בלוגים קרובים  בר קבועים  הוסף לקבועים שלי   שלח המלצה לחבר   הפורום
משלוח תמונות לסלולר   קישור ישיר לכאן   דף כניסה


אריזה משפחתית

5 נפשות (בלי החתולה) עוברים 9747 ק"מ (בדיוק!) ממזרח למערב.
12/2017

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בקטגוריה זו בבלוגים אחרים, לחצו כאן.

תודה, באמת תודה - חלק ב'

 

זה מה שקיבלנו היום בשובו של השאטני מבית הספר.

למתקשים בקריאה או בהבנת האנגלית המוגבלת שלו (הי, רק שלושה חודשים בבית הספר. זה לא רע בשביל שלושה חודשים, נכון?), להלן תרגום לעברית:

אני אסיר תודה על -

(זה ש)אמא ואבא
צורחים (עלי)
ללכת לישון.
או ללכת לאמבטיה.
כאילו, "תלך לישון!"
או "תלך לאמבטיה!"

וגם על זה שכריש יאכל אותי.  

מזל. מזל שיש את חג ההודיה, ובו אנחנו מקבלים שירי הייקו כה מלבבים, מהם נשקפת דמותנו משובבת הנפש וההורות המפוארת עד אין קץ שלנו. באמת תודה.   

אני אסירת תודה -
על זה ש
הילדים משגעים אותי
עד תשע בערב
וגם אז לא חושבים
שלאמא מגיע זמן משלה
אפילו לא בחמש בבוקר.


  gobble-gobble שמח לכולכם.    
 


נכתב על ידי אורזת, 23/11/2006 05:24, בקטגוריות משפחתי וחיות אחרות, רק באמריקה
26 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של אורזת ב-26/11/2006 16:05


תודה, באמת תודה...
אצלנו בפריפריה חוגגים את חג ההודיה קצת מוקדם מהרגיל, וכדי לא להתחרות במצעד המסורתי של מייסי'ס, המצעד המקומי צעד כבר בשבת האחרונה.
היה דיסקו. וצ'ה צ'ה, ורומבה גם.
כלומר כל מי שיודע קצת לרקוד הוציא את בני לוויתו או קבוצת המחוללים שלו לרחובות וכולם ביחד עשו שמיייח.
 
היו שם היספנים עם תחפושות ריקוד מלאות נצנצים וטונה של פעמונים על הרגליים, כך שאפשר היה לשמוע אותם ממרחק שלושה בלוקים.

 








היו מעודדות כושיות בהמוניהן (נגמרו המעודדות הלבנות? בחיי שלא נצפתה שם אפילו אחת כזו, וזה די מוזר באיזור הכי לבן של החוף המזרחי, פחות או יותר).






 

 

היו דרקונים כאילו-סיניים ובעצם ממוסחרים בעליל.





 

ולקינוח הפציע אפילו הבלון העלוב של ה-JCC המקומי, בשביל לנחם אותנו שאולי החגים של הנוצרים מצטלמים מעולה והם פוטוגניים בעליל, אולי אין לנו עץ, וגם לא קישוטים, ורוח החג כולה נשללת מאיתנו (הייתי אומרת שאנחנו יושבים בחושך, החנוכיה דפקה לי את הקיטור), אבל היי - לנו יש לטקעס! וסופגניות! וטונה של מאכלים מטוגנים, אז שילכו הגויים האלה וילמדו מה זה חג שווה (NOT!).

 




 


ברשותכם, אני רוצה להתעכב דווקא על שתי תמונות לא-משהו וגם לא מאד קשורות למצעד, אבל קשורות עד מאד לנושא שנדון הרבה בבלוגים ובפורומים - מראה ודימוי גוף האשה.
בשתי התמונות הבאות יש נשים עסיסיות (ומעלה) שלא פחדו להראות את הגוף שלהן בלי להסתיר אותו, ואולי אף טרחו להשוויץ בו בנפנופי אגן וישבן.
 





