הרבה סרטי ילדים, הגיעו לאחרונה לבתי הקולנוע, מה שאומר, הרבה סרטים שאני חושב (
), שלא אראה כנראה. כיוון שיש אנשים אחרים, שלהם אין ברירה לראות את הסרטים האלו, החלטתי להיענות, אחרי פניות חוזרות ונשנות ונשנות ונשנות ונשנות (וגם תשלום לא סמלי), לבקשתה של חבצלת ולארח פה אותה, עם פוסט ביקורת, על אחד מסרטי הילדים החדשים, אותו היא ראתה עם גדוד הילדים שלה (אבל את זה נשאיר כבר לה לספר).
אז קבלו אותה...
שם הסרט: נני מקפי - קסם של אומנת Nanny Mcphee
במאי: קירק ג'ונס
שחקנים: אמה תומפסון, קולין פירת', קלי מקדונלד, דרק ג'קובי, אימלדה סטאנטון, אנג'לה לנסברי
שנת הפקה: 2005
ארץ הפקה: בריטניה
תקציר הסרט:
שבעה ילדים הותירה אשתו של הקברן בראון בידי בעלה והלכה לעולמה. קשה מלאכת גידול הילדים וקשה פרנסתם. שבע עשרה אומנות עברו בבית המשפחה, וכולן ניגפו בידי הזאטוטים. עתה מוקש גדול עומד בפני המשפחה: אם האב לא יינשא, תקצץ הדודה המרושעת את תמיכתה במשפחה והילדים יפוצו לכל עבר. באחד הערבים, בשעה שהילדים קושרים את הטבחית לתנורה, מתדפקת על הדלת האומנת מקפי. פניה מלאות כיעור אך בידה מקל קסמים. עד מהרה היא מעבירה את בני הבית תחת שרביטה, ומלמדת אותם שיעור או שניים. כך חוזרים הסדר והמשמעת לבית משפחת בראון ואילו האומנת, עם כל התקדמות, זוכה שוב ביופייה. אף אבי המשפחה עתיד לזכות באהבה גדולה ולכולם המנוחה והנחלה... על בסיס סדרת ספרים מראשית שנות השישים. את התסריט כתבה השחקנית אמה תומפסון.
דבר הפולניה:
שתי חוליות יצאו מהבית ביום שבת האחרון – בראשונה, גבר חמוש בילד בנשש, שבכלל רצה לראות סרט מפחיד ובשניה בחורה חיננית, בעלת חוש הומור וחצאית מהממת, מלווה בבתשע שרק רצתה לדעת האם תספיק לאכול לפני הסרט ב"טל בייגלס". כן, הלכנו לראות סרט. את אותו הסרט בשני בתי קולנוע שונים והכל במטרה לספק את רצונם של אלו שהכל נעשה ברצונם – גרסה עברית של "נני מקפי" לטובת הבנשש, גרסה באנגלית של אותו הסרט בשבילי. בטח בשבילי. את הבתשע לקחתי איתי רק כדי שלא יתהו מה אני בכלל עושה בסרט המוגדר כסרט ילדים.
היה לי ברור שהסרט הזה ואני נפגש ובהקדם, כשקראתי היכן שהוא את רשימת השחקנים; קולין פירת'. אני חושבת שלא היה סרט שלו שלא ראיתי, אף שלא את כולם הצלחתי לראות עד הסוף (כך "הופ ספרינגס" (2003) Hope Springs בצפייה הראשונה ו"ברידג'יט ג'ונס – עובדות החיים" (2004) Bridget Jones: The Edge Of Reason בכל צפייה שהיא), ולא כולם שימחו את ליבי (כמו "בצל התמימות" (1999) My Life So Far העגמומי), ומלבדו אמה תומפסון הנהדרת בתפקיד נני מקפי, אנג'לה לנדסברי האגדית בתפקיד הדודה הסומא ודרק ג'קובי, "אני קלאודיוס", כקברן.
