סרטו החדש של אבי נשר, שאחראי להצלחות קולנועיות גדולות כמו "הלהקה", "דיזינגוף 99", כבר מוצג מזה כמה חודשים בבתי הקולנוע וזוכה להצלחה גדולה אצל הקהל. בגלל החרם על בתי הקולנוע לא יצא לי עדיין לראותו ורק אתמול מצאתי סוף סוף את ההזדמנות. אני משתדל ללכת לראות סרטים ישראליים בבתי הקולנוע, בעיקר לאור הקפיצה הגדולה בהשקעה בקולנוע הישראלי בשנה האחרונה, מגמה משמחת ללא כל ספק. אין ספק שנהירה של הקהל תביא להמשך השקעה זו ויש חשיבות להפקת חומר מקומי בין כל הסרטים ההוליוודיים והאירופאיים.
להלן המלצתי החמה
שם הסרט: סוף העולם שמאלה Au Bout Du Monde a Gauche
במאי: אבי נשר
שחקנים: נטע גרטי, לירז צ'רכי, אור אטיקה, פרמיט סטי, קרוטיקה דסיי, רותם אבוהב, רובי פורת-שובל, נדב אבוקסיס, ישראל קטורזה, נתי רביץ, ז'אן בן-גיגי, מריאנו אידלמן
שנת הפקה: 2004
תקציר הסרט:
השנה היא שנת 1969. לעיירה קטנה ומבודדת בנגב, המאוכלסת ברובה במשפחות עולים מרוקאים קשי יום, מגיעות מספר משפחות הודיות, אשר היגרו לישראל בחיפוש אחרי חיים טובים יותר במערב. המרוקאים היצירתיים והיצריים, המחשיבים עצמם "צרפתים", מתנשאים מעל ההודים ה"שחורים". ההודים המאופקים והשקטים, המחשיבים עצמם "בריטים", רואים במרוקאים בני אדם בורים וגסי-רוח. תוך כדי "מלחמת תרבות" סוריאליסטית בין המהגרים ה"אימפריאליים", מגלות שתי נערות - אחת מרוקאית, יפהפיה ויצרית והשניה הודית מאופקת, חברותית ואינטיליגנטית מאוד, את המהפכה המינית של שנות ה-60. במהלך השנה, מתוך הייאוש ותחושת הנטישה והאובדן, בזמן משבר כלכלי קשה שפוגע בעיירה, מגלים המהגרים אט-אט את כוחה המלכד והמחזק של הקהילה. ההודים אפילו מצליחים לשכנע את המרוקאים לשחק במשחק הג'נטלמנים, הקריקט.
דבר הפסיכופט:
הסרט הוא קו-פרודקציה ישראלית-צרפתית מה שמאוד ניכר גם בחלק מהבחירות בסרט וגם ברמת ההשקעה המדהימה. עוד לפני העלילה, אי אפשר שלא להתרשם מהשחזור התקופתי, ההקפדה על העיצוב האמנותי, התלבושות והפסקול שמחזקים את בניית המציאות כמו של פעם ומעל הכל הצבעוניות והצילום המדהים של דויד גורפינקל. הסרט עצמו מספר סיפור ספק אמיתי, ספק סוריאליסטי, על מקום שכשם שאומר שמו המעולה של הסרט, נמצא ממש בסוף העולם שמאלה. הביטוי המתאים ביותר לתאר את הסרט הוא הביטוי, "כור היתוך" זה ניכר בכל בהפקה שהיא קו-פרודוקציה, המשלבת שחקנים מישראל, צרפת והודו, המשלבת שחקנים מוכרים, עם קומיקאים ותיקים מישראל ועם שתי שחקניות צעירות, המשלבת כמה שפות (צרפתית, מרוקאית, עברית) ובעיקר עוסקת בחיים המשותפים של עולים מרוקאים והודים, עם רקע והשקפות עולם מנוגדות. למרות השילובים הרבים שמניתי, הסרט מצליח לשלב אותם במארג עדין ורגיש, בהצלחה גדולה. המושג "כור היתוך" נאמר הרבה פעמים על מדינת ישראל בדיוק בהקשר זה של מיזוג גלויות ושל העולים מהמדינות השונות. הסרט מציג גם את הצד השלילי ואת הפערים (בלי לפחד משימוש קומי בסטריאוטיפים) וגם את האיחוד הבלתי נמנע לאור נסיבות החיים המשותפים. הסרט מציג תקופה תמימה יותר של המדינה ומשלב בה תהליכים רבים של גילוי מיני, בגידות, חתונה, משבר כלכלי, משחק קריקט , פערים בין המרכז לפריפריה ועוד דברים רבים. השילוב של קומיקאים מוכרים בסרט, הוא הצלחה גדולה. מצד אחד הם בונים דמויות ייחודיות ומצד שני מצליחים להוסיף המון הומור לסרט שהוא משעשע ומרגש כאחד. הנסיון של המרוקאים לתקשר עם ההודים בשפות שונות, גם יוצר המון סיטואציות קומיות. אפשר לומר שהסרט הוא שילוב של מלודרמה תקופתית עם קומדיה. לסיום, מעבר לכל שחקני המשנה, שכל אחד מהם יוצר דמות ייחודית שמאפשרת הזדהות, אי אפשר שלא לציין את נטע גרטי ולירז צ'רכי הנפלאות, ששוטפות את המסך הן ביופיין והן בהרבה אומץ ובכישרון משחק נפלא. אני בהחלט מצפה לראות מהן עוד בשנים הבאות. לא מזמן הוכרזו המועמדים לאוסקר הישראלי ולמרות שהשנה היו מועמדים רבים וטובים, עדיין מפתיע ומקומם לראות שסרט שמשך הכי הרבה קהל לבתי הקולנוע, לא זכה למועמדות בקטגוריות החשובות של הסרט הטוב ביותר והבמאי הטוב ביותר, בעוד נטע גרטי זכתה למועמדות לפרס השחקנית הראשית, לירז צ'רכי לשחקנית המשנה ודוד גורפינקל על הצילום. אני לא יודע מה עדיף, הצלחה קופתית או אוסקר, אבל הפער הזה מפתיע. אני קורא למי שטרם ראה את הסרט, לרוץ לראותו בבתי הקולנוע ולהצביע לו בכך ל"אוסקר של הצופים". בכלל, אני עדיין שומע מסביב אנשים שסולדים מקולנוע ישראלי, הגיע הזמן להבין שזה השתנה ויש קולנוע איכותי ישראלי ומושקע. לסיכום, קומדיה נפלאה ומרגשת, מארג עדין של אנשים שונים זה מזה והמון תשוקה באוויר. לא לפספס.
ציון: 9 מתוך 10 
כינוי: 
