מאראבו - מסעדה אליפות

אחרי שכבר יצא לי לאכול אצל המתחרים, מסעדת האדסון, בשלב הראשון של התכנית, הוזמנתי שוב על ידי ערוץ 10 לארוחה חגיגית במסעדת מאראבו וצפייה בגמר "אליפות המסעדות". למי שלא ראה את התכנית בשבועות האחרונים, אספר שמסעדת מאראבו, אשר ממוקמת בלב אזור העסקים ההומה של הבורסה ברמת גן, זכתה בשבוע שעבר בכתר האליפות במסגרת "אליפות המסעדות", אחרי שגברה בשלב האחרון על מסעדת "אידה" הנהריינית. הזכייה באליפות, זיכתה את שף המסעדה יואב בר וצוותו בתואר ובהזדמנות להתחרות בגמר חגיגי מול השף האמריקאי המפורסם טוד אינגליש. מחר, יום רביעי, בשעה 21:00, ישודר הגמר של "אליפות המסעדות" בערוץ 10 ואני זכיתי לראות חלקים ממנו תוך כדי אכילה של מנות נבחרות מתפריט מסעדת מאראבו ותוך כדי מפגש עם שף המסעדה יואב בר והבעלים חיים עמשלום.

על המסעדה

לפי השף יואב בר, מסעדת מאראבו היא מסעדה ים תיכונית ישראלית. משמעות הדבר היא שהמנות כוללות שילובים שהופכים את המנות למקומיות, למתאימות יותר לטעם הישראלי, דברים כמו טחינה, חומוס אריסה. עוד השפעה ניכרת על הבישול של יואב בר זה הבית המרוקאי בו הוא גדל והוא מביא איתו למסעדה השפעות גם מהבית. יואב וחיים הסבירו שהם רוצים שהלקוחות ייהנו מהמנה ושבסיומה הם ינגבו את הרוטב מהצלחת עם לחם, אמירה לא אופיינית למסעדת שף, שמדגימה יותר מכול את אותה ישראליות שהוא מתגאה בה. אני יכול להעיד שלא רק שאהבתי את הרעיון, יישמתי אותו במנות שטעמנו והם אכן סיפקו את הסחורה גם בתחום הזה.

השימוש בחומרים יותר עממיים אינו מוריד לרגע מאיכות האוכל, שכיאה למסעדת שף הוא מוקפד מאוד וכולל שימוש גם בחומרים הטובים ביותר, כמו בשר שמיושן במקום, פסטה טרייה, קוקי סאן ז'אק ואפילו פטריות כמהין.  לדוגמא, שילוב באותה מנה של פסטה איכותית ושרימפס מצד אחד וטחינה, חומוס ואריסה מצד שני, הוא מפתיע ומקורי, דבר שאני מצפה לו כשאני בא למסעדת שף.

השף יואב בר גם התגאה בפנינו שאת כל הדברים הם עושים במקום, כולל הלחמים, הפסטה, הסורבטים ויישון הבשר ושכל התוצרת היא תוצרת מקומית, מלבד גבינות מיוחדות מספרד וצרפת והקוקי סאן ז'אק. שני הדברים האלו, ההקפדה על כל דבר שנכנס לצלחת שלנו והגאווה בתוצרת המקומית, כולל שרימפס קריסטל טרי מהים שלנו, כולל עשבי התיבול, הפירות והירקות, מצאו חן בעיני מאוד.

עוד מאפיין ניכר במסעדה הוא המגע האנושי. השף יואב בר וחיים עמשלום פועלים בהרמוניה מעורבת בהומור, שניכרת עליה היכרות רבת שנים, למרות שהמסעדה עצמה נפתחה רק לפני שנה וחצי. הם מאמינים במגע האנושי ומבטיחים שכמעט כל מי שבא לאכול במסעדה פוגש את השף ואת חיים. המגע האישי הזה, שהופך כל אכילה במסעדה להרבה יותר חמה ומשפחתית הוא בעיני מפתח להצלחה שלהם ולחזרה של לקוחות, בעיקר לאור העובדה שהמסעדה נפתחה עמוק בתוך תקופה של מיתון בענף ההסעדה. לבוא למסעדת שף משפחתית, שמצליחה להימנע מאותו ניכור וסנוביזם ששולט בחלק מהמסעדות, הוא הישג ענק מבחינתי.

