זמן איכות

תחביב חדש בא לחיינו הזוגיים - קרייג'סליסט.

האתר הגאוני, מבריק, חד פעמי ואינעל-דינו-למה-לא-חשבתי-עליו-קודם (מכירה מישהו שמכיר מישהו שטוענת שהיא מכירה את הקרייג המקורי, ושהוא שווה עכשיו 250 מליון דולר), מאפשר לאנשים לפרסם דברים שהם רוצים למכור, לקנות, להשכיר, לשכור, לחפש או להציע עבודה, פחות או יותר משרוך ועד פיל.

 

אחד התחביבים האמריקאיים האולטימטיביים הוא יארד סיילס או בשמן השני גראז' סיילס, על שום ימי הקדם בהם אנשים היו פותחים בפני זרים את המוסך שלהם, ממלאים אותו בג'אנק שהם אספו משך כל חייהם (או פשוט לא מסדרים אותו מעולם) ומחכים שהפראיירים יקנו. והפראיירים קנו וקונים הכל.

קרייג'סליסט לא מבטל את מכירות הג'אנק למיניהן. הו לא. הוא רק מהווה פלטפורמה גאונית לאנשים להציע את מרכולתם, רצוי בתוספת תמונה, וחוסך את הצורך בשיטוט בין חצרות עתירות זבל מגובב. אחרי מכירה אחת כזו, שהיתה בשכונה, וכללה צלחת מיקרו סדוקה, שפע אדיר של חוטים מאריכים (שהיה יכול לשמח את יוסי בנאי, זצ"ל, בכתבו את "קרקר נגד קרקר") ומבחר וואזות שהיו מחרידות כל פולניה מרבצה, הבנתי את הפרינציפ ומיציתי.

 

בקרייג'סליסט זה דווקא נוח. במרחק קליק אפשר לרכוש הכל  - החל משמלת חתונה מאממת שכזו ועד לכיור בצורת צדפה. אקזמפלרים נוספים יכולים להיות מודעת המציאה הסימפטית הזו או השירות המבריק הזה (איך לא חשבנו על זה קודם? ובאמת, אולי כדאי לדעת איפה איבדת את מה שאיבדת כדי למצוא את מה שאתה רוצה למצוא... נדמה לי שפו הדב או איה חשבו על זה קודם).יש גם אנשים כנים, שלא לדבר על הפניה הישירה והמפתה הזו דווקא לאמהות. כדאי איכשהוא להעביר את הזמן עכשיו כששנת הלימודים בפתח. המממ.... רומן, איך לא חשבנו על זה קודם? אולי אפשר לשקול במקום זה תחביב אחר - סריגה למשל? אולי אפילו, רחמנא ליצלן, יציאה לעבודה?

 

נכון, זה דומה ל-ebay אבל הרבה יותר שכונתי ממנו. דמיינו לעצמכם את גברת שרה השכנה מוכרת את קופסאות הפח שבהן היתה אורזת עוגיות עם ריבה במשך 40 שנה, בתיאור הבא - "קופסאות עוגיות וינטאג', בעלות אפיל תקופתי, בשימוש מועט ובמחיר שווה לכל נפש". לא הייתם קופצים על המציאה?

 

אנחנו, מצידנו, אימצנו את הטרנד בזרועות פתוחות לרווחה. השילוב שבין חדוות השיטוט ברשת לבין התקציב המחורר שלנו עושה את הקרייג'סליסט למקדש הקניות האולטימטיבי שלנו. 

כרגע אנחנו מתמקדים בשניים. כל אחד ותאוותו הוא - אני בטלויזיות (סוני, מסך שטוח, 27". אם מישהו מוכר אפשר להודיע לי למייל) והוא בגרילים, שלא לומר מנגלים.

וכך אנחנו יושבים, איש איש למחשבו, על הספה המשותפת. מעבירים בינינו פיסות אינפורמציה חשובות אודות מחירים ומצאי, מחליפים קללות על אלה שהקדימו אותנו למציאות הממש-מוצלחות, ומעבירים ערבים שלמים בחיטוט אינסופי בנבכי האתר.

בהעדר בייביסיטר בשלב זה של חיינו - אפשר לומר שזה סוג של בילוי זוגי פרוורטי, לא?

 

השאלה העיקרית היא מה יקרה כשנרכוש את הטלויזיה/מנגל האמורים? איך נמלא את הערבים אז? שמא נצטרך - חס וחלילה - גם לשוחח?

 

---

ואף מילה על בית הספר. אני מדחיקה כמה זה רע.

