הישרדות, פרק 30 - הישרדות, ראשומון סטייל

ראשומון הוא סרט קולנוע נודע של הבמאי היפני אקירה קורוסאווה, שהופק בשנת 1950. הסרט מתאר פשע של אונס ורצח מבעד לעיניהם של ארבעה עדי ראייה. הארבעה מעלים מזיכרונם את הפשע. ארבעת העדויות סותרות זו את זו והצופה אינו מסוגל לגלות את האמת, ובפרט אינו מקבל תשובה ברורה לגבי נסיבות המוות: האם היה זה מוות בדו-קרב, רצח או התאבדות? המוות הוא נתון אובייקטיבי, אך תיאור נסיבותיו סובייקטיבי לחלוטין ומשקף את הפרשנות שנותן למאורעות כל עד ראייה (שהוא גם שותף למאורעות).

בעקבות הצלחתו של הסרט משמשת המילה "ראשומון" לתיאור סיטואציה שבה אי אפשר לרדת לחקר האמת עקב עדויות סותרות הניתנות על ידי עדים המדברים מנקודות מבט שונות

מכיוון שהסדרה הפכה לצפויה ומשעממת החלטתי לתת פרשנות לפרק זה של הישרדות, בסגנון ראשומון. הרי ברור שכמעט כל התרחשות בפרק, יכולה להיות מתוארת בצורה סובייקטיבית ומנוגדת לגמרי, על ידי המשתתפים באותה סיטואציה. ואם מדובר בראשומון, מהי האמת? את זה אני אשאיר לכם להחליט שהרי מי באמת יכול לדעת מה האמת בסדרות הריאליטי? את זה כל אחד מחליט לעצמו...

נעמה נזכרת במועצת השבט הקודמת, בה השם שלה הופיע פעמיים לאחר שיעל ומשה הצביעו לה. היא מספרת שהלב שלה (איזה לב בדיוק?) ירד לתחתונים ושהיא הייתה בטוחה שדן תקע לה סכין. היא מוסיפה שהיא חייבת למשה כבר פעמיים על שרשם את שמה ושיש לו מזל שהיא אוהבת אותו (גם את הבן שלך את אוהבת ותראי מה יצא מזה, לא נראה לי כמו מזל גדול). דן אומר שאף פעם לא הייתה לו ברית עם משה הם דיברו על להיות יחד בגמר אבל לא הייתה לו ברית איתו. משה אומר שדן כבר ישלם על זה ומוסיף "דן שיקר לי. אמנם הוא הציג את זה באופן ידידותי, אבל הוא שיקר". דן אומר שמשה לא פראייר בגלל שהוא נשאר שקט והעריך את התקדמותו במשחק ולא חפר לו על למה הם העיפו את יעל. נעמה מוסיפה "משה הכי מסכן. כל פעם מחרטטים אותו. אומרים לו לשים פתק של מישהו ואז הוא צריך לעמוד מולו".

גרסת הראשומון: משה - דן אמר לי להצביע לנעמה, מסתבר שהוא לא טיפש כמו אלכס ונועם ששיקרתי, אשקר ואמשיך לשקר להם. בנוסף, הוא הציג את השקר באופן ידידותי ואני מאוד התאכזבתי שהוא לא הציג את זה באופן חברי ואוהב, הייתי בטוח שהקשר בינינו הוא קשר חברי ואוהב ולא סתם ידידותי ושקרי. דן - משה הזה לא פראייר של אף אחד אחר חוץ משלי, בגלל זה הוא לא כעס כשהחלטתי להעיף את יעל, ממילא מה שאני מחליט טוב בעיניו ואם לא שימצוץ, הטיפש. בכלל, מי עשה איתו ברית, לא זכור לי שעשיתי ברית פה באי עם מישהו, בטח לא עם גיא, או משה, או נועם, או קפון או יעל וגם לא עם נעמה ומרינה. נעמה - משה הזה, חצוף, רק בגללי הוא עוד במשחק, נמאס לסחוב אותו על הגב שלי, אני אראה לו מה זה.

משה מתחיל לנהל שיחה עם נעמה על דן בה שניהם מנסים להשחיז את האנגלית שלהם. משה מסביר לה שזה מסוכן להגיע עם דן לגמר. נעמה אומרת לו לא להתייאש ומשה אומר "אני מקווה שהפט ליידי וויל קיפ און סינגינג ביקוז...". בשלב הזה הוא כבר עבר לעברית כי שבע מילים באנגלית זה המון. נעמה אומרת שמשה צודק כי אם סבאנה רואים בדן כזה "הירו" זה דורש מחשבה. נעמה שילבה רק מילה אחת באנגלית, כי להבדיל ממשה היא מודעת למגבלותיה.

גרסת הראשומון: משה - נעמה בכיס שלי, אני הולך סופסוף לטעום את טעם הנצחון, נגמרו המשחקים, אני הולך לנצח. אני אאלץ להיפטר מדן, אהובי והאח שלי בשבט, אחרי שכבר נפטרתי מהאב הרוחני אלכס והאח השני שלי נועם. נעמה - מסכן משה, גם אני מחרטטת אותו וגם לי אין טיפת חרטה על זה.

אי המתים

יעל מגיעה ומיד מספרת לנו על הטוויסט של הרגשות שהיא עברה ועל כך שהיא נזרקה לאושר עילאי איך שהיא ראתה את נועם. נועם אומר שהוא התגעגע לחום אנושי (עם דגש על האנושי, מישהו עדיין לא משוכנע שהוא חגג על העז?) ובעיקר ליעל שהיה לו איתה חיבור אמיתי. נועם שוב משוויץ בדברים שבנה ובעיקר בכסא. יעל שואלת אותו אם היא רזתה והוא אומר "בטח שרזית". יעל מתלהבת מהנדנדה ואומרת שיש שם את כל האמצעים לביחד ושבא לה להישאר איתו וחבל שזה לא יכול לא לבא אחד על חשבון השני. נועם נזכר שעליו להירגע ולהיות ממוקד במשחק ובאתגר הקרב נגד יעל.

גרסת הראשומון: נועם - סופסוף הביאו לי נקבה. קצת דומה לכבשה כדי שלא אתגעגע ללילה, אבל עדיין נקבה. הייתי צריך להראות לה את כל מה שבניתי ואת כסא המלך כי נשים אוהבות גברים בעמדות כוח וגם לשקר לה קצת ולהגיד לה שהיא רזתה כי אמא אמרה שזה עוזר להשכיב נשים. עכשיו אולי אני אקבל משהו הלילה. קצת חבל שמרינה לא הגיעה במקומה, זה היה הרבה יותר קל ויכולתי לוותר על כל המשחק המקדים הזה. יעל - אני מאוהבבבבבבבבבבת, נראה לי שהוא אוהב אותי ברגשות אמיתיים הוא אפילו חיבק אותי והרגשתי משהו מוצק שם למטה, אולי הוא גם נמשך אלי, אולי נתחתן, אולי נשאר על האי הזה לנצח ונוליד קאריביים קטנים ומתולתלים בטנגה.

משימת הפרס

משימת הפרס האחרונה ומשה אומר (כרגיל) ש"זה הזמן לנצח לנצח לנצח. חשוב לי מאוד לזכות פעם אחת במשימה". במשימה זו על השורדים לצלול ולהוציא מספרים מ1 עד 10 כאשר ככל שצוללים יותר עמוק המספר גבוה יותר. סה"כ הם צללו ארבע פעמים כאשר המטרה הייתה להיות בין שלושת הראשונים אבל לא להיות ראשון, כי מי שמנצח בסיבוב הראשון צולל בסיבוב השני עם מצוף קשור למותניו. הזוכה יזכה בספרייט קר ובשיט על יאכטה וארוחה עם עוד חבר שבט שהוא יבחר.

מרינה נבחרת לצלול ראשונה ומאפשרת לדן ונעמה להישאר כל הזמן צעד מאחוריה. כבר בצלילה הראשונה של נעמה, דן מציע למרינה לעשות איתו עסקה ולוותר לו ואז הוא ייבחר בה לבא איתו. כשנעמה חוזרת היא רומזת לו ב"עדינות" שאם הוא לא ייקח אותה זה הסוף שלו. הוא מנסה להתחמק בטענה שהיא נשואה וזה שיט רומנטי אז לא נעים. היא כמובן אומרת לו שאין סיכוי שהתירוץ הזה יעבוד עליה (או בקיצור גם את הבעל אני לא סופרת). דן אומר למרינה שהדיל ביניהם מבוטל בעודה חושבת עדיין אם להסכים או לא (היא חושבת לאט, הסתומה). זה כמובן מוציא אותה מהכלים וגורם לה להרוס את המשימה, לטענתה כי מרוב אטרף היא שכחה את האסטרטגיה. מרינה עוד מספיקה להגיד שמרוב תככים דן משגע הופך את כולם שם למשוגעים והם רבים אחד עם השני. (סופסוף הבינה משהו). ומה עם משה? הוא לא מצליח להוציא שום מספר בצלילה הראשונה למרות שהוא מתכוון לנצח לנצח לנצח ואומר לנו שאם הוא רק היה מתאמן הוא היה נותן פייט (לדעתי אפילו העז לילה הייתה מנצחת אותו בזה). משה עף לא לאחר שהוא מבטיח שבאתגר הבא הוא מנצח (יה רייט).

לסיבוב השני עולים מרינה שתצלול עם מצוף, דן ונעמה. מרינה לא מצליחה לצלול עם המצוף עליה ובין נעמה ודן יש שוויון גמור, שניהם מוציאים את כל המספרים הגבוהים. הם עושים סיבוב נוסף עם מצוף עליהם ושניהם מוציאים 10 ואז קושרים להם שני מצופים ודן זוכה בפרס. הוא כמובן בוחר בנעמה בלי לחשוב, דוגרי, גם בגלל שהיא נתנה לו פייט. מרינה כמובן מתרגזת עוד יותר ואומרת שהיא לא יודעת להפסיד.

גרסת הראשומון: מרינה - אני לא יודעת להפסיד אבל אני עדיין הכי דומיננטית פה. זה ממש לא חוכמה לתת לי לצלול עם מצוף אחד מאחורה כשיש לי שניים גדולים מקדימה, זה הוציא אותי מאיזון ולכן דן ניצח אותי. בכלל, היה לי קשה לחשוב ככה, הייתי עסוקה בלחשוב איך אני נראית עם שלושה מצופים ולא הייתה שם מראה אז התחרפנתי על דן. נעמה - גם לי יש שני מצופים ועוד מצוף לא הפריע לי בכלל, סתם בכיינית המרינה הזו, תינוקת  לוזרית שלא יודעת להפסיד בכבוד. מגיע לה, בי היא נלחמת?. משה - רק בגלל שמידת הנעל שלי 45.5 לא יכולתי לנצח אבל אני בסוף אנצח ואמשיך לנצח.

הפרס

נעמה ודן יוצאים לשיט וארוחה. דן ישר משוויץ שהוא יודע איזה יאכטה זו, קטמאראן 410  ואומר "אני סקיפר, אני איש של הים". נעמה מתחילה ללהג איך הם עברו מחיים של עוני לחיים של העשירון העליון. דן אומר לנעמה שבלי קשר לזה שהיא כאן זה הכי פחות מלחיץ. נעמה מצטרפת למחמאות לעצמה ואומרת לו שאם הוא היה לוקח את משה הוא היה לחוץ ואז מוסיפה "דן הוא גו גטר כזה, הוא דומה לי" מה שמעלה את התהייה שלי מה פתאום היא החליטה ללכת הפעם על שתי מילים באנגלית, אולי היא מחכימה?. דן נזכר שהוא כבר השמיץ את כולם חוץ ממשה אז הוא אומר שנמאס לו שהוא לא מנצח בכלום ולא מתאמץ ומוסיף בעדות שבגמר הוא יכול לקבל את קולות האמפתיה. נעמה ודן מדברים על מרינה ועל זה שהיא במוד תחרותי מאז שמושיק שאל אותה אם היא התקדמה בגלל נתונים הגופניים שלה. נעמה ודן יושבים ונהנים, אוכלים ונכנסים למוד רומנטי אז כשמגיע שלב הקינוח נעמה מאכילה אותו עם המזלג שלה ואני נאבקתי קשות באינסטינקט ההקאה המתבקש. אם כי הם די נועדו האחד לשנייה.

