המלצה חמה על סרט חדש - התרסקות

סרטו הראשון כבמאי של פול האגיס, מי שהיה התסריטאי של סרטו של קלינט איסטווד, "מיליון דולר בייבי". הסרט הגיע לבתי הקולנוע בארץ לפני כשבוע וחצי

להלן המלצתי החמה

שם הסרט: התרסקות Crash

במאי: פול האגיס

שחקנים: דון צ'ידל, סנדרה בולוק, ברנדן פרייזר, מאט דילון, לודקריס, ת'נדי ניוטון, ריאן פיליפה

שנת הפקה: 2004

תקציר הסרט:

דרמה נוקבת אשר עוסקת בהתנגשויות תרבותיות וגזעיות על רקע לוס אנג'לס. הסרט מורכב מפיסות של סיפורים רבים על אנשים שמפגינים או נגתקלים בשנאה וגזענות. הסיפורים השונים נשזרים זה בזה בהדרגה. בין הדמויות שמקבלות מסך ולו לרגע, בלש משטרה שחור שמתמודד עם אם נרקומנית ואח עבריין ושנקלע לפוליטיקה בגלל גזעו, זוג שודדי מכוניות שחורים מלאי כעס ותסכול, תובע מחוזי שדואג לתדמיתו אצל השחורים וסובל מאשתו הגזענית והמדוכאת, שוטר ותיק וגזען שמתקשה להתמודד עם מחלת אביו, שוטר צעיר ואידיאליסט, זוג מעורב שחווה את קשיי הפערים הגזעיים וכמה משפחות של מהגרים, שלומדות על בשרן את קושי החיים כזר. כל הסיפורים המוזכרים להלן, הם התלכיד המיוחד אותו רוקח פול האגיס לכדי סרט אחד שנבנה בהדרגה ובתחכום רב.

דבר הפסיכופט:

פול האגיס החל את הקריירה שלו בתחום הטלוויזיה, שם הוא ביים פרקים בסדרות שונות וכתב תסריטים רבים בסדרות כמו "פרקליטי אל.איי" ו"שלושים ומשהו", עליה הוא גם זכה בפרס האמי היוקרתי. הפריצה הגדולה שלו, נעשתה בשנה שעברה, עם התסריט ל"מיליון דולר בייבי", זוכה פרס האוסקר לסרט הטוב ביותר ולבמאי הטוב ביותר. האגיס זכה למועמדות לאוסקר על כתיבת התסריט לסרט הזה. כבר בשנת 2000, נטש האגיס את הקריירה המצליחה שלו בטלוויזיה, במטרה לעשות סרטים באורך מלא ובאותה שנה הוא החל לכתוב הן את הבסיס לתסריט של "מיליון דולר בייבי" והן את התסריט המקורי ל"התרסקות", שניהם הופקו לבסוף בשנת 2003 ו2004. למען האמת, "התרסקות" הוסרט עוד לפני "מיליון דולר בייבי", אך שוחרר אחריו להקרנות מסחריות. הקריירה של האגיס נמצאת בנסיקה והוא כבר עובד על שלושה תסריטים: אחד לסרטו הבא, אחד לסרטו הבא של קלינט איסטווד ובנוסף, הוא משתף פעולה עם סטיבן שפילברג בכתיבת תסריט נוסף.

הסרט "התרסקות" הוא סרט של תסריטאי, בכל מובן המילה. הסרט אינו עלילתי בצורה המוכרת לנו, אלא שזור מהמון סיפורים קטנים, שמתחברים לאט לאט ומשלימים תמונה נוקבת של החברה האמריקאית, בצורה מציאותית וכנה מאוד. הסרט מזכיר בצורת הבניה שלו סרטים כמו "תמונות קצרות" של רוברט אלטמן או את הסרט החזק "21 גרם" של אלחנדרו גונזלס איניאריטו. סרטים מסוג זה, דורשים המון סבלנות, משום שההתחלה נראית כמו המון התרחשויות תלושות זו מזו, אשר מתחברות רק בשלבים מתקדמים של הסרט. בגלל זה גם מדובר בסרט שלא מתאים לכל אחד, סרט שיכול לתסכל ודורש המון בניה לאחור, כאשר דברים מתחילים להתחבר.

