שבוע עבר מאז כניסת הדיירים החדשים לבית ומסתבר, שכל הציפיות למיניות מתפרצת, מתממשות. אחרי שכבר עם כניסתם, היה ברור שהכל הולך להתמקד במיניות, בגלל שכל אחת מהבנות תיכננה על אחד מהדיירים הותיקים וגורג'ס תכנן לשחק קצת עם גו-אל, האהבות התחילו להתממש להן ולהצית גם אהבות ישנות. מה שלא צפינו זה שכל האהבות יתרכזו לכיוון סער ויתפוצצו להן יחדיו למשושה אהבים במסיבת הסילבסטר. איילה עדיין אוהבת את סער ומשחקת בנפשו הלא עדינה, דנה דלוקה על סער ולכן מסכימה בקלות לנסות לעשות לו טיזינג בשליחותו של גורג'ס וגורג'ס הוא בכלל רוצה לנצל את האלכוהול כדי לשכנע את סער שהוא בכלל גיי שרק מחפש את האומץ כדי להודות שהוא רוצה את גורג'ס כמו כולם. גו-אל הילד הדחוי עומד בצד ומחכה לפיסות צומי מגורג'ס וכדי להשלים את המשושה, גם עדנה נדלקת על סער כשהיא מדמיינת אותו במדי קלגס. חייבים להסיר בפני גורג'ס את הכובעון על המהלך הגאוני שלו שגרם לסער לפקפק במיניותו וללכת לקבל חיזוקים לגבריותו אצל דנה בדיוק כשאיילה קמה משנת השיכרות שלה. גורג'ס אפילו לא היה צריך להתיימר והוא הודה שהוא עושה את זה בשביל השעשוע, בדיוק כמו שהוא מתעסק עם גואל וברור לכולנו שהוא משחק בו. מי יודע, אולי אולי גורג'ס עוד יציל לנו את העונה. בכלל, לא פלא שגואל מרגיש מאויים ולחוץ מגורג'ס, לא רק שהוא מסמל עבורו את כל הבחורים היפים שאמרו לו לא, אם עד עכשיו כולם היו פיונים של גואל, בסך הכל שבוע עבר וכולם נהיו פינים של גורג'ס ואנחנו יושבים בבית וחושבים לעצמנו שזה פאבולס.
אי אפשר שלא להתייחס לקשר של סער ואיילה שהוא תמצית הזוגיות האלימה. חוץ ממכות היה שם הכל, כולל חניקה עם ספוגית כלים. היא מפלרטטת עם כל מה שזז, הוא מפלרטט גם כן אבל היא אוסרת עליו את זה. הם רבים, הוא מתנהג אליה באלימות מילולית היא מעיזה לענות ומיד יש עליה חרם. הוא לא מדבר איתה שבוע, היא מעפעפת קצת, בוכה הרבה והוא זוחל בחזרה. בקיצור, זוגיות טיפוסית מינוס הסקס. והנה ליל שיכרות אחד, בחישה קטנה של גורג'ס והם מנסים לעשות מעשה שלא ייעשה בשירותים (מישהו הבין מה הייתה התנוחה הזו?), רק שאיילה נרדמת - חיי נישואים טיפוסיים, רק שבד"כ הגבר נרדם ומיד אחרי, לא מיד לפני. מה שהכי מדהים בסצינת הסקס שלהם בשירותים, היא שזה התחיל בוידוי של איילה שהיא שיכורה שבעקבותיו סער התחיל לשיר לה "בא לי עלייך" ואז היא הזמינה אותו לשירותים. איזה גבר למופת סער, ככה בדיוק משיגים בחורות.
למרות שלכולם נמאס מאיילה, כולל הצופים, היא שורדת את ההדחה בחסות ההפקה שמסדרת לה תדמית טהורה של המסכנה, הרגישה הבוכייה ולא של אמנית הפיתוי שראינו בשבועות האחרונים. משושה האהבים שנוצר בחסות גורג'ס הוא משהו שההפקה ייחלה לו כשהכניסה את הדיירים החדשים והיא לא הולכת לוותר עליו מהר כל כך. אפשר היה בקלות לסדר הצבעות לאיילה ולהציל אותה אבל גם אם זה לא מה שנעשה, העובדה שכל מי שלא צופה בערוץ 20, מקבל איילה אחרת על המסך, היא מקוממת, גם אם לא מפתיעה. מי שעדיין לא מבין שהתכניות בערוץ 2, ערוכות במגמתיות הוא תמים כמו טומי מ"הישרדות" שחושב שהערכים שלו מעניינים את השורדים שנהיו חברים של שי, שאכלו במסעדה שלו וששיכנו אותו בביתם בלילה לפני הגמר.