גרסת הראשומון: דן - פתאום הבנתי שזה שנעמה חושבת שרק בגללה אני פה זה דווקא טוב ושצריך להמשיך לטפוח לה על האגו, בגלל זה הייתי נחמד אליה, כשהיא הגישה לי את הקינוח עם המזלג כמעט הקאתי, אבל אסטרטגיה זה מעל הכל ועוד כשאנחנו על יאכטה כמו של אבא. נעמה - דן דווקא נחמד, אולי הוא יעשה לי ילד חדש? אולי הילד שלי פשוט לא יסלח לי? לא בעצם זה יהיה מובן לו, הוא בטח יהיה גאה באמא שלו ובכל מה שהיא עשתה על האי. אני הייתי אמא טובה, אני אהיה אמא טובה ואני אמשיך להיות אמא טובה.

בינתיים במחנה

משה נרדם ומרינה מתחילה לבכות בגלל כל מה שהיא עברה על האי ומהתרגשות שהיא הגיעה עד פה. היא מדברת על כמה גאה היא צריכה להיות ש16 כבר עפו והיא הגיעה לרביעייה. משה מתעורר ולא מבין למה מרינה בוכה, הוא קם לעודד אותה, יושב לידה ושם יד על כתפה. הם מדברים על כך שמדובר בעצב מהול בשמחה. עבור משה זה היה השיא של חייו והוא כמעט גמר אבל כדי שנחשוב שהוא עדיין משקר וממשיך לשקר, כשמרינה שולחת אותו לישון הוא חוזר לישון ואומר שלמען האמת אין לו כוח להתעסק עם מרינה עכשיו, שהוא רוצה לישון ושנמאס לו לנחם אבלים.

גרסת הראשומון: מרינה - משה שם עלי ת'יד וזה הזכיר לי את החום והקרבה שכל כך חסרו לי, כמעט וקפצתי עליו אבל אז הדמעות קצת התייבשו ושמתי לב שזה משה. אפילו לי יש גבול אז שלחתי אותו לישון ולמזלי הוא הסכים. משה - סופסוף קיבלתי קצת מין על האי אבל קצת נעלבתי שמרינה לא אמרה לי בסוף שהיא נהנתה. אני מרגיש שאנחנו קצת מתרחקים לאחרונה, היא רואה בי קול וזה הכול.

דן ונעמה חוזרים ומשה ומרינה בקושי בקושי מצליחים לזייף פרגון. זה גורם לדן ונעמה לספר כל פרט ולהם לאכול את הלב עוד יותר. דן מספר שהם היו על קטמאראן ומרינה עוד יותר מתבאסת כי "זה הכלי שייט הכי סקסי שיש". נעמה מספרת ש"הם נורא פרגנו, לא ראיתי בעיניים שלהם אפילו הבזק קטן של קנאה". משה מעיד בעצמו "קנאה, הייתה קנאה. כל אחד היה מקנא אחרי 46 יום בלי אוכל והם אכלו מספיק בשביל גדוד בשלוש שעות".

גרסת הראשומון: דן - מרינה אומרת שיאכטה זה סקסי ואני בזבזתי אותה על נעמה? נעמה - איזה כיף היה על היאכטה, דן צריך להגיד תודה שהוא עוד פה ואפשרתי לו לנצח אותי באתגר הפרס ולקחת אותי לשייט. בלעדיי הוא לא היה זוכה בזה. משה - הארוחה של דן ונעמה שהספיקה לגדוד הזכירה לי את ימי כטבח בצבא. או שהייתי נהג? מפעיל ממטרות? מי זוכר. בכל מקרה עכשיו הם רק דיבורים, אחר ישאני אנצח באתגר הבא זה יסתום להם את הפה.

כולם מחליטים לסדר ולנקות את המחנה כי יש גבול לג'יפה (בדיוק כשהסתכלתי על מרינה וחשבתי שאין גבול), באופן מפתיע נעמה משתתפת במאמצים ואילו מרינה היא זו שמתעצלת, ממשיכה לישון ונוחרת בעוצמה גבוהה (מה שמעלה אצלי את התהייה, איך יש לה בעיות נשימה עם ריאות כמו שלה). נעמה דן ומשה באים לחזות במרינה נוחרת, נעמה עושה תנועות ניצוח על תזמורת עם הידיים ודן רץ להביא מסור, משה רק מצחקק מאחור.

גרסת הראשומון: נעמה  - עשיתי תנועות של מנצח על תזמורת כדי לסמל את הניצחון הקרב שלי. דן - ניצלתי את העובדה ששני הטיפשים לידי יחשבו שאני מסמל את קולות הניסור של מרינה, אבל בפועל היא מעצבנת אותי כבר המון זמן, זו ההזדמנות שלי לנסר אותה. משה - אני לא מבין למה היא נוחרת בלעדי, עוד פעם לא משתפים אותי, עוד פעם אני נשאר בחוץ?

מרינה קמה ודן מזמין אותה לבוא לדוג איתו דגים ומתנצל אם הוא פגע בה. היא אומרת שהוא לא יודע כמה היא סופגת ממנו והוא אומר שהוא סופג ממנה לא פחות. הם משלימים ותופסים יחד שני דגים מה שלטענתם מזכה את קוריצה בעוד יום של חסינות. משה אומר "מה ביקשתי בסך הכל מתחילת המשחק, להרגיש כמו מנצח פעם אחת. אני מקווה שבמלחמה הגדולה אני אנצח, בלהיות השורד האחרון. אני מאמין שהגיע יומי, נגמרו כל המשחקים, נגמרו כל השטיקים היום אני אקח חסינות. אני לא רוצה, אני לא מקווה, אני אקח!". מביאים את דואר האי ונשמע למשה שמדובר בתחרות ריצה מה שלטענתו נותן לו סיכוי לנצח. דן והוא מחליטים להתחרות בריצה ומראים לנו את החצי הראשון איך דן מוביל עליו ובדרך חזרה משה מוביל פתאום ומנצח. נעמה אומר שמשה ניצח, ומדגישה הוא ממש ניצח (כנראה הייתה צריכה להגיד את זה פעמיים כדי להאמין).

גרסת הראשומון: דן - הכול אסטרטגיה. הקול של משה נהיה לא בטוח אז נתתי לו לנצח כדי שירגיש טוב. נעמה - שוב פעם מחרטטים את משה, מסכן. עכשיו גם ההפקה שונאת אותו וביימה תחרות ריצה כדי שייצא שהוא בכל זאת ניצח וזה יתאים להם לפרומו. מרינה - אם משה ניצח את דן, אז בטח שאני הכי דומיננטית פה.

משימת החסינות

הפעם על השורדים לעבור מלול מכשולים שבצידו השני פאזל בן 15 קלפים עם ציורים שונים עליהם. עליהם לזכור כמה שיותר, לחזור חזרה ולבנות את הפאזל באותו סדר בנקודת ההתחלה. הראשון שישלים את הפאזל ינצח ויזכה בחסינות. למשה זה נראה כמו עוד תחרות ריצה ולכן הוא היה בטוח שאפשר לנצח את דן כי "הוא לא סופרמן, הוא לא רובוט הוא בסה"כ בן אדם, בן תמותה כמוני. גם אותו אפשר לנצח". דן עובר את המסלול הכי מהר ומחליט לזכור חמישה קלפים כל פעם, נעמה ומשה מחליטים לזכור כמה שיותר ולנסות בפעמיים. מרינה בכלל לא מצליחה לעבור אל הגשרים על המים ומחליקה כל הזמן, מורידה נעליים ועדיין מחליקה ונחבלת או בקיצור, התחפשה למושון. הבעיה הייתה שדן הספיק לרוץ שלוש פעמים לפני שנעמה ומשה רצו פעמיים, אפילו אם הם באמת זכרו את הכל בפעמיים, הוא הקדים אותם וניצח. בדיוק כשהוא השלים את הפאזל, שניהם הגיעו. משה אומר שהוא הגיע בסה"כ שתי שניות אחרי דן והיה מדובר בתחרות ריצה והוא טוב בריצה. נעמה אומרת ששוב היא הגיעה שנייה ושוב לא סופרת את משה כשהיא  מסכמת "שוב הגעתי שנייה, אני השמעון פרס של התחרות. אבל בוא נהייה אופטימיים הוא נשיא עכשיו". דן כמובן מזכיר לנו שנעמה כל הזמן מדברת על כמה קרובה היא הייתה אבל משה היה קרוב לא פחות שלא נחשוב לרגע שנעמה אכן דומיננטית.

גרסת הראשומון: דן - האסטרטגיה שלי של להשאיר רק את החלשים ממשיכה לעבוד. אני כבר מריח את הצ'ק. משה ניצח גם את נעמה וגם את מרינה, מי ייתן להן לזכות?! בכלל, נעמה שוכחת ששמעון פרס ניצח רק כשנתנו לו לנצח ושרק אם אני אתן לה לנצח יש לה סיכוי. נעמה - שמעון פרס נשמה, שמעון פרס נשמה, שמעון פרס נשמה... משה - אם רק יתנו לי להתאמן במשימה שתיערך עוד שישה שבועות אני אנצח. הא יש רק עוד שבועיים עד הגמר? טוב אז שיתנו לי שמונה שבועות להתאמן ואני מנצח. מרינה - הייתי אלופת טניס, כשיש גשם מפסיקים את המשחק, פלא שטבעתי בשלולית?!?

בפרק הבא - נועם בועל כבשה, דן רב עם התחת של המדינה, משה כרגיל בקרב של חייו (ויהיה בקרב של חייו וימשיך להיות בקרב של חייו וימשיך וימשיך עד שימות) ואתגר כוח מיותר שיהיה כנראה מיותר כי דן עם חסינות.

נשתמע בפרקים הבאים

סייקו

הדוגמניות 3, פרק 8 - מאין באתן ולאן אתן הולכות?

הפעם, ממש לפני שהבנות עולות לשלב חצי הגמר, בו אמורות להשתתף חמש דוגמניות, זכינו להצצה קצרה לחייהן של הדוגמניות, כשהן מקבלות הזדמנות לראות את המשפחות ואנחנו מקבלים הזדמנות לראות מאיפה כל זה התחיל או בקיצור, האם המשפחות שלהן דפוקות כמוהן?!

