הישרדות, פרק 31 - משה והארץ המובטחת

בדיוק כמו משה רבנו, משה (מושון) זכה להגיע רק אל סף הארץ המובטחת (הלוא הוא הגמר), לראותו (בעיקר בחלום), אבל לא להיכנס. זהו היה סוף הסיפור של האנדרדוג הכי משעשע בריאליטי הישראלי. לאורך כל העונה התפלאנו כמה חלש ומוגבל יכול מתמודד, אשר עבר את המיונים להיות והתנדנדנו בין הרצון להאמין לטענתו שהוא בסה"כ מעמיד פנים של חלש, לבין ההבנה הברורה שהוא אכן כזה. שיחק אותה, או לא שיחק אותה, שיקר ישקר וימשיך לשקר, ברור לכולנו שאם הוא לא היה קיים בתכנית, היה צריך להמציא אותו ושלמרות שכולם מתמקדים בדן מנו, יותר מכל האחרים, בלי מושון התכנית לא הייתה אותו הדבר ואולי זהו נצחונו הקטן.

ואם כבר הזכרתי את משה רבנו, אתמול בלילה נפטר השחקן האגדי צ'רלטון הסטון שגילם בין השאר את דמותו של משה בסרט "עשרת הדיברות" וזכה בפרס האוסקר לשנת 1959 על תפקידו ב"בן חור". הסטון בן ה-84, חלה במחלת האלצהיימר לפני כחמש שנים. יהי זכרו ברוך.

ובמעבר חד, לפני שנגיע לפרק של השבוע, תזכורת קטנה משבוע שעבר. בביקורת על הפרק הקודם, העליתי השערה על שירותו הצבאי של מושון כשבגרסת הראשומון מושון אמר: "הארוחה של דן ונעמה, שהספיקה לגדוד, הזכירה לי את ימי כטבח בצבא. או שהייתי נהג? מפעיל ממטרות? מי זוכר." והנה קיבלתי את התשובה.

הפרק של אתמול, התחיל גם הוא עם מושון שמספר לנו "אני מרגיש לבד, אני מרגיש מבודד, חסר לי החיבוק של אמא, חסר לי החיבוק של סבתא, אני מרגיש חלש". אני חייב לומר שאחרי אירוע הקלטות מהמשפחות, הבנו שמשה לא קיבל כבר שנים חיבוק משפחתי, אז לא ברור לי למה הוא בוחר להתלונן על עוד חמישים יום בלעדיו. מה שיפה במושון, זה שהוא לא מוותר אף פעם, ממש כמו יבלית בשדה או סיפיליס במועדון הבורסה מושון ממשיך בתיאוריו הציוריים ואומר  "יש לי מעל הראש גיליוטינה אבל אני יכול לנהל מלחמת גרילה". חבל רק שהוא אמר שהוא מרגיש חלש ועייף, אחרת הוא עוד היה יכול לנצח, או שלא... כנראה שלא.

דן קולט שמשהו עובר על מושון ושואל אותו למה הוא בדיכאון. מושון אומר שהוא לא בדיכאון וכרגיל משתמש במיטב הסופרלטיבים כשהוא אומר "כמו שטל ברודי היה אומר, אנחנו על המפה ואנחנו נשארים במפה או כמו שאלכס היה אומר, מושיקו יהיה בסדר". אני בעיקר התרשמתי איך מושון מגייס לחיזוק דבריו, את כל גדולי האומה - טל ברודי ואלכס, במשפט אחד.

ליתר בטחון, למקרה שיהיה בקרוב איזה אתגר שדורש מחשבה, משה ומרינה מחליטים להתאמן ולחדד את כישורי החשיבה שלהם. אי לכך הם פותחים בטורניר אתגרי למאותגרים, של איקס מיקס דריקס. מכיוון שמדובר במרינה ומושון ה"מבריקים", השלב הבא יהיה בטח קלאס. מקסימום הם תמיד יוכלו לעשות טורניר קוביות נגד דן.

