מותחן הרפתקאות שרובו מתרחש מתחת לפני המים ואשר הגיע לאקרנים בסוף השבוע האחרון
להלן המלצתי

שם הסרט: סודות בים כחול Into The Blue
במאי: ג'ון סטוקוול
שחקנים: פול ווקר, ג'סיקה אלבה, סקוט קאן, אשלי סקוט, ג'וש ברולין
שנת הפקה: 2005
תקציר הסרט:
שני זוגות חברים, שיוצאים לצלילה שגרתית באזור איי הבהאמס, נתקלים בשברי ספינה במעמקי הים וחושדים שמדובר בספינה אגדית, שלפי השמועות מסתתר בתוכה אוצר כביר השווה מיליונים. לצד הספינה, הם מגלים סוד אפל ומסתורי שחשיפתו עלולה להביא את נציגי החוק לאזור ולסכן את חזקתם על מציאת האוצר. בנוסף, הם חוששים שמישהו יקדים אותם וידרוש חזקה על המציאה ולכן הם נודרים שלא לחשוף את הסוד האפל ולסכן את סיכוייהם לעושר. כאילו זה לא מספיק, מדובר באזור שורץ כרישים ועליהם יהיה להתגבר על פחדיהם בשביל להצליח במשימה. כוחות אכזריים רבים יעמדו בדרכם לעושר, באותה דרך הם גם יתקלו בנופים תת-ימיים מהיפים ביותר בעולם. כיצד תיגמר ההרפתקה? את זה תראו בסרט.
דבר הפסיכופט:
זוג גיבורי הסרט, ג'ראד וסאם, אותם מגלמים פול ווקר וג'סיקה אלבה, מתפרנסים מעבודות ימיות ואוהבים מאוד לצאת לטיולי צלילה. ג'ראד שעבד מרבית חייו עבור אחרים, חולם לקנות סירה ולהתעשר באמצעות מציאת שרידי אוצרות הטבועים מתחת לפני הים. חברו של ג'ראד, ברייס (סקוט קאן) מגיע לביקור עם אחת מחברותיו המזדמנות, מארגן להם יאכטת פאר על חשבון עבודתו והם יוצאים יחד לצלילה שגרתית בה הם נתקלים במקרה, הן בשרידי האוצר והן באותו סוד אפל שמספק את המתח בעלילה. כבר מתיאור קצר זה של העלילה, ברור שמדובר בסרט שסובב כולו סביב הצלילה ושבמרכזו הרפתקת מתח. אלו הם גם שני הדברים הטובים ביותר בסרט. במרכזו של הסרט עומדת תעלומה, שמספקת קרקע לסיפור מותח, שאל טיבו אתייחס בהמשך הביקורת. הדבר המרהיב ביותר בסרט אלו הם קטעי הצילומים התת-מימיים, שהם ללא ספק מהמרשימים שראיתי בסרט עלילתי. אותם קטעים מלווים בהמון גופות חשופים ונשים חתיכות בביקיני ובכלל התפאורה של איי הבהאמס מספקת תפאורה יפהפיה לעלילה.
לצערי, בזאת נגמרים החלקים הטובים של הסרט. הסרט סובל בעיקר מהעובדה שהוא ארוך מאוד ושבניית התסריט שלו גרועה. למרות שהסיפור העומד במרכזו, הוא סיפור עם פוטנציאל טוב, קיטשי וקליל בדיוק כמו שהיינו מצפים מסרט כזה, התסריט מצליח למסמס אותו לאורכו של הסרט, למרוח אותו על יותר מדי זמן ובכך לפגוע בקצב ולגרום לצופים לאבד את המתח. אפשר היה בקלות, להשמיט הרבה דקות מיותרות תוך שמירה על הגרעין המותח ולהצליח הרבה יותר, עם אותו סיפור בדיוק. גם לגבי הצילומים התת-מימיים אותם ציינתי, הייתה בעיה של מריחת יתר. גם הקטעים הללו, נמשכו לפרקים ארוכים מדי, על מנת לחשוף את הגופות החתיכים של גיבוריה (עובדה זו לא ניתנת לערעור), משהו כגון אותם קטעים בלתי נשכחים של ריצת המצילים למים בסדרת המופת הטלוויזיוניות "Bay Watch". אין כל רע בחשיפה זו בפני עצמה, אך השימוש המוגזם בה, מצליח לפגום עוד יותר בקצב של הסרט. כאילו זה לא מספיק, ג'סיקה אלבה מוכיחה שוב, שאולי היא התברכה בגוף מעוצב, אבל כשרון המשחק הוא ממנה והלאה. המשחק המנייריסטי והמוגזם שלה והסט המאוד מוגבל של פרצופים בו היא משתמשת, מצליח לעצבן מהר מאוד. יש תחושה שלדעת יוצרי הסרט, אותם הקטעים שמתמקדים בגופה אמורים לפצות על זה, אך אני רואה בזה סוג של זלזול באינטילגנציה. בחורה חתיכה לא יכולה להציל סרט משממון.
ניתן לסכם ולומר שהסרט היה בעל פוטנציאל, אבל הביצוע הכושל הצליח להרוס את הסיפור המותח שבמרכזו. כמה קטעים לאורכו של הסרט הם מותחים בפני עצמם, אבל החיבור ביניהם מצליח להרוס את הקצב ולהרוס את תחושת המתח שמתחלפת לה בשעמום. מה שנשאר זה בעיקר כמה צילומים תת-מימיים מרשימים, גברים ובחורות עם גופות חשופים וסרט ארוך מדי. מתסכל מאוד לחשוב, שהשארת שלושים דקות מהסרט על רצפת חדר העריכה, יכלה להפוך אותו למותחן קיטשי ומהנה. זהו אולי הפספוס הגדול של הסרט. על הסרט הזה, עדיף לוותר.
ציון: 3 מתוך 10