אבל לפני שקפצנו יחד עם הבנות לביקור המשפחתי, היה צורך לבצע משימה אחת אחרונה, כדי להחליט מיהן החמש שתעלנה לשלב הבא. בתחילת הפרק, אומרים לבנות לארוז ומסיעים אותן כשהעיניים שלהן מכוסות למקום לא ידוע. זו הייתה הזדמנות טובה בשבילנו לגלות שדוגמניות הן עם חושב, כאשר נטלי אומרת "מטבע הדברים המחשבות מתחילות לרוץ". אני רק חשבתי, שכנראה מסובך בשבילן גם לראות וגם לחשוב בו זמנית, אז היה צורך לכסות את העיניים שלהן כדי שהן תתחלנה לחשוב. הדוגמניות מגיעות לטרמינל שדה התעופה בן גוריון וריטה שכנראה לא יצאה מעפולה, העיר שסוגדת לקארין, עד התכנית, קובעת ש"זה באמת ה-פסגה". גלית מרגיעה את הבנות ואומרת להן שזה רק נראה להן כמו טרמינל, אבל מדובר בסט צילומים. אני הייתי בשוק, איך ההפקה הצליחה להרים סט צילומים כל כך דומה לנתב"ג

משימת הצילומים בנתב"ג

יריב פיין וגיא כושי שוב הגיעו לצלם את הבנות כשגלית דואגת להרגיע אותם מיד, מהטראומה שהייתה להם בעקבות שתי הפעמים הקודמות שבהן הם הגיעו לצלם את הדוגמניות ואומרת להם שהפעם נשארו רק חמש או בקיצור, נפטרנו כבר מרוב הכונייפות. הפעם הם יצלמו קטעי אקשן כשהבנות תגלמנה נשים מסוכנות שבורחות מהחוק. אני רק חשבתי שעם כמות האייקיו של כל אחת שם, הן מסוכנות בעיקר לעצמן, אבל ניחא.

• צליל מצולמת כשהיא נאחזת בחוזקה ע"י שני מאבטחים וצריכה לברוח. הצלם גיא כושי, מבקש שיעשו את זה יותר באלימות מה שרק מתחיל את שרשרת הסטיות שלו במשימה הזו. הוא אוהב את זה אלים ומסתבר שגם צליל, שאומרת "אפשר, נו תתעללו. שום התעללות לא הפחידה אותי. אחרי כל מה שעברתי עם הבנות זה כבר לא משנה מה יעשו עכשיו" או בקיצור "Do it to me Kooshi". צליל אכן מצליחה להוציא אחלה צילום וגלית אומרת לה שהיא הפתיעה בגדול.
• נטלי היא מבריחת סמים, שבורחת בריצה משני מאבטחים. ברור לה מראש שלא יהיה קל לרוץ על העקבים ואכן בניסיון הראשון היא כבר מעקמת את הקרסול ובניסיון השני היא נופלת על הברך ונפצעת. זה כמובן לא גורם לה להפסיק כי נטלי היא מספר אחד במקצועיות וגם כי היא מפחדת מגלית הרובוטית שאמרה להן לא לבזבז זמן לצלמים. נטלי באמת המשיכה כמו גיבורה, לא קיטרה והוציאה אחלה תמונה. גם הצוות מרוצה.
• סשה מקבלת משימה בלתי אפשרית בשבילה, לברוח על גבי שורות של עגלות מזוודות. האמת שגם אני חששתי קצת שהיא תיפול בין החריצים של העגלות, אבל בעיקר לא הבנתי למה הלבישו אותה עם כובע שגורם לה להיראות כמו קלימרו. מיד מסתבר לנו, שסשה מפחדת לא רק מליפול בין החריצים אלא שבעובי הגוף שלה הכל יחסי, אז לעמוד על עגלה בגובה חצי מטר, עשה לה פחד גבהים. לפחות אם היא תרצה להתאבד היא תוכל לקפוץ מהשולחן של המטבח. היא כמובן עסוקה בעיקר בפחד והפעם, במקרה, זו לא ההבעה שרצו ממנה אז היא נכשלת במשימה.

• אלה מספקת לכושי הזדמנות מעולה להמשיך עם הסטיות שלו בתכנית. עושים לאלה חיפוש אלים על הגוף והיא מוצמדת בחוזקה לקיר זכוכית מה שרק מדליק את כושי. מכיוון שהוא עסוק בלצלם הוא מבקש מאחד המאבטחים בתמונה לא לפחד להרים לאלה את החצאית. אלה די מזדעזעת מהסיטואציה אבל ממשיכה. כושי לא בא כנראה על סיפוקו אז הוא מבקש מהגברים להוריד לאלה את הז'קט והיא נשארת עם סוג של מחוך חזיה בלבד, עכשיו זה כבר נראה כמעט כמו סצינת אונס, אבל כושי לא מסתפק בזה ומגשים את החלום האמיתי שלו כשהוא מבקש מאלה לרדת על הברכיים. דוגרי, גם אני באתי על סיפוקי. תודה להפקה ותודה לכושי. אלה מסתבר נראית מהמם גם כשבוזזים את גופה, אז היא יוצאת מדהים והצוות מסכם "מדהים, אין דברים כאלו" (הם דיברו על אלה? או על האונס?) כדי להראות שהם שולטים במילים מיוחדות הם מוסיפים "האקספרשנים שלה קפצו לשוט, גם הקלוזאפים". באמת לקסיקון מילים מרשים. גלית מתחילה לפחוד ( לכאורה מהתחרות אבל בפועל אולי זה מהתביעה הקרבה על ניצול מיני על המסך!?) ושואלת "אני צריכה להיות בלחץ?" כושי אומר לה, "כן, לגמרי" ומכל זה אני מבין שמדובר כנראה בקטע שלא יחזור ושכדאי לשמור על ההקלטה.
• קטיה נראית כמו דודה פולנייה אחרי הסטיילינג אבל נותנים לה לרוץ בין שורות של עגלות מזוודות והיא מקפצת ביניהן כמו אחוזת תזזית מה שבעולם הדוגמנות נחשב כנראה למתאמצת נורא. הצוות מתרשם מהמאמצים ומתעלם מהכיעור ומשבח אותה. יריב פיין אומר "היא באמת הבינה מה אנחנו רוצים ושיחקה. היא תצא יפה, יפה, לא יפה, לא נורא כאילו" כלומר, מכוערת אבל לפחות קולטת. אני בעיקר שמחתי שמישהו שם לב לאמת. גלית מסכמת "היא יצאה הכי יפה <מצחקקת> הכי יפה שהיא היתה עד עכשיו" או בקיצור, הכל יחסי וגם את גלית קצת מצחיק מה שההפקה ביקשה ממנה להגיד.
• ריטה שוב קיבלה להיות האחרונה שמצלמת כדי ששוב נזכה לקיטורים שה כל הפרק. זה לא היה קל. בעיקר לנו. כושי הצלם מבקש ממנה להיות יותר "ראף" בתקווה שהיא תוסיף לו עוד אלמנט לסטיות שלו אבל ריטה לא ממש מבינה כי המילה "ראף" אינה חלק מהג'יבריש הרגיל שהיא מוציאה מפיה. היא כמובן נכשלת במשימה וגלית אומרת שהתמונה שלה לא עומדת מול התמונות של השאר.

נגמרה המשימה, גם כושי כנראה גמר...

ואז אנחנו והבנות מתבשרים על איחוד המשפחות המרגש. הבנות מחולקות לזוגות, כל זוג יקבל רכב לשלוש שעות ויוכל לנסוע לאן שהוא רוצה בזמן הזה. ריטה ונטלי ייסעו יחד, צליל עם סשה ואלה וקטיה ביחד. אגב, הריב בין אלה וקטיה נעלם כאילו לא היה, באופן מפתיע לא הייתה כל התייחסות לזה בפרק. האם זה היה מבויים או שאחרי שקארין עפה כולן חזרו לשפיות?

אז מה למדנו מהביקורים המשפחתיים?

• ריטה מתקשרת לחברה שלה וזה נשמע כמו תמיד. "אני מתה עלייך אני שונאת אותך, יה מכוערת אני שונאת אותך, שונאת אותך שונאת שונאת שונאת". היא קובעת איתן בחיפה כי לא יהיה זמן לה ולנטלי להגיע גם לעפולה ומשיכה בשפה שלה "תצאו עכשיו, ערומה מצידי, תביאו את חלי" החברה בצד השני עונה "זאת חלי" וריטה ממשיכה "חלי אני שונאת אותך, מה זה השתנה לך הקול יה כלבה?". אחרי שביקרו אצל נטלי ריטה פוגשת את החברות בקניון בחיפה וזה נשמע בערך ככה "אני מתה עלייך וואו, איזה יפה, אני מתה איזה שיער אני בהלם". החברות לא מוותרות על הרמה הגבוהה ומבטיחות לריטה שכשהיא תחזור הן כבר תקלקלנה אותה ושהן ילכו יחד לקבץ נדבות בתחנה המרכזית עם גיטרה ושהיא תשיר. באמת תהיתי מה יש לעשות בעפולה. עכשיו הכל ברור. האחיות של ריטה, מריה ואניטה מתגלות כיפות בהרבה יותר ממנה ומדובר ללא כל ספק בסוג של שיבוט משולש, כי הן מדברות בדיוק כמוה. להבדיל ממנה הן מבינות שמישהו צריך להסביר את זה לצופים ואז אנחנו זוכים להסבר הז'רגון הג'יברישי העפולאי. שונאת אותך = אוהבת אותך בדם. אני מתה עליכם = זה לא מתה מתה, תירגעו פאוזה. חטיף  = החתיך החדש. אחרי שזכינו למנה משולשת מהדיבור הנגוע של ריטה, עשיתי בעצמי פאוזה והלכתי לשטוף את האוזניים. אפשר רק להתנחם בעובדה שלפחות היה מדובר במשובטות בלונדיניות ויפות.

• צליל מגיעה לביתה והמשפחה הגזעית שלה מחכה לה עם גיטרה בכניסה לבית ושרה לה את השיר "צליל מכוון", אחלה יציאה. צליל שמבינה לאיזה רמה היא נאלצה לרדת מנסה לצאת משם כשהיא מכריזה על התארים של ההורים שלה ומקפידה לקרוא להם דוקטור. במהלך הביקור אנחנו לומדים שהמשפחה של צליל באמת נורמאלית ואוהבת ופתוחה, בדיוק כמוה. אבא שלה מאוכזב ממנה שהיא בכתה בתכנית "פעמיים , אפילו שלושה" לדבריה ובקריצה אומר לה "זה החינוך שקיבלת אצלנו?". צליל מוסיפה "אני מהפחות אהובות שם, הבנות כבר הצביעו נגדי שלושה פעמים". עכשיו כבר ברור לי ממה אבא של צליל מאוכזב, מהעברית של בתו המלומדת. סשה די המומה מהמצגת החיובית הזו ואומרת לגבי השיר בכניסה "אני אישית הייתי בועטת בהם אם הם היו עושים לי את זה" ולגבי המשפחה בכלל "לא יודעת, הם אוהבים כאלה, מוזר" מה שמעלה תהייה מה בדיוק המשפחה של סשה עושה לה והאם מדובר בסיפור מושון נוסף? אבא של צליל מרחם על סשה ומזמין אותה לפרוייקט הטיפוח שלו בבית דני בשכונת התקווה. אין ספק שאפשר להבין מאיפה צליל הגיעה ואיך היא נהייתה כזו דעתנית וגזענית כשאבא שלה גם לא שוכח להזכיר לנו מה באמת למדו שם בבית כשהוא שואל אם חילקו אותם לקבוצות "בת ים והצפון".