אי המתים

יעל מתוודה שלא יהיה לה נעים לגנוב את הניצחון מנועם אחרי 24 ימים שהוא שרד לבדו, אבל אני לא ממש דאגתי, כי היה ברור שהיא לא תנצח. האתגר כלל מציאת חבל שקבור באדמה, קשירתו בין שני עמודים בגובה חמישה מטר, וכך להגיע לראש העמודים ולהוריד משם דגל. מכיוון שנועם גבוה מאוד, הוא היה צריך לקשור שלב אחד או שניים ולהושיט יד, מה שלא ממש הותיר סיכוי ליעל, כמו כל האתגרים שההפקה מסדרת לנועם על אי המתים.

בעודנו תוהים מתי בדיוק יעל ישנה שם, נועם, בלי בושה, מבקש מגיא זוארץ שיזרוק לו איזה עצם ויאפשר ליעל להישאר באי המתים למשך הלילה ולעזוב בבוקר. בהחלט גבר טיפוסי, לא רק מסדר לעצמו זיון, גם דואג להסעה על הבוקר, שחס וחלילה, הבחורה לא תישאר מעבר לרצוי. זוארץ שואל את יעל אם היא מסכימה והיא כמובן נענית. היא מספרת לנו ש"אולי נשמעתי טיפה מאופקת, אבל זה רק מביישנות" או בקיצור, ידעתי שכולם רואים את זה בבית, אז לא רציתי לצאת קלה להשגה. גיא זוארץ מתרגש ואומר "יעל, בדרכך היפה, סיימת את חלקך במשחק" או בקיצור, יצאת שרמוטה וזה טוב לרייטינג.

נועם ויעל נשארים באי, הלילה יורד והוא מתחיל לזיין לה את המוח על הטבע ועל הכוכבים בלי להבין שהוא עומד לקבל גם בלי זה. הגיע הזמן לפרוש למיטה ולמי שלא הבין יעל מסבירה "אמרתי לו שאני רוצה לישון עם חיבוק, בוא נזכה במשהו נוסף בלילה הקסום הזה" (אז בימינו קוראים לזה "משהו קסום"?!). בבוקר, במקום הסיגריה שאחרי, נועם מביא ליעל קפה ויעל מתוודה "אני מרגישה הכי חיה באי המתים". האמת, יעל, שגם אני שמתי לב איך הסקס החזיר לך את הצבע לפנים. לפני שמגיע הזמן להיפרד, נועם לוקח את יעל לסיבוב על החסקה (הרפסודה) והיא נעמדת ומעמידה פני תורן (האם זה משל על מה שהיא קיבלה בלילה?). יעל מתוודה שזה מזכיר לה את הטיטאניק ואומרת שרק חסר לה איזה גבר חתיך כמו ליאונרדו די קפריו. אני במקום נועם הייתי נעלב. כשמגיע הזמן להיפרד, יעל מתוודה: "אני כבר מתגעגעת אליו, איזה בנאדם מדהים, שורד אמיתי בכל רמ"ח איבריו" מה שמוכיח סופית, לכל מי שלא היה בטוח, שהיא אכן בדקה כל איבר ואיבר באותו לילה. העיקר שיהיו בריאים. נועם מתחיל לראות פרפרים ודגים (וכבשים ועיזים?) והמום מעצמו שהוא שם לב לכל הדברים האלו פתאום. גם אני המום שהוא לא הפך לילד טבע, כששחר הייתה שם.