אחר כך קראתי את סיפור העלילה וכבר היה לי ברור ש"בהקדם" זה לא מספיק מהר. סיפור ישן נושן, כמוהו כבר קראנו וראינו לעשרות, אם לא למאות. אב אלמן (פירת') הטרוד בבעיות פרנסה, שבעה ילדים צעירים, אימת המטפלות המקומיות , דודה זקנה (לנדסברי), שמאיימת להפסיק את הקצבה החודשית שהיא נותנת, אלא אם האב יקח לו אישה חדשה שתצליח לרסן את ילדיו, נערת מטבח רכת עיניים (קלי מקדולנד), שאוהבת את הילדים כאילו היו שלה ולא רק אותם וכמובן האומנת האולטימטיבית, נני מקפי הכעורה, שמחזיקה במקל קסמים ומתייפה מיום ליום, ככל שלב הילדים נפתח אליה.
"זה הולך להיות סרט כל כך רומנטי", אמרתי לבנזוג והוא נתן בי את אותו מבט שלו שאומר שאין לו מושג מה אני רוצה מהחיים שלו, אבל שאמשיך בשלי בלי להציק יותר מדי. בכל אופן – קולין פירת', סרט רומנטי, בשבת הראשונה שיכנעתי את הבנשש שמדובר בסרט שהוא יאהב ("הוא לא מפחיד אבל מאוד מצחיק. כמו בוב ספוג"), את הבתשע שיחדתי, בהבטחה לבייגל עם גבינת שמנת וזיתים ואחרי שהפקדנו את העולל אצל קרובי משפחה מדרגה ראשונה יצאנו אל הדרך.
אני מתפתה לומר שהיה נהדר ולחתום בזה, אבל הבטחתי לסייקו ביקורת סרטים סדורה ואני בדרך כלל עומדת בהבטחותי (אלא אם הן ניתנות לילדים מנומנמים ויש סיכוי של ממש שהם לא יזכרו למחרת היום). על כן אומר שהיה נהדר ואפרט –
אמת, מדובר בסיפור שכבר סופר ועוד יסופר, אבל אין בעובדה הזו כדי לפגום ולו במעט, מההנאה שבצפייה בסרט. הסרט הזה, הוא תערובת של "מרי פופינס", "צלילי המוסיקה", "סינדרלה", "פיגמליון" עם קמצוץ מ"סדרה של צרות". את הסרט האחרון הזכרתי בשל הדימיון באווירה, בצבעים ובנטייה להגזמה. הדמויות ב"נני מקפי" כמעט גרוטסקיות. הדודה, על שפתיה המצוירות, היא קריקטורה שהועתקה לחיים, למבשלת - כתמים אדומים על הלחיים דימוי מוגזם של תפרחת חום מהסירים. האלמנה, שמבקשת לצוד את האב ברשתה, מקפידה על לבוש המזכיר טפטים צעקניים במיוחד והצבעוניות המופרזת שלה, בולטת במיוחד, על רקע האווירה הקודרת משהו של הבית, כולו פרטי ריהוט לא תואמים ואור נרות עמום. ההגזמה שתיארתי, היא גם זו שמאפשרת להבחין בין הדמויות "הטובות" לאלו שאינן כאלה. "הטובים" בסרט, האב, הילדים, המשרתת ובמידה מסוימת גם צמד הקברנים העליז, שותפיו של האב לעבודה, נראים כאנשים מן הישוב וכך, בהתאם, ככל שמשתפרת דעתנו ביחס לנני מקפי הנוקשה משתנה גם המראה שלה ואף היא, בסופו של דבר, נראית כאחד הטובים.
המשחק בסרט מצוין. בצד השחקנים שכבר הזכרתי, מופיעים עוד רבים טובים אחרים, שחקנים משורה הראשונה של הקולנוע והתיאטרון האנגלי ואיש מהם אינו מהסס, להשתתף בהשתוללות, שמתחוללת על המסך, כזו שמתאימה בדיוק לימים האלו בהם אנו מצווים להשתטות עדלאידע.
לסיכום, זהו סרט משעשע ומחמם לב, אשר מתאים לכל בני המשפחה. בדיוק מהסוג שגורם לי לדמוע נוכח הסוף הטוב. "בטח שהיא בכתה", שמעתי את הבנשש מסביר לאביו, בשיחה הטלפונית שקיימנו אחרי הסרט, להשוות חוויות. "היתה שם חתונה". מכירים אותי טוב, הילדים שלי.
ציון: 9 מתוך 10 
עד כאן להפעם... תודה לחבצלת על כתיבת ביקורת זו
כינוי: 