• אלה לא מצליחה לגרום לחבר שלה לרדת לפגוש אותה למטה כדי לחסוך זמן. זה היה קטע די מביך כי היא התחילה לאיים עליו שאם הוא לא יורד הוא לא יראה אותה יותר בחיים. בסוף היא נשברה ועלתה למעלה רק כדי לגלות שמחכה לה שם הפתעה ושכל המשפחה שם. החבר שלה קצת נבהל, לטענתו בגלל שהוא לא זיהה אותה, לטענתי בגלל שהוא ידע שאין מצב שהיא לא מחליפה אותו בקרוב. הוא מנסה לנצל את זה ומקווה שהיא תזרוק לו איזה עצם אז כשהיא אומרת לו שחם לה הוא רומז לה שגם הוא "התחמם" היא כמובן לא נפלה בפח ואמרה לו "אין מצב, היית מת". אבא של אלה היה ממש חמוד ואז אלה סיפרה שהוא ואמה התגרשו והוא התחתן בשנית והאמא החורגת הרחיקה ביניהם עד שהוא נאלץ להפרד ממנה בשביל אלה או בקיצור האבא זרק את אשתו השניה בשבילה (ויש פה לא מעט גברים שהיו מוכנים לזרוק בשבילה גם את האישה הראשונה שלהם). לסיכום, לאלה יש אבא גזעי וחבר הזוי אבל עם מודעות לגורלו.

• קטיה פוגשת את החבר שלה אריק, שנראה כמו עארס כבד אבל מתברר כאחלה גבר גבר. הוא מיד מזדעזע כמונו מהתסרוקת שלה ותוהה אם הוא היה צריך לשלוח אותה לתכנית. קטיה מתחילה לשאול אותו מתי חתונה ומספרת שהייתה משימה עם שמלות כלה והיא כמעט בכתה. הוא כמובן נשאר גבר גבר לא מתבלבל ואומר שאם הוא היה חושב על חתונה הוא לא היה שולח אותה לתכנית הזו ושהיא עוד ילדה אז צריך לתת לה לראות את העולם. או בקיצור, ניסיתי להיפטר מהכונייפה והיא לא מבינה ת'רמז. לאחר מכן אלה וקטיה נוסעות לתל אביב לפגוש את אמא שלה אבל גם שם לא קורה שום דבר ואנחנו זוכים לשמוע מקטיה את סיפור חייה הלא מעניין ואיך היא כבר שנתיים עצמאית.

• נטלי מספרת היא התרחקה מהמשפחה אבל שעכשיו זה חסר לה. כשהיא מגיעה מסתבר שהכינו לה הפתעה והבית מלא בבלונים ובחמישים איש. קצת קשה לנטלי מההלם לקלוט את כל הפרצופים אבל היא מסכמת "ראיתי שיש יותר אנשים שאוהבים אותי ממה שחשבתי שיש", כלומר לפחות לספור היא יודעת. אגב הסיפור של נטלי על הריחוק לא מנע מאמא שלה להיות בשלה ולספר איך היו קרובות כל השנים. קצת מביך. הביקור היה די משעמם מעבר לזה.

• סשה מגיעה הביתה ואנחנו מגלים שכל הבית שלה מלא חיות. שני כלבים, חתול, חמוס, דגים ואחות שנראית כמו חיה. הן מתחבקות וסשה מבקשת שתעמיד פנים למצלמה שהיא אוהבת אותה. שנייה אח"כ היא שואלת את האחות אם היא לא יפה בעיניה והאחות לא ממש שומרת על סולידריות וטוענת שלא. או אז אנחנו מגלים שסשה אוהבת חיות יותר מאנשים ואנו זוכים לחזות במריבת אוהבים עם החתול שלה שכועס שהיא עזבה אותו וחזרה עם אנשים. אל דאגה, זה נגמר כמו בכל הטלנובלות הזולות בנשיקה של סשה והחתול. צליל כמובן קצת מזדעזעת מגן החיות.

עד כאן הביקור המשפחתי. אפשר לומר שגילינו למה צליל נורמאלית, נבונה יחסית אבל דעתנית, גילינו שאפילו לא דגדגנו את קצה המוזרויות של סשה, שנטלי היא זאב בודד בסך הכל אבל שהיא מרשימה את המשפחה שלה מרחוק, שריטה היא חלק משלישית משובטות בלונדיניות ויפות שמדברות בג'יבריש הזוי לחלוטין, כנראה מין שהגיע מכוכב לא ידוע ושקטיה, מכוערת גם בעיני החבר שלה. גילינו שגם אבא של אלה מבין שהיא הכי טובה והוא אפילו ויתר על אשתו השניה בשבילה (ודי ברור שחלק מהגברים במדינה היו מוותרים על האשה הראשונה בשביל אלה). בקיצור היה הזוי ומרתק גם יחד וגם מצחיק לפרקים.

טקס ההדחה מגיע. השופטים כרגיל לא אומרים כלום ולמזלנו שוב יוסף מבדר אותנו במקומם. הוא מלמד את ריטה את ההמנון הטורקי והיא כמובן קולטת מהר כי היא טובה בג'יבריש. הוא גם אומר לנטלי שתראה קצת ציצי לטורקים  שיראו מה זה ציצי ישראלי מה שגורם לי לשאול, זה קצת זה יוסף? למה בדיוק אתה רגיל?.

השופטים לא רק לא אומרים כלום הם גם טפשים מדי כדי להחליט מי הכי מכוערת (קטיה, דההה) וכשנשארות רק סשה וריטה הם לא יודעים את מי להעיף ומחליטים לא להחליט. ששת הבנות תטוסנה לפריז לחצי הגמר. גלית מורידה אותן לקרקע ומזכירה שיש גם שם משימות והדחות. מזל שהיא הסבירה באמת...

בפרק הבא - הבנות משתוללות בפריז, שוב כולן רבות עם כולן והצלם הצרפתי אומר למישהי שהיא מכוערת (קטיה?)

נשתמע בפרקים הבאים

סייקו

הסדרה "רמזור" - רגרסיה על המסך

הערב שודר הפרק הראשון בסדרה החדשה של אדיר מילר, "רמזור".

הסדרה "רמזור", מספרת על שלושה חברי ילדות, אשר כל אחד מהם נמצא במצב אחר בחיים, מבחינת הסטטוס הזוגי. ליאור כלפון שזכור לכולם מימי "הקומדי סטור", הוא איצקו. הוא מסמל את האור האדום - הגבר הנשוי והממוסד. הוא נשוי ללילך, עיתונאית שתלטנית ועסוקה (יעל שרוני). מילר עצמו, הוא אמיר רוזנר. הוא מסמל את האור הצהוב - הגבר התפוס, שנמצא בשלב הדביק של היחסים עם חברתו. ניר לוי הוא חפר. הוא מסמל את האור הירוק - הרווק הנצחי שלא התבגר עדיין. אנו מלווים את שלושת חברי הילדות ואת הנשים שלצידם, בחיי היום יום ולומדים להכיר את הקשר המוזר ביניהם.

התכנית רמזור היא מוצר טלוויזיוני מביש. רגרסיה לשמה. בדיחות על פיפי, ועדי עובדים, הומואים בחולצות ורודות וצופיפניקים ממלאות אל כל הפרק הראשון וממחישות לנו בצורה הטובה ביותר שאדיר מילר תקוע איכנשהו בין השלב האנאלי לשלב בו זרקו עליו עגבניות במופעי הסטנד-אפ הראשונים שלו. הבדיחות נראות מאולצות וממוחזרות ובעיקר מיושנות. כדי להשתלב בנסיון הרגרסבי הזה של מילר, רוב הפרק מרוחה על פניהם של השחקנים הבעת פנים של חיוך מאולץ. אולי הם הבינו בעצמם כמה זה מביך עוד בזמן הצילומים!?. מילר עצמו הסתובב עם הפרצוף היחידי שהוא יודע לייצר, לאורך כל הפרק ואפילו לא הבין שהבדיחה היא עליו. אבל עזבו את הנושאים הנמוכים, המיושנים והממוחזרים, זה פשוט לא היה מצחיק אפילו לרגע אחד!

אם בכל זאת מחפשים את הקטע הכי טוב בפרק, אפשר לציין את הריקוד אותו לימד מילר את עובדי הקייטרינג. תקנו אותי אם אני טועה, גם פה היה מדובר במיחזור בדיחה ישנה של מילר ובנוסף הוא העמיס על גבי הקטע עוד עשרים בדיחות קרש אחרות שגם אם מישהו שכח במקרה את הבדיחה והתגעגע, זה נהרס בשנייה.

לסיכום, מדובר במוצר מעליב, גרוע ובעיקר לא מצחיק. וחלאס עם ניר לוי בתפקיד הרווק הנצחי, חנקתם!

בדיוק נזכרתי שכבר מזמן לא הורידו סדרה מהמרקע עוד לפני סיום שידורה של העונה. במקרה הזה, אני בהחלט מחזיק אצבעות.

אדיר מילר, קבל חומה  

סייקו

הישרדות, פרק 29 - אפילו בזה משה הפסיד !

תסלחו לי אבל אני נאלץ שוב להתחיל עם קלישאות, כי זה פשוט מתבקש. אין חדש תחת השמש, הכתובת הייתה על הקיר וה"כבשה" האדמונית של האי הובלה כצאן אל הטבח. אבל מכיוון שזה היה צפוי כל כך, כנראה לכל אדם שרואה את התכנית (ובטח גם לאלו שלא), אני רוצה להתרכז דווקא בהפסד של משה, דווקא במגרש הביתי שלו. אתם בטח תוהים על מה אני מדבר?! שהרי הוא הפסיד כבר בכל החסינויות, אתגרי הפרס ואתגרי הכוח הכפול, אז מה כבר יכול להיות חדש בהפסד נוסף שלו? אבל אני מדבר על משהו אחר בתכליתו:

למרות שהיה מדובר בקרב קשה, למרות שמרינה חושבת מהתחת, נעמה חושבת מהשתלים וגיא סתם עילג בצורות קיצוניות, עדיין, לאחר קרב קשה והתמדה אינסוף, משה החזיק ללא עוררין בתואר הטיפש הכי גדול במשחק ויכול היה לפחות ליהנות מניצחון אחד קטן לרפואה. אבל כל זה כבר מאחורינו, כאשר יעל לקחה איתה את מה שהיא מכנה בטעות תמימות ואנחנו מכנים טיפשות גדולה והשאירה את משה מאחור כשהיא מאכילה אותו אבק ולא לוקחת שבויים. אז נכון, משה עדיין יותר משעשע ממנה בטמטומו, אבל אין ספק שאת התואר הוא הפסיד והוא נשאר שוב עירום אפילו מהדבר שנראה לגמרי כאילו הוא בכיס שלו. האמת שליבי איתו ואם יש דבר אחד שאפשר להתעודד ממנו זו העובדה שלמשה יש עכשיו לפחות עוד שני פרקים כדי להחזיר לעצמו את התואר, מבלי שהכבשה החלולה תפריע לו. בהצלחה !

מעבר לסיפור קורע הלב הזה, קיבלנו הרבה מאותה מנה, שההפקה בישלה לנו בכמה פרקים האחרונים. אי אפשר שלא להגיד שזה היה צפוי מדי, מוכר מדי ושדי נמאס לראות פרקים שנראים ממש כמו קודמיהם - שום הפתעות, שום התפתחויות, פשוט כלום.

בתחילת הפרק אנחנו עדים ליכולותיו של מושון, שנאבק כנגד קוקוס ללא הצלחה ומסכם את כשלונו בפתיחתו במילים "פאקינג קוקוס". זה לא מונע ממנו להגיד מיד אחרי זה שהוא קיווה לקחת את החסינות ושהוא עוד לא השאיר את החותם שלו על המשחק ושהוא עדיין לא מיצה אותו, אז אם הוא יעוף עכשיו הוא ירגיש פספוס. יש לי תחושה שגם אם ייתנו לו ארבעים שנה באי, הוא עדיין לא ינצח שום אתגר ועדיין ירגיש כל הזמן שהנה זה ממש מעבר לפינה. היכולת לחיות בכזו הכחשה מרשימה אותי כל פעם מחדש. יעל לעומתו בוכה עם דמעות ומספרת לנו שהיא רצתה את החסינות כדי שתוכל להישאר נאיבית ולהאמין למי שהיא בוחרת להאמין. גם כאן אי אפשר שלא להתפלא כמה חשוב לה להאמין לדן? האם מדובר בהתאהבות חדשה של יעל בגבר היחיד שנשאר על האי? (מושון לא נחשב).

דן ממשיך בתכנית שלו לזרות חול בעיני כל הסובבים, תכנית שיכולה כאמור לעבוד רק כשאתה מוקף במטומטמים. הוא משכנע את מרינה ואת נעמה שמעיפים את יעל ואת משה ויעל שמעיפים את נעמה. באופן לא מפתיע בכלל, זה מבלבל אותם עד כדי כך, שהרעיון להעיף את דן אפילו לא מוזכר וכפועל יוצא, דן יהיה זה שיבחר היום מי יעוף. מרינה דן ונעמה מבינים שיעל לא התלכלכה ולכן הגעה איתה לגמר פירושה הפסד, מה שמזכיר לנו שוב, שהמועד בו יעל עוד יכלה להציל את עצמה, היה רק כאשר הייתה לה הזדמנות לחבור לחברי סבאנה, עידן ושחר. גם את זה היא לא תבין, גם אם תחלופנה עוד ארבעים שנים.

דן לא שוכח מי המועמד הכי הפכפך במשחק ומחליט לסגור פינה עם מושון שמודה שהוא מפחד, כמו שהוא לא פחד מאז שנמני עזב את מכבי. עולם המטאפורות של מושון לא מפסיק להדהים אותי. דן מחזיר אותנו למציאות ומסביר שמושון עשה רק דבר אחד חכם במשחק הזה וזה לחבור אליו. דן יודע שהמוח של מושון פועל בצורה פשוטה - הוא הבטיח לו גמר, הוא טרם איכזב אותו, משמע מושון רגוע ויעשה מה שהוא יגיד לו. דוגרי, צודק. מושון מסכם את זה בדרכו המיוחדת "אני מאמין לדן כי לחצנו ידיים ולא לוחצים ידיים כל יום, כי הידיים שלנו מאוד מלוכלכות". נימוק משכנע כמעט כמו להגיד "אני מאמין לדן כי הוא עמד לידי והוא לא עומד לידי הרבה כי לא התקלחתי כבר ארבעים יום ואני מסריח".

אי המתים

באי המתים מתחיל קרב "מותח" בין שחר לנועם - הטלת כידון למטרה מצויירת בחול. הכידון שוקל הרבה וצריך לזרוק אותו גבוה כדי שיינעץ במטרה וזה כרגיל נותן לנועם יתרון. מדהים שאפילו מול שחר לא לקחו סיכון שהוא יפסיד חס וחלילה. בגלל שצריך להבין, שאמורים לזרוק את הכידון גבוה ולוגיקה כאמור זה לא הצד החזק של נועם, שחר מצליחה להישאר די קרובה אליו אבל מספיק רחוקה כדי לא לסכנו מה שמוכיח שוב שסוג האתגר הכריע את המערכה מראש. נקודת האור היחידה, הייתה באמצע האתגר כשנועם אמר "התחלתי להילחץ כי שחר תפסה את הפרינציפ, והכידון שלי לא רצה להיתקע". למה נקודת אור? משום שהופתעתי לטובה לראות שנועם יודע מילה מורכבת כמו "פרינציפ". מעבר לזה לא היה באתגר הזה שום עניין.

חוזרים לאי, דן הולך לשכנע את יעל שמעיפים את נעמה ויעל מתבאסת שהיא תאלץ לפגוע במישהי שהיא אוהבת מה שמוכיח שוב שאין לה מושג. כאילו זה לא מספיק היא ממחישה לנו מה בדיוק נתן לה את התואר, הטיפשה של האי על פני מושון ואומרת: "זה היה נראה לי מגניב להגיע עם דן לגמר. אחרי כל מה שעברנו, שדן רצה להעיף אותי כמעט בכל שלב, אני אגיע איתו לגמר. התלהבתי מזה". הסכין כבר בפנים, ורק לסובב אותו דן לא הספיק והכבשה עדיין בטוחה שהיא בדרך לסיבוב בלונה-פארק, איזה נעל.

נעמה ומרינה בפאראנויה שדן בוחש סתם בקלחת ולא מסתפק ביתרון המספרי שלהם על יעל ומשה. דן נשבע באמא שלו ובאבא שלו שהוא מצביע נגד יעל. הוא כבר ידע את זה לפני חודש בערך, אז מה מזיק להישבע? להבדיל ממושון אני די בטוח שהוא לא היה נשבע כך ואז מצביע הפוך. נעמה שראתה את הסרט של דן מהבית יודעת בדיוק מה הערכים עליהם חינכו אותו ואומרת "אני לא מאמינה לדן, הוא יכול לומר ברית של גולני ואז הביתה". בדבר אחד נעמה צודקת, גולני זה לפני ההורים!. דן מתעצבן שנעמה תופסת תחת ומזכיר לנו בדיוק מה היא עשתה בינתיים במשחק (כלום) ואומר שהיא חיה בסרט כאילו היא בשליטה.

אתגר הכוח הכפול

שוב פעם "מריחים" שדן ייזכה, אז שוב פעם זכייה באתגר מזכה באפשרות להצביע פעמיים לאותו מתמודד. במסגרת האתגר, קושרים את המתמודדים בכתפיים, זה לזה, בחבל שעובר דרך עמוד. עליהם למשוך כל אחד לצד שלו, להגיע לעמוד שעליו חצים ולקלוע שלושה חצים לסל שעומד על הרצפה. המאבק ייערך בשיטת ליגה כאשר כל אחד ייאבק נגד כל האחרים לפי תור. מי שיזכה בהכי הרבה נצחונות, יזכה בגרזן הכוח הכפול. מרינה שיש לה כבר חסינות לא ממש משתדלת לנצח ומפסידה בקלות לכבשה יעל ולדן. מושון החסון מצליח להפתיע ולנצח את כל הבנות ולהפסיד לדן מה שכרגיל גרם לו להרגיש שהנה הוא שוב קרוב לזכות (הסוף ברור לא?). אז מגיע הקרב בין נעמה למרינה שראינו גם בפרומואים. פתאום מרינה מתחילה להילחם ולא מוותרת בקלות. עשר דקות הן משכו האחת את השנייה בכל הכוח, קרעו את הכתפיים ואף אחת לא השיגה יתרון. נעמה תהתה ובצדק מה קורה פה ולמה דווקא נגדה מרינה נלחמת פתאום. חשבתי על זה והגעתי להסבר הבא: כנראה שהסיליקון משמש כמו מטען חשמלי שלילי ולכן כאשר מרינה ונעמה נפגשו, הוא דחף אותן לשני הכיוונים המנוגדים מבלי שהן בכלל רצו. זו לא אשמתן בכלל.

מרינה כרגיל ניסתה להסביר ומצאה את ההסבר המטופש ביותר שאתם יכולים להעלות על דעתכם: "הפייטריות שלי חזרה ולרוע מזלי זה נפל על נעמה". באמת חוסר מזל משווע, ממש במקרה זה נפל על חברתך הטובה נעמה. אני חייב להודות בשיא הרצינות שעד כה, כל הטענות של נעמה כאילו צריך לוותר לה, הביאו לי את הסעיף אבל הפעם, אני מסכים איתה. מרינה פאקינג הפסידה ליעל ומשה, אני אחזור על זה כדי שתקלטו, פאקינג הפסידה ליעל ומשה. אחרי אותן עשר דקות זוארץ נתן להן להתחיל מחדש ואז מרינה נזכרה לוותר. את נעמה זה העליב עוד יותר, היא הרגישה שזה זלזול שהיא פתאום מוותרת לה. מרינה כמובן נשבעה שנגמר לה הכוח. לסיכום, דן ניצח את כולם בקלות וזכה שוב באתגר הכוח הכפול. אתגר פיזי, לא נשאר אף אחד חזק, כבר אמרתי?

ולמקרה שמישהו לא מבין את משמעות הזכייה, למקרה שמישהו מהקוראים פה לוקה ב"יכולת" הלוגית של מושון ויעל, נותרו בדיוק שתי אפשרויות: הראשונה משאירה לדן את הבחירה בין נעמה ויעל (ואין ספק במי הוא יבחר) והאופציה השנייה היא להתאגד כולם כנגד דן. משום מה נעמה ומרינה חושבות שהמושבעים יעדיפו אותן על דן ואני דווקא די בטוח שאם שלושת המגעילים יגיעו לבדם לגמר, יתנו לדן לזכות כי הוא היה דומיננטי וזכה בחסינויות והוביל את השלישיה הזו. יעל ומשה כאמור ממשיכים לסמוך על דן בלי שום קשר לעובדות ולמציאות. לכולם יש את כל הסיבות להיפטר מדן ולכן זה לא מפתיע כלל, לאור העבר, שאף אחד אפילו לא העלה את זה על דעתו.

במחנה, דן מבין שמדובר בגנון וכרגיל מרגיש מאוים מהאימפולסיביות של נעמה. נעמה ממשיכה להרגיש עלבון מהויתור של מרינה יותר מאשר מהעובדה שהיא התאמצה רק נגדה. דן שולח את מרינה להתנצל והעניין נסגר למזלנו כשמרינה מבטיחה לה "עלי, ספא, מסאז', הילטון" (ומציצה?). אחרת ההפקה הייתה מראה לנו עוד חצי שעה מזה.

מועצת השבט

מועצה משעממת ומיותרת מתמיד. שוב פותחים את הריב של מרינה ונעמה (ואני חשבתי שלא יקדישו לזה עוד חצי שעה?!), מושון מספר כמה קשה להיות עם אותם אנשים 45 יום ולא שוכח מה הכי קשה "קשה לראות את הפרצוף שלי".גם אני כבר רואה את התכנית תקופה ארוכה שנראית לי כמו חודשים. אולי ההפקה תעשה ג'סטה ותטשטש את פניו של משה לפרק אחד?. מושון שמרגיש כמו מאהב ננטש, מנסה להעלות שוב את שאלת יחסיו עם דן וההתרחקות שלהם האחד מן השני. הוא גם מנתח בדיוק רב את יחסיהם: "אני ודן עלינו על מסלול של הערצה האחד כלפי השני", או בקיצור אני מעריץ את דן והוא מעריץ את הפתק שאני שם בכל מועצת שבט. דן כמובן לא מבין על איזו התרחקות מושון מדבר משום שהוא אכן עדיין מעריץ את הקלות שבה הפתק של מושון שייך לו. יעל מזכירה לנו את קיומה ואומרת שהיא תיעלב אם יצביעו לה, כי היא לוקחת את זה אישית ושהיא מאוד רוצה שהם יירצו שהיא תישאר. גם את תואר הילד הלא מקובל היא רוצה לגנוב למושון?

דן רק אומר שזה רגע קשה כי אין אנשים ספייר (אבל יש את עזרת ההפקה וזה שווה כפליים).

המושבעים שואלים את יעל למה לא מעיפים את החזק כשהם מתכוונים כמובן לדן, שאלה מיותרת כי כבר חודש היא לא קולטת לא תקלוט ותמשיך לא לקלוט. לפחות הפעם לא מדובר בשאלה קטנונית ומיותרת. כולם מצביעים מה שדן אמר להם ודן כמובן מצביע ליעל. יעל עפה מהאי. היא כמובן מכריזה בתדהמה שדן שיקר לה במצח נחושה (וואלה?) ומייבבת שאצלה זה לגמרי ברמה האישית, למה לא משה? למה לא מישהו אחר? למה אני ? בווווווווו הווווווווווווו.

התכנית נגמרת, עוברים ל"גם להם זה מגיע" וגם ליאור אשכנזי בוכה למה עשו לה את זה? למה? הוא להבדיל ממנה, קולט שעל אי המתים מחכה לה נועם, מיואש, מיובש שאפילו מעז הוא לא קיבל איזה עצם. למישהו יש ספק שיהיה פה איחוד לוהט ושיעל תצטער שהיא לא עפה קודם? לעומת זאת, אין לי אשליות שהיא לא תצטער שהיא לא חברה לעידן ושחר לברית, שהרי לא סתם היא קטפה את המקום ראשון, הכי טיפשה באי !!!

נשתמע בפרקים הבאים

סייקו

הדוגמניות 3, פרק 7 - על זו שלא קולטת בשיט

אי אפשר להאשים את עדר הבנות שהגיעו לעונה הזו של הדוגמניות בחריפות יתר, אין ספק בכלל שחשיבה היא לא הצד החזק שלהן אבל אין גם ספק שלאורך כל העונה, בחורה אחת בלטה מעל כולן. היא אמנם הייתה בטוחה שהיא בולטת בכישורי ההתבטאות שלה, שהיא הכי כוסית, הכי אינטלגנטית, הכי מתוחכמת, הכי נחמדה, שהיא הכי טובה ושברור שהיא צריכה להיות בגמר, אבל היא בלטה בעיקר בטמטום, ברוע ובחוסר הקליטה, בעובדה שהיא חיה באשליות או כמו שאמרה כבר הכותרת, הבחורה לא קולטת בשיט, אין אף אחד בבית. את כל זה ראינו כל העונה, אבל בפרק הזה, זה היה הדבר הבולט ביותר, הגיע לשיא והתפוצץ לה בפנים - קארין "דרושה צלחת לווין בדחיפות" כהן, בתצוגת תכלית מרשימה.

הפעם עשו לבנות השכמה מוקדמת והביאו אותן לחוף הים לצילומים, שם גלית בישרה להן שהן הולכות לעבור יום עמוס עם שתי משימות קשות ושככה נראים חיים של דוגמנית במציאות. אם היה סיכוי שמישהו ייתן למתמודדות האלו עבודה עוד היה אפשר להאמין לזה אבל אי אפשר שלא להעריך את האדיקות בה גלית וההפקה מוכרים לנו את המנטרה הזו. כמו שהעונה נראית, כבר חשבתי שדוגמניות יודעות רק לריב האחת עם השנייה ולחרב צילומים.

משימת בגדי הים

אם הדוגמניות לא יפות במיוחד, למה לא לחשוף קצת ציצים בבגדי ים מינימאליים. במשימה הזו המטרה הייתה להיראות שמחות, הפי הפי. לריטה זה היה קל והיא הצליחה בקלות, קארין לעומתה התגלתה כבר במשימה הזו כחסרת קליטה לחלוטין כאשר הצלם צריך להסביר לה שכשרצים צריך לתת גם לידיים לזוז ושהריצה שלה לא משכנעת. מה שהצלם לא הבין זה ששני אייקיו מאפשרים להפעיל או את הרגליים, או את הידיים. תבחר.

גלית הצטרפה למאמצי ההסברה ואמרה לקארין שזה נורא עשוי ועם אובר מודעות ואני חשבתי שהיא מדברת על הגוף של קארין ולא על התפקוד שלה במשימה. גם זה לא עזר הרבה וקארין המשיכה לפשל, מה שלא הפריע לה לבחון את המציאות בדרכה שלה ולהכריז אחרי חצי שעה של נסיונות כושלים "לקחתי את ההערות שלו ועובדה שהפנמתי אותן והכל זרם והיה ממש מהר וסבבה לדעתי" וגם "אחרי שהבנתי מה הוא רוצה את הליפול ולהשתחרר הוא מצא צ'יק צ'אק את התמונה". לא קולטת בשיט כבר אמרתי?. המנטרה של קארין כל כך משכנעת שהצלם היה חייב לסכם לנו את זה במילותיו: "טבעית לגמרי היא לא. אני לא חושב שהיא תהיה דוגמנית, אני חושב שיש לה מלא מגבלות". אגב חשבתי על קארין המון דברים (מכוערת, טיפשה, סתומה, מגעילה, דוחה), אבל לא טבעית??? זו כבר ממש הפתעה.

את צליל היה קשה להפעיל אבל כרגיל היא הוציאה תמונות לא רעות בסוף, נטלי גם כן התקשתה בהתחלה עד שהגיעו שני כלבים והיא שיחקה איתם. לא יודע למה, כנראה שזה הדליק אותה והיא התחילה לעשות פוזות ארוטיות מה שמיד הוציא ממנה את התמונה הרצויה. נטלי סיכמה את זה במילותיה "פה לומדים את העבודה, לומדים שאין דבר כזה מבוכה. המלצתי לנטלי, פעם הבאה, תדלגי על המשחק המוקדם.

קטיה שלא ברור לי מה היא עוד עושה בתכנית, לא הצליחה להוציא תמונה ראויה במשך חצי שעה ואילו סשה התלוננה שהמשימה של לחייך, אושר שמחה וקיפוצים אינה בשבילה, אבל הצליחה לזייף את זה והוציאה בקלות תמונות נפלאות. לאחר שסיימה היא סיכמה "אני שונאת לקפוץ, שונאת לחייך, אני שונאת לרוץ, אני שונאת ים, אני שונאת חול, שונאת שמש, שונאת שאומרים לי כל הזמן מה לעשות". כל כך הרבה שנאה יש לילדה הזו והיא עוד שכחה את "שונאת לאכול".

גלית מגיעה לסכם את המשימה, לפני שעוברים למשימה השנייה ואומרת לבנות "קטיה וקארין, זה לא מספיק טוב. ביום קטלוג נורמאלי לא יכול להיות מצב שחצי שעה הצלם יבזבז זמן בלהגיד מה הוא רוצה. מי שצריכה לעבוד יותר קשה ויש לה נתונים פחות טובים והיא יותר נמוכה או פחות יפה מאחרות, אני רוצה לראות שיש מאמץ, אתן בתחרות". קארין כרגיל פספסה את השמות קארין וקטיה בתחילת המשפט ואמרה "כשגלית בעצם דיברה על בנות שהן פחות יפות מאחרות ושהן צריכות להתאמץ בוא נגיד ככה, שזה ממש לא נגע אלי". לא קולטת בשיט כבר אמרתי?. אחרי זה גילינו שאפילו תרוצים קשה לדוגמניות להמציא כשקארין מספרת סיפור קורע לב על זה שיש לה עדשות ולכן יש לה מגבלה שאין לאף אחת אחרת מהבנות (שכחת את המגבלות האמיתיות, שאת פרחה, מטומטמת ומכוערת) ואילו קטיה לעומתה מכריזה שהעיניים שלה רגישות ושהן עדיין אדומות. גם לי כואבות קצת העיניים מהכיעור והטמטום של קטיה על המסך, אבל זה לא תרוץ, אני עדיין מתאמץ ורואה את כל התכנית.

גלית לא מתרשמת מהתרוץ המתוחכם ואומרת להן "כל המסביבים האלו, אתן לא מבינות שזה לא רלוונטי?" קטיה אומרת לה שהיא צודקת וקארין, שותקת. לשאול את קארין "אתן לא מבינות?" זה באמת לעג לנכותה וזה דבר ידוע, שלא יפה לצחוק על נכים. פוי גלית, פוי.

סוציומטרי, מועד א'

סשה ששונאת הכל, זוכה בתואר מצטיינת המשימה. בטח היא תקיא גם את התואר הזה. קטיה לעומתה נבחרת לזו שנכשלה. מסיבה לא ברורה, אצל ההפקה זה אומר לתת לקטיה פרס, לבחור למי לדעתה לא מגיע להישאר בתכנית. לצליל כבר ברור שהיא תבחר בה, בעצם לכולם ברור, גם לצופים ברור וגם לאלו שלא רואים את התכנית זה די ברור. למרות זאת אנחנו מקבלים קטע משחק של כמה דקות בו קטיה מתייסרת מההחלטה. צליל ניסתה למחות "איך אני אשמה עכשיו? אני לא מבינה, גם בוחרים בי לרעה כי לא אוהבים אותי וגם" קארין קוטעת אותה ומבקשת ממנה להקשיב עד הסוף כי אולי היא לא מבינה עדיין, גלית מבהירה לשתיהן שבאתגר הבא הן תצטלמנה יחדיו וזו שלא תבלוט עלולה לעוף. צליל כמובן לא שוכחת להודות לקארין שהבינה לפני כל כך טוב שכדאי להקשיב עד הסוף "הקשבתי קארין, תודה.". לא קולטת בשיט כבר אמרתי?. בשיא הרצינות לא ברור לי מה ההפקה רצתה לעשות פה ולמה לתת דווקא לזו שנכשלה לבחור מישהי, אבל כרגיל, זה יצר עוד חיכוכים אז למי איכפת.

הבחירה של קטיה בצליל היוותה את האות להפיכת הפרק לגנון (אולי מתוך קנאה בגנון של ג'יבארו שנוצר בהישרדות?) כשצליל כאמור לא מבינה למה זה מגיע לה ושכולן עושות עליה עליהום מסיבות אישיות, כאשר כל אחת מהן לא שוכחת להגיד "זה לא אישי" (אנחנו סתם שונאות אותך). אלה שתמיד הייתה שונה מהשאר (בעיקר כי היא יפה והן לא ממש), מחליטה לעודד את צליל, כי לדעתה צליל יפה ויש לה פוטנציאל וכי השאר סתם נטפלות אליה. במצב רגיל זה היה עובר בשתיקה אבל אז מסתבר שאלה החברה הכי טובה של קטיה בתכנית מה שגורם לסערת רגשות במימדי ענק. קטיה מיד זורקת אותה מחייה "הכי סמכתי עליה ובאמת הכי נפתחתי אליה ופתאום אשכרה הרגשתי סכין, סכין בגב" (גם פה סכינים בגב??) ו"אלה, אני לא מדברת איתה, אני לא מתקרבת אליה, הבחורה הזו היא לא מעניינת אותי יותר, פשוט אוויר". קארין מתנדבת להסביר לנו את העניין ואומרת "צליל. היא התהפכה לגמרי בגלל שקטיה בחרה בה. היא חשבה שזה ממניע אישי אבל הרבה בנות חושבות שאין לה את הלוק לתכנית הזאת. המון בנות לא מוצאות מכנה משותף בין איך שהיא נראית לבין התכנית הזו, אין לה את הגוף, אין לה את הלוק, אם היא עוברת לידי ברחוב אני לא מנידה עפעף אחריה" (או בקיצור, אני כוסית, אני לוהטת, היא לא). וואלה קארין, עכשיו זה באמת לא נשמע אישי, תודה שהסברת לנו.

קארין מחליטה שהיא אלון גל של התוכנית ולפני המשימה מתחילה לעשות קואצ'ינג לקטיה: "תעשי הכל כדי להוציא מעצמך הכל בתמונה הזאת, שאת תבלטי בתמונה ויש לך את זה ואת יודעת שיש לך את זה. מאמי, את יודעת שאת הולכת להיות הכי טובה בעולם. חסר לך שלא. אני מחזיקה לך אצבעות". אגב קארין לא שכחה להוסיף באמצע "גם לי יש את זה" למקרה ששכחנו, בקיצור "את כוסית, את לוהטת אבל לא כמוני". אלה מסכמת את זה בצורה נפלאה "קארין וקטיה, שילוב הורס". לא יכולתי לסכם זאת טוב יותר. קארין ממשיכה להסביר "לא היה לי נעים לראות ככה את קטיה, היא מאוד נפגעה מאלה, פתאום היא החליטה שיותר נוח לה כנראה עם צליל. אני מזמן רואה משהו מסריח באלה". באמת מסריח כמה שהיא יותר יפה ממך.

