בוראט וליליאנה
אז ראינו היום את 'בוראט', בדי וי די, וכדי להוסיף לבלגן הלשוני-תרבותי שהוא הסרט (המצוין) הזה, ראינו אותו יחד עם ליליאנה הקרואטית (שהיא בעצם מבוסניה בכלל). כדי שכולם יבינו, החלטנו לראות את הסרט בפסקול אנגלי ועם כתוביות בגרמנית, דבר שיצר בלגן רב-לשוני עבורנו: את מה שנאמר באנגלית הבנו, אם מה שבוראט פטפט בקזאחית (=עברית במבטא מזעזע) הבנו גם, ואילו את מה שאזמט אמר בקזאחית (=שפה לא מובנת, אולי רוסית?) הבנו רק בקושי מתוך קריאת הכתוביות לגרמנית. בדרך הסברנו לליליאנה שבוראט מדבר עברית, ואילו היא הסבירה לנו שהשירים שהוא שומע בדרך הם שירי עם צועניים מקרואטיה. היה מענג.
הסרט עצמו ....הרבה יותר ממצחיק. אמרו לי כבר שהוא חורג בחוצפה מרהיבה ממגבלות כל מה ש'צריך לעשות' ומגחיך את המקומות הקדושים ביותר לאמריקנים, אבל לראות את זה ... זה משהו אחר. הדהימה אותי במיוחד הסצינה בה פוגש בוראט חבורה של תלמידי קולג' אמריקאיים, שמפתיע לגלות שהם נראים כמו קריקטורה של סרטי קולג'. זו גם הסצינה בה למדתי איך אומרים fucking כשם תואר בגרמנית (verficken, וכפועל זה ficken).
אבל מה שמדהים הוא שמעבר להומור ולפארודיה, הסרט מספר סיפור, ואפילו מצליח לגעת ללב. בסצנות רבות מזכיר בוראט את גיבורי הקומדיות (ולא רק הקומדיות) שהולכים 'נגד כל הסיכויים'. כמו הנווד של צ'פלין, או פורסט גאמפ שרץ לרוחב אמריקה - בוראט ממשיך לנוע, כמות שהוא, לא לומד שום שבר או משתנה אלא רק עובר דרך החיים ומאיר אותם באור אחר, אור שרק זר יכול להטיל עליהם. ההישג המדהים של סשה ברון כהן הוא לשחק את הדמות הזרה הזאת (ולכתוב אותה, וליצור אותה), מול אנשים אמיתיים ובסיטואציות לא מבוימות (או לפחות, לא לגמרי מבוימות), כשבעצם הוא יודע אנגלית, הוא יודע איך יהודים נראים ואיך הם מתנהגים, והוא חי במערב ולא בכפר קטן בקזחסטן.

מיד אחרי הסרט איכשהו התגלגלנו לדבר עם ליליאנה על הקרירות הגרמנית, על רקע הסצינה שבה בוראט מנסה לברך זרים ברחוב הניו יורקי וכולם בורחים ממנו. היא בדיוק עזבה חבר רציני, גרמני, בגלל שהיתה לה תחושה שהוא כבר תכנן בשבילם את כל החיים. והיא טיפוס הרבה יותר קליל, זורם ומוטרף. היא אמרה שהיא מייד זיהתה בנו את החמימות הבלתי אמצעית הזו של להכיר מיד מישהו; היא רואה בזה תכונה בלקנית, אבל אני מניח שבוראט היה טוען שגם בקזחסטן זה ככה.
ליליאנה גם מאוד אוהבת מוזיקה ישראלית, בעיקר מזרחית (היא מתעקשת בכל פעם שאנחנו נפגשים לשמוע את השיר היחיד של מרגלית צנעני שיש לנו) אבל גם באופן כללי - אחרי הסרט רקדנו לצלילי מוניקה סקס, היהודים, אלון אולארצ'יק ואינפקטד מאשרום, כשליליאנה לא מראה שום סימן של יאוש מהמוזיקה הלא מוכרת. ואם הפוסט הזה קצת מבולבל, אתם מוזמנים להאשים כוס אחת של Sekt (יין קופצני גרמני שקיבלנו במתנה בסופר), שליש בקבוק יין (קוט דה רון צרפתי אדום) ושתי כוסיות לימונצ'לו (ליקר לימונים איטלקי מתוצרת קרית מוצקין). אבל נדמה לי - וזה בסתירה לפוסט קודם על ענייני הלבד - שאפשר להגיד שיש לנו כבר ממש חברה חדשה כאן . בשבוע הבא היא רוצה לקחת אותנו לרקוד במועדון מקומי - צפו לעדכונים.

