המלצה על סרט חדש - צ'רלי בממלכת השוקולד

סרט שהגיע לפני כשבועיים לבתי הקולנוע, גרסא קולנועית חדשה לסיפור הידוע על ווילי וונקה ומפעל השוקולד, בכיכובו של ג'וני דפ ובבימויו של טים ברטון

להלן המלצתי

שם הסרט: צ'רלי בממלכת השוקולד Charlie and the Chocolate Factory

במאי: טים ברטון

שחקנים: ג'וני דפ, פרדי היימור, הלנה בונהם קרטר, דיפ רוי, ג'יימס פוקס, כריסטופר לי, נוח טיילור

שנת הפקה: 2005

תקציר הסרט:

עיבוד קולנועי שני לספר הילדים הפופולרי של רואל דהאל, לאחר העיבוד הקולנועי המקורי משנת 1971.

ווילי וונקה (ג'וני דפ), בעל מפעל השוקולד הגדול ביותר בעולם, סוגר אותו לשנים רבות בעקבות ריגול תעשייתי. לאחר כמה שנים הוא מתחיל שוב לייצר את הממתקים המופלאים שלו, בלי שאף אדם זכה להכנס למפעל שלו, מה שמעורר סקרנות רבה. צ'ארלי באקט (פרדי הימור) הוא ילד יחיד למשפחה עניה במיוחד, אשר אהבתו הגדולה לשוקולד של וונקה, אותו הוא זוכה לאכול רק בימי ההולדת שלו, גורמת לו להעריץ את וונקה ולהסתקרן לגבי המפעל האדיר והנעול מאחורי שערים שלו. חלומו של צ'ארלי מקבל תקווה, אם כי קלושה ביותר, כאשר וונקה מכריז על תחרות בה יוסתרו חמישה כרטיסי זהב בתוך השוקולדים שלו ברחבי העולם. חמשת הילדים שימצאו אותם, יוזמנו, כל אחד עם מלווה אחד, לסיור של יום במפעל שלו. אחד מהם יזכה בפרס גדול יותר, אך סודי. הכרזה זו של וונקה, מהווה את אות הפתיחה לטרוף עולמי  בחיפוש אחר כרטיסי הזהב. האם צ'ארלי יזכה בחלומו וכיצד ייגמר הסיור במפעל? את זה תראו בסרט.

דבר הפסיכופט:

אי אפשר להתחיל לדבר על הסרט בלי להזכיר קודם אדם אחד, משמעותי מאוד, הבמאי טים ברטון. במאי שכבר הוכיח שיש לו סגנון מיוחד, אפל ומעוצב מאוד בסרטים כמו "ביטלג'וס", "באטמן", "באטמן חוזר" ו"סיפורי דגים". שלוש דוגמאות נוספות לסרטיו, "המספריים של אדוארד", "סליפי הולו" ו"אד ווד", שמרתי לסוף מסיבה פשוטה, בהם הוא גם ליהק את ג'וני דפ לתפקיד ראשי. שיתוף הפעולה בין ג'וני דפ וטים ברטון, הביא לסרטים מיוחדים במינם, סרטים מאוד מסוגננים ואפלים בדיוק בהתאם לסגנון של ברטון וג'וני דפ היה תפור על התפקידים הנ"ל כמו כפפה. אבל בסרט הזה יש גיבור נוסף, שעומד במרכז הסרט והוא הילד צ'ארלי. גם לתפקיד זה לוהק מישהו מוכר, ילד שכבר קנה את עולמו, בתפקיד שובה הלב, בסרט "למצוא את ארץ לעולם לא", פרדי היימור. והפלא ופלא, או שבעצם להפך, גם ג'וני דפ שיחק באותו הסרט והוא והיימור יצרו קשר מרגש גם שם. למה התחלתי דווקא בבמאי והשחקנים הראשיים? כי כמעט כל סרט של ברטון, נראה כמו סרט של ברטון ולא של אף אחד אחר, כי ג'וני דפ, הוא השחקן האהוב עליו ולא בכדי, לאור הצלחתו בתפקידים האקצנטריים שברטון רקח וכי שיתוף הפעולה המוצלח בין דפ וברטון וגם זה בין דפ והיימור, מביא איתו משהו נוסף, כימיה גדולה ומיוחדת במינה.

כצפוי מסרט של טים ברטון, העיצוב של הסרט הוא הכוכב האמיתי. העיר בה גר צ'ארלי, הבית המט לנפול, הרחובות והמפעל של וונקה, נראים נפלא ומציתים את דמיון הצופים. אבל זה עוד כלום לעומת מה שהולך בתוך המפעל, החגיגה הצבעונית והמשוכללת, הקסומה ממש. כל קטע בסרט, מעוצב בצורה כמעט מושלמת ואי אפשר שלא להתרשם. כל קטע וכל מקום בסרט פשוט צורחים בקול רם, טים ברטון, במאי שמצליח להשאיר חותם ייחודי בצורה כה נפלאה. אפשר לאהוב את זה ואפשר לא, אך אי אפשר שלא לזהות את טביעת העין המיוחדת שלו.