חזרה במחנה

מושון עובר לנאומים חוצבי לבבות על חלומות, כאילו הוא היה לפחות מרטין לותר קינג: "היה לי חלום. והגעתי לגמר הגדול וניצחתי את כולם, אבל לצערי זה היה רק חלום וכשהתעוררתי הרגשתי שזה כמו חלום בלהות, אולי אני דרמטי מדי אבל ככה אני מרגיש". מושון קורא לזה דרמטי מדי, אני קורא לזה הזוי, חי באשליות, קשה קליטה - אתה הפסדת, תפסיד ותמשיך להפסיד. משה ממשיך להאמין שהכול אפשרי ומנסה לשכנע את דן להצביע למרינה. דן אומר לו שקשה לו איתו ושכואב לו אבל הוא חייב להיות איתו דוגרי ושהכי קל היה לו למרוח אותו (כמו שהוא עשה עד עכשיו), אבל שהוא צריך לחשוב מה הכי טוב לו, עם מי הכי כדאי לו להיות בגמר. משה אומר "הערצתי את דן כשהוא היה כן איתי" ומיד מוסיף "איזה הערצתי ואיזה נעליים", מה שגורם לי לחשוב שאולי מושון הוא בי-פולארי והחצי השני שלו נבון, חכם, מוצלח, כישרוני, חזק ובעיקר מזהה את מי שמסבן אותו (דן). אבל אל דאגה, גם המחשבה הזו עברה די מהר, בכל זאת מדובר במושון. דן ומושון עוברים למים ומתחילים להגיד שזה נראה להם כאילו הם שבע שנים שם ואני קצת הזדהיתי עם דבריהם, כי מאז שנשארנו רק עם חברי ג'יבארו, כל פרק מרגיש כמו שבע שנים.

משה שוב מזכיר לנו שהוא לא זכה בכלום (אפשר לחשוב שהיינו צריכים תזכורת, הרי לא כולנו קשים כמו מושון) ואומר שהוא לא זכה בשום אתגר, לא ניצח בכלום, לא קיבל 100 וגם לא 90. מושון אומר שהציון שלו הוא כמו בתיכון, 70+ ואני רק תוהה אם הוא לא התבלבל עם הגן בו הוא נשאר עד הצבא?!

אתגר הכוח המיותר

הפעם אפילו ההפקה הבינה שמדובר באתגר די מיותר, אז היא החליטה לתת לאנשי ההפקה הזוטרים ו"עבדיהם" הקריביים, להכין כתובת אש שתתאר את מה שהם חשים ואת מה שכנראה גם הצופים חשים. הם בונים כתובת אש "הצילו" וזה מתאים לכולם כמו כפפה:  ההפקה מנצלת את זה לפרסומת לא סמויה נוספת לשירותי החילוץ של חברת ביטוח אחת, דן שמבין שהוא עומד לנצח גם באתגר הזה, מרגיש שזה מתאר במקומו את מה שהוא מרגיש מול שלושת האימבצילים איתם הוא חולק את ימיו באי, מושון חושב שזה סופסוף יציל אותו מעצמו ויביא לו את הניצחון ומרינה ונעמה איך לא, חושבות שבא להן להיפטר האחת מן השנייה. אחר כך נותנים לארבעת הילדים המוגבלים לשחות עם גלגלי הצלה עד החוף, נותנים למשה להוביל קצת כדי לתחזק את האשליות שלו ולדן לנצח ולעשות סיבוב במסוק שמחלץ אותו ולראות מהאוויר, איפה הם שרדו, למשך כמעט 50 יום. בכל מקרה דן זוכה בגרזן הכוח הכפול ועכשיו יש לו גם חסינות וגם כוח כפול. משה אומר "רציתי לרוץ, לברוח, להתחבא, לקבור את עצמי בתוך האדמה" ואני מצטער שהוא לא עשה את זה. דן מתרשם מהמאמץ שמשה השקיע במשימה ואומר שאם הוא היה עושה את זה בכל המשימות הוא היה זוכה בהן ואני די בטוח שגם אז הוא היה מפסיד. דן מחליף את משה ומספר לנו גם הוא על החלום שלו "היה לי חלום. להגיע למועצת השבט עם שרשרת חסינות וגרזן. הכוח בידי" ואני רק תוהה למה הוא לא ביקש מההפקה שתסדר לו את זה עוד קודם, אם נועם קיבל כבשה ללילה, דן היה מקבל מה שבא לו.

