משום מה עד לא מזמן לא ראיתי את הסרט המדובר הזה, סרטו של רומן פולנסקי שזכה באוסקר על הבימוי, ושזיכה גם את אדריאן ברודי באוסקר לשחקן הראשי. הסרט עצמו זכה למועמדות לאוסקר בקטגוריית הסרט הטוב ביותר אך לא זכה. צריך מצב רוח מיוחד מאוד בשביל לראות סרט חשוב כזה על השואה, מצב רוח שמצאתי את עצמי בו, רק לאחרונה. מעניין שבדיוק באותה תקופה גם ראיתי את הסרט המצויין באותו הנושא בערך, אמן.
להלן המלצתי החמה


שם הסרט: הפסנתרן The Pianist
במאי: רומן פולנסקי
שחקנים: אדריאן ברודי, מורין ליפמן, פרנק פינליי, ג'סיקה מיירס, תומס קרצ'מן
שנת הפקה: 2002
תקציר הסרט:
ב-23 בספטמבר 1939 ניגן ולאדיסלב שפילמן (אדריאן ברודי), פסנתרן יהודי צעיר, את הנוקטארנו בדו דיאז מינור של שופן בשידור חי ברדיו בעוד הפגזים הגרמנים מתפוצצים בחוץ. הייתה זו היצירה האחרונה ששודרה בשידור חי מוורשה. באותו יום הרסה פצצה גרמנית את תחנת הכוח, והרדיו הפולני השתתק. הפסנתרן הצעיר והמחונן שרד בגטו וורשה כשהוא מנגן לפרנסת משפחתו, הוא היחיד מבינהם שמצליח לחמוק ממחנות המוות. עכשיו עליו לחיות בסתר בלב הגטו. כך הוא חולק את הסבל, ההשפלה, והמאבק. לאורך המלחמה מצליח שפילמן לשרוד מארוחה לארוחה ממחבוא למחבוא.
דבר הפסיכופט:
אני מודה שבחצי הראשון של הסרט, שאלתי את עצמי עדיין מדוע הסרט הזה נחשב לגדול כל-כך. אמנם המראות היו קשים ובעלי חשיבות היסטורית, אך היה תחושה שגיבור הסרט ואיתו גם הסרט משקיפים מהצד על הנעשה, נקיים מדי. בהמשך הסרט הבנתי את גדולתו של הסרט. שפילמן כנגד כל הסיכויים שרד שוב ושוב, הרבה פעמים בזכות נגינתו שעזרה לו פיזית או שעזרה לו לא להשתגע. שפילמן כל הזמן היה קרוב כפסע מן המוות ושוב ושוב שרד. דרך הסיפור שלו, אנו מתוודעים לכל הארועים הנוראיים שעוברת פולין בכלל וגטו וורשה בפרט: ההתנכלות ליהודים, הגבלתם מכניסה למקומות, הטלאי, ההגלייה לגטו, גידור הגטו, ההתעללויות ואח"כ גם נסיונות המרד ומקומות המחבוא. בשלב מסויים, דירת המסתור של שפילמן, מאפשרת את ההצצה הטובה ביותר על המרד והגבורה של יושבי הגטו. כאשר שפילמן נהיה חולה ומתקשה יותר ויותר לשרוד, הופך הריחוק שעליו דיברתי למלחמת קיום של ממש, אך כזו שגם משאירה אותנו כצופים קרובים לכל הארועים שמתרחשים סביב הגיבור וכמו שאמרתי הוא ממש נוכח בכל המקומות החשובים. התוספת המרגשת של הקשר של שפילמן לפסנתר, קשר שגם מציל אותו לא פעם, היא מדהימה. שילוב זה של הפן הפרטי של שפילמן בפן רחב יותר של יהודי פולין, הוא הקסם המיוחד של הסרט. לדוגמא, הסרט עוסק אפילו בנטישה ברגע האחרון של הגרמנים, גם כשתבוסתם ברורה ומראה אפילו את האנושיות הבלתי אפשרית כמעט, ששפילמן מראה כלפי קצין SS שעזר לו. לסיכום, סרט מדהים ומרגש, סרט חשוב שסוקר את כל ארועי המלחמה העיקריים כפי שהם נראו בוורשה. לא לפספס.
אני מניח שחלק מכם נרתעו מהסרט בגלל הנושא, אם טרם ראיתם, הגיע הזמן.
ציון: 9 מתוך 10


