מותחן אירוטי שנוי במחלוקת. לא סרט חדש, אפשר כבר לראותו בערוצי הסרטים של הכבלים או הלווין. מסתבר שהסרט הזה מעורר ויכוחים לגבי טיבו, החלטתי להביא את עמדתי.
להלן המלצתי
שם הסרט: הורג אותי ברכות Killing Me Softly
במאי: קייג' צ'ן
שחקנים: הת'ר גרהאם, ג'וזף פיינס, נטשה מקלהון
שנת הפקה: 2002
תקציר הסרט:
אליס (גרהאם) היא מעצבת אתרים שחיה חיי נוחות לא מרגשים עם בן זוגה. מהרגע שבו היא רואה את אדם (פיינס), היא נסחפת למערבולת ארוטית של תשוקה והרפתקנות, ומסכנת הכל על מנת להיות אתו. אך כשפחדים מעברו של אדם מתחילים לצוץ, היא מבינה שהיא לא יודעת כלום כמעט על בעלה ועל עברו. אליס מוצאת את עצמה במצב ביזארי, ממנו היא לא מצליחה להמלט.
דבר הפסיכופט:
כיוון שאני מאמין גדול בשיוך סרט לסגנון, אני רוצה קודם להבהיר שמדובר פה בסרט שאינו מתאמץ להיות הגיוני במיוחד, מאותם סרטים שלא הכל בהם מוסבר, אבל המטרה העיקרית היא ליצור מתח ולהפחיד ובמקרה של הסרט הזה, לתבל את הכל בסצינות אירוטיות. אחרי שהבהרתי את זה, ברור כי אין צורך לקחת את הסרט הזה יותר מדי ברצינות ומבקריו קטלו בעיקר את החוסר הגיון שבו, שלדעתי בין אם הוא מכוון או שלא, מיותר לחפש הסבר לכל דבר שקורה בסרט מעין זה. בעיני מדובר בסרט מותח ומפחיד, לא צפוי (אם כי כשלא מנסים להיות הגיוניים, קשה יותר לצאת צפוי) הכולל סצינות אירוטיות יפות ומטרידות כאחד. החשדות של הדמות המרכזית בבעלה והמסתורין, נבנים היטב והסרט מצליח לדעתי אפילו להפחיד לפרקים. לסיכום, מותחן קלאסי לראות בבית בשעות הלילה, סרט טוב לבוא אליו בלי ציפיות, בלי יותר מדי ביקורת ופשוט להסחף למתח שאותו הוא דווקא בונה היטב. בנוסף, מי שאוהב קטעים אירוטיים גם יבוא על סיפוקו.
ציון: 7.5 מתוך 10 
כינוי: 