על האוכל

המנה הראשונה שנחתה על שולחננו הייתה קרפצ'יו שייטל עם פרמז'ן, עגבניות שרי, בייבי בזיל, ונגיעות רטבי חרדל ובלסמי. במנה הזו פחות אהבתי את הכבישה/החמצה של הבשר, אבל השילוב המעולה של הטעמים, ביחד עם הרטבים, הגבינה, העגבניה והבזיל הפכו את זה למנה מוקפדת וטעימה מאוד. תענוג פתיחה מוצלח.

המנה הראשונה #2, הייתה פטה כבד עם בצלצלי שאלוט, קונפיטורת משמש בוסרית, משמש ובריוש גמדי. גם כאן אהבתי מאוד את שילוב הטעמים. הקונפיטורת משמש הייתה פשוט מעולה בשילוב עם הכבד שהיה עדין והתחלק בגרון. השף יואב בר סיפר לנו שהסוד של הקונפיטורות שלו זה לקחת פרי בוסר כדי להוסיף חמיצות. תרשמו. פחות אהבתי את הבריוש שנהיה קצת רטוב בגלל השילוב עם הקונפיטורה. הייתי מעדיף לקבל לצד המנה הזו את בן הלוויה הנפוץ יותר, הלחם הקלוי. בכל מקרה מדובר במנה ראשונה טעימה ומוקפדת מאוד.

המנה הבאה הייתה מנה שלקוחה מתפריט האמצע של המסעדה - מנות שנמצאות באמצע בין המנות הראשונות לעיקריות הן מבחינת גודלן והן מבחינת המחיר, רעיון שיווקי מוצלח למדי. המנה הייתה פסטה פפרדלה, עם שרימפס, לימון כבוש וגרגירי חומוס על מצע טחינה ואריסה. על המנה הזו דיברתי כשהזכרתי את השילובים המאוד מפתיעים של השף. שילוב כזה של חומרים הוא משהו שלא רק לא הייתי מצפה לו, אלא שלא ציפיתי שיעבוד. למרות זאת היה מדובר באחת ממנות הפסטה המוצלחות ביותר שאכלתי בחיי. הטעמים השתלבו פשוט מצויין והחגיגה בפה נוגנה במספר קולות. כמובן שלא פסחתי על ניגוב הרוטב מהצלחת בעזרת לחם, בקיצור חגיגה לחיך ושמחה גדולה.

המנה העיקרית הראשונה שהגיעה לשולחננו, הייתה סינטה מיושנת בליווי טורטליני ספריבס עגל ופטריות ברוטב דמי גלאס וסילאן. זו הייתה בעיני, קרניבור שכמותי, מנת הדגל של הארוחה כולה. המנה היא שילוב של שתי מנות מהתפריט של המסעדה, הסינטה והטורטליני ספריבס עגל אבל אהבתי מאוד את השילוב שרחק עבורנו השף יואב בר, כדי שננסה יותר מנות והייתי רוצה לראותו נכנס גם לתפריט. המנה הזו הייתה פשוט מושלמת. הסינטה הייתה טעימה, הטורטליני ספריבס עגל היה אלוהי והשילוב עם הפטריות והרוטב המתקתק הפך את זה ליצירת אמנות. בשלב הזה הצטערתי שהיה מדובר בטעימות בלבד ולא במנה גדולה, הייתי יכול בקלות לאכול גם שלוש כאלו (בולמי שכמותי). נשאר רק לשאול מתי נראה את זה בתפריט?

