המלצה חמה על סרט - להרוג את ביל

חדש בקולנוע - חדש בקולנוע - חדש בקולנוע

סרטו הרביעי של טרנטינו, הסרט הכה מדובר, שבגלל אורכו חילקו אותו לשני חלקים. החלק הראשון הגיע עכשיו לארץ. הוא כבר הביא לנו את "כלבי אשמורת" הנפלא (1992), "ספרות זולה" הגאוני (1994) ו"ג'קי בראון" השנוי במחלוקת (1997). עכשיו, אחרי 6 שנים הפסקה, מגיע הסרט חדש, שכולם ציפו לו.

להלן המלצתי החמה כשאזהרה ותהיה בצידה...

שם הסרט: להרוג את ביל חלק 1 Kill Bill Vol
במאי: קוונטין טרנטינו
שחקנים: אומה טורמן, לוסי לו, דריל האנה, דיוויד קראדין, מייקל מדסן, סוני צ'יבה
שנת הפקה: 2003

תקציר הסרט:
סרטו הרביעי של קוונטין טרנטינו מסופר בשני חלקים. ב"להרוג את ביל פרק 1 ":
רוצחת שכירה (אומה טורמן), שהייתה חלק מכנופיית רוצחים בשם "חולית הרוצחים השכירים, הצפע הקטלני", וכונתה "הממבה השחורה", נכנסת להריון וביום חתונתה מחוסלת יחד עם בעלה וכל הנוכחים בחתונה, ע"י חבריה לחוליה וע"י הבוס של הקבוצה, ביל (דיוויד קראדין). לרוע מזלם היא שורדת ומוכנסת לבית החולים במצב של תרדמה. ארבע שנים לאחר מכן מתעוררת לפתע "הכלה" ומבינה מה בעצם עוללו לה.  היא יוצאת למסע נקמה אכזרי וממוקד נגד ביל וחבורתו, מסע זה הוא מרכז העלילה.

דבר הפסיכופט:
הסרט הינו חסר עלילה. את כל עלילתו אפשר לתאר בשתי מילים: "מסע נקמה". אם צריך להוסיף עוד שתיים אפשר לומר: "מסע נקמה אלים במיוחד" או "מסע נקמה עקוב מדם". ראו הוזהרתם, מדובר באחד הסרטים היותר אלימים שנעשו בו כריתת איברים נראית בתדירות תכופה מאוד.
חשוב לומר כי אין בסרט זה חלק מהדברים שבגינם טרנטינו התפרסם כל כך: שיבוש הזמנים נעשה פה בצורה רגילה ורק מזכיר את מה שאין פה והיה בסרטיו הקודמים, אין עלילה מורכבת, אין כמעט דיאלוגים שנונים ואין ביקורת חריפה של ממש.
אבל מה כן יש כאן ? פעולה בלתי פוסקת, בקטעים מדהימים עוצרי נשימה, שירה צרופה של ממש (אם נתעלם לרגע ממפלי הדם והאלימות הגואה), פסקול משלים ומדהים הממשיך את הקו מ"ספרות זולה", המון איזכורים ומחוות לקולנוע של פעם, משחק נפלא של אומה טורמן ולוסי לו ובעיקר צילום ועריכה מוקפדים והמון יופי ויזואלי.

