סיכום השנה בטלוויזיה, מוזמנים להאזין

גם הפעם התארחתי בתכנית הרדיו של קרין אלדאה, שוברת שגרה, על מנת לעשות יחד איתה

את סיכום השנה בטלוויזיה הישראלית !

מהי הקומדיה הטובה ביותר, הדרמה הגרועה ביותר, הרשע הגדול, המאוס ביותר ועוד

קטגוריות שונות ומשונות

מוזמנים להאזין בלינק הבא

הפינה שלי מתחילה אחרי שעה ו25 דקות, תנו לזה להיטען קצת ותוכלו להזיז את הסמן לדקה המדוייקת

גם שאר התכנית מורכבת מסיכומים בתחומים שונים, אם אתם רוצים לשמוע עוד סיכומים

אשמח לשמוע את דעתכם ואת הבחירות שלכם

שנה טובה לכולם

ביקורת סרט חדש - לקחת את וודסטוק

סרט חדש שהגיע לאקרנים בארץ, לקולנוע לב, לפני כשבוע ושזכיתי לראות בהקרנה מיוחדת לחברים ברשתות החברתיות.

שם הסרט: לקחת את וודסטוק Taking Woodstock

במאי: אנג לי

שחקנים: אימלדה סטנטון, אמיל הירש, דמיטרי מרטין, ליב שרייבר, הנרי גודמן

שנת הפקה: 2009

תקציר הסרט (לקוח מאתר לב):

דרמה קומית מרתקת ומלאת צבע של הבמאי זוכה האוסקר אנג לי ("הר ברוקבק") והתסריטאי ג'יימס שיימוס ("נמר דרקון").

השנה היא 1969 ואליוט טיבר (דמיטרי מרטין), סטודנט לעיצוב פנים נאלץ בלית ברירה לעזוב את דירתו בווילג' בניו-יורק ולחזור צפונה לבית של ההורים כדי לעזור להם לנהל את המלון הרעוע שבבעלותם. הבנק על סף לעקל את כל רכושה של המשפחה. אביו של אליוט רוצה לשרוף את המלון, אך נזכר ברגע האחרון שהוא לא שילם כבר כמה חודשים לחברת הביטוח. ואליוט עצמו בכלל מחפש עדיין את הכיוון שלו בחיים, מכל הבחינות. כשהוא שומע שלא רחוק מביתם עומד להתקיים פסטיבל מוזיקלי היפי ענק, הוא מתקשר למפיקים ומנסה לעניין אותם בשיתוף פעולה עסקי ממנו ירוויחו שני הצדדים. שלושה שבועות לאחר מכן חצי מיליון איש עושים את דרכם לחווה השכנה לבית הוריו ואליוט מוצא עצמו נסחף למרכזו של האירוע שישנה לא רק את חייו, אלא יעצב ויגדיר מחדש דור שלם - פסטיבל וודסטוק.

דבר הפסיכופט:

דרמה קומית קלילה זו, עוסקת בהכנות לפסטיבל וודסטוק, דרך סיפורו של אליוט טייבר שהיה מי שקישר בין מפיקי המופע ובין בעליה של חווה מקומית. נושא כזה מתקשר אצלנו ישר לסרט קליל כנוצה. זה הבמאי המוערך של הסרט, אנג לי, שמעלה את הציפיות לקראת הסרט הזה, בציפייה לקבל משהו שהוא קצת יותר מהצפוי - יותר אמנותי, יותר מקורי, יותר מיוחד. את אנג לי כבר פגשנו בסרטים כל כך מגוונים-אם זה הדרמה המטלטלת של "סופת קרח" ואם זה הפעולה החוצה כל גבולות דמיון של "נמר דרקון" ואחר כך הסרט החשוב שזיכה אותו באוסקר, "הר ברוקבק". אנג לי הפך לשם דבר בקולנוע, ספק אם ציפיתי לראותו נוגע בסרט שהנושא שלו כל כך מגביל, יש יגידו כל כך מאתגר שלא ליפול לצפוי. האם הוא הצליח? לזה נגיע בהמשך