אחרי שנרגעתי (טוב לא ממש) מהמנה העיקרית הראשונה, הגיעה לשולחני המנה המדוברת ביותר במסעדה, ניוקי ברוטב כמהין פרמז'ן ופטריות שמפיניון. שוב, אין לי מילים כמעט לתאר את שלמותה של המנה הזו. הניוקי פשוט התמוססו בפה ברכות והרוטב והפטריות היו פשוט מושלמים. גם כאן לא ויתרתי על ניגוב הרוטב מהצלחת עם לחם, הנאה כפולה. שלוש מנות נפלאות ברצף, מה עוד אפשר לבקש?

קינוח. לקינוח קיבלנו עוגת גבינת עיזים (אותה הכין השף יואב בר גם בקרב נגד סטפן) בליווי סורבה אבטיח. אין אני חובב גדול של גבינה, עוד יותר איני חובב גבינת עיזים שבנוסף אני לא מוצא שום קשר בינה ובין קינוח. למרות זאת מאוד נהניתי מהקינוח בגלל שמסתבר שהשף מומחה לשילובים ואיזונים. העוגה הייתה פשוט טעימה עם איזכור מאוד קטן לגוון הטעם של העיזים ולכן גם הצלחתי לנקות את הצלחת בהנאה ולהצטער שכל האירוע הזה הסתיים.

לסיכום

היה מענג. המנות היו מיוחדות וטעימות בטרוף ומעל הכול פגשנו שני בניאדם אוהבי אוכל וחביבים. אנשים טובים שפתחו מסעדה מזמינה עם אוכל איכותי ושילובים מקוריים. אם להם לא מגיע להצליח אז למי כן. אם תלכו למאראבו, מובטחת לכם חוויה קולינרית ולבבית במסעדת שף עם אוכל מקורי וטעים. מקום טוב לעשות בו את האירוע הבא שלכם. בקיצור, מסעדה אליפות, תרתי משמע.

חיים עמשלום יודע את עבודתו, לפנק לפנק לפנק. אחרי שנים של מתן שירות בתחום ההייטק הוא הגשים חלום ופתח מסעדה, למזלנו

והשף יואב בר, אלוף המסעדות של ערוץ 10, כמה כשרון יש לו בידיים ואיזה רעיונות מקוריים יש לו בכל הנוגע לאוכל, פשוט מכשף (השם מאראבו אגב = מכשף)

תודות

תודה לחיים עמשלום והשף יואב בר על האירוח החם והלבבי. תודה לשף על הכישרון והטעמים שהוא הביא לשולחננו, תודה לבלוגרים על החברה המשובחת ותודה לאנשי האינטראקטיב של ערוץ 10 על ההזמנה לאירוע.

לא לשכוח, יום רביעי, בשעה 21:00, גמר "אליפות המסעדות" בערוץ 10. מחזיקים אצבעות לשף יואב בר נגד השף טוד אינגליש. מהקטעים שראינו הולך להיות טעים, חם וקרב צמוד ומותח עד הסוף. אל המטבחים, אש !

Hudson Brasserie או איך הפכתי למושחת בנזיד עדשים

נזיד עדשים אף פעם לא נשמע לי כמו מאכל טעים או מפתה במיוחד, אבל כשהגיעה אלי הפנייה מהחבר'ה בערוץ 10, לשמש כמבקר מסעדות ליום אחד והזכירו מסעדת בשר שנקראת הדסון, החלטתי שזו הזדמנות טובה להפוך למושחת ולקבל טובות הנאה בחינם. היי, לפחות החזקתי עד גיל 35 לפני שהתחלתי להתדרדר. כבר מזמן התוודיתי פה על היותי קרניבור ומסתבר שבכך סיפקתי לחבר'ה שם בערוץ 10, את המיתרים הנכונים לפרוט עליהם, שהרי הדסון מתגאים בהתמחות שלהם בבשר.