 

שמור   בטל

נכתב על ידי אורזת, 29/8/2006 04:54, בקטגוריות משפחתי וחיות אחרות
13 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של אורזת ב-11/9/2006 05:56

דנה קמה, דנה נמה, דנה אוכלת בננה

משרד החינוך (הישראלי) ממליץ להורים לתלמידים להזין אותם באוכל מזין. אפשר היה להניח שבמהותה תזונה אמורה להיות מזינה. אבל זה לא בדיוק כך. בטח לא כיום, בטח לא בחברה שמקדשת את ה"הכן מהר, יותר טוב - חמם, והכי טוב - העבר לשניה ורבע במיקרוגל". הכל מוכן מראש, אפילו העלים לסלט (זה שבדרך הם מנכסים לעצמם טעם של פלסטיק - במקרה הטוב, או של רקב מבעבע במקרה הרע - זה כבר ערך מוסף).  

מבית הספר העתידי של השאטני, קיבלנו מכתם מלבב, המציין את אפשרויות התזונה של הילד - ארוחות הצהריים של כיתה א', כך נכתב, מוגשות בשעה מאוחרת יחסית. הם מעדיפים, ובצדק, שילדי כיתה א' יאכלו במבנה הקפיטריה שלא בנוכחות הכיתות הגבוהות יותר, כדי לגונן עליהם קצת יותר. משום כך, מתבקשים ההורים לשלוח עם הילדים חטיף מזין לארוחת הביניים (שכן ארוחות הבוקר אמורות להאכל בבית). ולא, מדגישים אנשי בית הספר, תפוצ'יפס ועוגיות אינם נחשבים כחטיף מזין. לעומת זאת, קרקרים עם גבינה או חטיף בריאות - דווקא כן. לכאורה, נשמע טוב. מזין, אולי אפילו טעים.  

 

הלכתי היום אחר הצהריים לעשות קניות לקראת היום הראשון בבית הספר. מאחר והקפיטריה מגישה בצהריים מזון משובח הכולל בעיקר פחמימות, סוכרים ושומן - רצוי מוקשה ועתיר שומני טראנס - במבחר צורות, שילובים וגוונים (פרנץ' טוסט, שרימפס מטוגן, חטיפוני בצק עלים וכולי וכולי) עד כמה שאוכל ואתמיד אני רוצה לשלוט במה שבא אל פיו ואל גופו.

כן, כן, אני יודעת שסביר להניח שהוא יתחלף עם החברים שלו, לא יגמור את האוכל, יעדיף את המטוגנים של הקפיטריה. אבל רבאק, הוא הילד היחיד בגן החובה שלו שהביא ליום המשפחה את המאכל החביב עליו - פסטה עם ברוקולי. הוא אוהב אוכל בריא (וכן, גם צ'יפס ושניצל תעשייתי. אם יניחו מולו סלט או מנת ילדים ממקדונלדס ברור מה הוא יבחר. אבל אם נשים את המתנה של ארוחת הילדים ליד הסלט, התחרות תהיה קשה...).

אז למה להרוס לו את התזונה כבר עכשיו?

<וחוץ מזה אני קונטרול פריק>  

 

נחזור לסופר. לשם שינוי קיבלתי פטור מהילדים והלכתי לבד. היה לי זמן לבחון את המעברים אחד-אחד. לקח לי בערך חמש דקות לחטוף סחרחורת. לא מהשפע, למרות שגם הוא היה מרשים. מהתיעוש. מהעובדה שכדי למצוא מזון שהוא לא מהונדס, מתועש, עתיר שומן (מוקשה, כאמור), מלח, מונוסודיום גלוטמט, חומרים משמרים, חומרי צבע, חומרי טעם או אורניום מועשר, צריך לחפש בזכוכית מגדלת.

בחיי שלעומת מה שנמצא שם על המדפים מאמא עוף היא תפארת התזונה הבריאה. אפילו לחלב הם מוסיפים ויטמינים. הם לפחות החלק הגלוי של מה שמוסף לשם. על האנטיביוטיקה וההורמונים בכלל לא מדברים.   

 

אם לתהות לרגע אודות החטיף לבית הספר, אחת ההמלצות הבולטות שלהם היתה אותם קרקרים עם גבינה. נשמע לא רע, במיוחד בהתחשב בכך שהשאטני אוהב גבינה עד מאד. את הקרקרים מצאתי בקלות. מצאתי גם מקלות מוצרלה. נכון, גבינה מעובדת, אבל אנחנו לא טהרנים וגם ג'אנק בא אל פינו, מה גם שהמקלונים האלה סבירים יחסית.