היו שם הרבה נשים כמותן (ולמען הסר ספק - בעיני הן לא שמנות. הן נעות בין רגילות בתכלית למלאות). אבל היו גם שמנות הרבה הרבה יותר מהן. רובן בבגדים צמודים עד בלתי נראים בעליל. והן לא התביישו, הן לא הסתתרו, הן לא חשבו לשבת בצד רק כי הן לא עונות לחזון הרזון של מישהו. הן היו חופשיות.
לא מדובר בקבוצה מסוימת של נשים כאלה, אלא בהטרוגניות של כל הקבוצות הצועדות (כמעט). בכל אחת מהן היו אשה או שתיים שאפשר לתייג כשמנות או שמנות מאד. אפשר גם לתייג אותן כסתם נשים שנהנות מהחיים.


ניסיתי לחשוב לעצמי מה הביא אותן למצב (תרגום גרוע למושג state of mind) שמאפשר להן את החופש הזה - האם זו הקָבלה העצמית? הקבלה של החברה? העובדה שהחברה האמריקאית מורכבת מהמון פרטים בעלי שונויות ובעיקר בהמון פרטים שהם שמנים-מאד (obese)? מצד שני, זו אותה החברה שמעריצה רזון, שתמונות של סלב-אנורקטיות מחוץ למוסדות הטיפוליים ובין כתליהם מפארות את העמודים הראשיים של הטבלואידים שיש בסופר ושרומזת כל הזמן לטרנד הדיאטטי הנוכחי - יהא זה האטקינס, הזון או הסאות' ביץ' הרגעי.
לא כל כך ברור לי איך בין שני הקצוות האלה מצליחים למצוא את האיזון, אני גם לא מתיימרת לפענח את מסתרי הקבלה העצמית.
מה שכן - אין לי ספק שהבחורות האלה נהנו עד מאד. כפיים להן.  
 



בשם תרנגולי ההודו הטבוחים על מזבח ארוחות החג (תתנחמו - הטענה אומרת שארוחת חג הודיה אחת שווה כ-5000 קלוריות. כן. 5000), שתהיה לכם הודיה מהנה.

נכתב על ידי אורזת, 22/11/2006 00:28, בקטגוריות אינטלקט בגרוש וחצי, רק באמריקה
11 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של מאזינה ברקע ב-24/11/2006 11:42


מעלה פלייסטיישן
באישון לילה הוקמה התנחלות חדשה בשטח, ממש ליד הבית שלי. בשקט, בשקט, בלי שאף אחד ישים לב הם באו. הקימו אוהלים, פרשו שולחנות אוכל, הוציאו תרמוסים עם קפה דלוח וחם, חבשו כובעי צמר והצטיידו בגרסא המקומית של דובונים. רק העוזי היה חסר. במקומו הם הביאו לפטופ. וכך הוקמה לה שלשום בלילה האחזות "מעלה פלייסטיישן".    

 מעלה פלייסטיישן - התמונה צולמה בסלולרי 

בשיחה עם רכז הבטחון וההווי של ההאחזות, עלה כי הסיבה לעליה על הקרקע היתה אירוע מכונן בעיני המתנחלים: השקתו הצפויה של פלייסטיישן 3, בחצות של עוד יומיים. קהילת הגיימרים העולמית נמצאת בסחרור טוטאלי מזה כמה חודשים, שמועות על יכולותיו המופתיות של הפלייסטיישן 3 מפורסמות ברחבי האינטרנט וביקורות בינוניות עד חלשות על המוצר ממש לא מטרידות את הנאחזים בקרקע, כמו גם אזהרת השירות המטאורולוגי של ארה"ב על סופת טורנדו המסתובבת היום חסרת מעש במחוז שלנו. הם נאחזים במדרכה הקדושה בכל כוחם. מחיר הקודש, אגב, עומד על 600 דולר לקופסא.

תגידו גיימרים, תגידו משוגעים לדבר, תגידו ילדים בני תשע עשרה שאין להם מה לעשות בחיים חוץ מללכת לקולג', להשתכר ולשחק בפלייסטיישן. בחלק קטן מהמקרים זו תהיה התשובה הנכונה. 

