סרט ישראלי חדש שמגיע לאקרנים השבוע. יוקרן החל מיום חמישי ה-7/1 בבתי הקולנוע של לב ברחבי הארץ. אני הוזמנתי לראותו בהקרנת הבכורה לפני כשבוע.
שם הסרט: הבודדים The Loners במאי: רנן שור צילום: דוד גורפינקל שחקנים: סשה אגרונוב, אנטון (קלין) אוסטרובסקי, צחי גראד, הנרי דוד, רותם זיסמן שנת הפקה: 2009
על הסרט:
סרטו השני כבמאי של רנן שור, אחד מאנשי הקולנוע הבולטים בישראל, מי שהקים ב1989 את בית הספר לקולנוע "סם שפיגל בירושלים" ועומד בראשו עד היום. הסרט הזה הגיע מגיע לאקרנים, 22 שנים אחרי סרטו הראשון ועטור השבחים של שור "בלוז לחופש הגדול" (1988).
גלורי וסשה הם שני חיילים בודדים, עולים חדשים יוצאי ברית המועצות, המשרתים בגדוד 12 של גולני. הרחק מהבית והמשפחה וחדורי מוטיבציה להצטיין ולהתקדם, הם משרתים במסירות כמעט שנתיים במקום היחידי אשר גורם להם להרגיש שייכים. ערב אחד בו קיבלו חופשה מהבסיס הם מסתבכים: הם מואשמים בבגידה וריגול, במכירת נשק לאויב ונכלאים בכלא שש. משוכנעים בחפותם אבל מאוכזבים מחוסר מוכנותה של המערכת לתת להם להשמיע את טענותיהם, הם מארגנים מרד בתוך הכלא שמהר מאוד מתדרדר למקומות שאף אחד לא תכנן שהם יגיעו לשם.
הסרט מבוסס על סיפור אמיתי, מרד של אסירים צבאיים יוצאי ברית המועצות בכלא 6, בשנת 1997, מאורע שזיעזע את המדינה.
דבר הפסיכופט:
העובדה שרנן שור, שהקים את בית הספר לקולנוע "סם שפיגל" ועומד בראשו, כתובה באותיות קידוש לבנה על הסרט הזה. גם בגלל כשרונו של האיש, גם בגלל שברור שאיש כזה יעשה סרט מאוד "קולנועי" ומאוד אקספרסיבי ולא פחות חשוב בגלל שמאחוריו עמדה סוללת אנשי המקצוע הטובים והמנוסים ביותר בתעשייה ובראשם הצלם האדיר, דוד גורפינקל שיכול לאכלס פרק או שניים בתולדות הקולנוע הישראלי. אני חייב להבהיר שלמרות שבדרך כלל סרטים ישראליים שנשמעים אובר-אומנותיים, מקוטלגים מהר מאוד על ידי הקהל כסרטים לתלמידי קולנוע בלבד, פה בסרט ,אין תחושה כזו בכלל. המקצועיות לא באה אפילו קצת על חשבון נגישותו של הסיפור לקהל הרחב ואם כבר עוזרת להעצים את התחושות שהסרט מעביר לצופים.
הסרט משלב בתוכו שני סיפורים שונים שנשזרים זה בזה. הסיפור הראשון הוא דרמה חברתית, סיפורם של הדחויים, העולים החדשים, "הבודדים" שרק רוצים להשתלב בחברה, במקרה הזה דרך השירות בצבא, נסיון השתלבות שלא בהכרח צולח יפה ומעביר לנו מסרים על החברה הישראלית וקבלת האחר. הסיפור השני הוא המותחן, סרט המלחמה, שמתחיל עם כניסתם לכלא 6. המותחן שנבנה כאן בצורה כל כך יפה, בעזרת תסריט מהודק, צילום מוקפד ובעיקר באמצעות הפסקול, שהוא גאוני לדעתי, הוא אחד המותחנים הישראלים הטובים שראיתי. תחושת המציאות היא מאוד חזקה וכיאה לקולנוען מוכשר ולצוות רב הנסיון שחבר אליו, למרות שהעלילה מתקדמת בצורה ליניארית, בלי כל הטריקים שכבשו את הקולנוע בשנים האחרונות, יש קפיצות בזמן ותחושה שמראים לנו אך ורק את הרגעים החזקים ביותר, את הרגעים הסמליים. התוצאה היא שכל סצינה היא חזקה מאוד ואין בסרט הזה שום רגע דל. התסריט מצליח לשמור על הסוד הגדול - מה בדיוק קרה? מה גרם לכולם להאמין שגלורי וסשה, גיבורי הסרט, מכרו נשק לאויב ואיך חפותם לא התבררה כבר במשפט הראשון. הדרמה החברתית היא מבחינתי הפלפל, הבונוס. מעבר לסיפור המתח על המרד, הסרט מצליח להעביר גם את המסרים החברתיים שהזכרתי ומספק ערך מוסף ועוד כמה נושאים לחשוב עליהם עבור הצופים ובכך הופך להרבה יותר מעוד סרט מתח טוב. למרות שמדובר בסיפור של מרד שהתרחש לפני 13 שנים, המסרים החברתיים עדיין רלוונטיים לימינו ועובדה זו יכולה להוות אות קין לחברתנו שלא מצליחה להתקדם בתחום קליטת העולים, או בהגדרה היותר רחבה של קליטת השונה. החברה שלנו לא מצליחה להפוך לחברה מלוכדת ואינה מנערת מעליה את הגזענות והעדתיות המיותרות.
אי אפשר שלא להזכיר את המשחק המשובח של שני גיבורי הסרט, סשה אגרונוב (גלורי) ואנטון אוסטרובסקי (בלוחין). כבר בזמן הסרט, בלי שקראתי שום דבר על השחקנים, היה ברור לי שמדובר בשחקנים צעירים בלי הרבה נסיון קודם ועוד יותר היה ברור לי שהם נבחרו בגלל שסיפורם האישי קרוב לסיפורם של גיבורי הסרט. גם בחירה זו בשחקנים לא מנוסים שמביאים את סיפורם האישי למרקע, היא משהו מאוד קולנועי ורווח אצל במאים גדולים בקולנוע האיטלקי של פעם והבריטי של ימינו. הבמאי הבריטי מייק לי למשל, מאוד ידוע בזה. בשורה התחתונה, הבחירה הזו של רנן שור עבדה ובגדול. בסוג של צירוף מקרים מפחיד, סשה אגרונוב התגורר תקופה בבית החייל בתל אביב והכיר שם את טדי מרטין מי שלימים היה מנהיג המרד בכלא 6. שני השחקנים מצליחים לשכנע את הקהל ולעורר אמפתיה ואין פלא שסשה אגרונוב זכה בפרס השחקן הטוב ביותר בטקס פרסי אופיר לשנת 2009. גם רותם זיסמן בתפקיד מש"קית הת"ש של הכלא, עושה עבודה מעולה ומשלימה קאסט צעיר ומצויין.
לסיכום, מדובר באחד הסרטים הטובים והמשפיעים שראיתי לאחרונה סרט מעורר מחשבה וסוחף, עם משחק מצויין, דרמה טובה וסיפור מתח מטלטל שאין בו רגע אחד דל. הסרט הצליח לתת תחושה שאנחנו הצופים נמצאים ממש שם ונשאר אצלי בראש ובמחשבות הרבה אחרי הצפייה. אני ממליץ לכם בחום לראותו.
ציון: 9 מתוך 10
"הבודדים" / רנן שור, מיום חמישי ה7/1 בקולנוע לב
כינוי: 
