ועוד יותר מזה, לאהוב את מנשה...
סדרת הדרמה החדשה של ערוץ 10, "לאהוב את אנה" מתחילה מחר, יום שלישי ואתם, רוצים להיות שם כשהיא מתחילה.
בדרמה החדשה, בת 13 הפרקים, נלמד להכיר מקרוב ובצורה אישית את מנשה לב (משה איבגי) ומשפחתו. מנשה הוא קיבוצניק בדם, רפתן מהדור הישן שנשאר אלמן עם ארבעה ילדים לאחר שאשתו נפטרה בעת לידת ילדם הרביעי, יעקב (יואב רוטמן). עוד במשפחה הבן הבכור דניאל (יואב דונט), שאיבד את התקווה ואת הכיוון בחיים, בועז (עופר שכטר) הקצין המורעל הגבר גבר וליה (דניאלה קרטס) שחולמת להיות רקדנית ולכבוש את העולם. מנשה נאבק לשמור על האחדות המשפחתית ובמקביל מנסה להילחם בשינויים שעובר הקיבוץ האהוב שלו בגלל ההפרטה. הכל משתנה כשביום הולדתו ה-50 של מנשה, הוא מקבל מחשב במתנה מילדיו, מחשב שפותח לו צוהר חדש אל העולם וחושף בפנינו את הבדידות הגדולה בה הוא חי מאז מות אשתו, ואת הצמאון לאהבה, למרות הימצאותה של המשפחה הספק תומכת, ספק נתמכת מסביבו. לאחר שהעולם הגדול נפתח בפני מנשה, הוא נקלע במקרה או שלא במקרה לאתר שמציע להכיר נשים מאוקראינה אשר מחפשות חתן. מהר מאוד הוא נמשך לבחורה יפהפיה, צעירה ומסתורית בשם אנה (יאנה גור) וכניסתה לחייו מתחילה אצלו תהליך של מהפך נפשי ועומדת להשפיע גם על כל משפחתו. את המאורעות שעוברים על מנשה ומשפחתו בעקבות כניסתה של אנה לחייהם, סוקרת הסדרה.
לאחר צפייה בשני הפרקים הראשונים של הסדרה אני יכול לקבוע בבטחה שמדובר בסדרה שעשויה במקצועיות, סדרה שתצליח, למרות התחלה איטית לטעמי, לסחוף אותכם ולרגש אותכם. מעל הכול, כצפוי, נמצא מנשה הלוא הוא משה איבגי הבלתי נדלה. אפשר להתייחס לזה בציניות ולהגיד "עוד פעם הוא!?" ואפשר לצפות בסדרה ולהבין שרק אבגי יכול להביא איתו עומק כזה לדמות ולשכנע בדמותו של הקיבוצניק השורשי והמשפחתי שנפתח לאט לאט בעקבות כניסת אהבה, ממקום כל כך רחוק, אל חייו. יאנה גור בתפקיד אנה, גם היא ליהוק מפתיע אבל מתאים כל כך לדמות ואין ספק שעל הזוג הזה נשענת כל הסדרה. הקשר המיוחד שנרקם בין השניים, בקצב איטי כל כך, למרות הנסיבות הדוחקות שנמצאות בבסיס של הבאת כלה מאוקראינה (מהר מהר, לפני שהיא תכיר מישהו אחר) הוא הדבר הטוב ביותר בסדרה הזו. הסדרה מצליחה להכניס אותנו בצורה מרגשת לתוך תהליך השינוי והצמיחה שעוברים מנשה ומשפחתו בעקבות כניסתה של אנה לחייהם.
את חלק מדמויות המשנה אהבתי פחות למרות המשחק המשובח והעשייה המאוד מקצועית של הסדרה. עופר שכטר נכנס שוב לקלישאת המאצ'ו שממרום המטר ארבעים שלו כבר קצת נמאסה, יואב דונט בתפקיד הבן הבכור, העגמומי והזרוק גם הוא נראה כמו קלישאה של בחור שאיבד את הכיוון ודניאלה קרטס מצליחה לאכזב כי עם כל הכבוד, רקדנית היא לא והבחירה להקיף אותה דווקא ברקדנים מקצועיים, רק הבליטה את חוסר יכולתה הבסיסי. כל השלושה משחקים היטב אבל הבעיה היא שהדמויות שלהם קלישאיות מדי לטעמי. אבל הם עוד נראים טוב ליד הליהוק הדי מיותר לטעמי של עידו תדמור בתור המורה לריקוד, שלא מצליח לשכנע אפילו במה שהוא עושה הכי טוב, ללמד ריקוד. המשחק שלו פשוט מודע מדי ולא משכנע.
אחרי שנגענו בנקודות הפחות טובות אני רוצה לציין לטובה את רונית יודקביץ' שמוכיחה שוב איזה שחקנית גדולה היא ואת יופיה שגורם לכל הסובבות אותה להחוויר לעומתה. אבל המלך האמיתי מבין דמויות המשנה, התגלית האמיתי לדעתי, הוא יואב רוטמן שמשחק את יעקב, בן הזקונים של מנשה, הבן ש"הרג" את אמו בלידה. יעקב מצליח לשכנע ולרגש בכל רגע שלו על המסך בטבעיות ותום כמו שכנראה רק ילד מוכשר יכול ולפי הפרומואים, דמותו נחשפת ומתפתחת עוד יותר בהמשך.
אבל דמויות המשנה הן רק התפאורה להופעה המרכזית של מנשה ואנה שיכנסו לכם עמוק לתוך הלב ויגרמו לכם לשליכטות, צביטות וכל הבא ליד. שני הפרקים הראשונים משמשים להיכרות עם הדמויות והקשרים ביניהן ומכינים את הקרקע לרומנטיקה שתבוא בהמשך הסדרה. הקצב האיטי והסוחף, העשייה המהוקצעת והמשחק הנפלא משלימים את הסיפור המעניין בבסיסו. אין ספק שמאוד מסקרן לראות מה עובר על משפחה כשאבי המשפחה מביא כלה מאוקראינה. את התהליך הרגשי והמרגש הזה, אתם תעברו עם מנשה ומשפחתו. בעמדת הבמאי, היוצר, העורך נמצא ציון רובין, יוצר צעיר ומוכשר שזהו לו הפרוייקט הגדול הראשון בפריים טיים וממה שראיתי, לא האחרון. מגיע לו כל הכבוד על הסיפור המרגש, הליהוק המתאים ובעיקר היכולת ליצור מוצר מושקע ומרגש. סחתיין.
לסיכום, הסדרה מצליחה לשלב דרמה, עם הומור עדין והרבה רומנטיקה בסיפור מעניין והמכלול הזה ביחד עם הדמויות הנפלאות של מנשה ואנה מהווים את הקסם של הסדרה. מומלץ בחום לראות.
כינוי: 