עדנה מצליחה בפחות משבוע להכניס את המנטרה שלה לבית בחסות ההפקה שהשאירה את גדר ההפרדה ארבעה שבועות יותר מדי. היא אפילו לא צריכה לתנות אהבים עם פותנה כדי להעביר את המסר, כל מה שהיא צריכה זה לקום מוקדם וללכת להכין לעצמה ארוחת בוקר וקפה בכדי שהמנטרה שלה תשתלט על הבית, המנטרה של השנאה כמובן. ומי משתולל יותר מכולם אם לא אדון חצי רגל מעולם הפשע, סער. כולם מדברים על העובדה שהפרת החוקים על ידי עדנה פוגעת בכולם אבל כמעט אף אחד לא מעיז להתעמת איתה בגלל שאז הוא יהווה עבורה חייל, "נאצי".
ואלין חביבתי, כרגיל לא הופיעה הרבה, אבל הביאה אותה בשיחוק עם הציטוט של העונה עד כה: היא נכנסת לאח הגדול והוא שואל אותה על תחושותיה לקראת ההדחה והם מתחילים לספור יחד סמסים לאלין. המשפחה תצביע לה, זה 4, אלישי 5, הבסיס שלה זה ארבע מאות, 405. אבל חלק לא אוהבים אותה, היא לא ספרה כמה והאח סבור שנגיד 50 לא אוהבים אותה אז זה 355. אלין - "זה מספיק כדי להשאיר אותי פה?". האח - "אני לא חושב, אלין". אלין - "אז מה עושים האח הגדול? אני אבקש גם מאלוהים היום בלילה, אני חושבת שאלוהים אוהב אותי". האח - "זה כבר 356". אלין - "לא, אלוהים לא ישלח סמס. אה בטח גם הקבוצה של אלישי ישלחו לי סמסים, אולי גם החברות של הכדורסל, אה גם יש את הנשים במספרה של אמא שלי, כל הקליינטיות ואת סוזי ואת חבר שלה, אה יש גם את העירייה של משה, יהיו איזה 400, 400 זה מספיק?". אחרי הציטוט האלמותי הזה, מישהו עדיין צריך לשאול למה המלכה הזו חייבת להישאר וחייבת לזכות בעונה? השנינות פשוט נוטפת ממנה והיא היחידה שמצחיקה אותנו.
שמנו לב
שתומר מבטיח לגואל שהוא לא יספסף אותו, שזה גרסת האח הגדול 2, ל"לבזבז" או "לשים על הגריל".
ששנייה אח"כ תומר דוחף את הראש של גואל לכיוון מבושיו ורק אז נזכר שזה פריים טיים וזה לא מצטלם טוב
שעדנה בטוחה שאם 2 מיליון פלשתינאים יגידו לנו לדחוף את החוקים שלנו לתחת ויעשו מה שבא להם, הכיבוש יגמר. האמת שהפעם אני מסכים איתה, אם ניתן להם לעשות את זה, הכיבוש שלנו יגמר, כי פשוט לא נהיה פה יותר.
שסער שכנע את ארז לקום מוקדם כדי להכין לעדנה אוכל ולחסום אותה מלעבור את הגדר וארז ביקש מהאח הגדול מדי צבע אמריקאיים בשבילו ובשביל סער. חרש חרש, אבל מבין עניין.
שסער חיבק את איילה בשירותים ואחרי זה חיבק את דנה בשירותים ורק עדנה לא קיבלה.
שאיילה אמרה לסער "יש דרכים אחרות לפתח אינטראקציות ולא רק בקטע של פלירט". אני חוזר, איילה אמרה את זה לסער.
אח מה אתה שח?
גואל מדבר עם האח הגדול על תומר - "בהתחלה הייתי המום שהדרמה קווין הזה פתאום מצליח לחבר מילה למילה ולייצר משפטים קוהרנטיים ומעמיקים. הוא בסך הכל ההתגלמות של כל הבחורים בני ה-24, היפים, האליליים, המקסימים שאמרו לי לא. שאמרו לי לא כי לא הייתי יפה מספיק, שאמרו לי לא כי לא הייתי חכם מספיק שאמרו לי לי כי הייתי זקן מדי ואני כרגיל כשאני רואה דבר כזה אני נהפך לפקעת עצבים, אני נהפך לילדה בת 16, אני נהפך לכלבלב עם הלשון בחוץ. אני כל כך צריך שמישהו ייגע בי, אני כל כך צריך את זה". ברכות, מישהו הצליח להיות יותר פאתט מסער ברגע שאיזה בחורה עפעפה לו קצת בעיניים.
יוסף לאלין - "את דרמה קווין מפונקת שמתנהגת לכולם בנבזיות, אין לך שום ביקורת עצמית, את צועקת על כולם, את יוצאת על כולם". אני די משוכנע שיוסף דיבר על עצמו אבל אני חייב להגיד שאחרי שהוא דיבר ככה על הפייבוריטית שלי, לא פלא שהוא עף.
