המלצה די מסוייגת על סרט חדש - קינג קונג

סרט זה הוא אולי הסרט הכי מדובר בשנה האחרונה. עיבוד מחודש של במאי טרילוגיית "שר הטבעות", פיטר ג'קסון, לסרט הקלאסי משנת 1933, "קינג קונג". הסרט הגיע לאקרנים בסוף השבוע האחרון.

להלן המלצתי

שם הסרט: קינג קונג King Kong

במאי: פיטר ג'קסון

שחקנים: ג'ק בלאק, אדריאן ברודי, נעמי ווטס, אנדי סרקיס, ג'יימי בל, קולין הנקס, תומאס קרטצמן

שנת הפקה: 2005

תקציר הסרט:

הסרט מספר את סיפורה של אן דארו, שחקנית מיואשת בזמן השפל הכלכלי בניו-יורק של שנות ה-30. היא מקבלת הצעה מפתה להצטרף לצוות חוקרים ויוצרים דוקומנטריים שרוצים לעשות סרט על הגורילה האגדתית, קונג. הם מגיעים לאי הגולגלות המסתורי, ליד סומאטרה ומגלים שהאגדה על קינג קונג נכונה. באי הם גם פוגשים יצורים אגדתיים ופרה-היסטוריים נוספים ונקלעים למרכזו של מאבק שמתחולל בין קינג קונג ובין שוכניו האחרים של האי. קשר מיוחד נוצר בין השחקנית היפהפייה ובין הגורילה, אבל העניינים מסתבכים כאשר החוקרים מחליטים להביא את קינג קונג לתצוגה בניו-יורק. את המשך ההרפתקה, תראו כבר בסרט.

דבר הפסיכופט:

אין ספק שקינג קונג היא יצירה אדירה מבחינה קולנועית. פיטר ג'קסון לא סתם בחר לעשות גרסא מחודשת לסרט הקלאסי משנת 1933, הוא הביא איתו לתהליך היצירה המון אהבה והערצה לגרסא המקורית. הוא בחר להשאיר את ההתרחשות בתקופה המקורית, שנות ה-30 של המאה העשרים ולכן הסרט כולל גם שיחזור מדהים של ניו-יורק בתקופת השפל הכלכלי. כחלק מאותה מחווה ושיחזור של הסרט המקורי, פיטר ג'קסון מתכתב לא מעט עם הסרט המקורי וישנן המון סצינות כמעט זהות וציטוטים מהמקור.

מצד שני, אין ספק שפיטר ג'קסון הצליח לשדרג את הסרט המקורי מהמון בחינות. קודם כל, מושקע הרבה יותר זמן על מנת לתת לנו להכיר את הדמויות המרכזיות ולהתחבר למניעיהן. דמותו של הקולנוען השאפתן, שמוכן לפרוץ מוסכמות, דמותו של התסריטאי הרומנטיקן והביישן, שמוכן ללכת עד הקצה אחרי אהבתו, דמותה של השחקנית הכושלת והעצובה, שעוברת טלטלה פיזית ונפשית לאורך הסרט ומעל הכל דמותו של קינג קונג עצמו. קינג קונג אינו מוצג רק כחיה רצחנית, כמו בסרט המקורי. ג'קסון מחבר אותנו בהדרגה לדמותו וגורם לנו להזדהות עם האהבה שלו לאשה הבלונדינית והיפה. הסצינות שבהן לומד קונג להכיר את אן דארו היפהפייה והדרך בה היא קונה את ליבו, הן מהמרגשות והיפות שנראו על המסך. ג'קסון עיצב כל-כך טוב את דמותו של קונג, עד כדי כך, שכשהוא עובר מאורעות טראגיים, בגלל אותה אהבה לבחורה היפה, אנו מרגישים אמפאתיה כלפיו ולא רק בעתה ופחד מכוחו האדיר. וכאילו זה לא מספיק, ג'קסון מצליח להעביר לנו בצורה נפלאה כל-כך את סיפור האהבה הזה בין הקוף ליפהפייה ולהראות לנו בצורה מרגשת ואמינה כל-כך, כיצד גם הבחורה היפה, מפתחת כלפיו רגשות שונים, אחרי הבהלה הראשונית.

הליהוק של הסרט הוא פשוט גאוני. ג'ק בלאק מוכיח שהוא הרבה יותר מקומיקאי ומצליח להעביר בצורה נפלאה את דמותו של הקולנוען האקצנטרי ולשלב גם את ההומור שלו בדמות. אדריאן ברודי הוא ללא ספק אחד השחקנים הרגישים והטובים ביותר בקולנוע והוא מצליח להביא את השקט שלו, את הרגישות ואת ההבעות מלאות המשמעות לדמותו של התסריטאי הרומנטיקן, שמהווה את הצלע השלישית במשולש האהבה. אבל מעל לכולם נמצאת נעמי ווטס, שהתפרסמה בשנים האחרונות בתפקידים קשים כמו ב"מלהולנד דרייב", "21 גרם" וגם בשני סרטי "הצלצול". אין ספק שהיא כוכב עולה בשמי הקולנוע וקשה להתעלם מיופיה עוצר הנשימה שרק מודגש בסרט "קינג קונג" עם הויזואליה המוקפדת והצילום הנפלא. העובדה שפיטר ג'קסון העמיק את העיסוק בנימי נפשותיהם של הגיבורים וההקפדה על סיפור האהבה במרגש בין היפה לקוף, הפכו את התפקיד של אן דארו לתובעני ביותר. נעמי ווטס, מצליחה לגעת ללב ולרגש, בתצוגת משחק שלדעתי חייבת לזכות אותה בפרסים.

