לטיול יצאנו
למעשה, הרגע חזרנו מטיול יום א' השלישי ברציפות שלנו, וזה אומר שכבר אפשר לדבר על מסורת. ואיזו מסורת נהדרת! כמו בפעם הקודמת, גם הפעם ארזנו סנדוויצ'ים ובקבוק יין בורדו ויצאנו מהבית בשעה אחת לעבר גדות הזאאר. ההבדל הוא שהפעם יצאנו בכיוון ההפוך, עם זרימת הנהר, וכך עברנו דרך העיר כולה ומעבר לה, שלושה וחצי ק"מ לכל כיוון. בין החוויות שנרשמו: פגישה פנים אל פנים מקרוב עם פרפר כתום-שחור יפהפה, מנהרה רבת-הדים שנראתה כמובילה לתוך יער עבות אבל בעצם נפתחה לאיזה פרבר עירוני, צמד שהחליק על סקטים בהחזקת ידיים ובתיאום מושלם, גלידת אמרטו נ-ה-ד-רת והרבה, הרבה שמש.
אחרי שחזרנו הביתה, עמוסי חוויות ופרחי-בר לא מוגנים, היה לנו ברור שהמסורת הזו חייבת להימשך, מדי יום א', כל עוד מזג האוויר יאפשר לנו, ואולי קצת מעבר. נשמח גם לאורחים בטיולים האלו, אז אם בא לכם לקפוץ, אתם מוזמנים.

---

ובהקשר אחר - או לא - בטיול היום חגגנו את יום הנישואין השלישי שלנו, שחל היום (אחרי שחגגנו את יום ההולדת שלי בטיול של השבוע שעבר). ובנושא הזה רציתי להביא שיר נהדר בעיני, של המשוררת מרגרט אטווד. וכשחוברות הליקון שלי יגעו אלי (במשלוח הימי) אולי אעלה גם תרגום לעברית של השיר.


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 8/10/2006 17:15, ושייך לקטגוריות אמנות, בשבילנו זו אירופה אירופה, אופטימי, אהבה ויחסים
3 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ענבל ב-9/10/2006 05:34

---

שבת חורפית
אני לא יודע מה אתכם, אבל בשביל המושג "שבת חורפית" מעלה חיוך, ולא סתם חיוך,אלא תמונה מאוד ספציפית ומאוד ישראלית - כזאת של שבת שבה השמש יוצאתסוף-סוף מהעננים ואז יוצאים לטיול ביערות הכרמל לקטוף פטריות, או סתם יושבים בחצר האחורית (בקריות) או יורדים בשדרות בן גוריון עד לים (בתל אביב). העובדה שלא חם, אבל גם לא ממש קר, והשמש שסוף סוף מתקבלת כברוכה ולא כצרה, ואיך שהיא מאירה על הבתים הרחוצים ועל הדשא הירוק...
והנה, למרות ששבת כאן זה לא שבת (אלא כמו יום שישי בארץ) ולמרות שעדיין ממש לא חורף (אלא סתיו, או כמו שאמר ירון, 'עונת מעבר'), היתה לנו היו תחושה כזו. אחרי שבוע גשום, מעונן וקשה מאוד מבחינה כלכלית ונפשית (כולל שתי עיזים ושלוש התמוטטויות), יצאנו החוצה לעיר לקנות כמה דברים, ושטפנו את העיניים בשמש שהציצה שוב מבין העננים ובירוק-ירוק-ירוק הזה שאין לו סוף.


ולמה החיוך? כי התחושה הזו, של שמש שהיא ברכה ולא קללה, של יוםשלא חם בו מדי ולא קר בו מדי, חוזרת כאן הרבה. כי גם ביום א' שעבר, כשעשינו טיול-יומולדת, היא היתה. כי היא כנראה תמשיך לקרות לנו כאן. וכי זאת נחמה, ואפילו יותר מנחמה, למי שקופץ ראש אל תוך הלא-נודע.

(ובהקשר של הפוסט של אתמול, אימצתי את המנטרה של בנות גשרית - Where once was fear there will be nothing, only I will remain - תודה).