הסרט בוחר לספר את הסיפור דרך עיניו של אליוט, שהיה כינור שלישי בארגון הפסטיבל כשקישר בין מארגניו ובין שכנו בעל החווה. אליוט הוא גבר צעיר, בן למשפחה יהודית קשת יום, בחור מורכב שדמותו כוללת בתוכה את כל רוח התקופה, ההתחבטויות, הרצון בחופש וחיפוש דרכו המינית. "לקחת את וודסטוק" מצליח לשלב שני סיפורים, האחד הוא סיפורה של המשפחה היהודית של אליוט שמנהלת מוטל מהגיהינום ומוצגת בסרט בלי לפספס כמעט אף סטריאוטיפ לגבי היהודים, שרק השילוב של ההומור מונע ממנה להיתפס כגזענית והסיפור השני הוא הסיפור של ההכנות לפסטיבל. באופן מקורי למדי, הסרט לא עוסק בהופעה עצמה ומצליח להיגמר בלי שנראה את ההופעה אפילו פעם אחת. בעיני זו הייתה הפתעה מרעננת ועם זאת, זהו משהו שחשוב לדעת, הסרט הזה אינו סרט מוזיקלי כלל וכלל למרות שהמוזיקה נוכחת כל הזמן ברקע, אם כי על אש קטנה.

הסיפור הראשון, זה של המשפחה היהודית, הוא שמכניס לסרט את ההומור והוא אכן מצחיק מאוד. אימלדה סטנטון הותיקה, מבריקה בתפקיד האמא היהודייה ולא אחת האולם כולו צחק בצחוק רועם מהקטעים האלו מה שלדעתי מציל את הסרט מלהפוך לסרט כמעט תיעודי על הפסטיבל. הסיפור השני שעוסק בהכנות לפסטיבל דרך עיניו של גיבור הסרט אליוט והדמויות השונות והמשונות שהוא פוגש, הוא סרט אווירה לכל דבר, אבל במובן הטוב של הביטוי. מצד אחד אין פה סיפור מסודר, אלא הרבה אירועים קטנים שמצליחים מצד אחד לחשוף אותנו בהדרגה לפסטיבל ומצד שני להעביר בצורה טובה מאוד את רוח התקופה, את הסוגיות הפוליטיות והחברתיות שהעסיקו את האמריקאים ואת ההתנגשות בין אמריקה השמרנית לבין ההיפים. מצד שני, אין כמעט רגע משעמם בסרט והוא מצליח להסתיים קצת לפני שזה הופך ליותר מדי. הטיפוסים הצבעוניים שאליוט פוגש בגלל הפסטיבל, עושים את הסרט והמגוון הגדול של הסוגיות השונות שעולות במהלך הקטעים הללו מצילה לעניין ולעורר מחשבה על כל אותן סוגיות של התקופה.

לסיכום, יוצרי הסרט הצליחו להשיג שילוב עדין ומוצלח בין סיפור מקומי של משפחה אחת שיוצר הזדהות אצל הצופה ומצליח גם להצחיק מאוד ובין המון סיפורים ודמויות שונות שמצליחים להעביר את רוח התקופה ולעסוק בכל מה שליד הפסטיבל בצורה מקורית. הסרט "לקחת את וודסטוק" הוא סרט קטן ומהנה, שאמנם לא מביא לנו משהו כל כך גדול שלא ראינו קודם, אבל כן מצליח להביא נגיעות של עניין, ריגוש וצחוק. גם זה הרבה בימינו.

ולגבי הסוגייה של אנג לי, שהעליתי בתחילת הביקורת. אני לא חושב שהרגשתי את האמנות שלו בכל פריים בסרט משום שהנושא היה קצת מגביל ובכלל מדובר בסרט קליל מדי באופיו ומגביל. אני כן חושב שבגלל שמדובר בבמאי מעולה, הסרט הצליח לא ליפול לבור הבנאליות ולהישאר מקורי ומהנה. בכל מקרה למי שרוצה לראות סרט קטן, מקורי, רגיש, מצחיק ומהנה, אני ממליץ בחום על הסרט הזה.

