אכזבה מסרט ישראלי - אהבה קולומביאנית

השנה יש אינפלציה של סרטים ישראליים ובהחלט נראה שההפקות שעושים במסגרת רצועת סרטים מכאן או איך שלא קוראים לזה בכבלים (או HOT , איך שלא תקראו לזה) וחוק הקולנוע (שנמצא בסכנת ביטול, אבל זה כבר סיפור אחר), הפיחו חיים (לפחות ניצנים של חיים) בתעשיית הקולנוע הישראלית. מההייפ מסביב עלו לי הציפיות לקראת הסרט אהבה קולמביאנית שרבים מדברים עליו כסרט המצחיק ביותר שעשו בשנים האחרונות (אם כי רצוי לזכור כי עדיין לא מדובר בהמון סרטים).

להלן ביקורתי

שם הסרט: אהבה קולומביאנית

במאי: שי כנות

שחקנים: אסי כהן, מילי אביטל, שמיל בן ארי, ניר לוי, עינת ויצמן, איתי ברנע, אסנת חכים, מנשה נוי, לירית בלבן, מרינה שוייף, פירה קנטור 

שנת הפקה: 2004

תקציר הסרט:

אורי (אסי כהן) וטלי (מילי אביטל) חברים כבר כמה שנים. לכאורה, טלי לא לחוצה להתחתן ונותנת לאורי את כל הזמן שלו. אבל בחתונה של החברה הכי טובה שלה, אחרי שהיא מגלה מה עשו הגברים ערב קודם עם החשפנית במסיבת הרווקים, בעיות שהודחקו אל מתחת לשטיח מתפרצות. טלי זורקת את אורי מהבית. הבחור מבין שהוא הולך לאבד את אהבת חייו, ועושה את מה שעשו רבים לפניו, ועוד רבים וטובים יעשו אחריו - הוא מציע לטלי נישואים. אורי וטלי מודיעים למשפחות שלהם בשתיים בלילה שהם מתכוונים להתחתן, וטירוף שלם יוצא מהבקבוק. ההורים של טלי יודעים, בדיוק איך הם רוצים שתיראה החופה, וההורים של אורי, ובמיוחד אביו, פיני (שמיל בן ארי), שמרן ורודף כבוד כפייתי, נפגעים מגישתה העצמאית מדי לטעמם של טלי. כל העלילה נכנסת לסחרור כשמשחקי כבוד מתחילים להכנס לפעולה.

דבר הפסיכופט:

אתחיל ואומר שהסרט אינו מדהים כמו שעשו ממנו. חשוב להבין שלא מדובר בבדיחות קורעות מצחוק, אלא יותר בקומדיית מצבים ומספר אמירות שנונות ובעיקר בסרט שרובו הזוי מאוד עם מצבים קיצוניים במכוון. סביר להניח שחלקכם יהנה מההקצנה, אבל החלק השני ירגיש כמוני, שיש פה נסיון די מאולץ להצחיק ושמצבים קיצוניים כאלו אולי יעלו גיחוך או שניים, אבל בהחלט לא ניתן להגיד שהסרט קורע מצחוק כמו שהסביבה משדרת. הבעיה הגדולה שלי עם הסרט היא שמעבר לסיפור המרכזי יש מלא סיפורי משנה שחלקם אינם מפותחים כמעט וזה רק מחזק את ההרגשה שזרקו פה לקלחת עוד ועוד דברים בנסיון לסחוט עוד צחוק או שניים במקום לחדד את הסיפור המרכזי. העלילה כל כך הזויה והמשפחה המזרחית מוצגת בצורה כה מרושעת וסטריאוטיפית שלמרות שמדובר בהומור, לא הצלחתי לגמרי להתעלם מהגישה הגזענית, שבהחלט מחזירה את הקולנוע שנים רבות אחורה. לגבי הקאסט המרשים שנאסף, התאכזבתי מרובו. אסי כהן שקיבל תפקיד שמחייב אותו להיות מאוד מאופק, נשמע לפרקים כאילו הוא מגיש קטע מהמערכונים שלו, מילי אביטל ממש לא משכנעת וגם עינת ויצמן נשמעת בדיוק כמו שהיא נשמעה לפני שנים רבות בסדרה "הפוך" וברוב תפקידיה מאז, גם איתי ברנע לא הצליח לשכנע אותי ונראה ונשמע יותר מדי כמו אחיו באיזה טלנובלה ומנשה נוי בכלל בתפקיד קצר ומיותר. מי שמציל, לפחות לדעתי, את הקאסט זה אסנת חכים בתפקיד הזונה, שמיל בן ארי הנפלא כתמיד וניר לוי בתפקיד איש הצבא השרוט. מטבע הדברים בסרט הזוי כזה, שלושת השחקנים שקיבלו את התפקידים האקצנטריים, הצליחו להצחיק. הסיפור ההזוי מזכיר במעט גם את "חכמת הבייגלה" אבל להבדיל מהסרט ההוא הסיפור פה קלוש ולא מצליח לגעת ללב. לצערי גם העיצוב של הסרט נראה עלוב למדי ומזכיר איך הקולנוע חסר התקציב היה נראה, למרות שכבר ראינו שאפשר אחרת עם סרטים כמו "האסונות של נינה" ו"כנפיים שבורות" שהצטיינו בעיצוב המוקפד. להבדיל מהעיצוב, רצוי להוסיף לפחות מילה טובה, על המוזיקה בסרט, שעושה בהחלט טוב על הנשמה. הסרט הזה מנסה להכניס את כל הקלישאות הישראליות על איש הצבא, מסיבות החתונה הגרנדיוזיות, הסגידה לרבנים, הגורו, האנשים הרוחניים אחרי חזרה מהודו וכמובן המשפחה המזרחית, לסרט שמדברים עליו כעל סרט בורקס מודרני. יש נטיה להדביק את הכינוי סרט בורקס לכל דבר, בעיקר אם הוא עוסק במשפחה מזרחית, אבל עם כל הכבוד הסרט הזה נראה הרבה יותר כמו הסרטים הערביים בערוץ 1 ביום שישי. אני עדיין חושב ש"הכוכבים של שלומי" עם הסיפור הקטן והפשוט, הוא הסרט הישראלי המוצלח ביותר שיצא בשנים האחרונות, מה שרק מוכיח שוב שהסרטים הישראליים מנסים להיות מאולצים מדי בשביל לרגש או להצחיק ושוכחים שסיפור טוב הוא העיקר. אם סרט ישראלי נראה ומרגיש קצת כמו סרט ערבי, האם זה מה שיש לקולנוע הישראלי להציע ?

לסיכום, סרט הזוי, עם לא מעט קטעים שנונים, אשר לא מצטרפים לצערי, לכדי סרט טוב בעיקר בגלל סיפור קלוש, חוסר אמירה של ממש (אפילו על כל נושא האהבה שנמצא במרכז הסרט) ושימוש מוגזם בקלישאות בצורה מאולצת. אפשר לראות, בעיקר בגלל מספר קטעים שיחרטו בזכרונכם, אבל כאלו יש הרבה יותר ב"מבצע סבתא" הנפלא.

ציון: 6 מתוך 10