חי בסרט - האני מאמין שלי, על ביקורת סרטים

כשהעלתי בפני הקוראים פה סקר על ביקורת סרטים, רציתי לראות האם הם חשים כמוני.

מה שעורר אצלי את השאלה הייתה הכתבה של יעל גבירץ על תכנית ההתנתקות מהמבקרים, שמעבר לכותרת השנונה, הזדהיתי איתה מאוד והיא גרמה לי לרצות להסביר במסודר, את דעתי בנושא ביקורות סרטים.

יש לי משנה די מסודרת ומפורטת , לגבי מה שאני עושה פה, ואני רוצה לקראת היותי שנה פה בישראבלוג להסביר אותה. כדי לפשט אחלק את דעתי לנקודות, כאשר לאחר ההסבר של הבעיה, אני מציג את הכיוון שאני בחרתי (צבוע בכחול, לנוחיותכם). למי שאין כוח לקרוא את הכל, יש תקציר בסוף... (אבל אשמח אם תקראו בכל זאת)

ביקורת סרטים ואני

• העם נקעה נפשו
  כמו שכתבה יעל גבירץ בכתבתה, כבר כשהתחלתי לכתוב, האמנתי שאנשים התייאשו מהביקורת המסורתית, שיותר מדי אנשים נכוו כשהם הקשיבו למבקרים ובכלל שיש מקום לתת אופציה אחרת, ביקורת מסוג אחר. מה שונה לדעתי, בביקורת שלי, לעומת למשל ביקורות ממוסדות בעיתונים? את זה אסביר פה במפורט...
  .
  
• אני אבחר את הזמן (והמקום)  
  ביקורות סרטים בד"כ מנתחות את הסרט ולכן מתאימות יותר לאנשים שכבר ראו אותו. אני מאמין שאנשים מעדיפים לקרוא ביקורות לפני הסרט. היום, בעיקר עם מחירי הכרטיסים הגבוהים, רוצים המלצה והכוונה למה כדאי ללכת ולמה לא. אם הביקורות פונות לאנשים שראו את הסרט, איך נדע את זה ? לכן, הביקורות שאני כותב, מכוונות את עצמן לאנשים שטרם ראו את הסרט ובעיקר עוזרות להבין איזה סגנון הסרט, האם הוא טוב לדעתי ומי יאהב את הסרט (למשל, "רק לאוהבי קומדיות שטותיות והומור נמוך").
  
  
  

  
  

  
  
• 
  
  אינטרנט הוא המדיום
  את הנקודה הזו, אין צורך לפרט יותר מדי, בעיקר למי שמגיע הנה ומודע לכוחו של האיטרנט ולנגישותו של המידע פה. אני מאמין שהרבה יותר פשוט למצוא ביקורת על סרט מסויים באינטרנט. מה גם שיש יתרון שפה (ובאתרי אינטרנט אחרים) יש ארכיון ביקורות, גם על דברים טיפה יותר ישנים, משהו שבעיתונים לעולם לא יהיה. אפילו סרט שרק שבוע שעבר יצא, ונכתבה עליו כתבת תחקיר, אם לא שמרת את העיתון, ורצית לקרוא אותה דווקא השבוע, זו בעיה. בגלל זה בחרתי במודע, באינטרנט, לפרסם את ביקורותי.
  .
  
  
• 
  
  חטא הספויילרים הגדול
  כמו שכבר ציינתי, רוב הביקורות מנתחות לעומק את הסרט. כדי לעשות ניתוח מסודר, יש צורך בדוגמאות, שמן הסתם הבאתן תהרוס את חוויית הצפייה למי שטרם ראה. לזה אני קורא - חטא הספויילרים הגדול. מה עוזר לי מבקר נמרץ ומתלהב שמהלל סרט, אם הוא מספר לי חצי מהסרט בביקורת. האם יישאר לי טעם ללכת או שפשוט אסתפק בחוויה המהנה שהוא העביר לי כמעט במלואה ולא אלך ? אפילו תקצירי הסרטים, חושפים לפעמים דברים, שעדיף לגלות בהפתעה במהלך הסרט. אי לכך, אני מוריד קטעים כאלו מהתקצירים שאני שם פה והביקורת שלי נטולת ספויילרים לחלוטין. אני מקפיד מאוד על כך.
  
