האירו, הדליקו, נרות קוואנזה רבים
 
מי לא שמע על קוואנזה?
טוב, בסדר, לא להתפדח בקול רם מהבור בהשכלה. עד שהגענו לכאן גם אני לא שמעתי דבר וחצי דבר על הקוואנזה הזה. כשחושבים על זה לעומק, חלק גדול מהאמריקאים לא שמעו מעולם על הקוואנזה, וזה לא ממש מפתיע.
בדצמבר חוגגים את כריסמס.
בכסלו - שנופל ברוב המקרים בדיוק על דצמבר - חוגגים את חנוכה.
ובין שני הענקים האלה, שכובשים ברגל גסה את היכלי הקניונים וחלונות הראווה, מסתתר לו בלוח השנה הקוואנזה הקטן. הינוקא, בן 40 בסה"כ, קצת מתקשה להתחרות עם החטייארים בני האלפיים פלוס שמסביבו.
 
את הקוואנזה המציאו. הוא לא תוצאה של מסורת או שהוא בעצם התחלה של מסורת. מי שהמציא אותו היה אדם שחור (מותר לומר את זה או שהכינוי "שחור" הוצא מחוץ לגדרות ה-PC?) שהתחיל את חייו בתור סתם-אחד רון אברט וסיים אותם בתור ד"ר מוולנה קארנגה. תודו שהשם השני מחזיק הרבה יותר פאסון. אותו קארנגה הספיק בחייו לשבת בכלא על אלימות ובמהלך מבריק גם להתמנות לראש המחלקה ללימודי שחורים באוני' קליפורניה בלונג ביץ'. קיימת גם גרסא לפיה הוא בכלל היה מושתל של ה-FBI בארגוני השחורים. כבוד. באמצע כל הרזומה הזה הוא המציא את הקוואנזה.
 
מה הרעיון מאחורי הקוואנזה? חג אסיף אפריקאי שנועד להלל את תפארת האומה השחורה. במפתיע, או שלא, הקוואנזה שואל מרכיבים מחג המולד ומחנוכה כאחד - מנורה בת שבעה קנים (לא תשעה, חלילה, שלא נתבלבל), מתנות לילדים ונסיונות ליצור "הגדות" קוואנזה כדי להעביר את מורשת החג.
 
כשחושבים על זה - מצד אחד, מה רע ביצירת חג חדש? כל סיבה למסיבה תבורך, ומי יודע איך התייחסו לחנוכה לפני 2000 שנה לערך, כשהחג היה פעוט כמו הקוואנזה. האפרו-אמריקאים/השחורים רוצים חג? שיחגגו. ממילא הם תכננו אותו כך שלא יפול חלילה על כריסמס (הוא נחוג החל מה-26 לחודש) שאותו חוגגים חלק גדול מהשחורים. על התאריך של חנוכה שזז בעקבות הירח היהודי הרי ממילא אי אפשר לסמוך.
 
מצד שני, מסתבר שמתחת למסורת הקוואנזה המפוארת והפאן-אפריקאית אין יותר מדי. מתנגדים עזים (ורבים) לחג טוענים שהוא עטיפה צבעונית להרבה ממבו-ג'מבו גזעני, ומגבים את עצמם בשלל הוכחות חותכות ומלומדות: שחג אסיף זה רעיון נחמד, אבל לא בדצמבר, וממילא אסיף התירס המהולל באפריקה הוא - אפעס - קצת בעייתי לאור העובדה שתירס הוא ירק שהגיע למזרח מהעולם החדש, כלומר מאמריקה, ולא בדרך ההפוכה. לדידם מעולם לא היתה אומה אפריקאית אלא שבטים שעדיין נלחמים עד זוב דם זה בזה, והערכים שקוואנזה מנסה לקדם (כל יום מואר בחנוקוואנזה נר נוסף שמגלם ערך אפריקאי כלשהוא - אחדות, הגדרה עצמית, שיתוף פעולה ואחריות, כלכלה שיתופית, מטרה, יצירתיות ואמונה, בלה בלה בלה) הם למעשה הקמת אומה שחורה מאוחדת שתדחוק את רגלי ההגמוניה הלבנה. העיקר שיש על מה להתפלסף.
  