בפועל, רוב המתנחלים לא עושים זאת מתוך דבקות בדת הגיימרים, אלא מתוך רצון כן ועז להרוויח - מאחר והשקת המשחק בארה"ב תתרחש רק בעוד יומיים, וסביר להניח שכמו ביפן החנויות יתרוקנו מהר מאד, הרי שערכו של משחק כזה לאוהביו - במיוחד בעונת החגים והרכש המסיבי שמתחוללת כאן עכשיו -  יעלה במאות אחוזים על המחיר הרשמי שלו. ולכן כבר היום אפשר למצוא אותו ב-eBay במחירים שנעים בין 1600 ל-2000 דולר, ועולים כל דקה. כך שמבחינת המתנחלים מדובר בהשקעה ראויה. מה הם כמה ימים באוהל קר (מעלה אחת עד שתיים בלילה), גשום (אזהרת טורנדו, כאמור) והתכלבות טוטאלית, אל מול האפשרות לעשות ימבה כסף בתקופה הכי בזבזנית ומופרכת של קניות בשנה? 


וכשיהיו בידיהם המשחקים, כדאי שיחשבו טוב טוב על קהל היעד שלהם. מסתבר שנשים, שלא לומר אמהות, הן פלח גדול יותר מאשר ילדים בני 17 ומטה בעולם משחקי המחשב. הן רק לא מספיק אהבלות (או שיש להן יותר מדי מה לעשות, כשהן רצות אחרי תרנגול ההודו ומנסות למלא אותו בפירורי לחם לקראת החג הקרב) כדי לעבור לגור על המדרכה רק בשביל משחק....  

 


(יום וחצי אחר כך)

ובהתנחלויות, כמו בהתנחלויות, עוזי במערכה ראשונה יורה במערכה השלישית.

בקרב על הפלייסטיישן נרשם פצוע אחד מירי ועוד כמה שנפגעו מהמהומה שפרצה כשכמה אנשים ניסו לשדוד את אלה שכבר הצליחו לשים את ידיהם על המשחק הנחשק.

 

העולם הזה מלא מטורפים.

נכתב על ידי אורזת, 16/11/2006 18:45, בקטגוריות רק באמריקה
17 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של מאזינה ברקע ב-18/11/2006 20:16



הדף הקודם  הדף הבא
דפים: 1  2  3  4  5  6  7  8  9  10  11  12  13  14  15  16  
18,472
כינוי: אורזת
גיל: 54

ICQ:


מצב הרוח שלי:

מלאו כאן את כתובת ה-email שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח
הצטרף כמנוי SMS
בטל מנוי SMS

RSS (הסבר)

 << דצמבר 2017 >> 
א ב ג ד ה ו ש
          1 2
3 4 5 6 7 8 9
10 11 12 13 14 15 16
17 18 19 20 21 22 23
24 25 26 27 28 29 30
31            

ארכיון:

חיפוש טקסט בקטעים:

חפש
חלון מסרים:
הוסף מסר

הבלוג חבר בטבעות:
« הלסבלוגריות » ±
« ישראלים בחו"ל » ±





מקומות בהם היינו ועוד נהיה
הפארקים של המערב
הקרולינות של הדרום
מקסיקו - בחודש הבא!
ניו יורק
עמק השנאנדואה
פלורידה ודיסניוורלד
צפון מערב
קנדה


קוראת
Mezzo Mom
אדווה לוטן
אופה קטנה
אזמרלדה
אמ"ט
אמלש
ג'וליאנה
גנצו
דרורית (וה-33)
הצדקת
הקודמת
חבצלת
חלי
יונת
לי
מאזינה ברקע
מומו
מיכליקה
מיק
נוריקו
נינה
עדי
פוסי
קיטי
קרי וביג
קתרינה הגדולה
רונן
שלומית
שמנת
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאורזת אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אורזת ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2006 © נטוויז'ן (ע"ר)
עיצוב: איה