  

  
       
  

  
  
• העומק לא קובע !
  כן, גם אני למדתי קולנוע, גם אני מלומד (מה זה !?). כל כך קל להביא איזה ניתוח עומק, פרשנות שלי למה שעבר בראשו של הבמאי. אבל אני מאמין שבדרך כלל מדובר בדעה מלומדת של המבקר ותו לא. מי אמר שלזה התכוון יוצר הסרט, אולי מה שיפה בסרטים זה שלפעמים כל אחד מבין מהם משהו אחר ? נכון, לפעמים אנשים רוצים לקרוא ניתוח מעמיק, אבל לדעתי הרוב הגדול, רק רוצה עזרה על מנת להחליט אם הסרט טוב וללכת ולהבין אותו לבד. אנשים רוצים ביקורת פשוטה ותמציתית, שעוזרת לדעת אם הם יהנו בסרט. יהיו כמובן גם אנשים, שירצו לקרוא ניתוח אחרי הסרט, כדי להשוות עם דעת המבקר. אני לא חושב שאין מקום גם לביקורת כזו, אבל חשוב שתהייה גם חלופה. בעיני זו הנקודה המרכזית שגם יעל גבירץ מחתה עליה. אנשים רוצים ביקורות בגובה העיניים ! שימו לב שאפילו מבקר הקולנוע שענה לה בכתבה השניה, הודה שמה שהוא כותב ומה שהוא ימליץ לחברים לראות, זה דברים אחרים לגמרי. אז אולי יש מקום לביקורת המלומדת, אולי אני משתמש בכלים שלמדתי, אבל הביקורות שלי, במודע, הן בגובה העיניים ומתאימות לא רק לסטודנטים לקולנוע, אינטלקטואלים ואנשי התעשייה המלומדים.
  .
  
• הקיטש הוא כל חיינו אבל לא בשבילנו
  קשה למצוא היום מבקר קולנוע, שמודה שקומדיה רומנטית יכולה להיחשב לסרט טוב. בסוגיה זו יש לי דעה מאוד נחרצת. אני משווה בביקורתי, כל סרט, אל מול הסרטים האחרים באותו סגנון או ז'אנר. קומדיה רומנטית אולי נחשבת לפחות אמנותית, אבל עדיין ישנן קומדיות רומנטיות טובות וקומדיות רומנטיות גרועות. סרט לא חייב להיות אמנותי בשביל להיות טוב ובוא נהיה כנים, גם המבקרים, היו מוכנים כל יום לראות סרט קליל ומשעשע, אפילו משהו עם הומור נמוך, על פני עוד מרתון סרטים דוקומנטריים או סרט איראני באורך שלוש שעות. הביקורת שלי, שמה לעצמה מטרה, לבדוק את איכות הסרט ולא את מידת האמנותיות שבו ולהשוות כל סרט לסגנון שלו ולא לכלל הסרטים.
  
  
  
  
  
  
  
  
• על טעם וריח...
  זוהי הנקודה המרכזית והחשובה ביותר בביקורות סרטים. בין אם מדובר בביקורת מלומדת או שטחית, ארוכה או קצרה, לקריאה לפני הסרט או אחריו, אהבה לסרט מסויים, היא בראש ובראשונה עניין של טעם. חשוב לי לומר, שגם אם אני מנסה שהביקורת שלי תהיה שונה, כמו שפירטתי למעלה, כל אחד צריך למצוא לעצמו מבקר שהוא סומך על טעמו ולהיעזר בהמלצותיו. אפשר כמובן לעקוף את זה ולו במעט ואני אישית מנסה להגיד למה לא אהבתי משהו ומי עלול בכל זאת לאהוב אותו. אני מאמין שדרך קריאת הביקורת שלי, גם אם אני לא אהבתי, הקורא יכול להחליט אם אליו אישית זה מדבר. כלומר, אני מנסה להעביר בביקורתי גם את התחושה הכללית שהסרט נותן, לעזור לדעת למה לצפות ולכוון לקבוצה שכן תאהב את הסרט, גם אם אני אישית פחות אהבתי.