ואז הגעתי למדף חטיפי בית הספר. בחיי שיש מדף שמשולט כ-"snack bus". התחלתי ללכת לאורכו ולהאפיר בהתאמה. כשהם ציינו "קרקרים עם גבינה" הם דיברו כנראה על אחד משניים: אריזות קטנות סגורות של סנדביצ'וני קרקרים עם ממרח גבינה מעובדת ומרוככת, בסגנון מנות הקרב או קרקרים שאפשר לטבול באותו ממרח גבינה (צ'דר? הפעם האחרונה שהגבינה הזו נפגשה עם צ'דר היתה כשהדפיסו את האריזות לשני המוצרים באותו בית דפוס. בעצם, לפי הטעם אפשר להניח שהממרח כולו הוכן בבית הדפוס).

ליד אותם קרקרים נחו להם בשלווה חטיפים אחרים - בקבוקוני שתיה ממותקת, אריזות צ'יפס, סוכריות, חטיפים שהיו מוצאים בכבוד את מקומם על צלחות ימי הולדת ליד הבמבה.

 

זה מה שהוא אמור לאכול מדי יום?

למה לעזאזל האוכל הבריא שאפשר לקנות בסופרמרקטים הוא כל כך נדיר ויקר? שלושה מלפפוני ענק (לא טעימים) ב-3 דולר.

חלב לא מהונדס במחיר שהוא פי שניים מהחלב הרגיל.

קריאת תוויות התכולה על המוצרים היא משימה בלתי אפשרית בעליל המצריכה חישוב של גודל המנה. אחוז השומן במנה/serving (ולא בכמות שבמיכל, חלילה) לא מצוין בבירור אלא מחייב מבחר חישובים סבוכים - עכשיו אני יודעת סוף סוף בשביל מה למדתי מתמטיקה מוגברת. סליחה, המורה, על שפעם הטחתי בפניך את המשפט: "בשביל מה אני צריכה ללמוד את זה? לעשות חשבון במכולת אני יודעת עם מה שלמדתי עד כיתה ג'". הו, כמה טעיתי.

נסו לחפש קטניות על מדף הסופר. אם זו לא שעועית לטורטייה (וכבודה של זו במקומו מונח) וזה לא סופר אורגני (וגם אלה נפוצים אך יקרים), מדובר במצרך נדיר עד מאד.  

 

הם לא יודעים את מה שאנחנו יודעים על תזונה? את מה שאפילו משרד החינוך המקוצץ שלנו יודע?

הם מדחיקים? לא ראו את SuperSize me?

שטיפת המח של תעשיית המזון היא כה אדירה ועמוקה? זה פשוט לא מעניין אותם?

אני לא מצליחה עדיין להבין את עניין התזונה האמריקאית. אבל חייבת לרדת לעומקה.  

 

 

---

בסופה של קניה, ניקרו בי כמה חששות מאד רציניים - מה יקרה אם הבן יקיר לי יוציא את השקית עם הקרקרים מחיטה מלאה ומקל מוצרלה שלו, וכולם יצחקו? האם הפסטה עם ברוקולי שהוא ביקש לארוחת הצהריים מתאימה? זה "בסדר"?  

ה"בסדר" הזה משגע אותי.

אני רוצה שהוא ייטמע. אבל שישאר עצמו.

אני רוצה שהוא ירגיש בבית בבית הספר, גם אם הוא לא יודע את השפה.

אני רוצה שהוא יתאים. אבל שלא יכופף את עצמו בפני התרבות האמריקאית.

אני רוצה שלא יצביעו עליו, הילד החדש שלא דובר אנגלית.

שלא יצחקו.

שהאוכל שלו יתאים. שהתיק שלו, מישראל, לא יראה מוזר.

שהוא לא יחזור מחר בדמעות הביתה, כי איזה ילד אמריקאי מגעיל צחק עליו.  

 

אני רוצה לגונן. אבל איך אני יכולה לגונן עליו, כשבעצמי אין לי מושג איך הדברים מתנהלים פה?

כיתה א' בארץ היא דבר ברור - דנה קמה, דנה נמה, הנה המחנכת, הלוח, השולחן. המנהלת (תמיד המנהלת) נואמת נאום פתיחה, הילדים הגדולים מברכים, בשתים עשרה הולכים הביתה.

פה אני מפקידה אותו בתשע בפתח בית הספר וזהו. הביתה. אין זכות כניסה לבית הספר. בשלוש ושלושים הוא יוצא. שרק ידע לאיפה הולכים ומאיפה יוצאים. שרק לא ילך לאיבוד. לא פיזית ולא נפשית.

שמחר יעבור. שנהיה כבר אחרי היום הראשון. אחריו הכל יראה ברור יותר.

שמור   בטל

נכתב על ידי אורזת, 28/8/2006 04:22, בקטגוריות משפחתי וחיות אחרות
10 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של אורזת ב-11/9/2006 05:15

היריד הגיע לעיר...

 

ואנחנו כמובן הלכנו לראות אותו.

