החל מהשנה שונה שמו של האוסקר הישראלי, לטקס פרסי אופיר, על שמו של השחקן הגדול שייקה אופיר ז"ל. בלי קשר לכבוד הגדול והראוי, שהטקס החשוב ייקרא על שמו של השחקן שהיה מזוהה כל כך עם הקולנוע הישראלי בראשית דרכו וריגש המונים בהופעותיו, הגיע הזמן שלטקס הענקת פרסי הקולנוע יהיה שם משלנו, בדומה לטקסים הדומים, במדינות כמו צרפת, בריטניה, ספרד ועוד.
השנה נעשו 23 סרטים עלילתיים ואי אפשר שלא להתרשם מהפריחה המדהימה של הקולנוע הישראלי כמו גם מהאיכות הגבוהה של רבים מהסרטים. חבל רק שהטקס היה ארוך ומרוח וחרג בהרבה מהזמן המוקצב, זה פשוט חוסר מקצועיות וחבל.
כמו שכתב רענן שקד בידיעות (ביקורת נפלאה וקורעת מצחוק, שווה לקרוא): "בטרם אתחיל, אני מבקש לשלוח מכאן את תנחומיי למשפחות הצופים בטקס הזה. ליבנו איתכן בשלוש שעות קשות אלו. אנו נוסיף להילחם בטקסים מפרכים ומעלפים המעמידים את חוסננו הלאומי במבחן. אנו ננצח. בסוף יתנו לטל פרידמן להנחות את הטקס ולתסריטאי חי לכתוב אותו."
השנה התלוותה שערוריה שהחלה אחרי הכרזת המועמדים. כאשר התברר שסרטו הנפלא של אבי נשר, סוף העולם שמאלה, לא זכה למועמדות לפרסים העיקריים של הסרט הטוב, הבמאי, התסריט. למרות המלחתו הכבירה של הסרט בקופות (כ400 אלף צופים עד היום), החליטה האקדמיה להתעלם ממנו, מה שהביא להמון ביקורת בכל העיתונים כאילו האקדמיה מנותקת מהעם. ושלא יווצר לרגע רושם שהסרט הוא עממי ולא אומנותי, הסרט סוף העולם שמאלה, הוא סרט נפלא ומרגש, עם קולנועיות איכותית, צילום נפלא ועיצוב מדהים (שזכה בפרס אופיר). אם זה לא היה כך והוא רק היה מצליח בקופות, לא היה מקום לביקורת. אני מניח שההצלחה בקופות מנחמת את יוצרי הסרט, אך חבל שנוצר פער כזה. אתמול אמרו שכמיליון איש קנו כרטיסים לסרטים ישראליים השנה, תעשו לבד חשבון ש40% מזה, הלכו לסוף העולם שמאלה.
מיני השערוריה בטקס
כנהוג, במהלך הטקס, כל פעם מוצג בהרחבה אחד הסרטים שמועמדים לפרס הסרט הטוב. דובר קוסאשווילי שעלה להציג את אחד הסרטים, התחיל ואמר שהוא הצביע לסרט אחר ואז פעמיים, אמר שהוא עלה להציג את סוף העולם שמאלה, שלא מועמד כאמור. הוא המשיך ואמר שבעצם למה לא, סרט שהביא 400 אלף צופים, הוא המשיך ואמר שהאקדמיה לא מבינה כלום ואח"כ עשה טובה והקריא בחוסר חשק את הפרטים על הסרט שהיה מועמד באמת ואותו הוא עלה להציג, ללכת על המים.
אני רוצה לצאת פה נגד האיש הגס הזה, שכבר טענתי שהשתן עלה לו לראש בסרטו העלוב, מתנה משמיים. הביקורת נגד אי הכללתו של סוף העולם שמאלה במועמדויות לפרסים הגדולים, קיבלה מספיק רעש בעיתונות. כמו תמיד, דובר השתין על כולם וחילל את כבודו של הטקס. יש דרכים הולמות להעביר ביקורת והוא הפגין חוסר כבוד מופגן לתעשייה שהוא חלק ממנה. הביקורת שלו היא אמנם על האקדמיה לקולנוע, אבל בדרך בה הוא העביר אותה, הוא פגע ביוצרים אחים, שעשו סרט שזכה בכבוד להיות מועמד וגם בצופים שנאלצו לשמוע את החרא שיצא מפיו. זה לא היה הרבה יותר טוב משלוף את איבר מינו על הבמה. בוז !
הזוכים:
הסרט הטוב ביותר: מדורת השבט
הבמאי הטוב ביותר: יוסף סידר - מדורת השבט
השחקן הראשי הטוב ביותר: שולי רנד - האושפיזין
השחקנית הראשית הטובה ביותר: דנה אבגי - אור
שחקן המשנה הטוב ביותר: משה אבגי - מטאליק בלוז
שחקנית המשנה הטובה ביותר: חני פירסטנברג - מדורת השבט
הצילום הטוב ביותר: אסף סודרי - עטאש - צימאון
התסריט הטוב ביותר: יוסף סידר - מדורת השבט
העריכה הטובה ביותר: עינת גלזר-זרחין - מדורת השבט
הסרט התיעודי הטוב ביותר: את שאהבה נפשי / אילאיל אלכסנדר
העיצוב האומנותי הטוב ביותר: יורם שייר - סוף העולם שמאלה
עיצוב התלבושות הטוב ביותר: רונה דורון - סוף העולם שמאלה
המלחין הטוב ביותר: עברי לידר - ללכת על המים
הפסקול הטוב ביותר: איתי אלוהב, גיל תורן, רונן נגל, אילנה גרושקא, ישראל דוד - ללכת על המים, דוד ליס, רונן נגל, ג'ון פרסל, גיל תורן וישראל דוד - שנת אפס
במסגרת הפרסים המיוחדים הוענקו:
פרס הוקרה מיוחד: יורם גולן, לשעבר ראש מרכז הסרט הישראלי
פרס על הישגים מיוחדים: המלחין נחום היימן
פרס על מפעל חיים: אברהם הפנר - שחקן, במאי, תסריטאי ומורה דגול
אני חייב להגיד שאברהם הפנר לימד אותי באוניברסיטה וכמו שאמר דורון צברי לפני הענקת הפרס, מגיע לו קודם וכל בגלל ההמונים שלמדו כל כך הרבה ממנו. אני מסכים איתו, אברהם הפנר הוא מורה מסור, אינטילגנטי ומאוד מצחיק, מורה שכולם זוכרים לטובה. וזה כמובן מעבר לכל העשייה הקולנוית שלו במשך כל השנים. מגיע לו !
ברכות לכל הזוכים.
אני מקווה שגם בשנה הבאה נוכל להתפעל מיבול גדול ומוצלח כזה של סרטים ישראליים.
סייקו