מיקרו אוגי

שכנים

Symphony
NineLives
Suki da yo
מקליין
צבובה
אראמיס
בימבה
יובל
פ(י)לו
סימבה
האחת

הקוראים האחרונים

אמילי1212
Pillow
Violetsun
רוג_
Kaia Girl
שמחת זקנתי
LIL_WHO
Suga Mama
קמיל ה
Yuval's Studio.

 

9 9/2009		נקודת ההתחלה
		תגיות: חפירות של אמצע לילה, מסעותיי עם עצמי, פתיחת חודש

תמיד שכותבים משהו, יודעים כבר מראש מה יהיה החלק העיקרי, מרכז הסיפור. יש קווים כלליים של מה הולך לקרות ולאן דברים יתפתחו, אולי אפילו כמה נקודות מפנה או טענות טובות. הבעיה הכי גדולה היא תמיד לדעת להתחיל הכל, איך ליצור מכלום את הסיפור, איך ליצור מפץ קטן שממנו דברים יצאו לדרך. לא רק בכתב, גם בחיים זה ככה. החיים מנתבים אותנו לכל מיני כיוונים, פותחים לנו מסלולים שבהם אנחנו אמורים ללכת אבל צריך לעשות את הצעד הקטן הזה שיגרום להכל להתחיל.

כשכבר צועדים במסלול אז כבר יותר קל כי גם אם הדרך לא ברורה, כבר עשינו כמה צעדים ויש כיוון כללי. ברגע שהתחלת ללכת, יש כבר קצת ביטחון והלא נודע פחות מאיים ויותר מוכר. כשאתה באמת מתחיל, אתה לא יודע איך לצעוד בכלל את הצעד הראשוני, איזה רגל להרים קודם ואיפה להניח אותה אחר כך. הרבה יותר פשוט להישאר במקום ולא לעשות שום דבר, וזה גם הכי נוח והכי פשוט. החיים ימשיכו באותו מסלול מוכר ומי צריך שינויים בכלל?

אז זהו, שצריך. בלי צעדים ראשוניים כאלו לא היינו יוצאים מהבית, מזיזים דברים ועושים משהו עם החיים. צעד ראשון כזה הוא משהו שלא צריך בכלל לחשוב עליו, לא צריך לנבור בפנים ולהתלבט, אלא פשוט לעשות. לקחת החלטה ושיתהפך העולם, ועם ההשלכות נתמודד אחר כך. במקום לחפור, צריך לעשות את מה שהייתי צריך לעשות כבר לפני יומיים ויהיה מה שיהיה. זה כל הכיף בצעדים ראשונים.

"וכל החלומות
אשליה אחת גדולה
אם נתקעים בדרך
בנקודת ההתחלה"
[נקודת ההתחלה - אוהד חיטמן ורונה קינן]

הטקסט נכתב, וקליק קטן, קצת חושש, על ה-Send. הנה זה מתחיל.

(פוסט על לונדון יגיע בקרוב. מבטיח)

שמור   בטל

5 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-9/9/2009 19:09

 

9 8/2009		אוגוסט 2009: חופשת קיץ
		תגיות: יומן מסע, פתיחת חודש

חופשת קיץ. צריך להתרגל לשתי המילים האלו. חודש וחצי בלי לימודים, בלי מבחנים, בלי שום דבר. כמעט בלי שום דבר. יש פרויקט שצריך לסיים ולהגיש, יש שני מועדי ב' שצריך להשקיע בהם את הכל כדי לסיים את השנה הרביעית בטעם טוב ויש עוד כמה דברים קטנים שצריך לסיים.
זו הסיבה העיקרית שבגללה הקיץ שלי הוא עדיין סוג של קיץ עם לימודים, אבל רגוע יותר. אין את הלחץ הרגיל ואפשר לקחת דברים באיזי, לנצל כמו שצריך את החדר כושר והבריכה (אולי אחרי שיתפנו משם כל הצווחנים) וליהנות עם החברים בסביבה. פחות בוער לי לחזור למרכז ואני יכול להסתדר עם טיפה פחות בית. בסוף השבוע האחרון נשארתי למרות שבקושי הייתי בבית בחודש וחצי האחרונים ובטח שלא בסופ"ש, אבל היו לי סיבות מספיק טובות. בשבוע האחרון עוד הרשתי לעצמי לבזבז את הזמן למרות שמההרגל אני עדיין מתחיל את היום מוקדם, אבל עיקר השבוע עבר בהשלמת כל העונות של how I met your mother ועכשיו אני צריך למצוא התמכרות חדשה או סדרה אחרת להשלים (דקסטר, למשל). לאט לאט גם נחזור למוד לימודים בעיקר כדי לסיים כבר את הפרויקט המעיק. בשביל חופש אמיתי מחכה לי נסיעה ללונדון בסוף החודש אבל זה כבר סיפור אחר.
זאת בעצם המטרה של החופש, להירגע קצת, לצבור כוחות ולסדר את החיים מחדש. אני רוצה ליהנות באמת בקיץ הזה ולא לעשות חשבון לשום דבר, לא לאנשים ולא לכיס (אם כי מאוד יעזור לי למצוא עבודה עכשיו, למרות שזה עדיין מאוד קשה). אין שום סיבה להתעצבן ולכעוס, ואם כבר אז לא להוציא את זה על אנשים אחרים. נכון שלא חסרות לי אכזבות ורצונות בלתי ממומשים בחיים, אבל זו לא סיבה לזרוק את מה שיש. אחרי השנה שעברתי, מגיע לי קיץ טוב.