ציון: 8 מתוך 10 

סדרה חדשה בשכונה - חמישה גברים וחתונה

חמישה גברים וחתונה היא סדרת הדרמה הקומית החדשה של ערוץ 10. אחרי כמה שינויים בלוח השידורים, ומעברה של "הישרדות" ליום שלישי, הדרמה תשודר החל מהשבוע, בימי רביעי בשעה 22:00, בערוץ 10 ותכלול שלושה עשר פרקים.

הנושא שעומד בבסיסה של הסדרה, הוא הפחד של גברים להתחייב ולהתחתן. גיבורי הסיפור, יאיר (יחזקאל לזרוב) וארוסתו איה (לירון וייסמן), נמצאים שבועות ספורים לפני חתונתם כאשר יאיר מתחיל להיות אכול בחרדות ומקבל, כמו במקרים רבים, רגליים קרות. אירוע מקרי מזכיר לו את שרון (הילה וידור), אהבה אבודה מעברו, איתה הוא בילה חופשה קסומה בסיני ולאחר שאיבד איתה קשר, הוא לא דיבר איתה כלל או פגש אותה בשלושת השנים האחרונות. גם שרון עומדת להתחתן בעוד כמה ימים וכל צרוף המקרים המוזר הזה ובעיקר מצבו הנפשי של יאיר, גורם לו לחשוב שאולי שרון היא אהבת חייו ולא איה. יאיר יוצא למסע הזוי במטרה לעצור את נישואיה של שרון כאשר נותרו לו ימים ספורים בלבד להצליח. הסדרה עוקבת אחרי ניסיונותיו ואחרי התלבטויותיו בין שתי הנשים, האחת שנמצאת בחייו כיום והאחת שרודפת אותו מעברו. את הסיפור המרכזי מקיפים גם החברים הקרובים של יאיר ואנו מתוודעים לדינאמיקה המיוחדת וההומוריסטית ביניהם. מובן שמרגע שיאיר מתחיל לחפש את עצמו ואת שרון ומעלה ספקות לגבי החתונה, ארוסתו איה נכנסת למצב נקמה מתקדם.

הדמויות שמקיפות את יאיר הן: גאנם (ארז בן הרוש), החבר הזרוק והרוחני שמקיים מערכת יחסים פתוחה עם ניבה הנימפומנית (מאיה מרון), יניב (מיקי גבע) שמספק את נקודת המבט של הנשוי והאב הטרי ודורי (ניר "נירו" לוי) שמגלם את הרווק ההולל. עוד בסדרה ג'וני (סמי הורי) בתור ארוסה העשיר והגס של שרון ודנה איבגי בתור רווקה נטושה נוספת.

אחד היוצרים של הסדרה, הבמאי (יחד עם אריק רוטשטיין) והתסריטאי הראשי (יחד עם שי כנות) הוא ערן קולירין, מי שאחראי בין השאר לסרט "ביקור התזמורת" שזכה באוסקר הישראלי (פרס אופיר) לשנת 2007 ובפרס חביב השופטים בפסטיבל קאן. שי כנות הוא יוצר טלוויזיוני פורה והשתתף ביצירה ובכתיבה של סדרות כמו "שבתות וחגים", "מעורב ירושלמי" ו"הבורר". הוא גם ביים את הסרט שהפך לקאלט, "חתונה קולומביאנית" אליו אתייחס גם בהמשך. אין ספק שצוות יוצרים כזה משמעותו סדרה מהוקצעת מכל הבחינות והיא אכן לא אכזבה.

לאחר שצפיתי בשלושת הפרקים הראשונים של הסדרה, אני יכול לומר, שלדעתי מדובר במוצר מהמשובחים שראיתי בטלוויזיה הישראלית. הסדרה הזכירה לי יותר מכל את סרטי הקאלט, "חוכמת הבייגלה" ו"חתונה קולומביאנית", בהומור המשובח והמיוחד שלה ובעיקר בכך שהסדרה מבוססת על מארג של דמויות שהקשרים ביניהם והמאפיינים של כל אחת מהן, בונים את הסדרה בכלל ואת ההומור שלה בפרט.

הסדרה אמנם מזכירה את הסרטים, אבל היא הרבה פחות קיצונית מהם ברמת ההומור ובקצב שלו, משום שהסיפור נמתח על פני שלושה עשר פרקים ולא על פני שעה וחצי. זו גם הסיבה שלוקח קצת זמן להיכנס לסדרה וליהנות ממנה. הפרק הראשון סובל בגלל זה מחולשה יחסית, אבל מהפרק השני, ההנאה מובטחת ואתם תמצאו את עצמכם מרותקים למרקע ותצחקו מהסיטואציות שהיא מציגה. שווה בהחלט לא לוותר, גם אם הפרק הראשון קצת פחות טוב.

הסיטואציה שעומדת במרכז הסדרה, של גבר שמקבל רגליים קרות, מהווה קרקע פורייה להומור והינה מספיק סטריאוטיפית כדי שכולנו נוכל להתחבר אליה בקלות, גם אם זה לא קרה לנו עצמנו. המשחק בסטריאוטיפים הוא שמחזיק את הסיפור והסדרה מצליחה לנוע בעדינות בין הקלישאות ולא להגזים. המשחק גם הוא משובח וכל השחקנים מצליחים להיכנס היטב לדמויות הסמליות שכל אחד מהם מגלם וביחד עם תסריט משובח, גם להצחיק.

לסיכום, מה שאני הכי אהבתי בסדרה "חמישה גברים וחתונה" זה את המעבר המאוד עדין של הסיפור בין הסיטואציות והדמויות הסטריאוטיפיות וההזויות כאחד ואת ההומור שמקורו מאותן סיטואציות קטנות שמוכרות לכולנו מחיי היום יום, ומהווה את הבסיס לקסמה של הסדרה. לדעתי מדובר בסדרה מקסימה, סוחפת, מצחיקה ומומלצת בחום.

חמישה גברים וחתונה, ימי רביעי בשעה 22:00, בערוץ 10

המלצה חמה על סרט חדש - ג'ונו

סרט חדש ומדובר שהגיע לבתי הקולנוע בארץ לפני שבוע

שם הסרט: ג'ונו Juno

במאי: ג'ייסון רייטמן

שחקנים: אלן פייג', מייקל סרה, ג'ניפר גארנר, ג'ייסון בייטמן, אליסון ג'ני, ג.ק סימונס

שנת הפקה: 2007

תקציר הסרט:

ג'ונו (אלן פייג') היא נערה מתבגרת בת 16, שנונה, מוזרה דעתנית, משעשעת שמרגישה קצת כמו נטע זר בתיכון ומרגישה משיכה בלתי מוסברת לידיד הכי טוב שלה,בליקר (מייקל סרה, "סופרבאד"). ג'ונו מחליטה למסור את התינוק למשפחה חשוכת ילדים לאחר שמתחרטת לגבי רצונה המיידי בהפלה. דרך העיתון היא מגיעה לזוג יאפים צעירים ומסודרים, בשם מארק וונסה (ג'ייסון בייטמן וג'ניפר גרנר), שלכאורה יש להם הכל בחיים חוץ מילדים. לאחר ההחלטה המשותפת לעשות "עסקה" ולמסור את התינוק עם היוולדו למארק וונסה, הסרט מלווה את תהליך ההריון, תגובות הסביבה, הקשר שנוצר בין ג'ונו למארק וונסה ואת התהליך שהם עצמם עוברים לקראת כניסתו של תינוק לחייהם.

