לשלם את התשלום האחרון כדי שיתנו לי לגשת לבחינות.
לצלם את כל המאמרים, להשאיל ספרים, להחזיר ספרים.
ללמוד, ללמוד, ללמוד, ללמוד.
פה ושם לתת ימים לעבודה, כמידת האפשר והמקובל.
ובין לבין פתאום קולטת שזהו, נגמרו הלימודים, החבורה השלמה של תעודת הוראה שליוותה אותי שנה/שנתיים התפזרה, ואני מכירה את עצמי מספיק לדעת שיהיו בודדים, אם בכלל, שאיתם אשמור על קשר.
פתאום נסגרות להם שלוש שנים בלי שאמרתי שלום, בלי שאהיה פה בשנה הבאה.
כמה שהלימודים האלה נכנסו לי לדם... כמה שהם החזיקו אותי בתקופות קשות כדבר היחיד בחיים שאני נהנית בו (גם אם הם הוסיפו המון המון לחץ) ומה אני אעשה עם כל הבגדים היפים שלי בעבודה שיועדו לאונ' וממש לא מתאימים לעבודה?
עצוב לי קצת בלב, פתאום.