אבל יחד עם העיצוב, יש לסרט סגנון אפל, שגם הוא מאוד אופייני לברטון. הדמות של ווילי וונקה, היא הרבה יותר מרושעת ועוקצנית, מאשר בעיבוד הקולנועי הקודם, ואם ג'ין ווילדר היה מוזר, אך חביב, בגרסא הקולנועית המקורית, דפ מביא דמות מאוד מוזרה, על גבול הטרוף כמעט, דמות שלא מתחבבת במהרה על ילדים. שינוי זה בדמותו של וונקה, משנה גם את התחושה שהסיפור מעביר. לא עוד יצירה חייכנית וצבעונית, אלא ניגוד בין העולם החיצוני הצבעוני והמתוק של מפעל השוקולד ובין דמותו הרדופה בטראומות ילדות, מרושעת ועוקצנית של וונקה עצמו. ג'וני דפ מוכיח שוב, שהדמויות המורכבות של טים ברטון, פשוט תפורות למידותיו ולא מן הנמנע שברטון חשב עליו כשהוא עיצב את הדמות. הקטעים בהם יש לוונקה פלאשבקים מילדותו הם מהקטעים הנפלאים בסרט ומוסיפים לא רק הבנה לגבי דמותו, אלא גם המון עניין לעלילה.

שינוי זה יוצר לדעתי גם את החסרון היחסי, שמצאתי בסרט זה. יש לי תחושה שהפנייה לכיוון האפל, הורידה מהיכולת של הסרט לרגש ולסחוף את הקהל והפך את הסרט ליצירה מאוד מסוגננת, אבל יותר בעייתית ומורכבת מבחינת העלילה. אם לא היה מדובר בסרט ילדים, זה עוד היה מתקבל בהבנה, אבל לדעתי, ילדים פחות יתרגשו מהעלילה, מאשר בגרסא המקורית. מצד שני, מדובר ביצירה איכותית בהרבה ואפילו המראות עצמם, העיצוב הקיצוני והעולם הקסום, בעיקר זה שבתוך בית החרושת של וונקה, מספיקים על מנת לשלהב את הילדים. הייתי מסכם את נקודה זו ואומר שספק אם ילדים, בעיקר כאלו שלא מכירים את הגרסא המקורית יתאכזבו מחוסר הריגוש בעלילה, תחושה זו תישאר אולי, אצל המבוגרים יותר שבין הצופים.

מלבד העלילה והצבעוניות הקסומה כמעט של מפעלו של ווילי וונקה, הסרט כולל המון המצאות נפלאות והרבה פירוטכניקה נפלאה. הוא מלא בקטעים משעשעים ועוקצניים, כולל מספר קטעי שירה סוחפים ומצחיקים (זה הזמן למילה טובה גם למוזיקה של הסרט) ומספר מחוות קולנועיות (כולל ל"המספריים של אדוארד" בו שיתפו ברטון ודפ פעולה) ויש בו קטעים מאוד מגוונים של דרמה, צחוק, מתח ומה לא בעצם. ג'וני דפ ופרדי היימור פשוט נפלאים בתפקידים הראשיים וגם כל הדמויות המוזרות האחרות של הילדים ושל משפחתו של צ'ארלי, בנויות בצורה מאוד צבעונית ופלאקטית שמזכירה קומיקס. עוד גיבור בולט, שראוי להזכיר, הוא דיפ רוי שמגלם את אנשי האומפה לומפה. בכלל, היצורים השונים שפוקדים את המסך, הם חלק אינטגרלי ומרתק לא פחות מהאנשים.

לסיכום, ההשקעה בעיצוב פשוט מדהימה והיא לבדה מהווה סיבה לראות את הסרט. סרט שהוא חגיגה קסומה של צבע, דמויות, מראות, מכונות ויצורים מופלאים, מתובל באותה אפלוליות אקצנטרית ומוזרה, שמוסיפה דמותו של וונקה לסרט. הסיפור אמנם פחות מרגש, בגלל האפלוליות והעוקצנות שהוכנסה אליו ולכן סביר להניח שילדים ייהנו הרבה יותר מהמבוגרים, אבל במילא הם קהל היעד העיקרי של הסרט. הסוף של הסרט, הוא פשוט גאוני, אין מילה אחרת לתאר זאת. ואם כבר הזכרנו סוף, אי אפשר לסיים את הביקורת, במקום אחר מאשר המקום בו התחלתי את הביקורת, טים ברטון - אומן ייחודי מקורי ומוכשר. גם על הסרט הזה אפשר להגיד, סרט טים ברטוני טיפוסי וזו מחמאה שאומרת הכל.

ציון: 8 מתוך 10