דבר הפסיכופט:

ג'ונו הוא סרט קטן במלוא מובן המילה, אבל במובן הטוב שלה. כל הסרט מבוסס על האישיות המקסימה של גיבורת הסרט ג'ונו שהיא כנראה התגלמות השנינות, הציניות והמגניבות בנערה בת 16. למרות שהסרט עצמו הוא סרט קטן, ולא קורה בו יותר מדי על פני השטח, אופן העברת הנושא ואישיותה הנפלאה של ג'ונו יחד עם בנייה מאוד עדינה ומאוזנת של תסריט מלא במשמעויות, הם שהופכים את הסרט הזה לממתק של ממש. הסרט הזכיר לי בסגנונו ובקסמה המיוחד של הדמות הראשית את "המרוץ לצמרת של מקס פישר" (Rushmore) של ווס אנדרסון, רק שהוא פחות מוזר. השחקנית הראשית אלן פייג' פשוט נפלאה, תגלית של ממש. היא סוחבת את הסרט הזה לגבהים יחד עם קאסט מצויין הכולל גם את מייקל סרה בליהוק מצויין כחבר של ג'ונו וג'ייסון בייטמן וג'ניפר גארנר גם הם עם דמויות מורכבות ומעניינות. בהחלט מגיע מלוא התשבחות גם לבמאי ג'ייסון רייטמן ולתסריטאית דיאבלו קודי על הסיפור הפשוט והמרגש ועל הקצב והאווירה המיוחדים של הסרט. מעבר לזה מלווה את הסרט הזה פסקול נפלא שמשלים את המרקם העדין של הסרט. דרך הסיפור הלכאורה פשוט, אנו מקבלים הצצה לרסיסי החיים של הנוער, של הוריהם ושל זוגות צעירים, יחד עם התעסקות אינטנסיבית למדי בשאלת ההורות. התוצאה מקסימה ומרגשת והסרט שובה את לב הצופים לאט אבל בבטחה. הקצב האיטי הזה, אינו מתאים לכל אחד והסרט הזה ללא כל ספק אינו דומה לקומדיות הרומנטיות הקיטשיות שמציפות את הקולנוע בימינו וטוב שכך. אבל מי רוצה לראות עוד סרט שנראה כמו כל האחרים? אז אם בא לכם חוויה מיוחדת, אני ממליץ בחום על הסרט הזה, רק חשוב שתדעו למה לצפות, זהו לא סרט לכולם.

הערה: הסרט מועמד ל4 פרסי אוסקר - הסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר, השחקנית הראשית, התסריט המקורי הטוב ביותר. אני עדיין בעד ארץ קשוחה של האחים כהן אבל בהחלט אשמח אם אלן פייג' תזכה בפרס השחקנית ודיאבלו קודי תזכה בפרס התסריט (לא מתחרה מול "ארץ קשוחה" שהתסריט שלו מועמד לפרס התסריט המעובד, אבל כן מתחרה מול "רטטוי". קשה קשה).

ציון: 8.5 מתוך 10  

המלצה על סרט חדש - מתים על החיים

סרט חדש שהגיע בסוף השבוע האחרון לבתי הקולנוע וכולל שני שחקנים אדירים

להלן המלצתי

שם הסרט: מתים על החיים The Bucket List

במאי: רוב ריינר

שחקנים: ג'ק ניקולסון, מורגן פרימן

שנת הפקה: 2007

תקציר הסרט:

סיפור על ידידות בין שני אנשים ממעמדות שונים, האחד ביליונר והשני ממעמד הפועלים, אשר הגורל הטראגי של חייהם הפגיש אותם בבית החולים בו שניהם מאושפזים עקב מחלת הסרטן, שניהם במצב סופני עם חצי שנה עד שנה לחיות. השניים מחליטים לנצל את ימיהם האחרונים על מנת לעשות את כל מה שהם מעולם לא הספיקו לעשות והם רושמים רשימת חלומות ויוצאים להגשימה יחדיו.