ירידים חקלאיים הם דרך מופלאה לתת ביס בחתיכת אמריקנה אמיתית. כאן אין את הצפונים בבגדי j.crew ואין קפה אורגני מטריידר ג'ו.

  במחיר כרטיס הכניסה מקבלים הרבה בעלי חיים מהסוג החוותי, רובם מתחרים על תארי יופי ותפוקה שונים, קרנבל - שזה בעצם לונה פארק מצ'וקמק מהסוג הנודד בין הערים, כולל את סמסון, הסוס הקטן בעולם שמספיקים לו רק כוס אחת של מים וחופן קש לתחזוקה יומית, האשה בעלת הזקן והחמור עם שש הרגליים. כן, כן, כל אלה חיים, קיימים, נושמים ועושים ים של כסף מהפראיירים שמוכנים לשלם 50 סנט כדי לחזות בפלא. אחרי שמתגברים על הצחוק, צריך גם משהו שיעזור להתגבר על הבחילה, שכן התקרובת המוצעת בירידים מהסוג הזה מאופיינת לרוב בשניים - שומן ובצק, רצוי משולבים. טבעות בצל בקוטר 10 ס"מ מטוגנות בבלילה, נקניקיות מטוגנות בבלילת קמח תירס (corndogs), סתם בצק מטוגן בשמן (funnel cake) ולקינוח - שיא השיאים הצרבתי - עוגיות אוריאו מטוגנות בבלילה (מי האויל שהגה את זה?). הגאון הראשון שיפתח דוכן ובו ימכרו לכל דורש כדורי לוסק בצירוף מים, יעשה מיליונים. הנה, רעיון לסטארטאפ בחינם.

אז מה, לא נהנינו? בטח שכן, במיוחד הילדים שהתרוצצו בין החיות מוקסמים, ליטפו חזיר (איכס, מסריח), פרה (איכס, גם מסריחה), עיזים (הכי מסריחות), וארנבים (מתוקים לאללה, חבל שיגמרו בצלחת).

אחד הדברים המשעשעים ביותר ביריד היא ההתייחסות שלהם לחזירים. במיוחד למי שחזיר הוא לא חזיון נפוץ בארצו. חזיר הוא חיית מחמד אהובה, יקרה, ומושקעת. כמו שהאמריקאים מתייחסים ברצינות לכל דבר, גם לחזירים שלהם יש יחס מיוחד, שבין היתר מביא אותם להוליך אותם קשורים ברצועה, לתת להם שמות אישיים, לעקוב אחרי התפתחותם ולדרג את החזירים לפי סקאלה קשוחה של מראה, מאפיינים גזעיים ותפוקת חזירונים.

בין התאים היותר הזויים ביריד היה זה השייך לשתי בחורות שקראו לכל החזירים שלהן בשמות שנתנו כבוד למוסד הנשיאות המפואר של האומה. אין לי ספק שמדובר ברפובליקנים מעריצי הנשיא, ובכל זאת הבחירה בשם "לורה בוש" לחזירה ורדרדה ודוחה למדי, היה אפעס, חתרני. אלינור רוזוולט נראתה סימפטית קצת יותר.

   

החזירים השתתפו גם באחת האטרקציות המרכזיות של היום - מירוץ חזרזירונים. ארבעה-ארבעה הם ירדו אל המסלולים. מסתבר שחזירים, כשמם כן הם - את המירוץ כולו הם עושים תמורת עוגיית אוריאו אחת (לא הצלחנו לברר האם מטוגנת או לא). במסגרת הדאחקות הכלליות, החזירונים גם מכונים בשמות חיבה - brittany spare-ribs, mel pigson והבלתי נמנע - kevin bacon. כמובן שאנחנו, כנצר לעם היהודי "זכינו" במל פיגסון ונאלצנו לראות אותו מפסיד באופן מחפיר לחבריו זוללי האוריאוס, למרות עידוד קולני בעברית.  

גם בחורינו האמיצים, או בחוריהם האמיצים, תרמו את שלהם. הרבה כבוד. הכבאים מלמדים את הילדים איך להזהר מאש, השוטרים מלמדים איך לצלצל למשטרה ומה לומר בשיחה אם, נניח, מקרה היפותטי, אבא בדיוק רוצח את אמא או שסוכן הקראק המקומי בדיוק דופק בדלת (סתם, אני רעה, אנחנו חיים באחת השכונות הכי שלוות באיזור). הילדים, בכל מקרה, היו מאד משועשעים למרות שלא הבינו מילה.

 האמת? היה משובח. חזרנו תשושים אך צרבתיים.

   

שמור   בטל

נכתב על ידי אורזת, 15/8/2006 05:34, בקטגוריות משפחתי וחיות אחרות
6 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של אורזת ב-16/8/2006 22:45

18,471