באמת לא סבלתי את הרעיון. וגם, תמיד יש תקווה שהם לא יימצאו אף אחד אחר מתאים. ("אבל אני לא דוברת אנגלית מלידה", בכיתי לאליזבת, "איך אני אלמד אנגלית את אלו שכן?" "בקטנה", אמרה לי אליזבת, "זה אומר שאת יודעת איך זה ללמוד את זה, אז תדעי להסביר את זה יותר טוב. וחוץ מזה, זה שהם נולדו כאן לא אומר שהם יודעים אנגלית")

 

המשרה שסיכויי לקבל אותה הכי גבוהים, היא אחת שתחומה כתחום לימודי, היא נושאת עמה חוזה לשלוש (!!!) שנים, שכרה נאה עד נאה מאד, היא במשרה מלאה, והיא כוללת בוס מגעיל. בקיצור, האם למכור את עצמי תמורת כסף או לא למכור?

(כמובן שלא. זה לא עד כדי כך הרבה כסף).

---

חדשות ריקודי בטן:

בריקודי הבטן אני משתפרת תדיר, ואני צריכה באמת לעשות תמונות של הגרדרובה המתרחבת שלי ולהעלות לכאן. לכל המאוחר - סוף יוני, בפסיטבל אומנויות-הכפר, בו נופיע כולנו תחת שרביטה ההחלטי של אנט. וגם גבי יידרש לעלות לבמה לתופף בדרבוקה.

 

תגובת גבי: "אני לא חושב שזה מוצא חן בעיני. אני לא יודע לתופף.  כולם יסתכלו עלי וישאלו - מה הבחור הזה שלא יודע לתופף יושב שם?"

אני: "אתה תשב עם הדרבוקה ואנחנו נרקוד. למה אתה חושב שמישהו בכלל יסתכל עליך?"

שמור   בטל

נכתב על ידי פארה ווי, 27/5/2006 03:56, בקטגוריות משפחה לא בוחרים, כלבים גידלתי ורוממתי, אוסטרליה - ארץ הפלאות
42 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע   שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של פארה ווי ב-4/6/2006 13:53

31,184