דבר הפסיכופט:

למרות שהנושא עצמו יכול להתדרדר בקלות לשמאלציות וסכריניות יתרה, הסרט מצליח להישאר כל הזמן על הגבול הדק בין השמאלץ לבין הריגוש והתוצאה פשוט נפלאה. אין ספק שהסיפור אינו מקורי במיוחד, אבל הסרט הזה הוא מרקחה של כל מה שצריך על מנת ליהנות מסרט, הוא מצליח להיות עצוב לצד מצחיק ובעיקר מאוד מאוד מרגש וכובש. ג'ק ניקולסון ומורגן פרימן מגלמים שתי דמויות שונות בצורה קיצונית והחברות שנוצרת ביניהם במהלך המסע אחר חלומותיהם, היא הבסיס של הסרט הזה. השניים מעלים את הסיפור המרגש בפני עצמו לשיאים, בתצוגת משחק נפלאה, כרגיל. גם הבמאי, רוב ריינר מצליח לחזור פה לימיו הגדולים ("אני וחבר'ה", "הנסיכה הקסומה", "כשהארי פגש את סאלי") עם סרט שאולי הוא פחות מיוחד/מקורי מבחינת הסיפור שלו, אבל הוא לא פחות מרגש. הסרט מצליח להיות קליל ומבדר למרות שהוא עוסק בנושאים עמוקים של מחלת הסרטן, התקרבות המוות ובעיקר בשאלה, האם להילחם במחלה עד היום האחרון במטרה להאריך ולו במעט את החיים, או ליהנות מהזמן שנותר. דרך השאלות האלו הסרט מצליח גם לעסוק בנושאים רחבים יותר כמו זוגיות, ידידות נפש, סקס, משפחה ועוד. בקיצור, אין צורך להכביר במילים, מומלץ בחום.

ציון: 8 מתוך 10

המלצה על סרט חדש - קרייזי

סרט חדש, זוכה האוסקר הקנדי שלנת 2005, שהגיע לבתי הקולנוע בארץ, בסוף השבוע שעבר.

להלן המלצתי

שם הסרט: קרייזי C.R.A.Z.Y

במאי: ז'אן מארק ואלה

שחקנים: מארק אנדרה גרונדין, מישל קוט, דניאל פרול, מקסים טרמבליי, פייר לוק ברילאנט, אלכס גראוול

שנת הפקה: 2005

ארץ הפקה: קנדה

תקציר הסרט :

ז'אק (מארק אנדרה גרונדין) נולד בחג המולד, בן רביעי למשפחה קנדית מהפרברים. מהיום שז'אק נולד האמינה אמו כי יש לו יכולת ריפוי באמצעות המחשבה. ז'אק, שגדל להיות נער נאה בשנות השבעים, מרגיש אף הוא כי הוא שונה, אבל לא כפי שאמו (דניאלה פרולק) סבורה. החשוב מכל עבורו הוא להשתלב בתוך המשפחה ולזכות באהבתו של אביו (מישל קוט). אחיו הגדול ריימונד (פייר לוק ברילאנט) לעומתו, מהווה את המודל הגברי הקשוח במשפחה ועסוק בלהחליף בחורות ובמריבות עם אחיו. אבל כשריימונד מתדרדר במהרה לתהום של שימוש בסמים, המשפחה כולה צריכה ללמוד כיצד להתמודד עם הבעיה. הסרט זכה בעשרה פרסים באוסקר הקנדי, כולל הסרט הטוב ביותר, הבמאי, התסריט והשחקן ובשלושה עשר פרסים באוסקר הקוויבקי. הסרט מוגבל לצפייה מגיל 14.

