מותחן משטרתי צרפתי, שהגיע ממש לאחרונה לספריות הDVD בגרסא מתורגמת לעברית
להלן המלצתי החמה
שם הסרט: 36 תחנת משטרה 36 Quai des Orfevres
במאי: אוליביה מרשל
שחקנים: דניאל אוטיי, ז'ראר דפרדייה, אנדרה דוסולייה, ולריה גולינו, רושדי זם
שנת הפקה: 2004
ארץ הפקה: צרפת
תקציר הסרט:
מזה כמה חודשים מצליחה כנופיית שודדים אלימה במיוחד בפאריס לארוב לרכבים משוריינים עמוסי כסף ולברוח עם תכולתם. ניצב המחוז במשטרה, רוברט מנצ'יני, מציע לשני הקצינים המוצבים תחתיו, ליאו ורינקס (דניאל אוטיי), שמפקד על יחידת המלחמה בפשע המאורגן ודניס קליין (ז'ראר דפרדייה), מפקד היחידה לפשעים חמורים, כי מי מהם שיצליח לעצור את מעשי השוד האלימים וללכוד את הכנופיה יזכה לרשת את תפקידו כניצב מחוז פריז. כל הכפפות מוסרות, במאבק לביצוע המעצרים ועל כסא הניצב בין שני השוטרים המנוסים הללו שפעם היו חברים ועכשיו הם ספק חברים ספק אוייבים.
דבר הפסיכופט:
אם היה מדובר במותחן משטרתי אמריקאי טיפוסי, אפשר היה לצפות מראש בדיוק מה יקרה בסרט ושהוא יהיה מבוסס, בעיקר על מרדפים וקרבות יריות בקצב מסחרר. לא שיש רע בזה, אבל קצת נמאס מהסרטים הללו, שנראים כאילו הם נעשו באיזו סדרת ייצור וכל אחד דומה לקודמו. הסרט הזה אינו תוצר הוליוודי, אלא תוצר של הקולנוע הצרפתי האיכותי. הצרפתים הבינו כבר מזמן, את מה שהאמריקאים עדיין מתקשים להבין, שנמאס כבר מכל מותחני המשטרה השגרתיים, הקיטשיים והצפויים כל כך. עוד קטעי מרדף ויריות לא יחזיקו את העניין שלנו בסרט ולא יהפכו אותו לטוב. לעומת זאת סיפור משובח ואווירה יוצרים הרבה יותר מתח וגם מצליחים להכניס את הצופים בצורה מציאותית יותר לסיפור. אפשר לתת לא מעט דוגמאות למותחני הפשע הצרפתיים כגון "ניקיטה", "לאון", "דוברמן", סרטים שהיו שונים מהסרטים שנעשו לפניהם והביאו המון מקוריות וסגנון למרקע.
גם בסרט הזה, מדובר בהרבה יותר מאשר סתם עוד סרט על שוטרים שנלחמים בפשע. אמנם גם פה יש כמה מרדפים וקרבות יריות, אבל זהו ממש לא החלק המרכזי של הסרט. המלחמה נגד הגנבים היא כאין וכאפס לעומת המלחמה הפנימית, התככים והתחרות, בין שתי זרועות הלוחמה בפשע ובפרט בין מפקדיהן. הרבה דברים קורים, מתחת לפני השטח ומוגשים לנו ברמיזה, מה שתורם מאוד לתחושת מציאותיות חזקה. כדי להשלים את הסיפור מלא התככים, בעזרת אווירה קודרת ותואמת, הויזואליה של הסרט פשוט יפהפיה, והיא כמעט ואינה כוללת צבעים. הסרט מצולם במין קונטרס נמוך, שיוצר מצב שהצבעים נראים מאוד אפרוריים, על גבול השחור לבן. הפסקול של הסרט גם הוא מצויין ועוזר להעצים את רגעי המתח והדרמה. אבל כל אלו הם כאין וכאפס אל מול העלילה של הסרט. העלילה כאמור אינה רווייה באקשן, אלא יותר ברגעי דרמה ומתח. היא מצליחה להסתעף ולשמור על עניין ובעיקר לא להיות צפויה ולהיות מספיק קיצונית כדי לשמור על מקוריות וייחוד. העלילה כל כך מצליחה לסחוף, שסביר שתמצאו את עצמכם מפגינים רגשות של ממש, כלפי הדמויות והמתרחש על המסך.
כדי להשלים את התמונה, אציין, שגם השחקנים הראשיים דניאל אוטיי וז'ראר דפרדייה, שהם מהבולטים בשחקנים הותיקים של הקולנוע הצרפתי, עושים פה עבודה מעולה ומשכנעת מאוד ומצליחים לשמור על הרמה הגבוהה של כל מרכיבי הסרט, גם אודות לבימוי המוקפד של אוליביה מרשל והצילום הנקי והיפה. זה בדיוק מה שיפה בסרט הזה, שכל מרכיביו ברמה גבוהה והם משתלבים נפלא זה בזה: הסיפור המרתק, המורכב, הקודר והמקורי, הבימוי המוקפד, המשחק המצויין והאווירה שנוצרת תוך שימוש בויזואליה חסרת הצבעים ובפסקול.
לסיכום, סרט זה הוא מותחן משטרתי צרפתי, שמוכיח לקולנוע האמריקאי, שאפשר להשיג המון ע"י עלילה מעניינת ואין צורך בקצב מסחרר או המון אקשן בכדי ליצור מתח. מדובר בקולנוע משובח, שנותן קרדיט לצופים ומביא להם יצירה מעוררת מחשבה ולא צפויה או לעוסה. מותחן משטרתי זה, ממשיך כאמור את המסורת של הקולנוע הצרפתי. אחרי שרואים סרטים זרים כגון זה, נשאלת השאלה המתבקשת מאוד: אם הקולנוע ההוליוודי יודע לעשות כל כך הרבה גרסאות ריקות מתוכן לסרטים זרים, למה שלא ילמדו משהו מהצרפתים למשל וישפרו את הסגנון ואת ההשקעה בתסריטים, במקום רק להעתיק סיפורים ולהפוך אותם ברוב המקרים לקיטשיים?. הסרט הזה הוא מותחן משטרתי דרמטי ומהוקצע בכל רמ"ח מרכיביו השונים, אותם מניתי בביקורת, שיספק לכם הרבה הנאה. מומלץ בחום.
ציון: 8.5 מתוך 10 
כינוי: 