כאשר אמרתי שמדובר בסרט של תסריטאי, התכוונתי בעיקר לשלושה דברים. האחד הוא הכלל הידוע, שבו כל דבר שמופיע בסרט, גם אם הוא נראה לפעמים חסר משמעות, תהיה לו משמעות בהמשך. האגיס השתמש המון פעמים במהלך הסרט, בהתרחשויות קטנות, שהייתה להן השפעה חזקה על המשך הסרט. זה מאוד בולט, בעיקר לאור העובדה, שמדובר בסרט בו כל הסיפורים והאירועים מתחברים רק בשלב מאוחר יותר. החלק השני בקביעתי, הוא שניתן להרגיש שהסרט נכתב ע"י תסריטאי מוכשר, שהתכוון לביימו בעצמו. בהחלט רואים שהאגיס הלך עד הסוף עם התסריט והשאירו כיצירה מורכבת ומחוספסת, מבלי לנסות להתחנף לצופים. בצורה זו התסריט הנפלא, שומר על עוצמתו ומקוריותו. הגדולה של הסרט הזה, שהוא מצליח להעביר תחושת מציאות מאוד חזקה ולהצליח להעביר בצורה גאונית כל-כך, ביקורת על החברה. העובדה האחרונה, שמתאים לכנות כמתאימה לתסריטאי, היא שאין בסרט הזה כוכבים, למרות שיש בו לא מעט שחקנים מוכרים. אף אחד מהם לא מקבל מספיק זמן מסך, בשביל להיות כוכב הסרט. למרות שדון צ'ידל הנפלא, מאט דיימון ות'נדי ניוטון משחקים נפלא, ולמרות הסצינות המבריקות בהן מככבת סנדרה בולוק בתפקיד מפתיע, אף אחד לא לוקח את תשומת הלב מהגיבור האמיתי של הסרט, הסיפור עצמו.

אצל האגיס, הגזענות אולי לא מתפרצת לעיתים קרובות בצורה בוטה, אבל חיי היום יום מלאים במקרים קטנים, אך קשים, של גזענות. כמעט בכל אחד ואחד מהגיבורים של סרטו של האגיס, מצויה שנאה, או גזענות מסוג כלשהו: פחד מהאחר, שנאת זרים, גזענות על בסיס צבע העור, הבדלי אמונות ועוד. האגיס מצליח לגעת גם ביחס למהגרים בארה"ב ובמאבקם להרגיש שייכים. האגיס לא פוסח על אף תחום בחיים והגזענות נחשפת אצל הממסד, אצל כוחות החוק ואצל האדם הפשוט ברחוב. אבל לא הכל שחור (תרתי משמע) בעולמו של האגיס, שמראה לנו שיחד עם הגזענות, אותם אנשים יכולים לגלות צדדים אחרים ויפים באישיותם, לגלות חמלה ורצון לעזור. זוהי הגדולה בבניית הדמויות של האגיס. העובדה שאנו רואים את גיבוריו ברגעי גילוי גזענות, שנאה, אלימות וכעס ומצד שני, רואים את הצד האנושי ואת החולשות שלהם, מחזקת את תחושת האמינות ואת היכולת שלנו להזדהות עם גיבוריו, למרות הכל. הסרט נותן לנו הצצה לתוך הרובד האנושי הייצרי והבסיסי ביותר ומראה כי יש שם המון שנאה וגזענות, גם אם רצינו להאמין שזה חלף מהעולם, או השתפר עם השנים. היחס לשחורים ולמהגרים בארה"ב, עדיין נטוע בתוך רבים. והכי מדהים, שאת כל זה חושף האגיס בעלילה שנמשכת בסה"כ 48 שעות.

הסרט עצמו מתחיל מתאונת דרכים, שמקבצת רבים מגיבורי הסרט, אם כי רק בשלבים מתקדמים מאוד של הסרט, נקשר בין כולם. קשה להסביר את כל מה שקורה בסרט, בביקורת קצרה כמו זו, אבל חשוב לומר, שהצורה בה נשזרים הסיפורים זה בזה, היא מאוד מגוונת וגאונית ממש. התאונה שהחלה את הסרט אינה תאונת הרכבים היחידה בסרט ומכאן גם נגזר השם "CRASH". באנגלית למילה זו יש מובן נוסף - התנגשות. זהו לדעתי המסר הנוסף, שהאגיס רצה להעביר בשם. ההתנגשות בין הדמויות השונות, בין הגזעים השונים ובין המעמדות השונים, היא מרכז הסרט הזה. אגב, בתרגום השם לעברית, בהחלט היה עדיף לבחור במילה "התנגשות" שהייתה מתאימה בהרבה.

לסיכום, סרט דרמטי מרגש, עם המון רגעים חזקים ומספר רגעים קשים. סרט שמספק המון חומר למחשבה, הן במסריו והן בעת הצפייה, בגלל הצורך לשזור בראשכם את הסיפורים השונים. זהו אחד הסרטים הנוקבים והמשפיעים ביותר שראיתי בשנים האחרונות, סרט שהמקוריות שלו, היא פשוט חוויה קולנועית. האגיס לא מפחד להציג לנו את החברה האמריקאית במערומיה, דרך חשיפת גיבוריו ולא בעזרת שטיפת מוח וזהו בעצם כוחו הגדול של הסרט. הגיבור הגדול של הסרט הוא אולי הסיפור, אבל דרך הסרט, נולד לו גיבור חדש, במאי מוכשר עם עתיד מבטיח, פול האגיס. אף אחד לא יכול לקחת ממנו את הקרדיט על היצירה הנפלאה הזו. אז תגייסו סבלנות ותרוצו לראות את הסרט הזה, לא תצטערו.

ציון: 9 מתוך 10