המלצה על סרט חדש שאפשר לראות - בית חרושת לכדורגל

סרט חדש שהגיע השבוע לבתי הקולנוע ועוסק בבעיה, שנהייתה לצערנו מאוד בולטת לאחרונה גם בכדורגל הישראלי, האלימות והחוליגנים.

להלן ביקורתי

שם הסרט: בית חרושת לכדורגל  The Football Factory

במאי: ניק לאב

שחקנים: רולנד מנוקיאן, דני דייר, פרנק הרפר, ניל מסקל, גמי פורמן, טאמר חסן, סופי לינפילד

שנת הפקה: 2004

ארץ הפקה: בריטניה

תקציר הסרט:

סרט שעוקב אחרי תרבות הכדורגל האנגלי ובעיקר אחרי האוהדים השרופים, שבשבילם אוהדי הקבוצה היריבה הם האוייב וכל משחק הוא מלחמה. אוהדים שמוצאים פורקן מחיי היום-יום האפורים שלהם בעזרת קרבות אגרופים בסוף השבוע. האוהדים מתארגנים בקבוצות ומחפשים כיצד לתקוף את "האוייב", ההקבלה לפעולות צבאיות ברורה וכל זה בסה"כ סביב אהבת הספורט. במרכז הסרט עומדים מספר אוהדי צ'לסי כאשר כוכבת המשנה היא השנאה שלהם לאוהדי מילוול.

דבר הפסיכופט:

מבוסס על ספרו רב המכר של ג'ון קינג. הסרט מתמקד שוב ושוב בשאלה, האם זה שווה את זה ? מה מביא קבוצת גברים מבוגרים, לתעל את אהבת הכדורגל שלהם לכיוונים כל כך שליליים. כיצד משפיעה השנאה על חיי היום יום שלהם?. האם הסרט מקרב אותנו לתשובה? נראה שלא ממש. הסרט נראה יותר מכל כמו יומן מלחמה והוא ערוך ומצולם בצורה תזזיתית, קליפית ומחוספסת שמזכירה סרטים כמו טריינספוטינג וסנאץ'. הסרט מגיע לבתי הקולנוע בדיוק כשאר שאלת האלימות בספורט הופכת למכה של ממש גם בארצנו הקטנטונת. מי לא שאל את עצמו פעם, האם החוליגנים בכלל נהנים מהכדורגל או שהם רק מחפשים להילחם וללכת מכות ? נראה שכולנו תהינו בנקודה זו או אחרת בשאלה זו, אלא אם כן אנחנו חלק מקבוצות החוליגנים, שהרי עבורם זה ברור שהצד השני הוא האוייב, עבורם זו המציאות וזה מה שמפחיד. הסרט מספק הצצה מאוד מציאותית לעולמם של החוליגנים, מראה כיצד הם חושבים ופועלים, מה הם עושים ומה ההשלכות של זה על חייהם. הבחירה בסגנון הקליפי והמחוספס טובה מאוד ומשפיעה על התחושות הקשות שעוברות מהסרט. בחירת הדמויות הרב-גוניות שעומדות במרכז הסרט גם היא טובה ואנחנו רואים כיצד זה יכול להיות כל אחד ואחד, מכל גיל או רקע. הבעיה הגדולה של הסרט, שבגללה הוא גם לא מתרומם לדעתי, היא שאין מספיק עומק, אין ממש ירידה למקורות שהביאו את גיבורי הסרט לפנות לכזו אלימות. מלבד כמה עדויות נסיבתיות, אין ממש הסבר והוא חסר פה. קשה גם להזדהות ממש עם הדמויות או לחלופין להירתע מהן בגלל שהכל פלקטי מדי. בתחילת הסרט אנחנו רואים מה יהיה בסופו והסרט הופך להיות משהו בסגנון של "כרוניקה של נפילה ידועה מראש". גם זה לדעתי, פוגע בסרט והורס את הדרמה או המתח שהיו יכולים להיווצר. באופן כללי הסרט נשאר באותה נקודה בה הוא התחיל ומספק הצצה תיעודית, יבשה מעט, על עולמם של החוליגנים וזה פשוט לא מחזיק סרט שלם. לסיכום, דרמת מלחמה, מחוספסת מסוגננת וקצבית, שלא מצליחה להתרומם והופכת להיות בעיקר מסמך תיעודי, הצצה לעולמם של החוליגנים. סרט שמתאים בעיקר לאוהדי הכדורגל, אבל גם יש לו חשיבות לאור התפרצויות האלימות של אוהדי הכדורגל הישראלי.

ציון: 6 מתוך 10