אי אפשר שלא לתהות איפה טרנטינו של פעם והאם טרנטינו של הסרט הזה הוא עדיין גאון קולנועי? האם הוא בעיקר עסוק בלהשתכר כמו שאומרים והסרט הזה הוא תוצר של תקופת שכרותו?
נסיוני לחשוב על תהיה זו הביא אותי לפנות למקורות, לטרנטינו עצמו. לא, לא דיברתי איתו אבל אביא מדבריו בראיון שנתן לערוץ סאנדנס: בראיון הוא אמר שלתפיסתו בימוי אקשן הוא האתגר הגדול ביותר העומד בפני במאי הקולנוע וכי בסרט הזה הוא ניסה להוכיח את כוחו באקשן הכי אינטנסיבי שמצא בשק זכרונות הקולנועי, שהוא גורר מאז הילדות: סרטי קונג פו ישנים. כלומר, טרנטינו בחר לעשות סרט אקשן, שאין בו הרבה מעבר לאקשן רק כדי להראות שהוא יכול. שהוא יכול לעשות סרט אקשן טוב יותר משל כולם, יפה יותר משל כולם, או במילים אחרות "רצה להראות למי יש ביצים יותר גדולות" (תסלחו לי על המטאפורה). אגב חשוב לומר שהוא הצליח בזה, אין ספק שאקשן אלים כל כך ועם זאת יפה ועוצר נשימה, זה הישג שהוא יכול להתגאות בו, הישג שלבדו, הופך את הסרט הזה למצויין.
אסכם את כל ההתייחסות הנ"ל ואומר: נכון שזה לא בדיוק טרנטינו של פעם, נכון שזה לא מתוחכם במיוחד, אבל עם שירה צרופה כזו של אלימות, מי יכול להתווכח. להוציא ממשהו כזה אלים דבר כל כך עוצר נשימה ויפה, זו גאוניות לשמה, שיכור או לא שיכור. נשאר רק לחכות לפברואר 2004 לחלק השני של הסרט (מניאק מי שחילק אותו !)

רציתי לשתף אתכם בתחושה שיצאתי איתה בתום הסרט. עם כל הגאוניות שבו ובעיקר לאור התהיה שהעלתי פה מעל. נשאלת השאלה האם טרנטינו לא צוחק קצת בהפוך על הפוך גם על קהל הצופים. ציפו ממנו לגדולות והנה הוא בא ועושה סרט חסר עלילה והחסר את רבים מהמאפיינים שבגינם מעריצים אותו, ולמה? כדי להוכיח הוא יכול?. אני מבין אותו באיזשהו מקום... אם נותנים לך לעשות מה שבא לך, ומשלמים לך על זה הון, למה שלא תשחק בזה כמו צעצוע? למה שלא תעשה סרט על משהו שהערצת בילדות? טרנטינו עצמו אמר על הסרט הזה, שזה גרם לו הנאה מרובה, כי הוא ישב שנה שלמה וצפה בסרטי קונג פו ישנים, סרטי סמוראים יפניים ומערבוני ספגטי.
ובכל זאת, לי יש הרגשה שהוא קצת צחק על כולנו, קהל הצופים. למה ? כי הוא מרגיש שהוא יכול ! אז אני אביע מחאה שקטה ואחרי שאוריד בפניו את הכובע, אוריד לו נקודה בציון (בתקווה שבאמת קראתם הכל עד פה, בטח תבינו אותי...).

ציון : 9 מתוך 10    

הערה נוספת פחות קשורה: הפעלולים של הקרבות בסרט הם מדהימים, הישג של ממש. קטע הפעולה המרכזי בו "הכלה" נלחמת באוייבים רבים, הזכיר לי את אכזבתי מהסרט "מטריקס רילודד". בביקורת על הסרט הזה (שאפשר לקרוא אותה פה), אמרתי כי הפעלולים היו עוצרי נשימה ועם זאת מאכזבים. הם נראו כמו משהו ממוחשב שלקוח ממשחק ולכן איבדו חלק מאמינותם. כאשר צפיתי ב"מטריקס רילודד" בקולנוע, לאחר קטע הפעולה שבו ניאו נלחם במאות שיכפולים של הסוכן סמית', הקהל גיחך. נכון קודם הם היו בתדהמה משום שזה פעלול מרשים, אבל הגיחוך היה תוצר של כמה מגוחך זה נראה. לי גם הפריע שזה נראה ממוחשב מדי. הסרט הזה "להרוג את ביל", הצליח לעשות פעלולים מדהימים ולא ממוחשבים !!! וגם הגיוניים (בתו העולם המטורף של הסרט כמובן), הקהל יושב פעור פה וגם בסיום הקטע, אין שום צחוק, נשארים בהלם טוטאלי. השוואה זו הדגישה עוד יותר את מה שהיה דפוק בקטעי הפעולה ב"מטריקס רילודד", כשתראו את הסרט תראו על מה אני מדבר.

אשמח לשמוע התייחסויות לנושאים שעלו בדיון זה על הסרט.