אי אפשר שלא להתייחס לצד הטכנולוגי של הסרט ולפעלולים שבו, שהם ללא כל ספק מהגדולים והמרשימים ביותר שראיתי בקולנוע. פיטר ג'קסון ממשיך את הקו הידוע שלו מטרילוגיית "שר הטבעות" ומשקיע המון בפעלולים ובעיקר בדמותו של קינג קונג ובדמויות של יושביו הקדמונים של אי הגולגלות. הדמות של קונג נראית מאוד אמינה ונראית נפלא גם בצילומי תקריב. קטעי המאבק שלו בדינוזאורים, ישאירו אותכם במתח ויעצרו את נשימתכם למשך זמן רב (כדאי בכל זאת שתזכרו לנשום). באופן כללי, קטעי הפעלולים המצויינים, יוצרים תחושה אדירה של עוצמה, מה שרק מחזק את דמותו האימתנית של קינג קונג, שמכונה גם "הפלא השמיני של העולם".

עד כאן סקרתי את הדברים הטובים שמצאתי בסרט, שמוכיחים שוב, כי פיטר ג'קסון הוא במאי אדיר, שאוהב מאוד קולנוע, גם בצורתו הבסיסית, בדרך בניית העלילה וברומנטיקה שלו וגם בצורתו המודרנית ומלאת העוצמה, כפי שהיא מתבטאת בעזרת הפעלולים הנפלאים שהוא כולל בסרטיו. אי אפשר שלא להידבק, לפחות חלקית, באהבתו של ג'קסון לקולנוע, כאשר רואים את הסרט "קינג קונג", גם בגלל הצורה בה הוא רוקם את סיפור האהבה המרגש, שעומד במרכז הסרט, אבל גם בגלל הנוסטלגיה והגעגועים לקולנוע היפה של פעם.

אחרי שעסקתי בדברים האדירים והנפלאים, שהסרט הזה כולל, אני חייב להגיע לבעיה של הסרט, שאגב גרמה לי להתאכזב ממנו. הסרט בנוי פחות או יותר משלוש מערכות בנות שעה. בשעה הראשונה אנחנו לומדים להכיר את הדמויות ולהבין מה גורם, לכל אחת מהן, להגיע למסע להפקת הסרט באי הגולגלות. בשעה השניה, אנחנו עוברים יחד עם הדמויות הרפתקה מטלטלת באי הגולגלות ושם נוצר, הן המאבק המשולש בין קינג קונג, יושבי האי האחרים ובני האדם והן משולש האהבה בין הקוף, היפה והתסריטאי. בשעה השלישית והאחרונה, מגיע האפילוג הטראגי של הסרט, כאשר קינג קונג, נלקח לניו-יורק, על מנת לשמש חיית שעשועים לפני קהל. הבעיה העיקרית היא, שהסרט מצליח לשעמם לפרקים ויש תחושה, שאם רק היו מקצצים באורכו, הוא היה יכול להיות הרבה יותר טוב. בקטעים שבהם הכירו לנו את הדמויות, היתה תחושה שהמסר הובן כבר בערך בחצי הדרך ואילו בקטעי הפעלולים היתה תחושה כאילו מנסים לספק עוד ועוד אקשן, עוד ועוד השתוללות טכנולוגית. אחד הדברים היפים בקולנוע, זה היכולת לרמוז לנו על דברים ולהעביר מסרים בצורה סימבולית ומחודדת. בקינג קונג היה תחושה שהכל נלעס עד דק ואז עוכל ונלעס שוב וזה באמת קצת מיותר. אני מאמין שפיטר ג'קסון בחר בכך במודע, על מנת ליצור רומנטיקה הדרגתית ולהזכיר את הסרטים של פעם, אבל אני גם מאמין שהוא מאבד חלק גדול בקהל בגלל הבחירה הזו.

לסיכום, אני חושב ש"קינג קונג", הוא סרט נפלא מבחינה קולנועית, אבל אני גם חושב שזהו "סרט מבקרים", יותר מאשר סרט לקהל הרחב. אין ספק שחובבי הפעלולים ייהנו בסרט הזה, אבל סביר להניח שיהיה להם קשה לצלוח את הזמן הממושך, עד שמגיעים לקטעים אלו ושהם ימצאו את עצמם משתעממים לפרקים. חבל מאוד, שסרט כה נפלא מבחינת הנוסטלגיה הקולנועית הרומנטית שלו, היופי הויזואלי שלו, יכולתו לבנות סיפור עמוק ונוגע ללב, הפעלולים עוצרי הנשימה שלו ובעיקר המשחק המופלא והנוגע ללב ועיצוב דמויותיהן המורכבות של קונג ואן דארו, מאבד חלק מהקהל, רק בגלל אורכו, הבלתי מוצדק לדעתי, של הסרט. חבל מאוד שבתוך אותה התלהבות של ג'קסון מהעשייה הקולנועית הנוסטלגית והפעלולים, הוא לא לקח צעד אחורה וחשב על האימפקט שיהיה לזה על הקהל. למרות החלק השלילי עליו דיברתי, אני עדיין חושב שיצירה זו, הינה מספיק ייחודית, כדי שתלכו לראותה, אבל רצוי בהחלט לדעת לקראת מה אתם הולכים, עוד לפני הצפייה. זו גם הסיבה שהגדרתי את המלצתי כמסוייגת: אמנם נהניתי מאוד מפרקים ארוכים בסרט וידעתי להעריך את הגאוניות שיש בעשייתו, אך בהסתכלות עליו כמכלול, הוא איכזב אותי.

ציון: 8 מתוך 10