אתם בטח שואלים את עצמכם, מה הקשר לערוץ 10?. העונה החדשה של התכנית "קרב סכינים" נקראת "אליפות המסעדות". על התכנית עצמה, נדבר בפעם אחרת, כרגע, בואו לא ניתן לזה להפריע לנו בדרך לשיחות על מיצי קיבה, רטבים ובשר, הרבה בשר. בכל שבוע מתחרות ביניהן בתכנית, שתי מסעדות ושני בלוגרים נשלחים, לאכול בכל אחת מהמסעדות ולהביא לכם דיווח אונליין ממקור ראשון. אחרי שנפנפו לי בשר מול העיניים,  נכנסתי לפעולה והלכתי לדגום דגימה, כשלצידי בלוגרית מסוקסת וורודה במיוחד העונה לשם מיכל שאבוי, שכנעה את עצמה שמדובר בבליינד דייט  ותביא גם היא את הזווית שלה. עזבו מה היא חשבה על המסעדה, יהיה מעניין לראות איך היא חשבה שאני הייתי

תרשמו לפניכם, יום חמישי, ה30/4, בערוץ 10,  אליפות המסעדות . מסעדת "הדסון" נגד מסעדת "מאראבו", תבואו לעודד !!!

עוד על הדסון באתר התכנית

ליל שחיתות בHudson Brasserie

מסעדת הדסון ממוקמת ברח' הברזל 27 תל אביב, באזור הומה המסעדות של רמת החייל. המסעדה ממוקמת באחד המגדלים שנמצאים בחלק האחורי של הרחוב ולכן נהנית מאזור רחב, פתוח, שקט ויפה למרות האזור התעשייתי בו היא נמצאת. המסעדה קמה על חורבותיה של מסעדת סנטה פה שסגרה את שעריה וכיאה לשמה שמתהדר בתואר "בראסרי" (שמשמעותו מסעדה שנמצאת באמצע בין מסעדת גורמה לביסטרו), מלווה בעיצוב מודרני וחם שנמצא גם הוא באמצע בין מסעדת פאר למועדון לילה. קצת התאכזבתי לראות שהבעלים בחרו להשאיר אלמנטים עיצוביים ממסעדת סנטה פה במקום להביא משהו חדש ורענן משלהם אבל בשורה התחתונה, המקום נראה טוב ומשרה  אווירה צעירה וחמימה.

אני ושותפתי החלטנו שבגלל שכל האפשרויות פתוחות בפנינו, עדיף שניתן למלצרית שלנו להמליץ לנו מה לקחת, כדי ליהנות מהדברים היותר טובים שיש למסעדה להציע. למנות ראשונות קיבלנו קרפצ'יו פילה בקר (46 ש"ח), טרטר טונה אדומה (54 ש"ח) ושרימפס בחמאת שום ויין לבן (42 ש"ח) מלווים בשני לחמים באפייה ביתית. מנת הקרפצ'יו הייתה בעיני גולת הכותרת של הארוחה כולה, הבשר היה איכותי וטעים כיאה למסעדה שמתגאה בבשרים שלה והרוטב שמורכב מסויה, יוזו (אתרוג יפני שדומה בטעמו לליים), שמן זית ופלפל היה פשוט מושלם. ערמה גדולה של פרמזן איכותי השלימה את הטעם הנפלא. מנת הקרפצ'יו הייתה פחות מוחמצת וכבושה ממנות הקרפצ'יו שטעמתי במקומות אחרים ומכאן בעיני גם ייחודה. זו הייתה פתיחה אדירה לארוחה. גם מנת הטרטר שמרה על הרמה עם טונה אדומה וטרייה על גבי אבוקדו פרוס מלווה ברוטב כמהין וקציפת תפוח עץ ווואסאבי. הבחירה בשילוב בין טונה לתפוח עץ הפכה את המנה להברקה אם כי הוואסאבי לא היה מורגש וחשבתי שהיה מקום להגדיל את מינונו במנה ולספק עוד קיק למנה. למרות זאת היה מדובר בשילוב מרענן וטעים ובמנה נוספת עם טעמים עדינים וקולעים. מנת השרימפס, אמנם לא סיפקה שום דבר מקורי אבל המתכון של שרימפס ברוטב חמאת שום ויין לבן הוא פשוט מנצח וקולי הפטרוזיליה כמו גם המרקם המשובח של הרוטב הראו שהמסעדה יודעת לספק את הסחורה גם במנות המוכרות והשגרתיות ביותר. המנות הראשונות היו מבחינתי הצלחה גדולה ומצאנו את עצמנו מנגבים את שאריות הרטבים של הקרפצ'יו והשרימפס עם הלחמים, למרות שידענו שארוחה גדולה לפנינו. אהבתי מאוד את הבחירה בטעמים עדינים אך מוקפדים, בכל המנות הראשונות שאכלנו.