משימה שנייה - שמלות הכלה

מלבישים את הבנות בשמלות כלה של יאיר ז'רמון ומבקשים מהן להציג בריחה מחתונה, שברון לב, עצב. סופסוף שמענו מה סשה אוהבת (חוץ מגופות ולהקיא) והיא אומרת שהיא אוהבת להיות עצובה ולכן המשימה הייתה קלה עבורה, מה שנכון אגב כי יצאו לה תמונות מהממות. תור אלה מגיע וקארין מיד רצה לחלון לראות את הסרחון שלה ממשיך. צליל מיד מספרת לנו מה באמת מסריח פה "קארין כביכול גילתה נורא עניין, אבל בתכלס כאילו קארין, הקנאה נוטפת לך מהאוזניים". קארין ששוכחת שעדיף להמשיך בהעמדת הפנים (לא קולטת בשיט, כבר אמרתי?) מודה בזה בעצמה "אלה יותר מדי משחקת על הקטע הזה של אני יפה, אני מהממת ואני לא צריכה להתאמץ והיא משחקת כאילו מה הם לא רואים בי שום דבר חוץ בפרצוף יפה? אבל זה בעצם מה שהיא. נמאס לי כבר שכולם אומרים שאני כזו יפה ולפעמים הצביעות כל כך יוצאת ממנה שזה מכוער. ברוב המשימות פה בוא נודה היא לא מצליחה. יש פה משהו מאוד מסריח". השופטים מודים לקארין על שהזכירה להם שהתחרות הזו היא על מי יש פרצוף יפה ולא מי תקעה 300 סמ"ק בכל צד ואמרה על עצמה שהיא כוסית.

הצלם גולי גם לא שוכח על מה התחרות (כנראה הוא יותר מפותח מהשופטים) ואומר על אלה "היא יפה והיא מודעת לזה אבל אי אפשר לקחת ממנה את הנתונים שלה כי הם מדברים בזכות עצמם והם עובדים".

תור קארין מגיע ואנו מגלים שהיא שונאת ג'וקים. מבקשים ממנה לדמיין שג'וק ענק בא להתחתן איתך ונמרוד מכריז "כלתו של הג'וק". האמת, שם יותר הולם מקארה כהן. קארין מתקשה ועושה כל הפוך עד שאפילו הצלם אומר לה שהיא לא קולטת "אני רק אומר לך משהו ואת חוזרת למה שעשית קודם. אז מה הרווחנו?". קארין בטח רצתה לומר תמונה נפלאה של בחורה לוהטת וכוסית אבל המוח שלה היה עסוק בלנסות לקלוט. קארין ממשיכה לפשל, להגיד הבנתי ולעשות הפוך.הצלם שוב מנסה את כוחו ואומר "את אומרת לי כן כן ואת שם, את חוזרת על זה" אבל זה מיותר כי כאמור, אין אף אחד בבית. הצלם מתייאש ואומר שיש תמונה וקארין כרגיל שומעת רק חצי משפט "הם התסכלו על המצלמה ואמרו יש לנו את זה" היא חוזרת לבנות ומראה שהמציאות יפה באש של קארין כשהיא אומרת לנטלי "כמה תמונות וזהו הוא כבר בדק בזה וזה היה". הצלמים מחזירים אותנו למציאות ואומרים "היא לא הבינה... לא, לא ממש". זה היה ללא ספק האנדרסטייטמנט של הפרק.

מקטיה וצליל מבקשים לביים אווירה מינית, אצל קטיה זה אות להתחיל מכות ואלימות מה שמעלה אצלנו תהייה על ההעדפות המיניות שלה ובעיקר את התהייה למה לא מראים לנו קטע?. קטיה מושכת את צליל חזקה, דוחפת ומה לא בעצם ונמרוד כנציג ההפקה, כועס על צליל. למזלנו הצלם נייטרלי והוא אומר לקטיה שהיא מגזימה. בסוף מבקשים מהן להתנשק, סיטואציה שהייתה יכולה להיות מעולה בעולם הרגיל אבל לא יצאה מושכת בשיט, בעיקר כי קטיה נראית כמו נעל.

ריטה שהפסיקה להתבאס מההמתנה מהתסרוקת הכבדה, התבקשה להוציא את העצבים ושוב גילינו שהיא לפחות יודעת לצרוח. גם את הצלם זה הרשים והוא אהב אותה. נטלי קיבלה הזדמנות להיראות קשוחה בזריחה על אופנוע והסיטואציה אכן הוציאה ממנה תמונה מעולה.

סוציומטרי, מועד ב'

הפעם היו יותר מדי מריבות בפרק, אז גם הבנות מבולבלות, כל אחת מצביעה כמצטיינת לחברה שלה. הפרחות מנסות להציל את קטיה אבל זה לא מספיק וחלוקת הקולות יוצאת שווה אז אף אחת לא מקבלת חסינות. גלית גם שואלת מי תזכה לדעתן בתואר. אלה וקטיה חושבות שנטלי וקארין היא משנה את השאלה כדי שתתאים לה "אם זה מבחינת להגיע לגמר אז אני חושבת שאני גם צריכה להגיע לשם". מה שאני אוהב אצל קארין זה שהיא לא נותנת למציאות להפריע לה.

ומי נכשלה? באמת יש טעם לשאול?. קטיה אמנם סוגרת חשבון דווקא עם אלה ואומרת בעצמה "זה ישמע הכי דבילית ואני אצא לא נורמאלית מפה" אבל כרגיל כמעט כל השאר בחרו בצליל והיא מועמדת פעם שלישית להדחה והולכת לשופטים.

אלה שמתעצבנת מסגירת החשבון מעבירה ביקורת על התמונה של קטיה שנראית כאילו קטיה רק נלחמה בצליל בעוד צליל התרכזה בלהצטלם. קארין מזדעקת "למה לפתוח את זה ככה". אלה עונה לה "נמאס לי מהניחומים שלך" וקארין מזכירה לה "כשאת פגעת בחברה הכי טובה שלך, הייתי שם בשביל להיות שם בשבילה את תמיד באה ומנסה לנגח אותי לי מצלמות. אם זאת המשימה שלך, שיהיה לך בהצלחה. לפחות אני יודעת מה הפרצוף האמיתי שלך וזה יהיה הדיי מהיום והלאה אל תדאגי". אלה חוסכת לי צורך להעמיד את קארין במקומה ומסכמת "הייתי בטוחה שאני אריב איתה כי אני לא יכולה לסבול אנשים כאלה, עם איך שהיא מדברת ומתאפרת ואני ואני והשורטים הקצרים. ערסית מודרנית". זה היה ללא ספק הקטע של הפרק ואלה גילתה שהיא אמנם שקטה שקטה, אבל ללא ספק גם יפה וגם קולטת. בקיצור, כל מה שקארין לא.

ריטה וצליל כנראה ספגו את האווירה של קארין ומתחילות לריב כמו בגנון למי יש גוף יותר יפה, למי אין ציצים (ריטה) ומי נמוכה ואין לה גוף מתאים (צליל). ריטה חוזרת לרמת הדיבור הרגילה שלה פחות 12 שנים ואומרת לצליל "אני שמה עלייך ככה, כל מילה שיוצאת מהפה שלך מעניינת לי את התחת" וצליל אומרת לה "את מדברת כמו ילדה בת 4, תתבגרי טיפה". האמת ריטה איכזבה גם אותי פה. אם כבר אז שתתחיל קרב אגרוף, שיהיה מעניין.

טקס ההדחה/השופטים

יותר מדי לא קורה כרגיל, סשה הפתיעה את השופטים, נטלי נראית להם כמו סוסה (ואת מיקי זה מדליק) אלה יפה שזה לא חוקי (ויוסף מלביש אותה בסרבל שלא מסתיר הרבה, תודה רבה), ריטה נראית לשופטים כמו קוסמופוליטן ואלימור אומרת שיש לה ראש קטן. קארין מחזיקה לטענת מיקי את הפה כאילו "זבוב זבוב, תיכנס אלי" וסטלה מחזירה אותו למציאות ואומרת שלא הפה זו הבעיה, זה הכל ביחד. אלימור מסכמת שקארין יכולה להיות יפה לכל מיני מטרות אחרות אבל לא כדוגמנית. לי זה בעיקר מעלה את התהייה איך היא תראה בפרסומות של ג. יפית. יש לי תחושה שג. תתן לה תחרות לא רעה על מי יותר יפה ומי יותר חכמה. קטיה נראית למיקי גג כמו ציפי מהדואר ואת תווי הפנים של צליל הם אוהבים. מיותרים לאללה השופטים האלו כבר אמרתי?

טקס ההדחה מסתיים כשמגיע תורה של קארין וכשצליל וקטיה ההמומות עדיין עומדות מאחור. גלית אומרת לקארין "את צלחת בקושי את המשימה הראשונה ובשניה הצלם היה קרוב להתייאש" (קארין לא מבינה על מה היא מדברת שהרי הוא ישר מצא תמונה). גלית ממשיכה "אין ספק שאת מתאמצת, לומדת ומתקדמת אבל השופטים חושבים שכשחקנית תצליחי יותר". האמת שזה קצת מכעיס אותי, לא מספיק שהשופטים לא עשו כלום, הם גם שולחים את קארין לשחק, לא הספיק לנו??? קארין עפה מהתכנית ומסכמת "אתם הולכים לראות אותי, אל תדאגו" (אנחנו באמת דואגים, שבטעות נראה אותך).

אי אפשר שלא לשמוח שהבחורה וצלחות הלוויין השבורות עפה מהתכנית. אי אפשר שלא להגיד שהטמטום שלה היה מרתיח ומשעשע כאחד, אז אין ספק שגם נתגעגע. על מי נצחק מעכשיו? אין ספק שהבחורה לא קולטת בשיט ולכן גם לא קלטה שנגמרו 2 דקות התהילה שלה.

בפרק הבא - ביקור בבית, משימה קשה וחמש בנות שתעלנה לחצי הגמר.

נשתמע בפרקים הבאים

סייקו

הישרדות, פרק 28 - הילדים הלא מפותחים בגן

אחרי שבשבוע שעבר נכחד לו שבט סבאנה שכלל גם כמה אנשים מבוגרים יותר מנטאלית (לפחות עד שהם עברו למושבעים והתחילו לשאול שאלות מטופשות), נשארנו עם גן הילדים של שבט ג'יבארו או בקיצור השאירו את הילדים הלא מפותחים, לשמור על המחנה ולכן לא פלא שהפרק כולו היה גנון אחד גדול.

מכיוון שפורים בפתח, הילדים מדברים על תחושותיהם, לאחר שהעיפו את סבאנה לגן אחר, גן עם חדרים, מזרונים והרבה אוכל. דן אומר שהוא מרגיש כמו הויקינגים ונעמה בטוחה שככה נפוליאון הרגיש. משה בטח היה אומר שהוא מרגיש כמו אוסאמה בן לאדן. הילדה המנודה יעל, מדקלמת תכניות מלחמה ואומרת ש"עכשיו זה אחד נגד השני" (הבחנה מבריקה) אז אל תתפלאו אם בקרוב היא תתחיל לזרוק חול לעיניים או לצבוע את הילדים האחרים באי עם גירים. גם לילד הרשע דן יש דימויי מלחמה משלו "עכשיו זה לחתוך בבשר החי, לדקור מישהו קרוב". מישהו כאן עדיין חושב שהילדים לא מביאים לגן סכינים בכיס?.

בגלל שהחזרה הביתה מתקרבת, ההפקה מארגנת לילדים מצלמת וידאו כדי להכין מזכרות מצולמות. לאחר שכל מאמצי המשחק הדרמטיים של הילדים התבזבזו על העמדת פנים כאילו הם חברים של יעל ומשה, טווח ההבעות שנשאר להם הוא מצומצם בלבד ולכן הילדים הלא מפותחים מצלמים את עצמם עושים פרצופים למצלמה במשך כמה דקות. הם מוציאים לשון, פוזלים, מתעוותים ובעצם מתרכזים מאוד בלעשות את מה שהם הכי טובים בו, להיות דבילים. כולם משתתפים, חוץ מהילדה מרינה, שכבר בגן הייתה שרמוטה, אז היא רק ענטזה וניסתה לרקוד ריקוד ארוטי מול המצלמה.

הילדה נעמה מתעצבנת על השרמוטה (על שפיתתה לה את מלך הגן דן) ואומרת "מרינה חולת מצלמה, אין מצב שמישהו יהיה מול המצלמה בלי שהיא תכנס לו בפריים. היא מלאת בטחון, עודף שחצנות. היא מזכירה לי אותי". נעמה לא הבינה שזו הייתה ההזדמנות של הילדה מרינה להכניס לפריים משהו אחר חוץ מהתחת שלה וחוץ מזה, שלמזלנו, נעמה יש רק אחת. (ואם כבר מדברים, למזלו של הילד שלה, יש לו גם אבא).

הילדה המנודה יעל מנסה לסכסך ואומרת לנעמה שדן מתכנן להעיף אותה. נעמה אומרת לה שאיתה הוא דווקא דיבר על להעיף את מרינה וכרגיל לא מבינה את המשמעות של זה. זה כבר ממש כמו בגן, דן מורח חרא על כל הילדים האחרים ויעל היא הילדה השטינקרית.

קפיצה לאי המתים

זוארץ נזכר שהוא הבטיח לנועם סרט מהבית (או שההפקה נזכרה שיש קטע מצולם שלא שימש כפילר בין הפרסומות) והוא בא עם הקסטה (כדברי מושון) להראות לנועם את הסרט מהבית. הסרט של נועם כולל בעיקר את אמא שלו זורקת עליו כל מחמאה חוץ מחכם (כי לא צריך להיסחף) ואז שניהם מספרים על הקשר המיוחד שלהם. נועם מתוודה שכל הכישורים הטכניים ומה שהוא בנה באי זה מאבא ושאמא "זה הצד של המחשבות". עכשיו אפשר לסכם ולומר שהילד כסיל וכרגיל אמא אשמה. בסיומו של הסרט, אמא של נועם מצלמת את הקראוון בו הוא גר, קראוון שבדרך כלל צריך להיות אתיופי או אסיר משוחרר כדי לקבל, אבל העיקר שיש נוף לים. זוארץ מבחין בדמיון רב בין מקום מגוריו של נועם לאי ומציין זאת. אני חייב לומר שאכן הבית שלו נראה ממש כמו האי, אבל לפחות כאן ההפקה מבשלת בשבילו (הרבה אוכל ואת הניצחון).

אתגר הפרס

כדי להראות לנו שהילדים בגן חכמים וכבר למדו לפחות את ארבע האותיות הראשונות באלף בית, נותנים להם קוביות עם האותיות ושואלים אותם שאלות. הפרס הוא אמבטיית שמנים, בקבוק שמפניה ומסאז'. מי שעונה על שאלה נכונה, זוכה להוריד את הלפיד של אחד מחבריו. אחרי שלוש פעמים שהורידו את הלפיד שלך, הוא נכבה ואתה יוצא מהמשחק. אבל אצל הילדים הלא מפותחים, גם חידון פשוט הופך למריבה וכרגיל כל הילדים תוקפים קודם את הילד החלש מושון שהוא היחיד שטועה בשאלה הראשונה וכמובן שהוא עף כבר בסיבוב הראשון. כשמרינה בחרה בו שלישית הוא אמר "מרינה באה כמו ניקיטה, ירתה והלכה". איזה הורים רעים יש למושון, לא רק שלא שלחו לו קסטה, עכשיו מסתבר גם שהם מרשים לילד בגילו לראות ניקיטה.

הילד הרשע דן שונא את נעמה (כי היא מרשעת כמוהו) אז הוא מוריד לה את הלפיד והיא נפגעת שבחרו בה לפני הילדה המנודה יעל, אז היא מיד מקללת "זה הרתיח אותי, מה אתה מוריד קודם את שלי, מה אתה דפוק?" (מי לימד אותה את המילה "הרתיח"?) ורוצה להביא לו גם בוקס. בהמשך יעל מציעה למרינה חברות אבל היא בוחרת דווקא בדן. כרגיל, הילדה המנודה אפילו לא יודעת שהיא מנודה. מלך הגן דן, שוב זוכה בפרס והילדה הכי יפה בגן מרינה, מגלה שהוא לא יכול להזמין אותה למסיבה וששוב היא יצאה גם הכי טיפשה. הילדה המנודה עושה לה נה נה נה נה נה, "יצאת פתי". אכן ילדים לא מפותחים.

אגב, באמצע האתגר הילדה נעמה מתעצבנת כי דן מצביע לה שוב ואומרת "היינו צריכות להדיח אותו כשיכולנו".  אני חייב לתקן את נעמה, ולומר לה שזה בכלל מסיפור אחר. ההצגה הזו הייתה כבר בפרק הקודם. מרינה לעומתה, שנשארה אחרונה עם דן, הייתה בטוחה שדן צריך להיות ג'נטלמן ולצאת גבר ולהוריד את הלפיד שלו כדי שהם יהיו איבן (מאיפה היא הביאה את המילה הזו?). הפרגון בגנון כזה בולט שאך טבעי שמרינה תצפה לזה ועוד יותר טבעי שהילד דן יעשה מה שבא לו וישתין עליה בקשת.

חזרה לאי המתים

נועם חוזר לשני הדברים היחידים שהוא יודע ושההפקה ביקשה ממנו לעשות בLOOP. הוא שוב דופק הופעה בטנגה ושוב מספר לנו כמה קשה לו ושזה יום רע אז יש סיכוי שהוא יפסיד למי שיגיע לאי. שחר מגיעה ומתלהבת מכל הדברים שנועם בנה באי. נועם מסביר לה את החוקים בצורה הטובה ביותר שאפשר, קבלו ציטוט מדויק: "אם את מנצחת אותי <מגחך> <שוב מגחך> את נשארת פה". דוגרי, צודק !

הפרס

הילד דן קיבל קצת מכות מהמטפלת והסכים לעשות את המקלחת השבועית. כשמגיע המסאז' אנו מגלים שההתבגרות המינית, אצל הילדים הלא מפותחים, מתחילה כבר בגן ודן מפנטז על המסאז'סטית ובטוח שהיא שלחה אליו ידיים. הוא אומר "היא עשתה לי "קיצי" בראש, שיחקה לי בידיים וברגליים. אני מאוהב".

בינתיים, במחנה, הילדים אוכלים אורז לארוחת צהריים ומחליטים לנקום בדן ולהחביא לו את שארית האורז. זה אכן ילדותי, אבל אני אוהב להסתכל על החצי המלא של הכוס ולהגיד שמזל שהם לא החליטו לירוק לו פנימה.

דן חוזר ומתעצבן ומרינה מתחילה לתקוף אותו כי היא מקנאה שהוא זנח אותה בשביל המסאז'יסטית. היא ודן מתחילים במריבת גנון טיפוסית בה לכל אחד נמאס לשמוע את השני, אבל שניהם לא סותמים. אחרי זה הם רבים מי לא סתם ודן מסכם "אבל אני שותק ואת לא מפסיקה לדבר" ומרינה מסתפקת בלהגיד "דן ילד קטן". ילד קטן  או לא ילד קטן, זה היה ללא כל ספק הרגע הכי בוגר בפרק !

הלילה יורד והילדים מחליטים לסכם את השנה בגן וכולם מצרפים את מילות האהבה השונות שלהם. מושון נזכר בילדים שעזבו את הגן ואומר "עם כל הכבוד לאנשים שעזבו ויש כבוד. הארבע שכאן הכי ראויים". מזל שהוא לא ספר את עצמו. דן לעומתם הוא היחיד שיודע באיזה אירוע באמת מדובר ולכן הוא אומר "היום סיימנו את שנת הלימודים" אבל נעמה מתעצבנת שהוא לא מכבד את המעמד ונוזפת בו שיהיה קצת יותר סנטימנטאלי. ידעתי שאחרי שהגננת שחר עזבה, מישהו יצטרך להחליף אותה ולעזור להשתלט על הילדים הבעייתיים, אבל לא חשבתי שזו תהיה נעמה.

אתגר החסינות

הגיע הזמן להוציא את הילדים קצת לחצר ולעשות להם הפעלות. הפעם נותנים להם לעמוד על עמודים. כל פעם יעבירו אותם לעמוד יותר צר ומי שיישאר אחרון לעמוד, יזכה בחסינות. הילדה המנודה יעל מרגישה שהיא נלחמת על החיים שלה ושהיא זו שהולכת הביתה (מה חדש?), הילד המוגבל מושון מספר לנו "הרגל שלי גדולה מאוד, מידה 45.5, קשה לי עם השיווי משקל.. והרגל שלי עם כל הכבוד ויש כבוד...". עכשיו אני מבין סופסוף באיזה תור עמד מושון כשחילקו את השכל.

הילד דן, מכור למונופול (לא לקוביות?) ומחליט לספור כסף במאות כדי להתרכז. לדבריו אף פעם לא יימאס לו לספור כסף. יעל מסתכלת על מרינה ומרינה מחייכת אליה, מיד היא נבהלת ונופלת. באמת פנים מפחידות, עכשיו ברור לי לגמרי למה הצלמים לא מצלמים כל כך גבוה. מרינה ודן מתחילים לדבר ביניהם והילדה נעמה מרגישה שעושים עליה חרם ושהיא מפסידה את המסיבה, זה גורם לה כמובן לאבד ריכוז וליפול. דן מציע למרינה חברות ואומר שהוא לא יצביע לה, אבל קנאה היא דבר חזק והילדה מרינה לא שכחה את המסאז'יסטית, אז היא מסרבת. דן נופל לא הרבה אחר כך כשהם עוברים לעמוד הכי צר.  באופן לא מפתיע, גם כשהעמודים לא בין הרגליים מרינה מנצחת, כנראה שכל עוד מדובר בדברים פאליים היא מרגישה בבית, השרמוטה.

בפרק הבא

המצב מתוח, הילדה המנודה בוכה. מושון מכריז שמאז שנמני עזב את מכבי הוא לא פחד ככה. דן ממשיך למרוח חרא על כולם ומשכנע את יעל ומשה שמדיחים את נעמה ואת נעמה ומרינה שמדיחים את יעל, כדי להמשיך למרוח עליהם חרא ושהם ימשיכו להיות בשקט. נעמה ומרינה מתחילות לריב (בטח על מי תלקק לדן) ונעמה מתעצבנת ואומרת "מישהו צריך להעמיד במקום את התינוקת הזו, יש גבול". בקיצור, השבוע קיבלנו גן מלא בילדים לא מפותחים, שבוע הבא חוזרים לתינוקיה.

נשתמע בפרקים הבאים

סייקו