והנה גם תמונה של אסנת וליליאנה רוקדות לצלילי 'עוד ארון אחד' של היהודים:




שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 24/3/2007 00:19, ושייך לקטגוריות הגרמנים האלו..., הומור, אופטימי, טלוויזיה וקולנוע
8 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ארי ב-27/3/2007 20:45

---

fruehling
ציינתי כבר בפוסט קודם שהשהייה באירופה גורמת לנו להבין סוף סוף את המושג הזה שנקרא 'עונות השנה'. בעוד שבישראל יש שתי עונות - קיץ ועוד יותר קיץ - כאן עברנו סתיו מובהק של שלכת ועננים, שהסתיים בדיוק בתחילת דצמבר, כשכל העצים נותרו עירומים; ואחריו הגיע החורף, שהיה אמנם קל מהרגיל, אבל בכל זאת נתן לנו טעימה של שלג, עצים עירומים וטמפרטורות שנושקות לאפס מלמלטה.
למה אני מספר את כל זה? כי היום, ה-1 במרץ, הוא - רשמית - היום הראשון של האביב, העונה שבה אמורים העצים לחזור ללבלובם הירוק. וכמו שלא האמנתי בסתיו שכל העצים אכן יאבדו את עליהם, גם עכשיו היה לי קשה לראות אותם חוזרים ממצבם העירום והמאיים. כזכור, ראינו כבר אי-אלו פרחים בכמה מקומות, אבל שום דבר לא הכין אותנו למה שראינו מהחלון היום אחר הצהריים: כמו יקה טוב, הציץ העץ של השכנים בשעון והוציא אל העולם עשרות ניצנים ורדרדים, שבאמת לא היו שם אתמול. שנאמר, אביב הגיע פרח בא.
אז מה מאפיין את האביב בזארברוקן? פרט ללבלוב, שאנו מצפים לו בכליון עיניים, מדובר בעונה הפכפכה, בה ייתכן (כמו שהיה היום) מבול אדיר שמפנה את השמיים תוך עשר דקות לכחול יפהפה. מבחינת הטמפרטורות מדובר על משהו שמזכיר חורף ישראלי. עוד מתאפיין האביב בזרימה עזה בנהר, בשל הפשרת השלגים (אלו שיש), ובאיום מתמיד שלו לעלות כל גדותיו (תופעה המכונה Hochwasser, מילולית 'מים גבוהים') ולגרום לסגירת האוטוסטרדה הצמודה אליו ולשינוי מאסיבי של כל התנועה בעיר.
אנחנו מחזיקים אצבעות שלמרות הגשמים לא יגאה הנהר הערב, כי אנחנו מצפים למבקרים הראשונים שלנו, אחרי חצי שנה; ההורים של אסנת נמצאים ברגעים אלה בדרכם אלינו מפרנקפורט, וכדי להציג בפניהם את הדירה בשיאה בילינו חלק מהיום במרתון סדר, ניקיון ובישולים; איכשהו זה גם מתקשר לאביב.
עם החלפת העונה לובש גם הבלוג ירוק - תמונה של פסי הרכבת בגן הצרפתי-גרמני. ולי נותר רק לאחל 'שֶנֶה פרוּלִינג' - אביב שמח!שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 1/3/2007 20:35, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, עונות השנה, אופטימי
7 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של לי ב-3/3/2007 10:22

---

העיירה שלי
בלי לשים לב בכלל עברנו לפני יומיים נקודת-ציון חשובה - חצי שנה בגרמניה. ואולי דווקא העובדה שלא שמנו לב מראה שאכן התאקלמנו במידה רבה בעיר. הכוונה לא רק לגרמנית (שבהחלט משתפרת) או להבנה יותר מסודרת של נהלי החיים כאן (היזהרו מרמאים עם פנים חביבות) אלא גם לתחושה שזארברוקן, העיר הבינונית בה אנחנו חיים, היא במידה רבה של אמת גם 'בית' ולא רק תחנת מעבר זרה. ולרגל המאורע, כמה דברים קטנים על העיר שלמדנו במשך הזמן:

1. בגלל שהשם הוא Saarbrücken, כלומר יש שתי נקודות מעל ה-u, קוראים את התנועה הזו כמשהו בין שורוק לחיריק, או במלים אחרות, כמו שהיו אומרים 'מה, אתה דפוווק?' ב'פלטפוס'. מהסיבה הזו מתעקשים בכל מיני מקומות (למשל ויקיפדיה) לתעתק את השם בכלל כ'זארבריקן'.
2. האטימולוגיה של השם נראית אמנם ברורה (הגשרים על נהר הזאר) אבל היא שגויה: השם מופיע בספרות (במקורו הצרפתי, Sarrebrooka) כבר משנת 999 לספירה, 500 שנה לפני שהוקם במקום הגשר הראשון. ההערכה היא שמקור השם הוא במילה brocken, שבגרמנית עתיקה פירושה 'סלעים', ושהעיר נקרא על שם מספר גושי אבן שבלטו מתוך הזאר באזור זה.
3. עם אתרי התיירות בעיר נמנים כנסייה שאין בה אף צלב, אתר זיכרון בלתי נראה ואנדרטאות לחללי שני צבאות יריבים באותה מלחמה. את האחרון כבר הסברתי (בפוסט על הטיול לגן הצרפתי-גרמני) ועל שני האחרים אני מבטיח פירוט בהמשך.
4. במרכז העיר, ליד קארשטאט (כלבו ענק במיוחד, שמתפרש על חלק ניכר ממרכז העיר, כך שזו לא ממש נקודת ציון טובה), יש פסל משונה - גוש אבן לא מסותת בגובה מטר בערך, שעליו מגולף דוב ורשום המרחק לברלין (715 ק"מ). המטרה? לא ברורה.
5. תחנת הכוח בעיר זכתה בשנים האחרונות לפרס מיוחד על תרומתה לשימור איכות הסביבה וניקוי האוויר והמים מתוצרים תעשייתיים. ואכן, העיר נראית ומרגישה כמו כפר, וזה בהחלט מרשים בהתחשב בכך שלפני שישים שנה היתה מרכז ייצור הפחם והברזל של גרמניה.
6. מזג האוויר כאן - כמו בחלקים רבים של גרמניה - יכול להיות מתואר במילה הגרמנית הנהדרת wechselhaft - הפכפך. זה אומר שאף פעם אי אפשר ממש לסמוך על התחזית, אבל מצד שני גם יוצר הרבה מאוד הזדמנויות לשילוב של גשם ושמש, שיוצר - כפי שלמדנו בגן - קשת:



אגב, כשהסתכלנו החוצה בהתפעמות מהקשת המרהיבה (זה נראה הרבה יותר מלהיב במציאות) עלה בי עוד הרהור אטימולוגי, הפעם בעניין 'קשת': בעוד שבעברית משמשת אותה מילה לתופעה המטארולוגית, לצורה הגיאומטרית שלה, למבנה האדריכלי ולכלי הנשק באותה צורה, הרי שבאנגלית שייכים כלי הנשק (bow) והקשת בענן (rainbow) למשפחה אחת, ואילו הצורה הגיאומטרית (arc) והאדריכלית (arch) למשפחה אחרת (ונדמה לי שבגרמנית זה גם כך).
יהיה מה שיהיה שמה, הקשת היתה תמיד סמל לברית בין השמיים לארץ ובין הטבע לאדם, והופעתה היום בהחלט משמחת - אולי היא מסמלת את הברית ההולכת ונרקמת בינינו לבין העיר.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 25/2/2007 02:47, ושייך לקטגוריות אטימולוגיה בשקל תשעים, בשבילנו זו אירופה אירופה, מעברים 10-20-30, תמונות, אופטימי
5 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של עדה ב-26/2/2007 10:22

---

נעבור את החורף ואחר כך נראה
בעוד שבוע תמלא חצי שנה לשהות שלנו בגרמניה, והיום יצאה השמש בבוקר והשמיים היו כחולים כל היום. מה הקשר בין הדברים? לא הרבה, פרט לעובדה שחצי השנה הזאת נראית לי כמו נצח, ובין השאר מפרידה את המצב שלנו היום מהתחושות שהיו לנו כשהגענו, אז כשתפסו אותנו קור וסערה באוגוסט, ותהינו איך נצליח לעבור את החורף האירופי האיום הזה. והנה, כבר אמצע פברואר, הטמפטורות במגמת עלייה (וכך גם שעות השמש) ואפשר להגיד - בזהירות, בהסתייגות, אבל אפשר - שעברנו את החורף הזה בשלום.
היו ימים קשים, שבהם ירד גשם כל היום ולא הפסיק; היו תקופות של עננות מעצבנת למשך זמן רב; היה שלג (לבן ונהדר), טפטופי שלג (משונים) ושלג מעורב בגשם (איחס); אבל בסופו של דבר, אנחנו ומעילינו וההסקה והפוך שרדנו את החורף, ואפילו התקשחנו: היום, למשל, היו תשע מעלות בחוץ, ולא הפסקנו להתפעל מכמה חם. זה נכון שלא מדובר על חורף קר במיוחד במונחים אירופיים (נהפוך הוא, זה אחד החורפים החמים בהיסטוריה), אבל זה בהחלט משמח: ככה היה לנו יותר קל להתרגל.
מצד שני, ייתכן שאימא-טבע עוד מכינה לנו כמה הפתעות, וכפי שאמר פרינס (לפני שהפך לאמן שנקרא פעם פרינס), Sometimes it snows in april. בינתיים אנחנו רק מחזיקים אצבעות שהתחזית ליום נאה ביום א' לא תתהפך, כדי שנוכל לעשות איזה טיול נאה ברכבת באזורנו.

ולסיום - חידה: מה משותף לשארל דה גול, לפלסטינים, לבאבילון חמש ולבוסטון סלטיקס?

(אפשר לנחש בתגובות, או להוסיף עוד לחבורה....)שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 16/2/2007 01:01, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, עונות השנה, אופטימי
9 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ארי ב-21/2/2007 14:24

---