בעודי חושב על הטעמים העדינים של המנות הראשונות, הגיעו המנות העיקריות ושינוי כיוון לחלוטין. להבדיל מהמנות הראשונות, הרגועות יחסית, המנות העיקריות סיפקו התפוצצות של טעמים רבים ומגוונים בצלחת אחת. העיקריות שקיבלנו על שולחננו כללו מנה אחת מהבשרים המיושנים של המקום שכל פעם כוללים מגוון אחר לפי מה שהגיא לבשלות באותו הזמן ומנה אחת מהעיקריות הבשריות המבושלות. המנה הראשונה הייתה נתח של אנטריקוט במשקל 350 גרם צלוי על הגריל עם חמאה מלח ופלפל ומלווה ברוטב טריאקי תוצרת בית (119 ש"ח) ואת אחת ממנות הדגל של המסעדה, מנת הSurf & Turf, נתחי פילה בקר עם פירות ים ברוטב טבעי שמלווים בטמלה תירס ועלים ירוקים מאודים (99 ש"ח) שאת המתכון שלו אפשר למצוא באתר התכנית. בתור תוספת קיבלנו את גרסת ההום פרייז של המקום. מנת הסטייק הייתה טעימה והבשר היה משובח. המסעדה בחרה לחתוך את הנתח הגדול בצורה דקה לעומת רוב המסעדות ולמרות זאת הצלייה שלו אותה ביקשנו בדרגה מדיום, הייתה מושלמת. גם נתח הבשר היה איכותי וטעים ורוטב הטריאקי היה גם הוא מוצלח. מה שהפריע לי הייתה הבחירה להמליח ולפלפל את הנתח בצורה מאוד אגרסיבית שיכולה להיות יותר מדי בשביל רבים מהסועדים. לפי אמונתי, כשמדובר בבשר איכותי צריך לתת לנתח לדבר בעד עצמו ולהגישו עם מינימום תבלינים. את המלח והפלפל הגרוס כל טועם יכול להוסיף בשולחן לפי טעמו. הבחירה הזו לדעתי פגעה קצת באיכות של המנה וחבל שלא נתנו לבשר הבאמת איכותי לנגן את סימפוניית הטעמים שלו בעצמו. למרות זאת, נהניתי מהמנה ולא מצאתי צורך להוסיף את רטבי החרדל והצ'ימיצ'ורי שהביאו לנו אלא רק בטריאקי הבסיסי והמשובח שליווה אותה על הצלחת. מנת הSurf & Turf הייתה כבר משהו מורכב בהרבה. נתחי הפילה היו פשוט מדהימים וגרמו לי להתמוגג מעונג. זו הייתה אחת ממנות הפילה הטובות ביותר שנתקלתי בהן. הציר הטבעי של הבשר ופירות הים הפך את המנה לחגיגה של טעמים יחד עם עלי המנגודל ובאק צ'וי שהוקפצו בדיוק במידה וטמלה התירס (סולת תירס מאודה) המקורי, שהשלימו מנה פשוט מצויינת. בטח שמתם לב שלא הזכרתי את פירות הים (מולים ושרימפס) במנה. כאן כבר אהבתי את המנה פחות, איכשהו פירות הים הרגישו כמו בנים זרים במנה ולא התאימו אם כי השותפות שלהם בציר הנפלא של המנה, עומד לזכותם. בשורה התחתונה מדובר במנה מיוחדת, מקורית, יפהפייה, עשויה בקפידה שאם רק היו מצליחים לחבר אליה יותר את פירות הים, הייתה הופכת למושלמת. ההום פרייז היו בעיני הנפילה של הארוחה. הרצון להפוך אותם למשהו ייחודי, על ידי כמויות היסטריות של שום, יצרו מצב שבו גם אם זה טעים לך, אחרי כמה ביסים אתה פשוט נכנע. למרות זאת, המנות העיקריות היו כל כך עשירות ומנת הפילה כללה את תוספת הטמלה תירס בתוכה, כך שאפשר בהחלט להסתדר בלי התוספת. אני מודה שלא בטוח שאני אישית הבנתי מדוע בחר השף של המסעדה, השף עמיר אילן לנקוט עמדה רגועה כל כך עם המנות הראשונות ואגרסיבית עם המנות העיקריות, אבל יש שימצאו בזה עליית מדרגה מתבקשת.

