סרט די חדש בכיכובה של ג'וליה רוברטס
להלן המלצתי

שם הסרט: חיוך של מונה ליזה Mona Lisa Smile
במאי: מייק ניואל
שחקנים: ג'וליה רוברטס, קירסטן דאנסט, ג'וליה סטיילס, מגי גילנהייל, דומיניק ווסט, מרשה גיי הארדן, טופר גרייס
שנת הפקה: 2003
תקציר הסרט:
השנה: 1953. המיקום: ארה"ב של אחרי מלחמת העולם השנייה, בעידן של תחילת המודרניזציה התרבותית והטכנולוגית, והקמת התנועה לשחרור האישה. קתרין ווטסון (ג'וליה רוברטס) היא בוגרת אוניברסיטת ברקלי ובעלת נפש חופשיה, שמקבלת משרת הוראה כמורה לאומנות בקולג' הנשים וולסלי. חדורת מוטיבציה לשנות ולהשפיע, ווטסון נתקלת במוסד מיושן, הטבועים בו נורמות ישנות ופרימיטיביות בנוגע למיקום האישה בחברה ובכלל. נראה כי בעוד אמריקה צועדת לעבר מתן זכויות שוות יותר לנשים, שרק לפני כמה שנים שימשו כוח אדם מכריע בניצחון האמריקאים במלחמת העולם השנייה, בוולסלי מתעקשים להמשיך לדבוק בערכים שאבד עליהם הכלח, וממשיכים להלביש את הנשים במחוך וללמד אותן להיות פחות שאפתניות ובעלות מחשבה עצמאית. ווטסון לוקחת על עצמה את המשימה לחנך את בנות הדור הצעיר לדעתנות, אמביציוניות והצלחה (בין תלמידותיה הבולטות ניתן יהיה למצוא את ג'וליה סטיילס, קירסטן דאנסט ומגי גילנהייל), ובכך משנה את מסלול חייה וחייהן לנצח, כמו גם מכעיסה את ראשי הממסד.
דבר הפסיכופט:
סרט מקסים ומהנה. הנושא של הסרט הוא מאוד פמיניסטי: שחרור האישה מהערכים הכל כך מיושנים שמלמדים אותם בקולג', כאשר ג'וליה רוברטס מסמלת את האישה החדשה והנאורה. אין ספק שהסרט הלך לכיוון מאוד קיצוני וקלישאי וגם בנה על כך שהפמיניזם הבוטה של הסרט לא יפריע, בגלל שמדובר בתופעה כל כך קיצונית שמן הסתם קל להזדהות במרד נגדה. נערות וולסלי מחונכות שהמטרה העיקרית שלהן צריכה להיות להשיג בעל וללמוד כיצד לדאוג לכל צרכיו. הן לומדות שזה נפלא להתקבל לבתי ספר יוקרתיים אך הן לא תלכנה לשם במילא בגלל שעליהן לדאוג שב17:00 תהיה ארוחה על שולחנו של בעלן. נגד זה יוצאת ג'וליה רוברטס ולמרות שמדובר במרד פמיניסטי, כמו שאמרתי במצב כזה קיצוני קל להשיג הזדהות מהצופים. זהו לדעתי החסרון של הסרט, הקיצוניות שלו והקלות הבלתי נסבלת בה בחורה אחת, היא היחידה ש"רואה את האור". אבל אם נתעלם לרגע מהנאמר לעיל, כאשר באים לצפות בסרט בגישה חיובית בלי ציניות מיותרת, מדובר בסרט ממש מקסים, מרגש, מרתק, מלא בהומור פנימי. סרט המחנך לאהבת האמנות, עם שחקניות טובות, שחזור תקופתי מרתק ומוזיקה נפלאה מאותה התקופה. התפקיד הראשי של האישה החזקה והמשוחררת, ללא ספק תפור על ג'וליה רוברטס. לסיכום, עם הגישה הנכונה (בעיקר של הגברים שמן הסתם עלולים להגיע עם אנטי מסויים), ההנאה מובטחת.
ציון: 8 מתוך 10