משה פונה לנעמה ושואל אם יש סיכוי שהיא תצביע למרינה. בפעם הראשונה נעמה לא נגררת אחרי הרצון להוכיח שהיא הכי חזקה ואומרת לו לא. היא גם מסבירה שאין לה שום סיבה לעשות זאת וכאילו זה לא התעללות בילד המוגבל היא גורמת למשה לחשוב שבעבר היה לו סיכוי ושואלת למה הוא לא פנה אליה קודם ולמה הוא סמך רק על דן שישמור עליו. כדי להחמיא לעצמה קצת כהרגלה, היא מספרת לנו שהיא לא הייתה אף פעם קרובה למשה ושהוא פחד ממנה וחשב שהיא אישה חזקה. הצד הבי-פולארי הפיקח של מושון מציץ שוב לרגע ואומר שאולי הוא עשה טעויות (אולי???) ושאולי הוא היה צריך לחבור לעידן ושחר (אולי??), אבל מיד הוא חוזר לעצמו ואומר שאז שבט גי'בארו היה מתייחס אליו כמו בוגד. ואני תוהה מה יותר טוב? בוגד או נגרר על זמן שאול שהקול שלו בכיסם?. משה מסכם "נכון שאנשים הרימו גבה ועדיין מרימים גבה על איך הגעתי כל כך רחוק במשחק אבל איפה הם ואיפה אתה. אני לא סותם את הגולל על המשחק. יום אחד אתה למטה ויום אחד אתה מלך אבל בסופו של דבר אלוהים יחליט". לצערי, אפילו אלוהים לא יעזור לך מושון.

מועצת השבט

דן עם חסינות וכוח כפול, מה שהופך את המועצה לדי מיותרת, כי כל מה שנשאר זה לראות מה דן החליט, אבל גם לזה כבר התרגלנו מה שמעיד יותר מכל כמה נמוך ההצגה הזו התדרדרה. זוארץ מזכיר לארבעת הדפוקים שהמושבעים יחליטו מי עולה לגמר, מה שמיד גורם למרינה להתחיל ללקק להם. תמיד אמרתי שהלשון שלה הכי מאומנת. היא כמובן זורקת עליהם את כל המילים האהובות על סבאנה ואומרת ש"הגוף זועק כבר לעזרה אבל הראש לא יודע מה לחשוב" או בקיצור התחת שלי כבר נוצל מינית יותר מדי והראש גם ככה לא פעל אף פעם. היא מוסיפה (זה החלק של הליקוק, תקשיבו טוב) "אני כל הזמן חושבת אם מגיע לי, אם אני ראויה... אני מקווה שגם חבר המושבעים יחשוב שאני ראויה" ואני תוהה אם היא עד כדי כך טיפשה שהיא חושבת שהם ישכחו שהיא רעה, נצלנית ויהירה רק בגלל שהיא השתמשה במילה האהובה עליהם "ראוי".

משה ממשיך לספר לנו על החלום שלו לזכות בחסינות ואפילו מגדיל לעשות ונואם נאום ניצחון "תודה למשפחת ג'יבארו ומשפחת דן שהביאוני עד הלום. עשיתי את זה אולי לא בדרך הכי נקייה שיש אבל אני גאה בדרך הזו. אבל אני מאמין שאני יכול להישאר עדיין." אתם חייבים להודות שזה קורע מצחוק ששם המשפחה של משה הוא דן ולא ממש ברור למי הוא הודה למשפחתו או למנו.