דבר הפסיכופט:

סרט קנדי מקורי מאוד, העוסק בחייה של משפחה, פשוטה ממעמד הפועלים, זוג הורים וחמשת ילדיהם. לחיי המשפחה נכנסות שתי בעיות שמעמידות את חוסנה בסכנה. הבן הבכור ריימונד, מתמכר בהדרגה לסמים וחייו מתדרדרים במהירות ואילו הבן הרביעי, זאק, שהיה גאוות אימו ושנחשב תמיד לילד מיוחד, בעל כוחות ריפוי במחשבה, מתגלה כמיוחד, אך בכיוונים אחרים משמשפחתו חשבה, כאשר הוא מתלבט בנוגע לנטיותיו המיניות. הבעיות הללו מעמידות במבחן את אהבת אביהם, אשר מנסה בכל כוחו לקבל את בניו כפי שהם, דבר שלא בא לו כלל בטבעיות. זאק, שרוצה להתקבל על ידי משפחתו, עובר במהלך הסרט, תהליך מלא קונפליקטים, שבסופו, יעזור לו להיות שלם עם עצמו.

הסרט משלב בסיפור הדרמטי שעומד במרכזו, פנטזיה, ובעיקר הרבה הומור, בהתמודדותה של המשפחה עם שתי ה"בעיות" של בניה. הסרט מצליח להציג, תמונה כנה מאוד, של בעיות הסמים, של נער מבולבל בנוגע לזהותו המינית ושל הקשיים של הדור המבוגר להתמודד עם הבעיות הללו ולקבל את השינויים החברתיים של התקופה. דרך התמודדותה של המשפחה עם הבעיות של בניה, הסרט מעביר מסרים חיוביים על אהבת הורים לבניהם ועל  קבלת השונה בחברה.

עד כאן זה נשמע כמו סרט דרמטי שגרתי למדי, אבל מה שהופך את הסרט למיוחד ומקורי מאוד, אלו שני דברים עיקריים. בראש ובראשונה מדובר בהומור המצויין של הסרט. הומור ציני שמצליח להפוך את המרירות והעצב של סיפור העלילה, למשהו מצחיק עם קריצה. אל ההומור הנפלא של הסרט, מצטרף הפסקול המצויין, אשר עוזר להעביר את רוח התקופה. הפסקול כולל שירים של פטסי קליין (שאחראית גם לשיר CRAZY, עליו מבוסס שם הסרט), אלביס, פינק פלוייד, דיוויד בואי ועוד. הפסקול הנפלא וההומור המצויין, הם שהופכים את הסרט הזה, למשהו מיוחד במינו והעובדה שהצופים נהנים לכל אורכו, עוזרת לסרט להעביר בצורה אפקטיבית גם את מסריו. הבעיה היחידה של הסרט היא אורכו. אפשר היה לקצץ לפחות חצי שעה מהסרט, משום שיש תחושה שהוא קצת חוזר על עצמו ונמרח לפרקים. גם בדיחות טובות, מתחילות לייאש בפעם העשירית שמספרים אותן.

במאי הסרט ז'אן מארק ואלה, הוא במאי לא מוכר אשר מירב נסיונו בא מתחום הפרסומות והטלוויזיה והוא מוכיח כאן כשרון גדול. קאסט השחקנים כולו נפלא, אבל מעל לכולם, בהופעה כובשת במיוחד, בולט מארק אנדרה גרונדין שמגלם את דמותו של הבן הרביעי, זאק.

לסיכום, הסרט הזה הוא אחת היצירות הכנות, רעננות, מקוריות ומצחיקות ביותר שהגיעו לקולנוע בשנים האחרונות. סרט מרתק ומהנה גם יחד, על התמודדותה של משפחה רגילה עם שני בנים, אשר "סטו מדרך הישר". הסרט מצליח להעביר את רוח התקופה וללמד אותנו דבר או שניים על אהבת הורים ועל קבלת השונה. אם הסרט היה קצר יותר הוא היה יכול להיות נפלא, אבל למרות שהוא חוזר על עצמו ונמרח לפרקים, עדיין מדובר ביצירה יחודית מאוד, ששווה בהחלט לראות.

ציון: 8 מתוך 10