הבטן הייתה כבר מלאה, הקיבה חגגה על הטעמים והלב דפק לו במהירות, אם זה בגלל ההנאה הצרופה או בגלל כמויות החמאה שהוזרקו לו בשעה האחרונה, אבל אי אפשר לחזור הביתה בלי לדגום את הקינוחים. גם כאן נתנו למלצרית להפתיע אותנו והיא אכן הפתיעה. הקינוחים שקיבלנו היו קרם ברולה חופשי על קרפצ'יו אגסים בקברנה (35 ש"ח) ועוגת גבינה "ניו יורק" עם תותים טריים (37 ש"ח). השילוב בין קרם הברולה לקרפצ'יו האגסים ביין, היה פשוט מעולה. הבחירה המקורית לשלב שני דברים מוכרים ופשוטים יצרה מנה טעימה, שהיא הרבה מעבר לסך חלקיה. עוגת הגבינה הייתה המנה המנצחת של הארוחה. למרות שאינני חובב גדול של עוגות גבינה, עוגת הגבינה, שהוכנה מגבינת פילדלפיה הייתה, ללא כל ספק, עוגת הגבינה הטובה ביותר שאכלתי בחיי. המרקם שלה היה נפלא ואוורירי והטעם, ביחד עם התותים הטריים, פשוט גן עדן. קינוח מושלם שהיווה אקורד סיום מוצלח לארוחה נפלאה. אני בהחלט יכול לראות את עצמי נכנס להדסון רק בשביל הקינוח הזה ומה שהטריד אותי בסיום הארוחה זה בעיקר מה עושים שם שלא בעונת התות.

ניצחון על הצלחת

לסיכום, למרות שבשתי המנות העיקריות, מצאתי דברים שהייתי מעדיף לשפר, אין ספק שמדובר במסעדה איכותית עם אווירה טובה, שרות טוב ואוכל איכותי ומוקפד. ניכר עליהם בהחלט כי הם אוהבים בשר ואני יכול רק לקוות שהם יילכו עם האהבה הזו עוד צעד אחד וישאירו לנתחים את הבמה המרכזית עם קצת פחות תיבול. המנות הראשונות העדינות והפשוטות הכינו את הקרקע להתפוצצות הטעמים של הבשר והקינוחים המשובחים הצליחו לסיים את הארוחה בזעקות שחיתות של ממש. המקום אמנם מעט יקר, אבל בהחלט מספק את הסחורה ואני ממליץ עליו בחום.

הוכחות קטנות לשחיתות גדולה

תודה לחבר'ה מערוץ 10 על השחתת ערכי, תודה למלצרית גנה על ההמלצות והשרות המקצועי והאדיב למרות הפלאשים, הפנקסים ומכשירי ההקלטה. תודה למיכל על השיחה הקולחת והחברה הטובה ותודה להדסון על שהם שם.

היה שווה, הייתה שחיתות, הייתה חברה טובה, היה טעים, מתי הולכים לעוד מסעדה?