נעמה נשאלת את מי היא הייתה רוצה איתה בגמר והיא אומרת שאת דן ואז כדי שמרינה לא תקום ותחנוק אותה היא מוסיפה שהיא דן ומרינה קורצו מאותו החומר (חרא חומר) וזו הסיבה שהם התחברו וזו הסיבה שהם הגיעו כל כך רחוק. את משה היא מסבירה, היא לא ממש סופרת, כי הידיים שלו נקיות מדי (בינינו, כולם לא סופרים אותו, מה חשוב התירוץ?). דן מספיק להודות למשה ואומר שאם הוא לא היה מצביע כמו שהוא הצביע, אז הוא לא היה פה אבל זה רק כי דן נוהג לתת איזה מחמאה קטנה לפני בוא הסכין. משה שנשאל מה עוד נותר לו להגיד אומר את זה בצורה הכי טהורה שיש, "דן, תעשה טובה". דוגרי, רגע מרגש.

אז פונים לדן, הוא מספיק לספר לנו שהוא חייב לכולם ולא רק למשה (כדי שמשה יירגע עם התקוות שווא שלו) ושלדעתו המושבעים אמנם פגועים ממנו אבל גם יודעים להעריך את מה שהוא עשה במשחק ואז ברגע הכי יהיר של דן עד כה בסדרה, הוא מכריז שלא איכפת לו מי יהיה איתו בגמר כי הוא ינצח את כולם. הוא אומר שאם נעמה אמרה שהיא רוצה לעמוד מולו בגמר כנראה היא רואה חסרון שהוא לא רואה. האמת, זה לא חדש, גם אנחנו רואים לא מעט חסרונות בדן שהוא לא רואה.

אז מגיע הקטע של הפרק מגיע ונעמה אומרת "יש לו חסרון אחד גדול שיכול לשמש את כולנו.... השם משפחה" או בקיצור קוראים לו מנו, מנו מנו מנו, והוא מליינו מנו מנו מנו. דן כמובן מוחה במיידית ואומר שלנעמה אמנם יש תיאוריה שהאנשים שיחליטו מי יזכה בגמר יבססו את זה על הרקע הכלכלי ונעמה מיד מוסיפה "כי הפרס הוא כסף". וואלה צודקת בגלל שזה כסף ייתנו אותו לבחורה הפחות אמידה למרות שהיא לא זכתה בכלום, עצבנה את כולם, חשבה שהכל מגיע לה, התבכיינה ונטשה ילד מאחור בלי להניד עפעף. או שלא...

דן מוסיף "אני גאה מהמקום שאני בא ממנו,שום דבר לא גדל על העצים, הכל היה בעבודה קשה. חלק שלי וחלק של אבא שלי... באמת אני אומר שאם בגלל זה אני לא אזכה...". זה בסדר דן, אם לא תזכה בגלל שתקעת לכולם סכין בגב, גם כן אין לך הרבה מה לעשות וגם אם לא תזכה בגלל שרימית כל הדרך אין לך הרבה מה לעשות וגם אם לא תזכה בגלל שכולם כועסים שההפקה הגנה עליך וגם אם בגלל שנועם יחזור ואותו אוהבים הרבה יותר מאותך. בקיצור, שב ושתוק.

המושבעים שואלים את דן מאיפה הביטחון והוא מסביר שליד האנשים שנמצאים איתו כרגע ברור מי עשה, מי בנה, מי תפס דגים, מי העביר אש וכו'. הוא אמנם שכח עוד כמה דברים שהוא עשה כמו לשקר ולתקוע סכינים בגב, אבל דוגרי, הוא דאג (בעזרת ההפקה) שיישארו לידו שתי נשים דוחות כל כך, שלידן, אפילו הוא נראה טהור וראוי.

מגיעים להצבעה ומשה עף, החלום נקטע, משה נשאר מחוץ לארץ המובטחת ונשלח לאי המתים.

בפרק הבא

משה מגיע לאי המתים

נועם מה מסביר לו את החוקים

משה שואל אם הם עושים הורדות ידיים על מי יחזור

נועם מסביר לו שיהיה מדובר במשימה

משה שואל "אז מה, אני צריך לנצח אותך? איך אני אנצח אותך?"

הקטע מדבר בעד עצמו, כל מילה מיותרת. לא קולט אבל ריאלי.

נשתמע בפרקים הבאים

סייקו