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 7/10/2006 18:51, ושייך לקטגוריות אופטימי, בשבילנו זו אירופה אירופה
5 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-8/10/2006 09:31

---

בנחישות ובנחישות
אם היו שואלים אותי מה הדבר החשוב ביותר שצריך כדי לעבור לגור בארץ זרה, אז למרות הפיתוי לומר "שפה" ולמרות שמרוב הפוסטים כאן אתם עלולים להסיק שהתשובה היא "כסף", תהיה לי בכל זאת תשובה אחרת: אומץ.
אומץ זו תכונה קצת לא ברורה ולא נורא פופולרית בימינו, אבל בעיני מדובר בהתגברות לא על פחד ידוע, אלא על הפחד הראשוני של כל אחד מאתנו מהלא נודע. אומץ הוא מה שנדרש כדי לעמוד מול הלא=ידוע הגדול והאינסופי, ופשוט לקפוץ פנימה. כי כל התכניות המפורטות, וכל העצות מראש, וכל ההכנות, לא מכינות אותך באמת לשינוי שמתבטא במעבר מארץ לארץ. זה השפה, מזג האוויר, הצורך להתמודד עם סיטואציות לא מוכרות במקומות הכי פשוטים (למשל לעמוד בשלושה תורים לא נכונים בדואר), וזה גם משהו נפשי, שמתבטא בניתוק רשת התמיכה - הפיזית והנפשית - שמעניקים בארץ בה נולדת המשפחה, החברים, מכרים שונים ומשונים, וגם נסיון של שנים בחיים באותה חברה.
אז עכשיו מגייסים את האומץ, את הכוח הפנימי שמאפשר לחייך לצרות בפנים, את האור הפנימי (לא רק בפריג'ידר) שיאיר את הלילות החשוכים. עכשיו, אחרי הקפיצה הגדולה, מגששים באפילה ומנסים להבין איפה נחתנו ולאן הגענו.

נ. ב. מי שמקשר את הקטע הזה עם סצינת הפתיחה מהתסריט שפורסמה כאן אתמול עושה זאת על אחריותו, אבל גם צודק.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 6/10/2006 19:07, ושייך לקטגוריות אופטימי, מעברים 10-20-30
5 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של חיה ויסהוז ב-15/10/2006 21:31

---

היום (מחר) יומולדת
כפי שאתם אולי יודעים, מחר אני חוגג יומולדת. ימי הולדת זה בעיקרון כיף, כל עוד מתעלמים מהעובדה שהם באים לציין מעבר של גיל כלשהו, שזה דבר די מעצבן, שמיד שולח אותי להשוואה עם בני גילי (והרי כבר אמר יונתן גפן מזמן, "אנחנו לא בני גילנו"). אבל כל עוד מתעלמים מזה (ושתי כוסות יין בורדו יכולות בהחלט לסייע להתעלם מזה), ימי הולדת הם בהחלט פאן. אם נוסיף לזה את העובדה שבגלל היותי כאן ולא שם אני זוכה לחגוג את יום ההולדת שלי ביום א' חביב וחגיגי ולא בערב יום כיפור, הרי שהרווח כולו שלי (יי!).
התכנית למחר היא כרגע טיול + פיקניק על גדות הזאאר (הנהר המקומי), במטרה להנות מהשמש לפני שהיא אומרת שלום ונעלמת לחופשת חורף. זה נשמע מצוין, ויכול להמשיך להסיח את דעתי מטרדות החיים המעצבנות כאן ומהעובדה שאנחנו עדיין בסוג של אי-יציבות תקועה (לפחות עד מיטווך, שזה יום רביעי, אחרי החגים במובן הגרמני שלהם). אבל גמרתי אומר להחליט שפרנסה זה לא הכל בחיים, ומאחר שיש לי רעיון להמשך לתסריט שהתחלתי בארץ אני מאושר ולא יעזור כלום (אבל אולי זה הבורדו מדבר).
כפי שאתם רואים, זהו בהחלט לא הפוסט המאורגן ביותר בבלוג הזה, אבל הוא בהחלט הכי אופטימי (כך נראה), ואם היה מצב רוח יותר אופטימי מהאידיוט עם משקפי השמש אז אולי הייתי שם אותו.
בקיצור, היום יומולדת, חגיגה ומסיבה לי ובלונים!!
רונן


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 30/9/2006 21:39, ושייך לקטגוריות אופטימי, מעברים 10-20-30
10 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-1/10/2006 12:29

---