שמור   בטל

24 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-11/8/2009 12:44

 

1 6/2009		יוני 2009: יוצא למסע
		תגיות: יומן מסע, מסעותיי עם עצמי, פולין 2009, פתיחת חודש

התיק כבר ארוז, הבגדים מקופלים ומסודרים, המוזיקה טעונה בנגן, הסיפורים של סבא וסבתא מסודרים בתוך השמרדפים שלהם והדרכון איפה הוא? אוקיי, הוא בתיק הקטן. אפשר לצאת לשדה.
היו לי מספיק הזדמנויות לצאת למסע מהסוג הזה, אבל הפעם החלטתי שאני חייב את זה לעצמי. מספיק חייב בשביל לעזוב את הלימודים לשבוע בלי לדעת את ההשפעה שיהיה למסע הזה עליי אחר כך. אפילו שקלתי להיות ראש המשלחת אבל ויתרתי בסוף. אני יכול לתרץ את זה בסיבות טכניות אבל כנראה שמסע כזה צריך להיעשות בלי שום דבר אחר על הראש, גם אם מדובר ב-13 אנשים נוספים, גם אם הם מהטובים שניתן למצוא (והם אכן כאלו).
אולי בגלל זה קשה לי להגדיר מה אני מצפה מהנסיעה הזו. זו הייתה החלטה של רגע, של אני נוסע וזהו ועם כל השאר נתמודד אחר כך. כמעט ולא התלבטתי בעניין ובקושי התייעצתי עם אנשים אחרים בעניין (פרט לסימפ וענת), פשוט לנסוע, וזו לא החלטה פשוטה כל כך. אני יכול לדבר, בדיוק כמו בראיון הקבלה, שאני רוצה לנסוע כדי ללמוד ולהבין איך ולמה זה קרה, להתחקות אחרי חלק מהשורשים שלי ולחזור אחר כך ולנסות להסביר לאחרים את כל זה. יש לי סלידה גדולה מכל השימוש במונחים שקשורים לשואה, מתופעות של שנאה כלפי האחר מכל סיבה שהיא, ואולי דרך המסע תהיה לי דרך טובה יותר להסביר את דעתי.
אבל כנראה מילת המפתח בשבילי היא התמודדות. התמודדות עם המראות הקשים, הסיפורים, הדבר הבלתי נתפס שמחכה שם. בשנתיים האחרונות אני מאתגר את עצמי להתמודד עם דברים שאני מפחד מהם, במטרה להשתנות, להשתפר, להיות בן אדם טוב יותר, להפסיק להסתגר בתוך החומות שלי. זו עוד אבן דרך אחרי התפקיד שמילאתי וכל מה שנלווה אליו.
אני עדיין רוצה להבין את עצמי וללמוד, רוצה להיות חלק ממשהו, לחוות דברים שלא יצא לי לחוות וכנראה שגם לא ייצא בעתיד. קשה לקרוא למסע כזה חוויתי, אבל זו המטרה שלי בסופו של דבר. להבין, ללמוד, לכעוס, לבכות, לצחוק, לתמוך, ליהנות, להיות עם כולם ולהיות גם קצת עם עצמי. להיות הכי טוב שרק אפשר להיות, בתנאים האלו, ולא לוותר.
אני לא ידוע איך אני אחזור משם, אבל ההתרגשות, הציפייה והרצון לנסוע כבר מוכיחים שזה שווה את זה. נתראה עוד שבוע וחצי.

שמור   בטל

0 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע