כבר מעל לשמונה שנים שאני בלוגר וזהו ללא ספק האירוע הכי מרגש שהשתתפתי בו. נועם שליט מתפנה ממסע התמיכה המפרך למען שחרור בנו גלעד ובא לפגוש בלוגרים בקיבוץ גליל ים. ההזדמנות למפגש בלתי אמצעי עם המשפחה של גלעד שליט, גרם לי להפוך הכול ולהגיע.
אני לא רואה משהו חשוב מזה קורה בעתיד הקרוב וזה בטח יותר אישי ונוגע ללב מהצטרפות למסע עצמו, אם כי כמובן לא במקום.
אחרי שחזרתי מהמפגש, אני חייב לומר שהיה מרגש מאוד לשמוע את נועם שליט, מאופק ושקט בדיוק כפי שדמותו מוכרת לנו מהתקשורת אבל דווקא דרך השקט הזה, מצליח לבטא כאב של ארבע שנים שבנו נמצא בשבי בכל מילה כמעט, בכל משפט.
יצא לי לשאול אותו שאלה לגבי מה הם במשפחה ובמטה המאבק, מאמינים שהמסע הזה יכול להשיג או לשנות אחרי כל הקמפיינים והכשלונות של המו"מ לאורך השנים? נועם שליט ענה בדרכו המיוחדת: "אחנו משפחה שלפני החטיפה לא הייתה מוכרת או מקושרת. סל הכלים שלנו מוגבל והמסע הזה הוא כל מה שהיה לנו לעשות". נועם שליט ושמשון ליבמן, ראש מטה המאבק לשחרור גלעד שליט פרטו בפנינו את האמונה שלהם שבמדינה דמוקרטית, אם העם יתאחד מאחוריהם, לממשלה לא תהיה ברירה לפעול.
אי אפשר שלא לדמוע כששומעים את זה מאב שבנו בשבי, אי אפשר שלא להזדהות עם האמירה הכל כך ערכית וכל כך שורשית הזו. זו המדינה שלנו ואנחנו רוצים את גלעד בבית עם משפחתו. השאלה היא מה אתם מוכנים לעשות בשביל זה? הנה ניתנה לכולנו ההזדמנות להצטרף לתמיכה שקטה ולצעוד לפחות חלק מהמסע הזה יחד עם משפחת שליט. אל תתנו לעצמכם להפסיד את זה. נועם שליט ביטא את אמונתו הכנה בנחשול העממי שיכול להוליד את השינוי ואנחנו חייבים את זה לו ולנו, לקום, לצעוד איתו ולנסות את כוחנו.
נועם שליט נשאל שאלה חשובה נוספת, לגבי הקריאות של המתנגדים למסע כאילו זה מעלה את המחיר וענה בפשטות, אפילו בכעס כלשהו, מאופק מאוד, שארבע שנים הם שתקו ונתנו למקבלי ההחלטות את השקט, כמעט ללא לחץ, לעשות כל מה שאפשר לשחרר את גלעד. אבל כשזה לא עזר, כשארבע שנים חלפו, כשהמשא ומתן תקוע כבר זמן רב, נראה שהמשפחה, בצדק, החליטה לא לתת לבן שלה להישכח ולנסות כן לקום, כן לצעוק, בצורה שהם עצמם כינו "מחאה חנונית". הם שבו והדגישו שהכוח פה לשנות ולהחליט הוא שלנו, של העם. בלי תמיכה אמיתית אי אפשר יהיה להביא לשינוי. הם גם דיברו על האפשרות של ראש הממשלה בנימין נתניהו להיות מנהיג דגול ולקבל החלטה נחושה לשים קץ לכל הסיפור ולהחזיר את גלעד הביתה. אי אפשר שלא להזדהות, אי אפשר שלא להצטרף לצעדה.
בהמשך, ניסיתי לשאול את נועם שליט ושמשון ליבמן, על קריאות שנשמעות פה ושם שקושרות בין הליכה לצבא לבין שחרור גלעד. הם כמובן התנגדו נחרצות לכל ניחוח של השתמטות, אך כששמשון לקח את המיקרופון והגיב באריכות הוא נגע בדיוק בכוונתי. אני דיברתי על הקשר הערכי בין מדינה ששולחת את בנייה לקרב ובין הצורך לקחת אחריות ולשלם מחיר על מנת להחזירם. הבנים מסכנים את נפשם למען המדינה ואם חס וחלילה נחטפים, תור המדינה לשלם את המחיר הדרוש ולהחזירם. שמשון סיפר על ילד בגיל הגן ששאל את אביו במהלך המצעד, למה נטשו את גלעד? ואמר לי שאין שום קריאה לא ללכת לצבא, אבל הסכנה הקיומית היא שנערים שיגיעו לגיל גיוס, יזכרו בעצמם את מה שקרה עם גלעד.
אני מזדהה עם הדברים האלו ובדיוק משם הגיעה שאלתי. אני מאמין שמגיע לכל מי שהולך לצבא לדעת שהמדינה באמת תעשה מה שצריך להחזירו במידה וייפול בשבי. מגיע להם שעוד לפני שיילכו לצבא, הממשלה תחזיר את גלעד הביתה וזה יהיה כאילו הממשלה הלכה לבקו"ם וצעקה ברמקולים, "הנה, עשינו מה שצריך, אם תצטרכו אותנו גם אתם חס וחלילה, נהייה מאחוריכם".
אסיים ואומר שאני שמח שניתנה לי ההזדמנות לפגוש בצורה כזו את נועם שליט, מפגש מרגש עד דמעות וכואב אבל בין השורות גם אופטימי. אב שבנו יושב בשבי ארבע שנים מבלי שמקבלי ההחלטות בממשלה הצליחו ללכת את המייל הנוסף שדרוש לשחררו, מצליח להיות אופטימי לגבינו, העם ולהאמין שאנחנו אלו שיכולים להביא את השינוי.
אני קורא בזאת לכולם, כל מי שקורא את זה, לא לתת לעצמנו לאכזב את נועם שליט. מוכרחים לקחת חלק בנחשול העממי שהולך מאחורי המשפחה ממצפה הילה לירושלים. תצטרפו למסע ולו לחצי יום, קחו הפסקה מהחיים והשגרה שלכם ופשוט תצעדו בשקט עם משפחת שליט, תוך תקווה ואמונה שאולי אולי, מישהו יקשיב לעם וגלעד ישוב לביתו במהרה. והכי חשוב, דברו עם חברים, הפיצו את הבשורה ותביאו גם אותם לצעוד ולו לכמה שעות עם המשפחה.
לעבודה, לצעדה, בתקווה גדולה. אמן
פרטים על לוח הזמנים של המצעד, איפה הוא עובר, מתי ומה נקודות המפגש, אפשר למצוא כאן
תודה לנועם שליט ואנשי המטה שהקדישו זמן לפגוש אותנו, תודה לנענע על ארגון המפגש
התמונה שצולמה במפגש לקוחה מאתר עמותת ישראבלוג
כינוי: 