הדבר הכי מצחיק הוא תגובת הממסד הלבן - זה מאמץ את הקוואנזה לחיקו כאילו היה בן אובד בשרשרת החגים הבלתי נגמרת כאן -
הנשיא נוהג לחתום על ברכת הקוואנזה המסורתית והפומפוזית בעליל. לא שקשה להטיל ספק במידת תבונתו של כבוד הנשיא הנוכחי, אלא שמן הסתם מי שכתב אותה לא היה הוא אלא אחד מיועצי הממשל שקיבלו את החג הזה מסומן במרקר זוהר בלוח השנה הפדרלי. חנויות הספרים מלאות בספרי קוואנזה כתף אל כתף עם ספרי החנוכה והכריסמס, הולמרק מוציאים כרטיסי ברכה חגיגיים במיוחד בצבעי הקוואנזה (ירוק, שחור, אדום - אם תהיתם) ולעובדי הממשל הובהר היטב כי כמו במקרה של כריסמס וחנוכה - גם מתנות שניתנו לקוואנזה אסור לקבל מבלי שיעברו אישור של וועדת המתנות המקומית.
 
באמריקה כמו באמריקה - גם אם זה פיקטיבי, פלסטי, מגוחך או גזעני, אם משהו מעלה את גרף הקניות הוא מבורך.
 
קוואנזה שמח לכולכם. 


שמור   בטל

נכתב על ידי אורזת, 7/12/2006 05:25, בקטגוריות רק באמריקה
30 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של שרה (הקודמת) ב-15/12/2006 08:26

הללויה!
מישהו חטף את תחנות הרדיו שלי. לידיעת הקייטנים בצפון, מדובר בגבר שמן ומזוקן, שנראה לבוש באחרונה בבגדים אדומים עם חגורה לבנה, וחבש מצנפת תמוהה לראשו. בחלק מהזמן הוא מסתובב עם חבורה של טיפוסים מפוקפקים שמתחזים לאיילים. סנטה קלאוס הגיע העירה והלאים את כל תחנות הרדיו על הסקאלה. כולן, כולל התחנה הקלאסית, מזמררות שירים שהיו ראויים - במקרה הרע - למעליות של קניונים (בעצם, גם בקניונים לא מפסיקים לשמוע את אותם שירים איומים) ובמקרה הטוב לפסקול של סרט של נורה אפרון.  

---

כל סביבותינו מלאות כרגע בהפקות או המחזות-שירה-בציבור של "המשיח" של הנדל.  גם אם קל להבין את הקשר לחג המתקרב, ה"הללויה" בסיום עדיין עושה צמרמורת גם בגב יהודי כשר.
באוירה נוצרית למהדרין שכזו, לגמרי מתבקש להזכר בשירי הלל אחרים, רצוי קצת יותר, אההממממ... יהודיים?  אחד הטובים, אם לא הטוב שבהם, הוא "הללויה" של לאונרד כהן.  למרות שקשה לחשוד בכהן ביהדות יתירה (נדמה לי שכיום הוא מכהן בשעותיו הפנויות כנזיר בודהיסטי), השיר מתכתב קדימה ואחורה עם סיפורו של המלך דוד ונוגע גם בשמשון ודלילה.
 
חשבתי הרבה מה לכתוב על השיר שכל העולם כבר ניתח אותו והפך בו. אין לי הרבה מה לחדש. עוד בשיעורי הספרות כשהמורות דרשו להבין את כוונת המשורר היה לי קשה, ובעצם - מה אכפת לי מכוונתו, כשאני מנסה להבין מה השיר גורם לי להרגיש? שירה דומה בהקשר הזה ליין - או שהיא טעימה או שלא. העפיצות, הטנינים והארומה לא ממש ברורים לי. אני יודעת אם זה עושה לי משהו בלב. הללויה עושה לי את זה. אמרו את זה קודם, לפני (וברהיטות מרשימה) וזה ממש לא משנה - הוא שיר נפלא. 
 
למרות שהגרסא המושרת של ג'ון קייל היא המוצלחת ביותר בעיני (הייתי מוכנה להתחתן איתו רק בשביל לשמוע את הקול הסדוק שלו נוהם "תקומי, הילדה בוכה"), המילים המקוריות של כהן שמתעתעות בשומע - האם מדובר על סיפור אהבה בין גבר לאשה או בין האדם לאלוהיו - מרתקות הרבה יותר.  מסתבר שאחרי שכהן הקליט את השיר לראשונה, רצו גם אחרים להקליט אותו. מ-15 עמודי מילים התקבלו מספר גרסאות, ודווקא זו הלא-מקורית היא שזכתה לתהילת עולם.   
 
מעניין לראות כמה אנשים מרגישים צורך לגעת בשיר. לכן, במקום ניתוח מייגע אודות כוונת המשורר קבלו מבחר מתרגומיו של השיר:
קובי מידן מתרגם
תרגום של נעם פלד מתוך פרויקט עיבוד לעברית של שירי לאונרד כהן שמעולם לא הופץ בגלל בעיות זכויות יוצרים כלשהן.
בן 17 עם גרסא משלו.
תרגום לגרסת ג'ון קייל/ג'ף באקלי.
הטוב מכולם, בעיני (ולא לגרסא המקורית) - התרגום של גילי בר הלל.  
 

