המלצה על סרט חדש - צוצי

הסרט צוצי הוא הנציג הדרום אפריקאי, אשר גבר על הסרט הפלשתיני "גן עדן עכשיו" בטקס האוסקר וזכה בפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר. הקרנתו בבתי הקולנוע ברחבי הארץ, מתחילה היום.

להלן המלצתי

שם הסרט: צוצי Tsotsi

במאי: גאווין הוד

שחקנים: פרסלי צ'וניאגה, טרי פאטו, מוטהוסי מאגאנו, ישראל מקו, בני מושי, פרסי מאצאמלה

שנת הפקה: 2005

ארץ הפקה: דרום אפריקה

תקציר הסרט:

זוכה פרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר בשנת 2005, המבוסס על רב מכר של הסופר והמחזאי, את'ול פוגארד משנת 1980. צוצי הוא בחור צעיר, שגר בשכונת הגטו של העניים ביוהנסבורג, דרום אפריקה. צוצי, שעזב את משפחתו בגיל צעיר ולמד לשרוד ברחוב, הפך למנהיג קבוצה של צעירים, אשר שודדת אנשים ברכבות. את משקעי העבר, את זיכרונות ילדותו ואפילו את שמו האמיתי, צוצי שם עמוק מאחורי החומות של חזותו הקשוחה והתנהגותו האלימה והוא לא חושב עליהם יותר. ערב אחד משתנים חייו בלית ברירה. צוצי שודד מכונית, בשכונת היוקרה של יוהנסבורג, בלי לשים לב, שבמושב האחורי יש תינוק. הוא נאלץ לטפל בתינוק, למרות שאין לו מושג איך לעשות זאת. במשך שישה ימים, עוקב הסרט אחרי תהליך השינוי שעובר צוצי, בעקבות הצורך לטפל בתינוק. תקרית זו מעלה אצלו את משקעי העבר, משנה את יחסו לחבריו, ומשנה את גישתו לחיי הפשע אותם הוא חי עד כה.

דבר הפסיכופט:

אי אפשר שלא להתייחס בראש ובראשונה ללוק של הסרט. הצילום, הצבעים וכל העיצוב של הסרט ומראה הרחוב, נראים פשוט נפלא. לסרט יש לוק מאוד ייחודי ומאוד צבעוני, למרות הסביבה העניה, המלוכלכת ומלאת האלימות, בה מתרחשת עלילתו. לדעתי, ככה בדיוק צריך הקולנוע להיראות, כאשר כל מקום מעביר את האופי המיוחד שלו בעזרת העיצוב, הצבעים והצילום. ככה גם מבדילים הסרטים הזרים, את עצמם, מהסגנון והמראה של סרטי המיינסטרים ההוליוודיים. את המראה הייחודי הזה, משלימה מוזיקת רחוב מקומית מעולה, אשר עוזרת גם היא להשלים את אווירת הרחוב בדרום אפריקה.

העלילה נוגעת גם היא, בחספוס ובאלימות שמאפיינת את שכונת העוני של יוהנסבורג. דווקא בתוך אותה אלימות, נולד סיפור מלא רגישות על רוך, אותו מכניס התינוק לחייו של צוצי ועל תהליך השינוי אותו הוא עובר בעקבות כניסת התינוק לחייו. במרכז העלילה עומד אותו ניגוד בין האלימות חסרת המעצורים שהיוותה את הלחם והחמאה בחייו של צוצי לבין אותה חמלה אנושית על חייו של פעוט, שמתעוררת בו בהדרגה במהלך הסרט.

בבסיסה של העלילה, עומד כאמור סיפור מרגש, מקורי ומרתק על תהליך שינוי אותו עובר הגיבור.אבל הבעיה העיקרית של הסרט, היא שהכל קורה מהר מדי ויותר מדי בפשטות. לדעתי הסרט מפספס בעיקר בעובדה שהוא מצפה מהצופים להאמין בצורה עיוורת, ששינוי כזה אכן יכול להתרחש תוך שישה ימים. דווקא בגלל אותו ניגוד בין האלימות הקיצונית וחוסר הכבוד שאנו רואים מצד צוצי וחבריו כלפי הסובבים אותם, קשה לקבל שהמאורע הטראומטי של מציאת התינוק, יכול לגרום לשינוי קיצוני בזמן קצר כל-כך. צוצי לא רק מתחיל תהליך של שינוי, אלא מספיק להשלים אותו, תוך שישה ימים. אין ספק שתינוק הוא סמל לרוך ורגישות ואין ספק שהוא יכול להוציא מכל אחד את אותם רגשות חמלה בסיסיים, אבל המהירות בה התהליך הושלם, אינה הגיונית ולדעתי עומדת בעוכריו של הסרט. לו רק היו מפתחים את הסיפור לאורך זמן רב יותר או נותנים לגיבור להתחיל בתהליך השינוי ולא להשלימו, הסרט היה מממש את הפוטנציאל שלו בצורה טובה בהרבה.

ההתעקשות של יוצרי הסרט, למצוא כשרונות מקומיים בדרום אפריקה, הוסיפה עוד יותר לבתוליות של הסרט ולהעברת הפולקלור והאווירה המקומית, אותם העבירו גם העיצוב והמוזיקה, עליהם דיברתי. שני השחקנים הראשיים, פרסלי צ'וניאגה, טרי פאטו, עושים עבודה נפלאה ומצליחים לבטא עומק ורגישות. הליהוק של פרסלי צ'וניאגה לתפקיד הראשי של צוצי, הוא המדהים ביותר משום שמדובר בבחור צעיר שלא למד משחק באופן פורמאלי ושזהו סרט הקולנוע הראשון שלו.

לסיכום, מדובר בסרט זר שמצליח להעביר את הצבעים ואת האווירה של הרחוב ולהעביר את התחושות של הארץ ושל המקום בו הוא מתרחש. הסרט עוסק בתהליך השינוי המרגש, אותו עובר גיבור הסרט ובמעבר שלו מאלימות קיצונית וחוסר איכפתיות, להפגנת רגשות חמלה ואהבה ולרכישת כבוד לאחרים. הסיפור כולל התמודדות עם משקעי העבר, עם הילדות הקשה ועם החיים בסביבה שמושכת כלפי מטה, לפשע ואלימות. לצערי, הסרט מצפה מהצופים לקבל יותר מדי בקלות, שינוי כל כך מהיר וזה עומד בעוכריו, אבל עדיין מדובר בסיפור מרתק ומרגש וביצירה ייחודית, שנראית, נשמעת ומרגישה, בדיוק כפי שסרט זר צריך להיות.

ציון: 7 מתוך 10