אלין בתגובה בוכה כרגיל לאח הגדול - "הרגע אמרו לי שאני בנאדם נבזי, כבר אין לי מושג מי אני. אולי אני גרועה עם אנשים. אני לא מרגישה שעשיתי פה משהו רע למישהו. אני כבר לא יודעת מה טוב ומה לא טוב. אני קמה כל בוקר ואני לא חושבת, אני פשוט מתנהגת ופשוט אומרת". איזה משפט מטומטם וגאוני גם יחד, תקראו את החלק האחרון, המודגש ותגידו לי שהיא לא מלכה. אני רוצה בזאת לעזור לפייבוריטית שלי ולהמליץ לה שאם מורכב לה מדי להבדיל בין טוב לרע, שתתחיל מלהבדיל בין שמאל וימין. ואם היא לא בטוחה, שמאל זה ההיא שונאת ישראל וימין זה ההוא עם מדי הנאצי.
אלירז וסער מדברים על עדנה. אלירז - "כלום לא איכפת לה, רק האג'נדה של המחסום הפלשתינאי". סער אומר שהוא מתכוון לעמוד שם ולא לתת לה לחצות. אלירז - "להיפך, אתה רק תדרבן אותה יותר, היא תגיד לך יופי, אתה החיל. הרי זה מה שהיא רוצה, שאתה תעמוד שם ותגן על החומה הזאת. זה מה שהיא רוצה, היא רוצה את כל ההצגה. חומה בלי חיילים זה לא אקשן בשבילה". אני חייב לומר שזה יפה מצד אחד שאלירז מבין מה עדנה רוצה ומדאיג מצד שני, שהוא מבין אותה כל כך בקלות, האם מתחבא גם בו עוכר ישראל קטן?. סער בתגובה מתעקש שגם בחוץ, אם מישהו היה מתנהג אליו ככה הוא היה נכנס בו בכל הכוח מה שמעורר תקווה למלחמת אחים קרובה, מה שגורם לי להתגעגע למלחמת הבובלילים והפרידמנים.
סער לאח הגדול - "שבעה שבועות אני פה. אף אחד לא עובר את הגדר. בא בנאדם מבחוץ שהוא קוקולוקו, אני לא יודע מה, שיורק על חיילים וקורא להם "נאצים" בזמנו הפנוי, עושה מה שבא לו ואני צריך לשלם את המחיר. האח הגדול מוזמן להסתכל בבילעין מה קורה כל הזמן מול חיילי צה"ל. לא איכפת להם מכלום, זה אנשים אלימים, אנרכיסטיים שמסתובבים על מצלמות, יורקים על חיילים, קוראים לחיילי צה"ל נאצים. בקיצור, אין מה לדבר חוץ מלתקוע לה גז מדמיע בפרצוף". בקיצור, עוד לא ראינו דם, עוד לא ראינו גז.
תומר מתחיל עם סער - "כשיהיה לך אומץ, תפנה אלי. הרגישות שלך מותק, מדהימה בעיני". סער - "מה זה אומר? דבר גלוי" תומר - "אבל אל תפחד". סער - "הייתי במלחמת לבנון השנייה, נלחמתי בחיזבאללה ממרחק כזה, אני לא מפחד מכלום". תומר - "מאמי, זה לא מרשים אותי". סער - "אני חייב שתגיד לי בפנים, אתה חושב שאני גיי?". תומר - "די סער, בין דר דאן דאט גאט דה פאקינג טי-שירט, אני מביט בך כבר שלושה ימים ותאמין לי אני יודע, אני הייתי שם". סער נמלט לכיוון דנה ואומר - "אני צריך שתגידי לי שאני לא גיי". מפחיד מה שאפשר לשכנע גבר שיכור לעשות. ואחר כך אומרים שנשים פגיעות כשהן שותות.
אסי עזר לפני ההדחה - "ארז, אני נרגש כמו עדנה במחסום ארז". שאפו לכותבים שלו.
נפרדים
אז באופן מפתיע, אחרי ששרד כמה הדחות רצופות, הצופים מאסו במיסטר שאנטי שהספיק לעזוב בדרכו שלו אחרי שנבח על הירח בלילה ובישל קללות בסיר ובחצי דקה האחרונה שלו כינס את כל הדיירים למעגל של אנרגיות חיוביות ונשימה עמוקה והוסיף עוד גלישה על המעקה של המדרגות בחוץ ונהנה מכל רגע עם הקהל, שחקן או לא שחקן. ללא ספק זו הייתה ההצגה הכי שאנטי בארץ. שלום חבר של העצים.
עד כאן להפעם