ולקינוח, המטעם האמיתי - ג'ון קייל בכבודו ובעצמו, קורע את הלב עם ההללויה שלו.    


שמור   בטל

נכתב על ידי אורזת, 4/12/2006 18:07, בקטגוריות אינטלקט בגרוש וחצי, רק באמריקה
8 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של אורזת ב-12/12/2006 20:44

תודה, באמת תודה.... (פעם אחרונה, בחיי)

 

כמה עניינים פעוטים על סדר היום:  

1. תרנגול הודו הוא חיה לא טעימה בעליל. רגל, חזה, עם רוטב, בלי רוטב, כזה שהושקה כל רבע שעה בזמן הבישול שלו וכנראה גם כזה שלא. כמה מכוער, ככה לא טעים.

 

2. מאכלי חג ההודיה המסורתיים הם שמנים, שומניים, ולא טעימים. סוף סוף נמצא המתחרה הראוי לאוכל היהודי במובן הרע של המילה. כל זה, כמובן, לא הפריע לכולנו לפתוח את כפתור המכנסיים באנחה בסוף הארוחה.

 

3. מון דייה, כמה שהאמריקאים אוהבים כסף, ויותר מזה - לחסוך כסף. יום שישי השחור חל היום, חג גדול לסוחרים. מסורת עתיקה וקמאית קובעת שהיום הוא יום הקניות הכי מסיבי בשנה, מאחר ובליץ הרכישות לקראת חג המולד הבא עלינו לטובה מתחילה דווקא היום, היום הזה ממש. למה היום ולא, נניח, ביום שני? ככה. אולי כי היום יש חופש לרוב העובדים (חוץ מהאומללים שעובדים בחנויות, כמובן, ולכן מנועים מסיילים בעצמם).

המשמעות באמריקאית מדוברת היא סיילים היסטריים, בעיקר של מתנות ומוצרי אלקטרוניקה, שמביאים את העם להקים סוכות, אוהלים ושאר אמצעי דיור זמני בדומה למעלה פלייסטיישן הזכור לטוב.

כבר שלושה ימים אנשים חונים מחוץ לבסט ביי (רק אני זוכה אוטומטית באסוציאציה של הפרסומת האלמותית לבסט ביי משנות השמונים?) בתקווה להשיג את הטלויזיה השטוחה הנחשקת במחיר נחשק עוד יותר. החנויות נפתחו היום בחמש בבוקר לכבוד העליה לרגל של ההמונים. הדיווחים מוירג'יניה (המדינה השכנה אלינו, שכן במדינתנו האומללה תמו שידורינו להיום וכל הטלויזיות נעלמו מעל המדפים) מדברים על תורים של שעתיים ומעלה רק כדי להכנס לחנות.  

 

ועכשיו מבזק - אין טלויזיה בעולם ששווה השכמה בחמש בבוקר או התנחלות בת יומיים מחוץ לחנות. אין. מצד שני, אם כבר ממילא קמים לילדה בארבע וחצי בבוקר, ושומעים את כל השכנים מחממים מנועים לקראת ההמראה, אפשר תמיד לבקש מהשכנה שתביא איזה דיוידי נייד במחיר מזערי. וכך קמים בשמונה בבוקר (נניח...) ומוצאים על סף הדלת את האריזה, מינוס הצורך לעמוד בתור. כמה טוב שיש שכנים ישראלים.

 

4. חוק מרפי מספר 93041, ס"ק ג' התשל"ח - 1978 קובע:

"אדם אשר היה במעשיו כדי לעזוב את משפחתו לצרכי שעשועים, בילוי או עבודה, הרי שמשפחתו תפגע באופן מיידי ובלתי ניתן למניעה מאחד או יותר מהמקרים הבאים:

(1) תקלות ביתיות, לרבות קלקול מכשירים, הצפות, אש או פריצה;

(2) מחלות, לרבות מחלות ילדים המלוות בחום העולה על 38 מעלות;

(3) ביטול מוחלט ולא הדיר של שנת לילה רציפה;

(4) כל מקרה אחר המשבש את שגרת החיים;

 העובר על סעיף זה עונשו 6 חודשי עבודות שירות בנקיון הבית".

 

מאחר ואנחנו עומדים בגאון במלוא תנאי הסף של הסעיף שכן אבי המשפחה שוגר אתמול לביקור בזק בישראל, זכינו בתמורה בס"ק (2) ובתוספת סעיף (3) לגיוון. אין קץ לשמחתי, אין קץ.

שמור   בטל

נכתב על ידי אורזת, 24/11/2006 16:25, בקטגוריות הקיבוץ המאוחד, משפחתי וחיות אחרות, רק באמריקה
43 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של דפנה ב-1/12/2006 12:38

18,471