לסיכום, אני כותב פה קודם כל מתוך אהבה לקולנוע ומתוך העובדה שאני צופה בצורה מסיבית בסרטים ורציתי לנסות להעביר מהאהבתי לאחרים פה. אני מנסה שהביקורות שלי ייקחו כל סרט ברצינות, אפילו אם סגנונו נחשב לנחות (מי קובע את זה !?) ולבדוק האם הוא סרט טוב, אני מנסה לא לגלות שום פרט חשוב למי שטרם ראה את הסרט, אני מנסה לכתוב את הביקורות בגובה העיניים ולפנות גם לכלל הצופים ולא רק לתלמידי הקולנוע, אני מנסה לעזור להבין האם אתם אישית תאהבו את סרט ולא רק אם אני אהבתי אותו, שהרי זה הכל עניין של טעם ואני כותב ביקורות שמתאימות כהמלצה האם ללכת לסרט ולא כניתוח מעמיק שקוראים אחריו. עצם העובדה שכל זה כתוב באינטרנט וזמין לכל, מאפשר לחפש פה את הסרט לפני שצופים בו. אף פעם לא מאוחר מדי...

תגובה קצרה לכתבות:

יעל גבירץ תיארה כאמור תחושה שאני שותף לה, תחושה שהמבקרים כותבים ביקורות פלצניות, שלא עוזרות לאף אחד חוץ מלשותפיהם לתעשייה. יקיר אלקריב, אמנם מתחיל בדברי טעם, על כך שיש מקום להיעזר במבקרים בעיקר כחלופה למערך היחצנות האינטרסנטי. הבעיה היא שאח"כ הוא מסביר איך מבקר צריך "למקם את היצירה על ציר זמן היסטורי ולבחון אותה מול המסגרות הפוליטיות, התרבותיות והכלכליות שבתוכן נוצרה. סרט – כל טקסט, למעשה – הוא כמו דגימת די.אן.איי; פיסה זעירה מספיק לספר את כל הסיפור על הגוף שממנו נלקחה. ברב שיח התקשורתי, הביקורת הופכת את היצירה מדו מימדית לתלת מימדית, וככזו היא חלק בלתי נפרד ממנה". לא יודע מה איתכם, אבל בעיני דבריו הם דוגמא לפלצנות של המבקרים ולכך שהם יותר עסוקים בלהראות כמה הם חכמים מבאמת לפנות לקהל. הוא עצמו הודה, כמו שכבר אמרתי, שלחברים הוא ימליץ על דברים אחרים. אז אני שואל את מר אלקריב, למה אתה מוליך שולל את קוראייך, כאשר לחבריך אתה עושה חסד אחר?

אני רוצה לפנות אליכם בשתי שאלות שאשמח אם תענו עליהן:

1. האם ברור אחרי ההסבר שלי, למה התכוונתי כשאמרתי שצריך ביקורות מסוג אחר ?

2. אשמח לפידבק האם הצלחתי לדעתכם להביא פה ביקורות מסוג אחר ? כולל הערות מה לדעתכם טוב, אך גם מה לא טוב (גם זה יכול לעזור). מה מהמאפיינים שפירטתי למעלה מוצא חן בעיניכם ומה לא?
אני יודע שזה לא קל להגיב במפורט, אבל זה יכול מאוד לעזור... (קיבלתם אישור לקטול חופשי, אתם יכולים להתחיל    ).

אשמח גם לכל סוג של תגובה/הארה/הערה על הכתוב למעלה

ואני רוצה שוב להודות לכל מי שהשתתף בסקר

וגם למי שצלח פה את כל הפוסט לאורכו  

תודה

סייקו